מגילה נקראת פרק ראשון
מגילה
יג.
מסורת הש"ס
גליון הש"ס
כ) דלא קטליה דוד
לשמעי. שהיה חייב מיתה: לאידך גיסא. לצעקה ולא לשבח איש יהודי
הצער הזה: איתי גוברין
ואיש ימיני גרמו לי
גמ' ואשתו היהודיה.
א) ב)
שם
ג)
יהודאין כו'. וסיפיה דקרא לאלהך לא פלחין: כל דבריך אחד הן. כנגד הספר היה אומר כל דבריך דברי הימים אחת הן הרבה שמות אתה
על שם הצדיקים.
ד)
מזכיר פלוני ופלוני וכולן אדם אחד הן: ואנו יודעין לדורשן. ואע"פ שסתמת אותן אנו נותנין את
לבינו עד שאנו יודעין לדורשן. משום
יהודי נקט לה הכא: ואשתו היהודיה וגו'. והלא בתיה
שמה דהא כתיב בסופיה ואלה בני
דאמרינן לעיל כל הכופר בע"ז נקרא
ה)
רש"י ד"ה
ו) ז)
אסתהר ירח.
בתיה: לרחוץ. לטבול ל) לשון גירות:
ח)
כל הכופר בע"ז נקרא יהודי
והלא כלב שמו. שבכלב משתעי
❖
דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה
קרא: הכי גרסינן וישא בתיה שמרדה
שנאמר איתי גוברין יהודאין ק).
מרדכי דמיקני ביה המן ומה שילם לי ימיני
בגילולי בית אביה. ולכך נשתנה
על שם יהודי שהרי אמר בחלק
דלא קטליה שאול לאגג דאתיליד מיניה
ט)
הגהות הב"ח
שמה בליקוחין הללו: שגלה מעצמו.
דלא הוו משבט
המן דמצער לישראל רבי יוחנן אמר
אשר
י) כ)
(א) גמ' בתיה
הגלה שגלה
יהודה:
מדלא כתיב אשר היה מן הגולה
לעולם מבנימן קאתי ואמאי קרי ליה
(ב) רש"י
מעצמו. ודריש ליה מדלא כתיב
אשר הגלתה וכתיב אשר הגלה עם
זו
הוגלה: קדלי דחזירי. וח"ו
יהודי על שום שכפר בע"ז שכל הכופר
הגולה משמע שלא היה כשאר ישראל
ל) מ)
(ג) ד"ה
וטובלת ❖
בע"ז נקרא יהודי כדכתיב איתי גוברין
נ)
ומצהיל
היא לא היתה אוכלת:
שגלו על כרחן והוא גלה מעצמו כמו
1
ס) ע)
יהודאין וגו' רבי שמעון בן פזי כי הוה
שעשה ירמיה שגלה מעצמו עד שאמר
פ) צ)
לו הקב"ה לחזור: בין ההדסים אשר
ק)
פתח בדברי הימים אמר הכי כל דבריך אחד הם ואנו יודעין לדורשן
הגהות הגר"א
במצולה. בין הצדיקים שגלו לבבל.
$ ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו
2
[א] גמ'
ובשכינה משתעי קרא: אסתהר.
ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד
$ ירח. יפה כלבנה: ירקרוקת היתה.
אמאי קרי לה יהודיה על שום שכפרה בע"ז דכתיב ותרד בת
❖
3
כהדסה זו: אלא חוט של חסד משוך
פרעה לרחוץ על היאור ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית
עליה. מאת הקב"ה לכך נראית יפה
אביה ילדה והא רבויי רביתיה לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך
לאומות ולאחשורוש: ובמות אביה
לעזי רש"י
❖
ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ירד זה משה ולמה נקרא שמו
ואמה תו ל"ל. מאחר דכתיב מ) כי אין
בקוני"ש [בקונ"ש]. כתלי
❖
לה אב ואם אלא ללמדנו שאפי' יום
ירד שירד להם לישראל מן בימיו גדור שגדר פרצותיהן של ישראל
[א]
דבר אחר מלוחים.
אחד לא היה לה אב ואם: בשעה
חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים סוכו שנעשה להם לישראל
תורה אור השלם
שנתעברה אמה מת אביה. נמצא
כסוכה יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו זנוח שהזניח עונותיהן של ישראל
1. אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן
מוסף רש"י
שלא היה לה אב משעה שנראה
דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל
אבי אבי אבי אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות ואלה בני בתיה אשר
להקרות אב: וכשילדתה אמה מתה.
קדלי דחזירי.
עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל
לקח מרד וכי מרד שמו והלא כלב שמו אמר הקב"ה יבא כלב שמרד
שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ
ולא נראית לקרות אם: ולרש אין כל.
(חולין יז. ושם: כתלי)
גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ
בעצת מרגלים וישא את (א) בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה 4אשר הגלה
באוריה משתעי קרא: כבשה אחת.
סטכת.
עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם לֵאלָהָךְ
מירושלם אמר רבא שגלה מעצמו ויהי אומן את הדסה קרי לה הדסה וקרי
(פסחים מג.)
בת שבע: שהיתה מונה בהן ימי
(ב)
לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא
5
(מנחות פו.)
דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין:
שבת. שהיתה משרתת לה אחת
לה אסתר תניא ר"מ אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה $ על שם
שלא הביאה שליש.
דניאל ג יב
באחד בשבת ואחת בשני בשבת
הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר 6 והוא עומד בין ההדסים רבי
2. וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה
(מו"ק
ט:) ולמה סכין אותו.
ואחת בשלישי בשבת וכן כולן
אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת
יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת
(שבת פ:)
חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת
וכשהגיע יום שפחה של שבת יודעת
שמשיר את השער.
דבריה שנאמר 7 אין אסתר מגדת את עמה וגו' ר' נחמיה אומר הדסה שמה
יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה
שהיום שבת: כתלי דחזירי.
נ)
בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה
ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר בן
(מנחות פו.) ומעדן את
אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד:
בקוני"ש שמינים. ומתוך אונסה לא
הבשר.
דברי הימים א ד יח
עזאי אומר אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית כהדסה ר'
נענשה: וכן הוא אומר. שהזרעונים
3. וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה
(פסחים מג.) נדמתה לו
יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה
טובים לצדיקים להבדילן ממאכל
כאומתו.
לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר
כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב אחא עיברתה מת
וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד
טמא: ויהי המלצר נושא את פת
❖
(לעיל ז.)
הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה
בגם ויין משתיהם וגו'. וכתיב
אביה ילדתה מתה אמה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת תנא
בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת
בההוא ענינא ולמקצת ימים עשרה
אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ:
משום ר"מ אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר ולרש אין כל כי
8
שמות ב ה
רבינו חננאל
נראה מראיהם טוב ובריאי בשר וגו':
אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו
4. אֲשֶׁר הָגְלָה
אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש.
כל המגדל יתום בתוך
מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה
תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת משום דבחיקו תשכב
ביתו, מעלה עליו הכתוב
גבי מנחות תנן ס) אין מביאין אנפקינון
אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה
הוות ליה (לבת) אלא (לבית) הכי נמי לבית ואת שבע הנערות וגו'
כאילו הוא ילדו. נקראת
מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה
9
ואם הביא פסול ועלה קאי ר' יהודה
הדסה, מפני דהיתה צדקת,
נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
אמר רבא שהיתה מונה בהן ימי שבת וישנה ואת נערותיה וגו' אמר רב
ואמר מהו אנפקינון: מעדן.
אסתר ב ו
שהצדיקים נקראין הדסין.
שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי ור' יוחנן
5. וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה
לקחה מרדכי לו לבת, תנא
מצהיב: מגנותו של אותו רשע. גנותו
(ג)
משום ר' מאיר, לבית.
הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי
אמר זרעונים וכן הוא אומר ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם
הוא זה שהוא בועל נשים ומשלחן:
01
אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה
שהגוף נהנה מן הגוף. מפני הצינה.
זרעונים 11 ששה חדשים בשמן המור מאי שמן המור ר' חייא בר אבא
יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה
וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ
והעיד לך הכתוב שהיו מתכונין מן
אמר סטכת רב הונא אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי יהודה
לְקָחָהּ מָרְדּ¢ כַי לוֹ לְבַת:
השמים לחבבה על בעלה: ביקש
אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את
אסתר ב ז
לטעום כו'. לכך נאמר מכל הנשים
6. רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה
השיער ומעדן את הבשר בערב היא באה ובבקר היא שבה אמר רבי יוחנן
21
ומכל הבתולות: עבד משתיא כו'.
אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם
מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו שלא היה משמש מטתו ביום 31ותהי אסתר
וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים
חיזר לכמה ענינים לפייסה שתגלה לו
אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו
נשאת חן אר"א מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו ותלקח אסתר
מולדתה ולא הועיל וסמוך לה להאי קרא
41
סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים
זכריה א ח
וּלְבָנִים:
אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת ירח
ובהקבץ בתולות שנית וגו' אין אסתר
7. אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת
מגדת מולדתה ואת עמה וגו' ע) עבד
שנהנה גוף מן הגוף ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד
51
מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ
משתיא סעודה לכבודה מה שלא עשה
כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדּ¢ כָי
לפניו מכל הבתולות אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם טעם בעולה
וְאֶת מַאֲמַר מָרְדּ¢ כַי
בשאר נשים: דלי כרגא. אמר בשביל
טעם ויעש המלך משתה גדול עבד משתיא ולא גליא ליה דלי כרגא ולא
61
אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר
אסתר אני מניח לכם מכסי גולגולתכם
הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ:
גליא ליה שדר פרדישני ולא גליא ליה 71ובהקבץ בתולות שנית וגו' אזיל שקל
היינו והנחה למדינות עשה : שדר
אסתר ב כ
פ)
עצה ממרדכי אמר אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה ואפי' הכי לא
8. וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם
פרדישני. דורונות לשרים בשמה והיינו
כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר
גליא ליה דכתיב 7אין אסתר מגדת מולדתה וגו' אמר רבי אלעזר מאי דכתיב
דכתיב ויתן משאת כיד המלך:
צ)
קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ
לא
לא
וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ
תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה
וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת: שמואל ב יב ג 9. וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב
בֵּית הַנָּשִׁים: אסתר ב ט 01. וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת פַּתְבָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים: דניאל א טז 11. וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי
כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה ח¢ דָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה ח¢ דָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים: אסתר ב יב 21. בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים
לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם: אסתר ב יד 31. וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדּ¢ כַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס
הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ: אסתר ב טו 41. וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ: אסתר ב טז 51. וַיֶּאֱהַב
הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי: אסתר ב יז 61. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת
עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ: אסתר ב יח 71. וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדּ¢ כַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ: אסתר ב יט