מגילה נקראת
פרק ראשון
מגילה
יב.
מסורת הש"ס
גליון הש"ס
תניא נמי הכי. דבשנות נבוכדנצר ואויל מרודך נבלעה שנה:
עוד שנה אחת לבבל. (י) הכי איתא בסדר עולם
ביה
בליליא קטיל בלשצר
גמ' שאלו תלמידיו.
א)
ב)
מלכא ודריוש מדאה קביל מלכותא הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר שבעים חסר אחת מיום שכיבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל
ג)
למלאות שבעים שנה מששלט על ישראל ועמד דריוש והשלימה ואחריו בשנה אחרת מלך כורש בבבל ונפקדו פקידה במקצת שאמר מי בכם
שם הם לא עשו אלא
מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל וגו' ז).
למדנו מברייתא זו כשמת בלשצר לא היו לכיבוש יהויקים אלא שבעים חסר אחת ואנחנו מנינו למעלה
לפנים.
ד) ה)
שבעים שנה מ"ה דנבוכדנצר וכ"ג
ו)
אתה מטיל קנאה. וא"ת למ"ד
דאויל מרודך ושלשה דבלשצר הרי
תניא נמי הכי ועוד שנה (א) אחרת לבבל
רש"י ד"ה דרי
ז) ח)
❖
שנים מקוטעות היו: בינותי בספרים.
לעיל הראוי לגינה לגינה
ט)
דרי וכו' וסוחרת לשון
ועמד דריוש והשלימה אמר רבא אף דניאל
סחור.
לשון ספירה וחשבון: כתיב לפי
הראוי לחצר לחצר א"כ אתה מטיל
טעה בהאי חושבנא דכתיב בשנת אחת
1
מלאות לבבל. שבעים שנה אפקוד
קנאה בסעודה י"ל דסבירא ליה
שם ד"ה כצהרים וכו'
למלכו אני דניאל בינותי בספרים מדקאמר
תורה אור השלם
אתכם בספר ירמיה: וכתיב. בספר
דכיון שלא היו רואין זה את זה ליכא
לשון סהרא הוא.
קנאה: כדת של תורה אכילה
בינותי מכלל דטעה מ"מ קשו קראי אהדדי
1. בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ
דניאל למלאות לחרבות ירושלם
❖
אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי
כתיב 2מלאות לבבל וכתיב 1לחרבות ירושלם
מרובה משתיה. והא דאמרינן
שבעים שנה מספר השנים אשר היה
בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים
אמר רבא לפקידה בעלמא והיינו דכתיב
דבר ה' אל ירמיה הנביא: לפקידה
בנדה כל שאכילתו
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְיָ אֶל
יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַøאות
בעלמא. (כ) ואמר לפי מלאות לבבל
הגהות הב"ח
מרובה משתייתו עצמותיו סכויין
כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ
3
לְחָרְבוֹת
יְרוּשָׁלִַם
היינו באוכל יותר מדאי:
שבעים שנה אפקוד אתכם וכך היתה
(א) גמ' אחת
נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות
שִׁבְעִים שָׁנָה:
יש ואף
דניאל ט ב
שנפקדו בשנה אחת לכורש מלך
שפרחה
לו בית בירושלם (ב) דרש רב נחמן בר רב
2. כִּי כֹה אָמַר יְיָ כִּי לְפִי
פרס שהיא שנת ע"א לכיבוש יהויקים
מספר השנים אשר
חסדא מאי דכתיב 4 כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וכי
מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים
שפשטה בבל על ישראל: משיח.
היה דבר ה' אל ירמיה
שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם
כורש משיח היה אלא א"ל הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי
הנביא
למלאות
(ל) נמשח כמו שמן המשחה: קובל
וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת
לחרבות ירושלים
הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי והוא אמר מי בכם מכל עמו ויעל: חיל
דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב
6
(ג)
5
אני לך כו'. והכי קאמר כה אמר
שבעים שנה מדקאמר
אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם
פרס ומדי הפרתמים וכתיב למלכי מדי ופרס אמר רבא אתנויי אתנו בהדדי
ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי
אני בספרים
(מ)
7
ירמיהו כט י
הַזֶּה:
3. כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ
דאיהו נמי טעה
אי מינן מלכי מינייכו איפרכי ואי מינייכו מלכי מינן איפרכי בהראותו את
בימינו וגו' הוא יבנה את ביתי. תרי
8
(ב) שם
פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ
קראי כתיבי דסמיכי אהדדי. וניקוד
עושר כבוד מלכותו (ד) א"ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב
וכתיב מי
נָתַן לִי יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם
בכם מכל עמו יהי
טעם מקרא זה מוכיח על דרש זה
וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ
הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם 9לכבוד ולתפארת 01ובמלאות הימים
אלהיו עמו ויעל
בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר
שאין לך טעם זרקא במקרא שאין
האלה וגו' רב ושמואל חד אמר מלך פיקח היה וחד אמר מלך טיפש היה
(ג) שם
עזרא א ב
בִּיהוּדָה:
סגול בא אחריו וכאן ננקד למשיחו
4. כֹּה אָמַר יְיָ לִמְשִׁיחוֹ
עירי
מאן דאמר מלך פיקח היה שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא דבני מאתיה
(ד) שם ואת
בזרקא ולכורש ננקד במאריך
לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי
כל אימת דבעי מפייס להו ומאן דאמר טיפש היה דאיבעי ליה לקרובי
יקר וגו'
(ה)
בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם
להפרישו ולנתקו מעם למשיחו: מי
ונתעטף
וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ
בני מאתיה ברישא דאי מרדו ביה הנך (ו) הני הוו קיימי בהדיה $ שאלו
בכם מכל עמו וגו'. והוא עצמו לא
ועמד
לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם
תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור
(ה) שם
נשתדל בדבר: כתיב פרס ומדי
וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ:
מיכף כייפי ליה
ישעיהו מה א
הפרתמים. סמך הפרתמים אצל מדי
כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע
בהו מקרב
5. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי
וכתיב למלכי מדי ופרס סמך מלכי
(ז) אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה
אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל
(ו) שם
אצל מדי: בגדי כהונה. שהיו
לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה
אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר
קיימי הני והוו
וְיִבֶן אֶת בֵּית יְיָ אֱלֹהֵי
בידו שם בגדי כהן גדול (נ) שהביאן
(ז) שם
להם $ הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים
יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים
מירושלים: פיקח היה. שהקדים
אמר להם
אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:
והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו: בחצר גנת ביתן המלך רב ושמואל חד
(ח) שם כי
11
01
עזרא א ג
משתה הרחוקים יותר ממשתה בני
(ט) שם
6. בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ
אמר הראוי לחצר לחצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן וחד אמר
עירו: שהשתחוו לצלם. בימי נבוכדנצר:
ושותים
עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו
הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגינה ולא החזיקתן עד שהכניסן לביתן והחזיקתן
וכי משוא פנים יש בדבר. איך זכו
(י) רש"י ועוד
וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי
רישא
במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן
הַפַּרְתְּמִים
וְשָׂרֵי
לנס: הם עשו לפנים. מיראה: חרי
דברייתא
הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו:
חרי. מעשה מחט. מלאכת המצעות
חור כרפס ותכלת מאי חור רב אמר חרי חרי ושמואל אמר מילת לבנה
(כ) ד"ה
אסתר א ג
21
היתה עשויה נקבים נקבים: מילת
7. וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ
נאמר האי
הציע להם כרפס אמר ר' יוסי בר חנינא כרים של פסים על גלילי כסף ועמודי
דהא
וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת
לבנה. חור לשון חיור ח): הראוי לכסף
שש מטות זהב וכסף תניא ר' יהודה אומר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב
כתיב
מָרְדּ¢ כַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ
כו'. מטות זהב וכסף קדריש שר הראוי
היה
הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל
לזהב אמר לו ר' נחמיה א"כ אתה מטיל קנאה בסעודה אלא הם של כסף
יד (ל) ד"ה
לזהב לזהב וגרוע לכסף: מתחוטטות
סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי
ורגליהן של זהב בהט ושש א"ר אסי אבנים שמתחוטטות על בעליהן
הוא כלום בשמן
מָדַי וּפָרָס: אסתר י ב
על בעליהן. רצפה עשה להם באבנים
8. בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר
וכן הוא אומר אבני נזר מתנוססות על אדמתו ודר וסוחרת רב אמר דרי
31(ח)
21
חטוטות כלומר שלא באו לידי אדם
(מ) ד"ה
כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר
דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה הושיבה באמצע
על כורש אני
אלא בטורח שמחטטים ומחזירים
תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים
קובל
רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת
סעודה ומאירה להם כצהרים דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי
בעליהן אחריהן עד שמוצאין אותן
עירי
אסתר א ד
יוֹם:
בדמים יקרים: וכן הוא אומר.
(נ) ד"ה
9. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ
סחורה והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים משונים מיבעי ליה אמר רבא
41
שהביא
לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד
שהמקרא משבח אבנים יקרות ואומר
יצתה בת קול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים (ט) בהם
נבוכדנצר
וּלְתִפְאָרֶת:
(ס) על נסיונות הרבה הן באין כי אבני
(ס) ד"ה
ויין מלכות רב אמר רב מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שגדול הימנו
שמות כח ב
❖
נזר מתנוססות על אדמתו. והכתוב
01. וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים
שעל ידי
בשנים והשתיה כדת (אין אונס) מאי כדת א"ר חנן משום ר"מ כדת של
51
הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל
מדבר לישראל לעתיד לבוא שיהיו
תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע
הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן
חשובין ויקרים בין האומות כאבני
הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן
מוסף רש"י
אכילה מרובה משתיה אין אונס אמר רבי אלעזר מלמד שכל אחד ואחד
נזר המתנוססות: דרי דרי. שורות
מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים
איהו בקרי ואתתיה
בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ:
השקהו מיין מדינתו לעשות כרצון איש ואיש אמר רבא לעשות כרצון
שורות סביב. $ וסוחרת לשון סחור
בבוציני.
אסתר א ה
סחור ט): כצהרים. והאי וסוחרת
מרדכי והמן מרדכי דכתיב איש יהודי המן איש צר ואויב גם ושתי
11. כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ
61
71
81
$ לשון סהרא הוא: שקרא דרור
וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ:
המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות בית הנשים מיבעי ליה אמר
איכה ג לג
לכל בעלי סחורה. עשה נחת רוח
בבוציני ❖
רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה
21. חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת
(סוטה י.)
לבני מלכותו להעביר מהן מכס של
אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן
סוחרין: הראשונים. כלומר בלשצר
עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי
שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל
רבינו חננאל
וחבורתו: כדת של תורה. אכילת מזבח מרובה משתיה פר ושלשה עשרונים סולת לאכילה ונסך חצי ההין: מיין מדינתו. יין הרגיל
רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר
בו ולא ישכרהו [ולא ישתהו] אלא לפי רצונו: כרצון מרדכי והמן. הם היו שרי המשקים במשתה: איהו בקרי. דלועין גדולות:
אסתר א ו
והא קשו קראי אהדדי,
וְסֹחָרֶת:
31. וְהוֹשִׁיעָם יְיָ
ופריש רבא לפי מלאת
בוציני
לבבל, לפקידה בעלמא.
אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא
כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ: זכריה ט טז 41. וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת
ולחורבות ירושלים, לגאולה. אבנים מתחוטטו'ת על בעליהן, מחטיאות בעליהן. כלומר כל מי שנמצאת בידו [מתחייב]
רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ: אסתר א ז 51. וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ
למלכות, שאינן ראויות להדיוט אלא למלכות בלבד, וכן בעליהן כיון שנמצאת בידיהן נסים ובורחין שמתיראין מן
וָאִישׁ: אסתר א ח 61. אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדּ¢ כַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ
המלכות. [והשתיה כדת, כדת של תורה] מה דת של תורה אכילה מרובה משתייה, פי' התמיד כבש שיש בו כמה רביעיות,
יְמִינִי: אסתר ב ה 71. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ
וְהַמַּלְכָּה: אסתר ז ו 81. גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אסתר א ט