מגילה
נקראת פרק
ראשון מגילה
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מבטלין
כהנים מעבודתן לשמוע מקרא מגילה.וקשהאמאי
בנס היו עומדין.
ח א מיי' פ"א מהלכות מגילה
שהיתה חקיקתן משני עבריהן הלכך שאר אותיות
א) נדרים לז:, ב) מו"ק כח:,
ג) [עי' תוס' ב"ק ג: ד"ה
הלכה א סמג עשין ד טור
מבטלין $ והלא אחר הקריאה יש הרבה שהות לעבודה
יש להן מקום דבק אלא מ"ם וסמ"ך היתה באויר (ודוקא בסתומים).
ל)
❖
כדמתרגם], ד) [סנהדרין צג:],
ש"ע א"ח סי' תרפז סעיף ב:
ויש לומר דכיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והם מניחין אותה
ואפשר היה לו לתרץ הך (ברייתא) דרב חסדא בסתומין וכי אתמר
ה) שהיה דניאל מתמה עליהם
בשביל הקריאה משום הכי קרי ליה ביטול וא"ת ויעשו עבודתן מיד
הך דרבי ירמיה בפתוחין והכי מוכח בפרק הבונה במסכת שבתמ) אלא
שהוא ראה והמה לא ראו ומשני
שהיו חזו"מ שהיו להם מעלה
ואחר כך יקראו המגילה לבדם וי"ל
הא נ)פריך לה מילתא דשויא לתרוייהו:
תורה אור השלם
גדולה ממנו שהיו נביאים והם לא
ס) מהוה הוו כו'. ואורחא דסוגיא
דטוב לקרות עם הצבור משום דהוי
בנס היו עומדין אין מהוה הוו ולא הוו ידעי
ראו זה היתה התמיה שלו, ו) [שם
1. אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ
טפי פרסומי ניסא:
צד.], ז) [שם ע"ש], ח) [ערכין
דגמ' ע) להקשות דבר שאינו עד
הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים
אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
חיישינן שמא שד הוא. פירש
ד. ושם איתא ר"י אמר שמואל],
ויקרא כז לד
בְּהַר סִינָי:
דטרח ומעמידה על בורייה מפי רבי
ותקינו פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף
ט) סנהדרין מד., י) עירובין סג:
2. וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת
ע"כ: שלא ירבו מחלוקת. לפרש
ריב"א דדוקא חוץ
[סנהדרין שם:], כ) [וכן איתא
הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל
תיבה סוף סוף 1אלה המצות שאין נביא עתיד
מקראות הסתומים: קץ משיח. בספר
לעיר [היכא דשכיחי מזיקין] כגון
בסנהדרין מד: ועי' בתוס' דהכא
וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא: נחמיה ח ח
לחדש דבר מעתה אלא $שכחום וחזרו ויסדום
3. בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד
ד"ה וילן וכו' אבל בעירובין סג:
דניאל: ויקראו בספר תורת האלהים
בשדה ובלילה וכן היה יהושע צר על
איתא וילך וכו' אמר רבי יוחנן
בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן
וא"ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא
וגו'. $ בספר עזרא כתיב: זה מקרא.
יריחו בשדה רחוק ממחנה ישראל
מלמד שהלך בעומקה וכו' וע"ש
בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן:
תרגום של תורה $אונקלוס הגר אמרו מפי ר'
בתוס' ד"ה מיד וילך וכו'],
לשון עברי של חומש: הפסוקים.
אבל במקום שבני אדם מצויין אין
זכריה יב יא
ל) אינו בפי' אחרים, מ) [דף
4. וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי
היאך נפסקין: פיסקי הטעמים.
לחוש דאל"כ אדם שאמר לנו [בלילה
אליעזר ור' יהושע תרגום של נביאים יונתן
נ) נ"אפריק, ס) נ"אומשני
קד.],
אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר
הנגינות קרויין טעמים: אלמלא
בעיר] כתבו גט לאשתי היכי כתבינן
מהוה, ע) [צ"ל לתרץ], פ) בע"י:
בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי
הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה
מתשובה, צ) [ועי' תוס' עירובין
תרגומא דהאי קרא כו'. שלא מצינו
ניחוש שמא שד הוא [ולא נכתוב] עד
אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה
ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על
סג: ד"ה מיד דגרסי וילך שם],
עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא:
דנחזי ליה בבואה דבבואה ולא אשכחן
בכל המקרא הספד להדדרימון בבקעת
ק) [יהושע], ר) [ועי' תוס' שבת
ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי
דניאל י ז
דפריך ליה גמרא אלא גבי מי שהושלך
מגידו ויונתן תרגמו לשני הספידות
5. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים
קכח. ד"ה ונתן ועירובין טו:
הוא זה שגילה סתריי לבני אדם עמד יונתן
ד"ה בכתיבה ובמו"ק ח. ד"ה
בבור פרק התקבל (גיטין דף סו. ושם):
וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר
הדדרימון ברמות גלעד (מלכים א כב)
נפקא ולקמן כ. ד"ה דכתיב
בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי
אמש
מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה
בטלתם תמיד של בין
ויאשיהו בבקעת מגידו כדמפרש
❖
ומנחות מד: ד"ה מנחתם],
וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי
סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא
הערבים. קשה אמאי
בספר מלכים (ב כג): דאינהו נביאי.
הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ
לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא
מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא
בטלוהו בשלמא תלמוד תורה בטלו
שנתנבאו לישראל בשליחותו של מקום
יָסוּף מִזַּרְעָם: אסתר ט כח
מוסף רש"י והוא לא נשתלח לישראל בשום נבואה:
לפי שהיו צרים על העיר כל ישראל
לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל
6. וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ
מאי טעמא איבעיתו. דכתיב בקרא
אבל הכהנים אמאי לא היו מקריבים
אלו הפסוקין. עד היכן
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ
ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצתה
מסיים כל פסוק ופסוק, ולהכי
עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה
התמיד וי"ל לפי שהארון לא היה
אבל חרדה גדולה נפלה עליהם
בת קול ואמרה לו דייך מ"ט משום דאית
קרי להו שום שכל, שיכול
בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו
ויברחו בהחבא: מזלייהו. שר של
במקומו כדאמר פרק הדר (עירובין דף
להשכיל בין כל פיסוק ופיסוק
וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם
ביה קץ משיח ותרגום של תורה אונקלוס
כל אדם למעלה: לינשוף. ידלג:
(נדרים לז:). לינשוף. יקפוץ
סג:) והכהנים נושאין את הארון וא"ת
לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי
הגר אמרו והא אמר רב איקא בר אבין
(בכורות ג:). גרמידי. אמות
א)
שַׂר צְבָא יְיָ עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל
וישראל במעמדן. עומדין על תמידי
והיכי משמע לישנא דקרא דבטלו
(ב"מ סד.). לימא הכי כו'.
יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה
אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב 2ויקראו
התמיד ותלמוד תורה ויש לומר
צבור בשעת הקרבן כדתנן במסכת
לחש כלומר לך אצל העזים
וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי
בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל
והניחני (סנהדרין צד.). והיכי
דה"פ מדקאמר הלנו אתה הכי קאמר
תענית (דף כו.) תשמרו להקריב לי
מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ:
עביד הכי. דמשתחוה לאדם
יהושע ה יג, יד
בשביל תלמוד תורה באת דכתיב
ויבינו במקרא ויקראו בספר תורת האלהים
במועדו היאך שומר אם אינו עומד
7. וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל
בלילה, דכיון דאמר לו הלנו
תורה צוה לנו אם לצרינו או בשביל
על גביו תיקנו נביאים הראשונים כ"ד
זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו
אתה אם לצרינו, מכלל דלילה
הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר
הוא, דאי ביממא וכי לא
הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו:
משמרות על כל משמר ומשמר היה
וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר וַיֵּלֶךְ
הפסוקין ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים
עתה באתי. פי' ריב"ן על תלמוד
היה מכיר בין שרי ישראל
יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ
מעמד כו': והיכי עביד הכי.
לשרי אומות העולם (סנהדרין
ואמרי לה אלו המסורת שכחום וחזרו ויסדום
יהושע ח יג
הָעֵמֶק:
תורה באתי דכתיב ביה
שהשתחוה לו דכתיב ויפול על פניו
מד.). שמא שד הוא. ואין
וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל
מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה ואדנביאי
מוציאין שם שמים על המזיק,
וישתחו: אמש ביטלתם כו'. בתשובהפ)
ועתה כתבו לכם [את] השירה הזאת
הַמַּאְרָב וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל
ושלום שם שמים הוא שנאמר
אזדעזעה דאורייתא מיפרשא מלתא דנביאי
וילן
וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי וַיָּלֶן
(דברים לא): צ) יהושע בלילה
שהשיבו עתה באתי אנו למדין תחלת
(שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום,
יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ
❖
איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן
ההוא בתוך העמק.
לא כתיב בהאי
דברי המלאך האשימן בשני דברים
וכ"ש שאין משתחוה דדומה
יהושע ח ט
הָעָם:
כמשתחוה לשעירים (סנהדרין
דכתיב ביום ההוא יגדל המספד בירושלם
קרא כן אלא כשצר על יריחו כתיב
אמש כלומר כשהעריב היום היה לכם
3
. אמר לו אמש בטלתם
שם)
וילן בלילה ההוא בתוך העם וכשצר
להקריב תמיד הערב ובטלתם אותו
כמספד הדדרימון בבקעת מגידון ואמר רב
וגו'. עתה באתי דרשינן,
ב)
גליון הש"ס
על העי כתיב וילך בלילה ההוא בתוך
מדקאמר ליה עתה באתי
ונשתהיתם במארב העיר חנם שאין
ק)
יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא
ג)
גמ' שכחום וחזרו ויסדום.
מכלל דמילתא אחריתי אמר
זמן מלחמה בלילה [משתחשך]: ועכשיו.
העמק ודרך הש"ס הוא לקצר
מאי קאמר ביומא ההוא יסגי מספדא
ליה, דמהדר ליה עתה באתי
לקמן יח ע"א סוכה מד ע"א:
הפסוקים ולערבם יחד כמו ונתן
שהוא לילה היה לכם לעסוק בתורה
שם אונקלוס הגר אמרו. עי'
(סנהדרין מד: וכעי"ז ערובין
בירושלים $כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל
ר):
סג:). אמש בטלתם תמיד
ירושלמי דמסכתין פ"א הלכה
שהרי אינכם נלחמים בלילה: עתה
הכסף וקם לו
(ערכין דף לג.)
יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד
ט: שם כמספדא דאחאב.
של בין הערבים. היום
באתי. על של עכשיו: מיד וילן יהושע
מלמד
כשהעריב בין הערבים קרי ליה
עי' ב"ק יז ע"א תוד"ה והלא:
וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה
בלילה ההוא בתוך העמק. לא באותו
רש"י ד"ה ויקראו כו' בספר
נמי אמש, שאין זה אלא לשון
פרעה חגירא בבקעת מגידו וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים
ערבית (סנהדרין שם) בערב
עזרא כתיב. עי' סוכה יב ע"א
הלילה כתיב אלא בלילה שצר על העי.
ד) 4
ברש"י ד"ה צאו ההר ומ"ש
ביטלתם התמיד (ערובין שם).
אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו
והכי קאמר מיד חזר יהושע מדבריו
שם: תוס' ד"ה מבטלין כו'
ועכשיו בטלתם תלמוד
וכשבא לילה אחר במצור עסק בתורה:
תורה. ועכשיו שחשיכה אתם
בהחבא מאן נינהו אנשים אמר ר' ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה
והלא אחר כו'. עי' פסקי
ה)
❖
מבטלים תלמוד תורה, לפי
תוס' ערכין אות יט:
הא
חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה
ו)
שהיו עסוקים במלחמה ביום
לא היה להן עת לעסוק בתורה
דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו
אלא בלילה (שם) וכיון דביום
רבינו חננאל
אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו אמר רבינא שמע מינה האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי
אי אתם יכולין לעסוק בתורה
מחמת עסקי מלחמות, צריכים
ופרקינן לעולם מתוקנים היו,
מאי תקנתיה ז)ליקרי ק"ש ואי קאים במקום הטנופת לינשוף מדוכתיה ארבע גרמידי ואי לא לימא הכי עיזא
אתם לעסוק בתורה בלילה,
וכך היה מסורת בידם מן
דבי טבחי שמינא מינאי: והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשה משפחה ומשפחה למאי אתא
והיה לך לשכב בגלגל ששם
5
הנביאים להיות הפתוחים
המחנה ולא במצור (סנהדרין
באמצע תיבה והסתומים בסוף
אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה דאמר
שם). עתה באתי. על של
תיבה, ושכחום וחזרו הצופים
רב יהודה אמר רב כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע
עכשיו באתי ליפרע, מיד נזהר
ח) א
ויסדום. והוא עוד אמר תרגום
יהושע ולא הוסיף עוד לבא
של תורה אונקלוס הגר אמרו
מקרא מגילה תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן
במצור בלילה לכך נאמר בעי
(מפני) [מפי] ר' אליעזר ור'
ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא
וילן יהושע וגו' (שם)
יהושע, כאשר למד אותו כך
והדבר מוכיח שעל עסקי
לימדוהו לאחרים. ושל נביאים
מגילה קל וחומר מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן תלמוד תורה לא כל שכן ועבודה
תלמוד תורה הוכיחו מדכתיב
יונתן בן עוזיאל אמרו, כמו
חמורה מתלמוד תורה והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו [וגו']
קרא אחרינא במלחמה של עי
שהיה מסורת בידם של חכמים
6
שהיתה אחריה (עירובין שם).
מפי חגי זכריה ומלאכי. ותרגום
וישתחו (לאפיו) והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה
ט)
אין מועד בפני תלמיד
של כתובים נמנע מן השמים
חיישינן שמא שד הוא שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה' ודלמא משקרי גמירי דלא מפקי
חכם. שיכולין להספידו (מו"ק
לגלותו, משום דאית ביה קץ
כז:). ולהכנסת כלה. ללוותה
משיח. ואקשינן והא תרגום של
שם שמים לבטלה אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר
י)
מבית אביה לבית חופתה (לקמן
תורה בימי עזרא הוה, דכתיב
כט.). ולאחותו מה ת"ל.
לו על איזה מהן באת אמר לו 6 עתה באתי מיד כ) 7 וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן
ויקראו בספר [ב]תורת האלהים
כיון דכתיב לאביו ולאמו כל
מפורש, ואמרינן מפורש זה
מלמד תרגום, ושום שכל אלו
שכן לאחותו (זבחים ק.). הרי
שהיה הולך לשחוט את פסחו וגו'. הרי שהיה כהן גדול ונזיר והולך לשחוט את פסחו, דאיכא מצות טובא, אפילו הכי
פסוקים, ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים, ואמרי לה אלו המסורת. ופרקינן אין תרגום מיהוה הוה בידייהו מקמי עזרא, ושכחוהו
לאחותו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה (סנהדרין לה. וכעי"ז זבחים ק.). ושמע שמת לו מת. מקרוביו (ברכות יט:).
רובן דאינשי ואתא אונקלוס הגר ב[פני] ר' אליעזר ור' יהושע ויסדיה למיקרי ביה בציבור. מיהו מילי דאורייתא מיגליין, כלומר רובן
אמרת לא יטמא. דהא נזיר הוא וכתיב על כל נפשות מת לא יבא (סנהדרין שם) אי משום נזיר אי משום כ"ג אי משום פסח,
מפורשין הן. אבל של נביאים מסותמין הן, דהא לולי התרגום של זה הפסוק ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הד[ד]רימון
וכל שכן הכא דאיתנהו לכולהו (זבחים שם) או: הואיל ועונת שחיטת הפסח היא וחלה עליו חובת הפסח שהיא בכרת, אם יטמא
וג', לא הוינן ידעינן פירוש'א דהאי פסוקא. ולפיכך נזדעזע העולם, שגילה הטעמים שהיו נעלמים. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה
בטל מלעשות פסח, ולמול את בנו נמי מצות כרת היא, ואית דאמרי בערבי פסחים נמי קאמר דמילת זכריו מעכב הפסח (ברכות
והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, מאן נינהו אנשים שהיו עמו, זה חגי זכריה ומלאכי. ולמה נפלה חרדה גדולה עליהן,
יט:). ת"ל ולאחותו. דלא אצטריך אלא להאי וללמד אע"פ שיש עליו קדושות הרבה ועסקי מצוה, לאחותו הוא דהזהיר הכתוב
דאף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזו. וכיון דמדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשא הוא דאתיין כדאמרן, משפחה ומשפחה מאי דרשת
שלא ליטמא אבל מיטמא למת מצוה (סנהדרין שם). שדוחה את לא תעשה שבתורה. לאו דלא תסור (שבת צד: ערובין מא:
ביה. ואסיקנה משפחות כהנים ולוים, וכדתניא כהנים המתעסקין בעבודתן ולויים בדכנן וישראל במעמדן, כולן מבטלין עבודתן
ועי' ברכות יט:). כרך וכל הסמוך לו כו' נדון ככרך. וקורין בט"ו (לעיל ב:). בית מושב עיר חומה. בית שהושב ונבנה
ובאין לשמוע מקרא מגילה. מיכן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, אם הכהנים מבטלין עבודתן,
בעיר חומה, דמשמע שהוקף ולבסוף ישב (ערכין לג:). עשרה בטלנין. בני אדם כשרים בטלין ממלאכתן לעסוק בצרכי צבור ולבא
תלמוד תורה לא כל שכן. ואקשינן וכי עבודה חמורה מדברי תורה, והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא [וגו'] ויאמר
קודמין לבית הכנסת כדי שיהיו מצוין עשרה לעת התפלה ומתפרנסים משל צבור (ב"ק פב. וכעי"ז לקמן ה.). אשר לוא חומה.
לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, אמר לו אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. ועל איזה מהן באתה,
לוא כתיב. משמע לא ומשמע לו, כלומר אין לו עכשיו והיה לו חומה קודם לכן, הוה נמי בית חלוט בהו (ערכין לב. ועי' תוס' שם).
אמר לו עתה באתי, כלומר על תלמוד תורה שבטלתם אותה עתה. הנה תלמוד תורה חמור מעבודה.