מגילה נקראת פרק
ראשון מגילה
טז.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
שמשי. סופר המלך שונא ישראל היה ומימות כורש היה כמו שנאמר בספר עזרא שכתב שטנה על בנין הבית עד (ג) שבא
א)
1. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה
❖
ב) ג)
כורש וביטלו ואף בימי אחשורוש עשה כן שנאמר ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה: לו הכין. לצורך עצמו:
נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה
לְמָרְדּ¢ כַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ
דיסקרתא. כפר: נהרא. ליטול מכס: לרבנן. תלמידיו: הלכות קמיצה. דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן היה הוא יום תנופת
נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו
העומר: ואשקול למזייא. ואטול שערי: אסרתינהו. צותה עליהן להחביאן: אומני. ספרים: זוזא. זוג של ספרים כעין מספרים:
לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר:
גליון הש"ס
אסתר ו ג
עציץ. כלי חרס: ולתעניתו. יום
גמ' עבד שקנה נכסים.
2. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי
שלישי לתענית היה שהתחילו להתענות
ששמשי מוחק וגבריאל כותב אמר רבי אסי דרש ר' שילא איש כפר תמרתא
בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר
❖
בי"ד בניסן. ומה שאמר המקרא
ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק כתב שלמעלה לא כל
בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה
לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת
ליום אתמול שלישי ויהי ביום השלישי
שכן לא נעשה עמו דבר אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא
1
מָרְדּ¢ כַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר
ותלבש אסתר מלכות ב) יום שלישי
אסתר ו ד
הֵכִין לוֹ:
מפני ששונאים את המן 2הכין לו תנא לו הכין 3ועשה כן למרדכי אמר ליה
הגהות הב"ח
לשילוח הרצים היה: אם מזרע
3. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
מנו מרדכי אמר ליה היהודי אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי אמר
(א) גמ' ההוא
3
לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת
היהודים. יש זרע ביהודים שאם
(ב) שם
הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס
ליה 3 היושב בשער המלך אמר ליה (א) סגי ליה בחד דיסקרתא אי נמי בחד
הוא בא מהם לא תוכל לו: מלמד
בת מלכים
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן
נהרא אמר ליה הא נמי הב ליה אל תפל דבר מכל אשר דברת ויקח המן את
אנא
שהביאוהו בבהלה. ולא רחץ יפה
לְמָרְדּ¢ כַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב
4
(ג) רש"י
בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל תַּפֵּל
מטינופו: שוה. חושש: מלמד
הלבוש ואת הסוס אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה
שצוה
דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
שהיתה מחווה כנגד אחשורוש.
לרבנן כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה מירתת אמר
והובא בסדר
אסתר ו י
עולם שבני המן כתבו
4. וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ
מרבוי אתה לומד איש צר ואויב
(ד)
להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו
שטנה (ד) ד"ה
וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת
המן הרע הזה ג): נופל. לשון עושה
מריבוי
בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו
מָרְדּ¢ כָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב
והולך. נופל ורוצה לזקוף והמלאך
דבר זה
הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה
ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בזמן
שהיה לה לומר המן
מפילו: וישלך עליו. הקב"ה משליך
יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ
הרע הזה אלא שהיתה
שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר
חָפֵץ בִּיקָרוֹ: אסתר ו יא
פורענות על הרשע בלי חמלה:
רוצה לומר על
5. בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל
ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא
מידו ברוח יברח. בני סייעתו
אחשורוש
תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל
ועל
משלי כד יז
דידי אמר ליה רשע $ עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי אמר ליה
וחבריו בורחים מידו: אחת של
לִבֶּךָ:
(ה) תוס'
6. אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי
אסתר. שהיה כעוס אחשורוש על
קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא אמר ליה לא יכילנא עד
כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיְיָ
מה שעשה המן לאסתר: דבר
מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב
דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא
גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ
שנצטער בו אותו צדיק. לעבד
הכי שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו
לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ
נמכר יוסף על ידי קנאת אחיו:
תִדְרֹךְ: דברים לג כט
יכשל לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה בהדי דקא
7. וַיָּשָׁב מָרְדּ¢ כַי אֶל שַׁעַר
שקיל ליה אינגד ואיתנח אמר ליה אמאי קא מיתנחת אמר ליה גברא דהוה
הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל
בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ:
חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר אמר ליה רשע ולאו ספר של כפר קרצום
אסתר ו יב
היית תנא המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה
8. וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ
אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת
אמר ליה סק ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא
ודחי עשרה אלפי ככרי כספא.
כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ
גחין וסליק כי סליק בעט ביה אמר ליה לא כתיב לכו 5 בנפל אויבך אל
לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ
שמעתי שעשרה אלפי
אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים
תשמח אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב ואתה על
6
מָרְדּ¢ כַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ
ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד
במותימו תדרוך 4 ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו
לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל
מישראל שהיו שש מאות אלף
לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו:
כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא
אסתר ו יג
כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש
9. יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ
סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי שקלה עציצא דבית
כל פדיונם (ה) ודוק ותשכח:
אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ
הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה דלי עיניה וחזת דאבוה הוא נפלה מאיגרא
צריך
יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ:
בראשית מט ח
לארעא ומתה והיינו דכתיב 7 וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת
01. לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן
ששב לשקו ולתעניתו והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש אבל על בתו וחפוי ראש על שאירע לו
7
וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת
גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה
8ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו' קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו אמר רבי יוחנן כל האומר דבר
תהלים פ ג
לָּנוּ:
חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם אם מזרע היהודים מרדכי וגו' אמרו ליה אי משאר שבטים
11. עוֹדָם מְדַבְּרִים
8
עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ
קאתי יכלת ליה ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה יהודה דכתיב 9 ידך בערף
הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא
אויביך אינך דכתיב בהו לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך כי נפל תפול לפניו
אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה
01
8
אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר:
דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים
אסתר ו יד
כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים וסריסי המלך הגיעו ויבהילו מלמד
21. כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי
11
לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד
שהביאוהו בבהלה 21 כי נמכרנו אני ועמי וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך אמרה לו צר זה אינו
וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת
שוה בנזק של מלך איקני בה בושתי וקטלה השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי 31 ויאמר המלך אחשורוש
נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין
הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ:
ויאמר לאסתר המלכה ויאמר ויאמר למה לי אמר רבי אבהו בתחלה על ידי תורגמן כיון דאמרה ליה
אסתר ז ד
31. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
(ב) מדבית שאול קאתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה: 41 ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
וַיֹּאמֶר
אמר ר' אלעזר מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן: והמלך קם
51
לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא
בחמתו וגו' 51 והמלך שב מגנת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בחימה אף שיבה בחימה דאזל
זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר
מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן:
ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתני ואמר להו מאי עובדייכו אמרו
אסתר ז ה
41. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ
ליה דפקדינן המן אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה אמר רבי אלעזר מלמד
צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה
שבא מלאך והפילו עליה אמר ויי מביתא ויי מברא ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית
51
וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ
וְהַמַּלְכָּה: אסתר ז ו
61ויאמר חרבונה וגו' אמר רבי אלעזר אף חרבונה רשע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו
51. וְהַמֶּלֶךְ קָם
מיד ברח והיינו דכתיב וישלך עליו ולא יחמול מידו
ברוח יברח וחמת המלך שככה שתי שכיכות הללו
71
81
בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל
גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד
למה אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש ואמרי לה אחת של אסתר ואחת של ושתי 91לכלם
לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר
נתן לאיש חליפות שמלות
ולבנימן נתן חמש
חליפות אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק
הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי
כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת
יכשל
הַמֶּלֶךְ: וְהַמֶּלֶךְ שָׁב
מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ: אסתר ז ז, ח 61. וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדּ¢ כַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו: אסתר ז ט 71. וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמֹל מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ
יִבְרָח: איוב כז כב 81. וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדּ¢ כָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה: אסתר ז י
91. לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת: בראשית מה כב