טז:
מגילה נקראת
פרק ראשון מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יכשל בו גרסי'.
גרסי' זרעו: כמה צוארין היו לו לבנימין
ולא
לא
האגגי וגו' ובבואה לפני המלך אמר עם הספר וגו' ומרדכי כתב
א) ב)
א
גרסינן. שכן דרך המקרא לכתוב צוארי לשון רבים על חלקת צואריו
אליהם שיעשו פורים כי המן ביקש לאבדם ומה שבאת אסתר לפני
ג)
בכה על צואריו ו): שיגר לו יין. לפי שדעת זקנים נוחה
המלך [להתחנן לו] כל זה יאמר שנה בשנה: עם הספר. שתהא
עב ב
ד)
עג ג
קריאה: כאמיתה של תורה. $ כספר
הימנו זה הדבר הטוב לו מן הכל: תעלא. שועל: בעידניה. אם
מגילה כתובה לפניהם בשעת
תראה שעתו מצלחת: תעלא. קרי
תורה עצמו. שרטוט הלכה למשה
מסיני: דברי הצומות וזעקתם ומאמר
ליה יוסף לפני אחיו מאי בצירותיה
יכשל בו דאמר רבא בר מחסיא אמר רב
ה) ו)
עד ד
מאחווה: אורה זו תורה. שגזר
אסתר. כך סמוכים המקראות:
ז)
חמא בר גוריא אמר רב א בשביל משקל שני
ח) ט)
עליהן המן שלא יעסקו בתורה: זהו
שפירשו ממנו. לפי שבטל מדברי
סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר
עה ה
י)
יום טוב. קיימו עליהם ימים טובים:
תורה ונכנס לשררה: מעיקרא.
אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים
זו מילה. ועל כל אלה גזר:
בימי כורש כשעלה (עם) זרובבל מן
אמר רבי בנימן בר יפת רמז רמז לו שעתיד
אמרתך. זו מילה שניתנה במאמר
הגולה ומרדכי עמו י) ונמנו בספר
בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה
ולא בדיבור ויאמר ה' אל אברהם
עזרא כ"ד שנה היה בין מנין למנין
עו ו ז
לבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא בלבוש
ואתה את בריתי תשמור
בימי כורש לדריוש האחרון ולפי
1
כ) ל)
מלכות תכלת וגו' ויפול על צוארי בנימן
ומצינו ז) שדוד שמח עליה שנאמר
שנעשה מרדכי שר בינתים ירד
2
מחשיבותו אצל חכמים: שכל זמן
למנצח על השמינית
אחיו כמה צוארין הוו ליה לבנימין אמר רבי
ח
❖
שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא
כשהיה בבית המרחץ וראה עצמו
אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות
❖
ועלה. שיש לך לתמוה למה לא עלה
בלא תורה ובלא מצות כיון ח) שנסתכל
בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב 2 ובנימין
במילה שמח: עשרת בני המן
עזרא עם זרובבל בימי כורש עד
גליון הש"ס
בכה על צואריו בכה על משכן שילה
ועשרת. הזכרת שמותן ותיבה
השנה השביעית לדריוש האחרון
תורה אור השלם
גמ' ששון זו מילה.
שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב
הסמוכה אחריהן. כלומר (ב) נשמתן
לאחר שנבנה הבית כמו שכתוב
1. וּמָרְדּ¢ כַי יָצָא מִלִּפְנֵי
והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין אמר
נפלו כאחד: זקיפא. פורק"א בלע"ז.
רש"י ד"ה
בעזרא ויבא ירושלם בחדש החמישי
3
הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת
כאמיתה.
רבי אלעזר אמר להם כשם שאין בלבי
ט) בצד אחד זה למטה מזה: אריח.
תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב
היא שנת השביעית למלך וגו'
גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ
הוא הכתב: לבינה. הוא חלק
❖
ובמדרש שהיה לומד תורה מפי ברוך
על בנימין אחי שלא היה במכירתי כך אין
וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן
בן נריה בבבל וברוך לא עלה מבבל
שהוא כפליים מן הכתב. והאריח
צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה:
בלבי עליכם כי פי המדבר אליכם כפי כן
3
אסתר ח טו
חצי לבינה: שלא תהא להם תקומה.
ומת שם בתוך השנים הללו. ודאמרן
לבי ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים
2. וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן
4
הגהות הב"ח
שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו
לעילכ) ברוך נתנבא בשנת שתים לדריוש
אָחִיו וַיֵּבְJְ וּבִנְיָמִן בָּכָה
נושאים מטוב מצרים מאי מטוב מצרים
(א) גמ'
תחתיו: מלמד שבא מלאך כו'.
בבבל היה מתנבא ושולח ספרים
עַל צַוָּארָיו:
אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר
הכי קאמר
בראשית מה יד
לירושלים: יעקב למד תורה י"ד
שהרי התחיל לדבר בלשון כעס וסופו
(ב) רש"י
3. וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת
שלח לו יין [ישן] שדעת זקנים נוחה
אמר מה שאלתך: הכי גרסינן אמר
שנה בבית עבר כשפירש מאביו ללכת
עשרתם
וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי
הימנו וילכו גם אחיו ויפלו לפניו אמר
(ג) תוס'
רב נחמן יאמר בפה מה שנכתב
לחרן ולא נענש עליהן על כיבוד אביו
הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם:
5
בראשית מה יב
בספרים. ולא גרסינן אמרה לו.
רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר היינו
ובשאר כל השנים שנשתהה בבית
❖
4. וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת
שאמר
לבן ובדרך נענש כדמפרש ואזיל:
והכי פירושה סדר המקראות כך
דאמרי אינשי תעלא בעידניה סגיד ליה תעלא
עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים
למה
הוא וקיבל היהודים את אשר
מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר
מאי בצירותיה מאחווה אלא אי איתמר הכי
אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם
לעזי רש"י
החלו לעשות כי המן בן המדתא
איתמר 6 וישתחו ישראל על ראש המטה אמר רבי בנימין בר יפת אמר
וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ:
❖
בראשית מה כג
פורק"א. קלשון.
רבי אלעזר תעלא בעידניה סגיד ליה וינחם אותם וידבר על לבם אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי
7
5. וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ
אלעזר מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד נר אחד
לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ
לַעֲבָדִים: בראשית נ יח
מוסף רש"י
היאך יכול לכבות עשרה נרות 8ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אמר רב יהודה אורה זו תורה וכן
6. וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי
משקל שני סלעים
הוא אומר 9כי נר מצוה ותורה אור שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר 01ושמחת בחגך $ששון זו מילה וכן הוא
וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ
מילת.
יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ
אומר שש אנכי על אמרתך ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך
הַמִּטָּה: בראשית מז לא
11
21
7. וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי
ויראו ממך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר ב אלו תפלין שבראש 31 ואת פרשנדתא וגו' עשרת בני המן
אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת
אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדי
(שבת י:)
ג
טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם
אלו תפילין שבראש.
וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:
הדדי נפקו נשמתייהו אמר רבי יוחנן ד ויו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות מאי
בראשית נ כא
טעמא כולהו
בחד זקיפא אזדקיפו אמר רבי חנינא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא כל
8. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה
(חולין
ה
פט.)
וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר:
השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח ו חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח
(מנחות
אסתר ח טז
על גבי אריח
ולבינה על גבי
לבינה מ"ט שלא תהא תקומה למפלתן ויאמר המלך לאסתר המלכה
9. כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה
לה:) כמורדיא דלברות.
41
אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת
בשושן הבירה הרגו היהודים אמר רבי אבהו מלמד שבא מלאך וסטרו
משלי ו כג
מוּסָר:
צריך לאומרן בנשימה אחת.
01. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה
על פיו 51ובבאה לפני המלך אמר עם הספר אמר אמרה מיבעי ליה אמר
נראה דהיינו לכתחילה
וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ
רבי יוחנן אמרה לו יאמר בפה מה שכתוב בספר דברי שלום ואמת
61
(ב"מ
וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר
אבל בדיעבד יצא:
פז.) שפירשו ממנו
אמר רבי תנחום ואמרי לה אמר רבי אסי מלמד ז שצריכה שרטוט
וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר
אמרה מיבעי ליה. דמשמע
מקצת סנהדרין.
בִּשְׁעָרֶיךָ: דברים טז יד
כאמיתה של תורה ומאמר אסתר קיים מאמר אסתר אין דברי הצומות
11. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל
71
81
דהכי קאמר ובבואה
(אסתר י ג)
לא אמר רבי יוחנן (א) דברי הצומות ומאמר אסתר קיים (את ימי) הפורים
אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל
לפני המלך אמרה לו מלבד הספר
הדרן עלך מגילה
רָב: תהלים קיט קסב
❖
האלה כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי
שעמו לעשות ולשלוח בכל המדינות
21. וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ
נקראת
(ג)
91
כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ
לרוב אחיו לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת
אמרה לו עוד ישוב ל) מחשבתו
וְיָרְאוּ מִמֶּJָ:
הרעה דכיון דקאמר בבואה אמר
סנהדרין אמר רב יוסף גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות דמעיקרא חשיב
דברים כח י
רבינו חננאל
31. וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת
משמע שיש לנו לומר מה שאמרה:
ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף בתר חמשה מעיקרא כתיב אשר באו עם
02
וילכו גם אחיו וגו',
דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא: וְאֵת
הדרן עלך מגילה נקראת
זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן ולבסוף כתיב הבאים
היינו דאמרי אינשי
12
פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי
תעלה בזימנא סגיד ליה.
וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא:
עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן אמר רב
אלו כולן פשוטות הן.
וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא
ואיתימא רב שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך בן
ליהודים היתה אורה
וְאֵת אֲרִידָתָא: עֲשֶׂרֶת בְּנֵי
ושמחה וגו'. אמר ר'
הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר
נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא ח גדול תלמוד
יהודה אורה זו תורה
הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא
תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש דאמר מר
שנאמר כי נר מצוה ותורה
שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
אור. שמחה זה יום [טוב]
אסתר ט ז-י
למה שנאמר ושמחת בחגך.
41. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
וששון זו מילה, שנאמר שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפילין שבראש, שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך
לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה
עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ: אסתר ט יב 51. וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב
ויראו ממך, ותניא ר' אליעזר אומר אלו תפילין שבראש. עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת, הקורא את המגילה.
מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ: אסתר ט כה 61. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל
מאי טעמא, כולהו כי הדדי נפקי נשמתייהו. ו' דויזתא צריך למימתחיה, דכולהו בחד זקיפא איזדקיפו. כל השירות נכתבות
כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת: אסתר ט ל 71. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם
אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, אבל עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה.
דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר: אסתר ט לב 81. לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדּ¢ כַי
מאי טעמא, אמר ר' אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים. [אמר ר' יוחנן] דברי הצומות וזעקתם, ומאמר אסתר,
הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם: אסתר ט לא 91. כִּי מָרְדּ¢ כַי הַיְּהוּדִי
קיים דברי הפורים. אמר רב יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, ממרדכי, דמעיקרא קא חשיב ליה בתר ארבעה
מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ: אסתר י ג 02. אֲשֶׁר
ובסוף חשיב ליה בתר חמשה. שנאמר אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה [שריה רעליה מרדכי] וגו'. ובסוף כתיב הבאים
עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן. למה נקרא שמו בלשן, שיודע ע' לשונות. ורצוי לרב אחיו מלמד
בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְ¢דּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם
יִשְׂרָאֵל: עזרא ב ב 12. הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדּ¢ כַי בִּלְשָׁן מִסְפֶּרֶת בִּגְוַי נְחוּם בַּעֲנָה
שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. דברי שלום ואמת, מלמד שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה. אמ'רו משמיה דרב גידל
מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל: נחמיה ז ז
[גדול] תלמוד תורה מבניין בית המקדש, שכל זמן שהיה ברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה. ועוד א'מרו משמו גדול
תלמוד תורה מכיבוד אב ואם, שכל השנים שהיה יעקב בבית עבר למד תורה ולא נענש עליהן. מנא הני מילי אמר ר' יוחנן