יד:
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מורד
במלכות הוא ולא צריך למידייניה. קשה א"כ היאך גרס
כליתני. מנעת אותי: בדמים. דם נדה ושפיכות דמים: שגילתה
עא א
א) ב)
ג)
שוקה. ונתאוה לה ותבעה ולא שמעה לו כדמסיים ואזיל: לפוקה.
פרק אחד דיני ממונות דדיני נפשות
❖
(ג) כמו פיק ברכים : הכי גרסי' זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי
מתחילין מן הצד מדכתיב גבי נבל ויחגרו איש חרבו ויחגור גם דוד
ד)
ניהו מעשה דבת שבע ומסקנא הכי הוה. והכי פירושה מדקאמרה
חרבו והא מורד במלכות הוה ולא בעי למידייניה ועוד קשה
ה)
ו) ז)
היאך ישב דוד בדין והא אין מושיבין
ליה ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל
תורה אור השלם
מלך בסנהדרין כדאמרינן במסכת
שהתנבאתה לו שסופו להכשל בביאה
א מורד במלכות הוא
ולא צריך למידייניה
1. וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה
סנהדרין פרק כ"ג וע"ק
ח) ט)
אחרת ומאי ניהו בת שבע ומסקנא
אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך
אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם
י) כ)
הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ
מפ' במה בהמה יוצאה
הכי הוה סוף שעלתה לו כך. אלמא
בעולם אמר לה ברוך טעמך וברוכה את אשר
ל)
1
יָדִי לִי:
גבי אוריה דקאמר שהיה לו לדונו
נביאה הוות שנתקיימה נבואתה:
מ)
שמואל א כה לג
כליתני [היום הזה] מבא בדמים דמים תרתי
בהדי שותא פילכא. עם $ שהאשה
2. וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ
בסנהדרין ואמאי והא מורד במלכות
משמע אלא מלמד שגילתה את שוקה
נ)
[א]
לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב
מדברת היא טווה. כלומר עם שהיא
היה וי"ל דהכא ה"פ מורד במלכות
ס)
לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם
והלך לאורה ג' פרסאות אמר לה השמיעי לי
❖
מדברת עמו על בעלה הזכירה לו
הוא ולא צריך למידייניה כשאר דיני
וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ וְהֵיטִב
אמרה לו לא תהיה זאת לך לפוקה זאת
את עצמה שאם ימות ישאנה:
נפשות שדנין בו ביום לזכות וביום
(ד)
יְיָ לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת
2
אֲמָתֶךָ:
מיטייפי. צופין למרחוק. ודוגמתו
שלאחריו לחובה אלא אפילו בו ביום
מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת
שמואל א כה לא
גליון הש"ס
במס' כתובות נטוף עיניך:
גומרין לחובה והיינו הא דקאמרה ליה
שבע ומסקנא הכי הואי והיתה נפש אדוני
3. וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ
3
רש"י ד"ה בהדי כו'
ובמקום ירמיה היכי מיתנביא היא.
אביגיל וכי דנין דיני נפשות בלילה
וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה
צרורה בצרור החיים כי הוות מיפטרא מיניה
שהאשה מדברת.
נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר
הרי ירמיה עמד משנת י"ג ליאשיה
היה לך להמתין לגמור עד למחרת
אמרה ליה 2 והטיב ה' לאדוני וזכרת את
הַחַיִּים אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְאֵת
❖
שנאמר אשר היה דבר ה' אל ירמיה
והוא השיב לה מורד במלכות הוה
נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה
אמתך אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי
וגו' והספר נמצא בשנת
ואין צריך להמתין עד למחר אבל
בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע:
איתתא בהדי שותא פילכא איכא דאמרי
שמואל א כה כט
י"ח ליאשיה ועליו שלח אצל חולדה ח):
לדונו ודאי צריך וגם לא קשה מהא
4. וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן
הגהות הב"ח
שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי
כי המוכר אל הממכר לא ישוב.
שישב דוד בסנהדרין דהא דאין
וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן
(א) גמ'
יחזקאל אמרו והוא נתנבא בתוך
חולדה דכתיב 4 וילך חלקיהו הכהן ואחיקם
וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה
מושיבין מלך בסנהדרין היינו משום
נביאתא יהירין
הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן
ט) י"ד שנה שבין גלות יכניה לחרבות
דלא הוי כבודו להיות יושב ושותק
ועכבור וגו' ובמקום דקאי ירמיה היכי
(ב) שם
תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר
ירושלים ומתנבא שיהא בטל היובל
אבל גבי מורד כבודו הוא להיות יושב
הנביאה
הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת
מתנביא איהי אמרי בי רב משמיה דרב
(ג) רש"י
והמוכר שדהו לא ישוב לו: אפשר
בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ
ושותק לפי שהוא נוגע בדבר:
חולדה קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד
לשון כשלון
אֵלֶיהָ: מלכים ב כב יד
ה"ג
יובל בטל. משגלו עשרת השבטים
מאי מבוא בדמים תרי דמים
5. כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר
ברכים ופיק
עליה ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה
בימי חזקיה שנאמר לכל יושביה
(ד) ד"ה
דם נדה ושפיכות דמים מלמד
לֹא יָשׁוּב וְעוֹד בַּחַיִּים
ומשדר לגבה אמרי דבי רבי שילא מפני
נבל
בזמן שכל יושביה עליה
חַיָּתָם כִּי חָזוֹן אֶל כָּל
שגלתה שוקה. ולא גרסינן איכא
(ה) ד"ה
הֲמוֹנָהּ לֹא יָשׁוּב וְאִישׁ
שהנשים רחמניות הן ר' יוחנן אמר ירמיה
ולא בזמן שגלו מקצתן נמצא משגלו
דאמרי מלמד שגלתה שוקה דהא
בַּעֲוֹנוֹ חַיָּתוֹ לֹא יִתְחַזָּקוּ:
שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה
לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת
ויאשיהו המלך
השתא מפרש מאי תרי דמים ועד
יחזקאל ז יג
6. וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז
מלך עליהם
[כבר] בטלו היובלות ויחזקאל היה
השתא לא פריש להו:
השבטים ומנלן דאהדור דכתיב כי המוכר
5
חמש
אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ
שגלתה
מתנבא לאחר זמן שיבטל: אלא
שוקה והלך דוד לאורה
(ו) ד"ה
אל הממכר לא ישוב אפשר יובל בטל ונביא
אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר
מלמד שירמיה החזירן. באותה שנה
תשלח
ג' פרסאות. קשה
אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא
מתנבא עליו שיבטל אלא מלמד שירמיה
❖
קצירה
שנמצא הספר והיא שנת שמונה עשרה
מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת
היאך אותה צדיקת גלתה שוקה לפני
החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהן דכתיב
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר
ליאשיהו וכששלח על דברי הספר אצל
דוד ועוד קשה דמחזי כגוזמא לומר
עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית
ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו
חולדה לא היה שם ירמיה וחזרו
(ה)
6
מלכים ב כג יז
שהלך לאור שוקה ג' פרסאות וי"ל
אֵל:
הגהות הגר"א
7. גַּם יְהוּדָה שָׁת קָצִיר
אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר
למנות את היובל ולא הספיקו למנות
דנמצא בספרים מדויקים שנקוד בהן
[א] גמ'
לָךְ בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי:
אלא שמיטות עד שחרב הבית:
בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר
לאורה כלומר לאור שלה פירוש נתאוה
הושע ו יא
ויאמר מה הציון הלז. ביאשיהו כתיב
8. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
עשית על המזבח בבית אל וכי מה טיבו של
לה דוד והלך באור חמימות שלש
❖
דאיגיירה
וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת
בהיותו בבית אל ושרף עצמות
ונסבה
פרסאות:
יאשיהו על המזבח בבית אל אלא מלמד
וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ
הכומרים בבית אל על המזבח
יהושע. קשיא היאך נסבה הא אמרי'
הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ
שיאשיהו מלך עליהן רב נחמן אמר מהכא
שעשה ירבעם: מה טיבו בבית אל.
וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא
פ' הערל דאפילו
מוסף רש"י
גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי
7
מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת
והלא י) משל מלכי ישראל כ) היה
בגירותן מ) לית להו חתנות וצריך לומר
טבעך. (עי' ע"ז
נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת:
אסתר דכתיב 8 ויהי ביום השלישי ותלבש
שהרי שם העמיד ירבעם את העגל:
ב:) שפיל ואזיל בר
שלא היתה משבעה עממין אלא משאר
אסתר ה א
אסתר מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה אלא
שת קציר. עשה חיל וגדולה. כמו (ו)
9. וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת
אווזא.
עממין ובאת לגור שם נ) ויש מפרשים
עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים
ל) ועשה קציר כמו נטע :
שלבשתה רוח הקדש כתיב הכא ותלבש
שרצו לומר שלא הוזהרו על לאו דלא
לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי
לא נאה יוהרא לנשי. לא נאה חשיבות
וכתיב התם ורוח לבשה את עמשי וגו'
תתחתן עד לאחר שנכנסו לארץ וזה
שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם
9
לנשים: וסניין שמייהו. שמותיהן
(ב"ק צב:)
לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ
אינו דאמרי' במדרש דנתינים באו
אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי תרתי
דכתיב. כי
וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם
מאוסות: זיבורתא. דבורה:
להתגייר בימי משה כמו בימי יהושע
המוכר אל הממכר לא
נשי (א) יהירן הויין וסניין שמייהו חדא שמה
בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד:
כרכושתא. חולדה: בן חרחס.
ישוב.
דברי הימים א יב יט
ואף על פי כן לא הותרו לבא בקהל
זיבורתא וחדא שמה כרכושתא זיבורתא
01. וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא
ואע"ג דקרא על בעלה קא מסהיד
אלא היו חוטבי עצים
ושואבי מים
כתיב בה 01ותשלח ותקרא לברק ואילו איהי
לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ
מיהו במעשיה כתיב: אמר ליה
אלמא דקודם שעברו
את הירדן
אפשר יובל בטל.
נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא
עינא סבא מיני ומינך תסתיים
לא אזלה לגביה כרכושתא כתיב בה אמרו
11
(ערכין
צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ
ונכנסו לארץ הוזהרו עליהם ס):
שמעתא. כלומר על ידי ועל ידך
לג.) פתיא אוכמא.
לאיש ולא אמרה אמרו למלך אמר רב נחמן
וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר
ארבע
(ברכות נ.)
וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת
תתפרש אמיתו של דבר הא והא
חולדה מבני בניו של יהושע היתה כתיב
(ב)
אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי
הואי: נון בנו יהושע בנו. את
וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן: שופטים ד ו
הכא 4 בן חרחס וכתיב התם 21בתמנת חרס איתיביה רב עינא סבא לרב
11. וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה
שבט אפרים מייחס הכתוב עד יהושע
נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך
אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
ומיהושע למטה לא ייחס איש:
אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח
ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה
בשלמא
אֶתְכֶם אֵלָי:
הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם את תקות חוט
מלכים ב כב טו
4
31
21. וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל
השני אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא
(עי' תענית ז.)
נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר
ונסבה יהושע ומי הוו ליה זרעא ליהושע והכתיב נון בנו יהושע בנו בני לא הוו ליה בנתן הוו ליה
אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר
41
שופטים ב ט
גָּעַשׁ:
בשלמא
31. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים
בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה: יהושע ב יח 41. נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ: דברי הימים א ז כז
(ע"ז טז:)