ג:
מגילה נקראת פרק
ראשון
מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מלמד
שהלך
ולן בעומקה של הלכה. כל זמן ששכינה וארון
הא דרבים. דהתם
כל ישראל הוו: מענות. הספד על המת: ולא
ט א ב
א)
מטפחות. על לבן: אבל לא מקוננות. והתם מפרש איזהו עינוי
שרויין שלא במקומן אסורים בתשמיש המטה לא גרס
כ)
ב) ג)
ליה הכא דמה שייך כאן ובפרק הדר גרס ליה דקאמר
ואיזהו קינה עינוי שכולן עונות כאחת קינה אחת אומרת וכולן עונות
ד)
אחריה: ת"ת דיחיד. ביטול
תלמודו קל מעבודה ופורים: מדרבי
שנענש יהושע על שבטל ישראל מפריה ורביה פ) י"ל דמה שנענש שלא
ה)
יוסי בר חנינא. דדרישל) משפחה כו':
היה לו בן זכר היה על שבטל ישראל
ולאחותו מה ת"ל. גבי נזיר כתיב על
מתשמיש מדה כנגד מדה אבל שאר
מלמד שלן בעומקה של הלכה ואמר רב
י ג
ו)
עונש בא לו על בטול תורה:
נפש מת לא יבא הרי הכל
שמואל בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר
מענות. כולן עונות כאחת
ז) ח)
במשמע הדר כתיב בתריה קרא
מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי לא
יא ד
1
מקוננות אחת אומרת
יתירא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו
ט) י)
קשיא הא דרבים והא דיחיד ודיחיד קל
והשאר עונות מטפחות יד על יד או
כו' דריש לה בספרימ) לאביו לא יטמא
על ירך או על פנים: אין מועד
והתנן נשים במועד מענות אבל לא
יב ה
א
אבל מיטמא הוא למת מצוה לאמו מה
מטפחות ר' ישמעאל אומר אם היו סמוכות
בפני תלמיד חכם. ויום שמועה
ת"ל שאם היה כהן ונזיר אע"פ שקדוש
כ)
כבפניו דמי: כל שכן חנוכה
למטה מטפחות בראשי חדשים בחנוכה
ל) מ)
ב' קדושות לאמו לא יטמא אבל
יג ו ז
נ)
ופורים. שמותר להספידם אע"ג
ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה (א) אבל לא
מיטמא הוא למת מצוה לאחיו שאם
ס) ע)
דמבטל ממקרא מגילה אלמא ת"ת
היה כהן גדול ונזיר לאחיו לא יטמא
מקוננות ואמר רבה בר הונא אין מועד
ב
חמור ממקרא מגילה: מת מצוה
יד ח
פ)
אבל מיטמא הוא למת מצוה
דעל
בפני תלמיד חכם כל שכן חנוכה ופורים
טו ט
עדיף. לאו דווקא מת מצוה והוא
כרחך כולהו למעוטי מת מצוה אתו
כבוד תורה קאמרת כבוד תורה דיחיד חמור
הדין לכל מתים שבעולם מבטלים
הלכך אם אינו ענין לו תנהו ענין
תלמוד תורה דיחיד קל אמר רבא פשיטא לי
טז י
תלמוד תורה להוציאם אלא איידי
לחבירו ולאחותו מה ת"ל כו'
ואם
צ)
עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף
דנקט בסמוך גבי ולאחותו מת מצוה
אינו ענין לאלו תנהו ענין לענין
יז כ
מדר' יוסי בר חנינא תלמוד תורה ומקרא
ה"נ נקט תלמוד תורה ומת מצוה צ):
ק)
ביטול עבודה ומילה מפני מת מצוה:
מת מצוה עדיף. הקשה הר"ר
מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית
שמת לו מת. אח או אחות: אמרת
ר)
לא יטמא. כשם שאין נזיר מבטל
אלחנן למה לי קרא תיפוק
❖
❖
רבי תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה
ליה מק"ו ומה ת"ת דחמירא מבטלין
נזירותו ליטמא לקרוביו כך הוא זה
עדיף מדתניא מבטלין תלמוד תורה
ג
לא יבטל מפסחו: את לא תעשה.
משום כבוד המת עבודה דקילא לא כל
להוצאת מת $ ולהכנסת כלה עבודה ומת
רבינו חננאל
תורה אור השלם
שכן דהא אפילו תלמוד תורה דרבים
דכתיב לא תוכל להתעלם
מצוה מת מצוה עדיף 2 מולאחותו דתניא
1. וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר
מבטלין משום כבוד המת כדאמר
וכתיב נ) והתעלמת פעמים שאתה
ופרקינן התם גבי יהושע
ולאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט
תלמוד תורה דכל ישראל
צְבָא יְיָ עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל
פ"ב דכתובות וי"ל דה"מ
מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו ס):
ולפיכך חמור מעבודה,
יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה
את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו
בנחל. מקום נמוך: שישב ולבסוף
למאן דקרי ותני ומתני דצריך כולי
אבל דיחידים כגון תלמוד
וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה
מת יכול יטמא אמרת לא יטמא יכול כשם
הוקף. שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף
האי אבל למאן דלא קרי ותני לא
תורה דרבי, עבודה חמורה
אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ:
ממנו וכן פורים. אמר
יהושע ה יד
צריך כולי האי והכא מיירי במת
שאינו מיטמא לאחותו כך אינו מיטמא למת
הוקף חומה נידון ככפר לענין בתי
2. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו
ר' יהושע בן לוי אסור
ערי חומה: בית מושב עיר
חומה.
מצוה דלא קרי ותני ומשום הכי צריך
מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו
לאדם לתת לחבירו שלום
וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם
קרא דולאחותו: כרך שאין בו י'
בלילה, חיישינן שמא
עשרה
בית מושב של עיר חומה:
בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל
מיטמא אבל מיטמא למת מצוה בעי רבא
ד
במדבר ו ז
שד הוא. ואי מזכיר
רֹאשׁוֹ:
בטלנים נדון ככפר. וצ"ל דמיירי
בטלנין. שבטלין ממלאכתן שיהו
3. וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית
מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף
לו שם שמים, שרי.
בסתם כרכים האמורים בתלמוד אבל
מצויין תמיד בבית הכנסת
שחרית
ק)
ותלמוד תורה דיחיד
מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה
מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא או
קיל, והתנן נשים במועד
המוקף חומה מימות יהושע בן נון
גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת
וערבית כדאמרינן במסכת
ברכות
מענות אבל לא מטפחות,
דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות
מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה
אפילו אין בו י' בטלנים קורין
כיון שבא הקב"ה בבית הכנסת
גְאֻלָּתוֹ: ויקרא כה כט
ואמר רבה בר רב הונא
בתר דבעיא הדר פשטה מת מצוה עדיף
ולא מצא שם עשרה וכו' : תנינא.
בט"ו וה"נ משמע דפריך בסמוך מאי
ה
4. וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד
ע)
אין מועד בפני תלמיד
חכם, כל שכן חנוכה
דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את
מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה
בפירקין במתני' : כרך איצטריכא
קמ"ל תנינא איזו היא עיר גדולה
ופורים. ופרקינן כבוד
וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר
ליה. דכל כרך אינו אלא מקום שווקין
כו' ומשני כרך איצטריך ליה אע"ג
לא תעשה שבתורה גופא א"ר יהושע בן לוי
תורה כגון הספד תלמיד
אֲשֶׁר לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת
דמקלעי ליה מעלמא ואי איתא דאפילו
שנכנסים שם מכל צד וגדול הוא יותר
חכמים וכיוצא בו, אפילו
לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא
כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון
ו
דיחיד חמור מפורים, אבל
יֵצֵא בַּיֹּבֵל:
מעיר גדולה: דמיקלעי ליה מעלמא.
במוקף חומה מימות יהושע בן נון
❖
ככרך תנא זסמוך אע"פ שאינו נראה נראה
ויקרא כה ל
תלמוד תורה דיחיד קל
צריך י' בטלנין הוה ליה למימר מוקף
אנשים הרבה ויש הרבה מהן בטלין
מעבודה ופורים. אמר רבא
אע"פ שאינו סמוך בשלמא נראה אע"פ
מימות יהושע אצטריכא ליה אע"ג
פשיטא לי עבודה ומקרא
ממלאכה שאין עושין מלאכה אלא
שאינו סמוך משכחת לה כגון דיתבה בראש
מגילה מקרא מגילה עדיף,
גליון הש"ס
דחשיב חומה דידהו שהגינו מן
במקומן אפילו הכי בעינן קבועין דזמנין
כדר' יוסי בר' חנינה.
ההר אלא סמוך אע"פ שאינו נראה היכי
דלא משתכחין: ישב אין. שחזר והוקף:
האויבים וגם מקלעי ליה מעלמא
גמ' ולהכנסת כלה.
וכן מקרא מגילה עדיף
משכחת לה א"ר ירמיה שיושבת בנחל וא"ר
מתלמוד תורה, מדמבטלין
דהוי רבותא טפי אלא ש"מ דבמוקף
לוד
❖
דבי רבי תלמוד תורה
ובאין לשמוע מקרא מימות יהושע לא צריך י':
יהושע בן לוי כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר מ"ט דכתיב ואיש כי
ח
3
כרך
שישב ולבסוף
הוקף נדון
ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף
מגילה. וכן קבורת מת
ט
מצוה עדיף מתלמוד
ככפר. פירש הקונטרס
הגהות הב"ח
ואמר ריב"ל כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר מאי קמ"ל תנינא איזו
י
תורה, דתנן מבטלין
דלענין בתי ערי חומה איירי וה"נ
(א) גמ'
היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר כרך
תלמוד תורה להוצאת
משמע מדאייתי קרא
דכי ימכור
אינן (ב) תוס'
המת ולהכנסת הכלה.
איצטריך ליה אע"ג דמיקלעי ליה מעלמא ואמר ריב"ל כרך שחרב ולבסוף
ואסיקנה דקבורת מת
וקשה דאם כן בערכין הו"ל
❖
דהויא מוקפת
מצוה עדיף ממקרא
ישב נדון ככרך מאי חרב אילימא חרבו חומותיו ישב אין לא ישב לא והא
להש"ס למתני גבי הא דתני שאר
מגילה, גדול כבוד הבריות
תניא רבי אליעזר בר יוסי אומר אשר לוא חומה אף על פי שאין לו
דיני דבתי ערי חומה ועוד קשה
כ
4
שדוחה את לא תעשה
שבתורה. פירוש כגון
עכשיו והיה לו קודם לכן אלא מאי חרב שחרב מעשרה בטלנין ואמר ריב"ל
דאם כן הל"ל נדון כערי החצרים
רבינו חננאל (המשך)
זקן שראה בהמת חבירו
לוד יטמא, שאם יטמא נמצא
דשייך גבייהו לכ"נ דלענין מגילה
והיא נידחה, ואין כבודו
מיירי מכל מקום מייתי קרא דכי
[להיות] מנהיג בהמה,
בטל מן המצוה, תלמוד
אינו חייב להשיבה,
לומר ולאחותו, הנה הנזיר
ימכור לאשמועינן דחומה דמתנינן גבי מגילה בכה"ג דמהני גבי ערי חומה דהיינו הוקף ולבסוף ישב כדכתיב בית מושב עיר חומה דמשמע
שנא' והתעלמת, ואמרינן
מצווה שלא להיטמות
שנתיישב בתוך החומה ואם תאמר לקמן אמרינן דטבריא שימה חומתה אע"ג דאין לה דין ערי חומה מ"מ קורין את המגילה
פעמים שאתה מתעלם,
וכתיב ולאחותו מופנה
בט"ו דהם מוקפין חומה כיון דמגניא מאויבים וה"נ היה לנו לומר כשישב ולבסוף הוקף כיון דמכסיא ומגניא וי"ל דשאני טבריא דכיון דחזינן
כאיזה [צד] כגון זקן
ללמד ממנה לאחותו
(ב)
שאין כבודו להנהיג
אינו מטמא אבל מיטמא
דהיקף ים מהני כהיקף חומה לגבי מגילה גם כן דין הוא שיקראו המגילה בט"ו שהרי היקף שלה קודם לישובה והוי כשאר היקף דמהני
לפניו בהמות שהוא פטור
למת מצוה אע"פ שמבטל
בבתי ערי חומה אבל ישב ולבסוף הוקף לא מצינו בשום מקום דחשיב חומה שלה וא"ת לקמן בפרקין דקאמר אשר לו חומה פרט
מלהשיב, נמצא כבוד הזקן
העבודה. אמר ר' יהושע
דוחה את הכתוב לא
בן לוי כרך וכל הסמוך
לשור אגר פי' שאגרות חומות שלה כגון שהבתים מדובקים יחד בעגול והוי כמו חומה סביב לעיר ולמה לי קרא תיפוק ליה דה"ל ישב
תוכל להתעלם. וכן אם
לו, מיל כדאמרן, כו'. תנא
ולבסוף הוקף שהרי לא נגמרה חומת העיר עד שנגמרו כל הבתים ויש לומר דקרא אתא לאשמועינן דאפילו היכא דקים לן שלא דר אדם
יש לפניו שתי מצוות
סמיך (ביה) [בזה] השיעור
שם עד שנגמרו כל הבתים אפילו הכי לא חשיב היקף וצריך לומר דהא דקאמר נדון ככפר מיירי דליכא י' בטלנים דאי יש שם עשרה
אע"פ שלא נראה עמו
עבודה ומת מצוה, מת
בטלנין אמאי גרע מעיירות גדולות דהוו בי"ד: והתניא רבי אליעזר ברבי יוסי אומר וכו'. וא"ת אדמותבת ליה מרבי אליעזר
כגון שיושבת בנחל, או
מצוה עדיף ויבטל עבודה.
נראה עמו כגון שיושבת
מדתניא ולאחותו דכתיבה
לסייעיה מרבנן דפליגי עליה וסברי דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא לעתיד לבא ויש לומר דע"כ לא סבר רבי יהושע כרבנן דאי סבר
בראש ההר אע"פ שאינו
בנזיר מה תלמוד לומר,
כוותייהו מאי מהני (ישב ולבסוף הוקף) אם לא קדשה קדושה שנייה: אלא שחרב מעשרה בטלנים.
וכשלא הוקף מימות יהושע
ר)
סמוך כשיעור מיל אלא
כלומר לאחיו אינו מטמא
יותר מזה, נידון ככרך,
לאחותו לא כל שכן,
איירי דביה לא צריך עשרה ואם תאמר מאי מהני מה שהיה כרך מתחילה הוה ליה כפר שנעשה כרך שנתישבו שם עשרה ויש לומר
והשוכן חוץ לכרך כשיעור
אם כן מה תלמוד לומר
דלרבותא נקט הכי ולא מבעיא כפר שנעשה כרך דבסתמא ליכא למיחש שמא יחסרו דיורים אלא אפילו זה שפסקו דיורים כבר
הזה קורא המגילה בט"ו,
ולאחותו. הרי שהיה הולך
פעם אחת וסלקא דעתך אמינא דאיכא למיחש שמא יפסקו עוד פעם אחרת אפילו הכי קא משמע לן דלא חיישינן:
שנידון כבן כרך. וכן כרך
לשחוט את פסחו ולמול
שישב, כגון שבנו בתים
את בנו, שבשתיהן אף
לוד ואחר כך הקיפוהו חומה,
על פי שהן מצוות עשה
נידון ככפר, ואע"פ שעתה מוקף חומה הוא. שנא' ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה, שקדם בעיר חומה ולא קדם
שהוא חייב כרת, כדתנן בכריתות פרק ראשון הפסח והמילה מצות עשה, [והן בכרת] דכתיב והאיש אשר הוא
בניין הבית לחומה. וכן כרך שאין בו עשרה בטלנין, שבטילין ממלאכתן ויושבין בבית הכנסת, ואע"ג דאתו להו מעלמא
טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח [וגו'], וכתיב וערל זכר אשר לא ימול וגו'. ושמע שמת לו מת יכול
אכסנאיים, הרי זה כפר. וכן כרך שהיו בו עשרה בטלנין וחרב, ועוד חזרו [בו] ועכשיו יש בו עשרה בטלנין, נידון
יטמא, אמרת לא יטמא, דייקינן מדכתיב והאיש אשר הוא טהור וחדל לעשות הפסח ונכרת[ה], וכן [ו]ערל זכר
ככרך, נוהגין בו כל מצות הנוהגות בכרך. אבל כרך שהוקף ולבסוף ישב, אף על גב דחרבה חומתו הרי הוא ככרך.
אשר לא ימול ונכרתה, כלומר אינו רשאי להיטמא [נ"א: להיטפל] למתו ולבטל המצוה. יכול גם למת
מצוה לא