יב:
מגילה
נקראת פרק ראשון מגילה
תורה אור השלם
מסורת הש"ס
שפרחה
בה
צרעת. בירושלמי מפרש דילפינן נגזר דכתיב
בוציני. דלועין קטנות. כלומר דבאותו מין עצמו
זה נואף וזו נואפת
א) ב)
1. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
ג)
גבי ושתי מנגזר דכתיב גבי עוזיה כשנצטרע דכתיב
הוא אומר להראות את יופיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה:
כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן
זיל
אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא
ביה נגזר מבית ה' ח): לגבי עמון ומואב דיתבי
פריצתא הואי. פרוצה היתה: מלמד שפרחה בה צרעת. ויליף
חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא
בדוכתייהו כחמרא. וקשה דהא פרק תפלת השחר
בירושלמי מאשר נגזר עליה וכתיב וישב בית החפשית מצורע כי
ה)
זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת
פריך וכי עמון במקומו יושב והלא בא
הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת
נגזר מבית ה' מה להלן
פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:
צרעת אף כאן צרעת: אהורייריה.
סנחריב ובלבלו לכך פר"ת דגרסינן
בבוציני ביום השביעי כטוב לב המלך ביין
1
אסתר א י
שומרי הסוסים: לקבל אלפא חמרא
הכא מואב לחוד דקרא נמי לא הזכיר
2. אַחַר הַדְּבָרִים
אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא אמר
הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ
שתי. כן העיד הכתוב עליו :
אלא מואב דכתיב שאנן מואב
רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין
אַחֲשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת
פסיק ליה. יפיג יינו מעט מעליו:
ובברכות נמי לא גרסינן אלא עמון
וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה
ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות אבל
על דורדייה. על שמריו: וטעמא
ומזה הטעם התירו ליהודה גר
וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ:
עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין
אסתר ב א
אמרו ליה. ויפה אמרו לו דודאי כן
העמוני לבא בקהל אבל משמע דגרי
3. וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי
אלא בדברי תיפלות וכן בסעודתו של אותו
אינך לא רצו להתיר לבא בקהל לפי
הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו
לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר
רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו
שלא בלבל סנחריב מצרים ולא בלבל
מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב
בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף
הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ
מואב ומיהו קשה דבברכות משמע
אומרים פרסיות נאות אמר להם אחשורוש
מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה
אסתר א יב
בָּעֲרָה בוֹ:
באותה שהבאתי שסנחריב בלבל
דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא
ד)
כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי
4. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
נמר: פסוק זה על קרבנות נאמר.
עמון ובירמיה חשיב להו באותן
לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי
ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה אמרו
כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל
שהגלה נבוכדנצר וי"ל לפי שסנחריב
והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן.
לו אין ובלבד שתהא ערומה שבמדה שאדם
יֹדְעֵי דָּת וָדִין: אסתר א יג
היה ראשון שבלבל נקרא הכל על
מלאכי השרת הזכירו לפני הקב"ה את
5. שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו
מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי
שמו ועליו כתיב ואסיר גבולות עמים
וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו
הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו
הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן
וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי
ועתידותיהם שוסתי אבל ודאי עיקר
לעשות להם נקמה בושתי ותבא
וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן
ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת היינו
אסתר ותמלוך תחתיה: כרשנא.
החורבן היה ע"י נבוכדנצר :
ט)
(א)
עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא
ממוכן.
ה)
ירמיהו מח יא
דכתיב אחר הדברים האלה כשוך חמת
נָמָר:
י) יש מדרש שהיה דניאל
כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה:
2
ו)
6. וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא
שתר. שתי תורים: מרס. שמירסו
ולפי שהיה נשוי לשרית
המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר
שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ
שהיתה גדולה ממנו שלא היה יכול
את הדם שלא יקרש ושוב לא יהא
מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן
עשתה ואת אשר נגזר עליה כשם שעשתה
שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי
ראוי לזריקה: מרסנא. מירסו
לכופה לדבר כלשונו יעץ לעשות כן:
כך נגזר עליה ותמאן המלכה ושתי מכדי
ז)
3
רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים
במנחות לבוללן. ממרס לשון מגיס:
כל
רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת:
פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה
מוכן לפורענות. עומד להיות תלוי:
אסתר א יד
נתכוונו מ"ט לא אתאי א"ר יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת במתניתא
ח)
7. וְהַטּוּר הָרְבִיעִי
מכאן שההדיוט קופץ בראש. שהרי
תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה
תנא [בא גבריאל ועשה לה זנב] ויקצף המלך מאד (ב) אמאי דלקה ביה
מנה אותו הכתוב לבסוף אלמא
מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ
כולי האי אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא
גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש:
בְּמִלּוּאֹתָם:
שמות כח כ
אלמלא אגרות ראשונות. שהוחזק
חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בחמריה מיד וחמתו בערה בו
8. וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי
בהן שוטה בעיני האומות: לא
ט)
ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעין לעבר שנים
הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל
4
נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט.
הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי
ולקבוע חדשים אמר להו דיינוה לי אמרו היכי נעביד נימא ליה קטלה למחר
❖
י)
הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל
שהיו ממהרין להורגן במצות המלך
פסיק ליה חמריה (ג) ובעי לה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלה במלכותא
הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים
באגרות האמצעיות ולא היו ממתינים
אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ
אמרו לו מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אסתר א טז
ליום המועד: אמרי מאי האי דשדר
גליון הש"ס
9. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל
אנו יודעין לדון דיני נפשות זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא
לן. אומרים האומות מה זה ששלח
גמ' אמר ר"כ מכאן
מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל מְדִינָה
דיתיב על דורדייה וטעמא אמרו ליה דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט
לומר לנו להיות כל איש שורר בביתו
שההדיוט כו'.
5
וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל עַם
הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו
וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ לִהְיוֹת כָּל
(ה) שאף הגרדן שורר בביתו: פרדשכא.
שם אמר רבא אלמלא.
אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר
פקיד ונגיד: נערה. דוד לא ביקש
בו וריחו לא נמר מיד והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש א"ר לוי
כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ: אסתר א כב
6
רש"י ד"ה נערי
01. וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ
אלא נערה אחת כל אדם הראה
(ו)
כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה
לא גרסי'.
פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת
לשלוחיו את בתו אולי תיטב בעיניו
❖
רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך
מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל
ואחשורוש כסיל צוה לקבץ את
נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת
שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורין אדמתא כלום בנו לפניך מזבח אדמה
כולן הכל יודעין שלא יקח אלא אחת
מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה
תרשיש כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו תרשיש ושהם וישפה
אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד
7
הגהות הב"ח
ואת כולן יבעל מאן דהוה ליה
הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר
מרס כלום מירסו בדם לפניך מרסנא כלום מירסו במנחות לפניך ממוכן כלום
ברתא מטמרה: מוכתר בנימוסו
(א) גמ'
הַנָּשִׁים
וְנָתוֹן
הכינו שלחן לפניך ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו
לפיכך נגזר עליה
היה. בשמות נאין. נימוס שם בלשון
תַּמְרוּקֵיהֶן: אסתר ב ג
8
11. כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה
בשבת
יון: א] $ ו) נערי לא גרסינן אלא
ממוכן שמוכן לפורענות אמר רב כהנא $ מכאן שההדיוט קופץ בראש
(ב) שם
בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ
הכי גרסינן אמר רבה בר בר
וחמתו בערה בו
להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא $ אלמלא אגרות הראשונות לא
משלי יג טז
אִוֶּלֶת:
9
(ג) שם
21. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו
חנה אמר רבי יהושע בן לוי כו':
נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט אמרי מאי האי דשדיר לן להיות
ודכיר לה
יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ
דלא (ד) שם
כל איש שורר בביתו פשיטא אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי 01 ויפקד
נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה
וליזיל
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ
המלך פקידים א"ר מאי דכתיב כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת כל ערום יעשה בדעת זה דוד
תלתא
11
סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ
דכתיב 21ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה וכסיל
וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
(ה) רש"י
מלכים א א ב
יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ויפקד המלך פקידים כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה איש
31. אִישׁ יְהוּדִי הָיָה
31
פשיטא
בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ
יהודי היה בשושן הבירה וגו' איש ימיני מאי קאמר אי ליחוסא קאתי ליחסיה (ד) ואזיל עד בנימין אלא
(ו) ד"ה
מָרְדּ¢ כַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי
מאי שנא הני תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע
לפיכך
בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי:
❖
היה
אסתר ב ה
אל תפלתו בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני
❖
מיניה
אלמא מבנימין קאתי אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע
בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא
רבינו חננאל
הגהות מהר"ב
גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא ומשפחת בנימין אמרה מינאי קאתי רבא אמר
ונסכו רביעית ההין יין
רנשבורג
בלבד. איהו בקרי ואיתתיה
כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני מה עשה לי יהודי
בבוציני, פי' שניהם לזנות
דלא
א] רש"י
[נתכוונו]. מוכתר בנימוסו,
פי' מצויין בדתי כל התורה
היה כעדי שהיה בדורו ידוע וזהיר במצות. ורבה בר רב הונא עדיף מיניה, בענותות, דהא אמר רבא תלת מילי בעאי משמייא חכמתיה דרב הונא ועיתריה דרב חסדא יהבו לי, ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי.