הקורא למפרע פרק שני מגילה
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחר ישובו בני
ישראל. אחר ישובו לבית המקדש ובקשו הקב"ה
ואת דוד מלכם: זובח תודה. אחר זביחה תן הודאה: וירד מעשות
א) ב)
א
ג)
ב
החטאת והעולה וגו': חדא מילתא היא. אף הודאה עבודה של מקום הוא: אסור לספר. בקביעות ברכה: למי שיכול. ואין מי שיכול
ג
לספר את כולו לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים: היסופר לו כי אדבר. הכי דריש ליה היסופר שבחו כולו
ד)
ד
טו ה
כי ארבה לו דברי שבח אם אמר לעשות כך כי יבולע: סמא דכולה משתוקא. מבחר כל הסממנין היא השתיקה שלא להרבות דברים
ה)
והיינו לך דומיה תהלה: מלה בסלע
ו) ז)
דאי
סלקא דעתך למזבח קרי ליה
משתוקא בתרין. אם תרצה לקנות
אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה'
ח)
1
❖
❖
יעקב אל. (ב) נראה דהכי
ט)
הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתים:
ו
אלהיהם ואת דוד מלכם וכיון אשבא דוד
ט)קראה תרגום בכל לשון. זו ואין צ"ל
נמי כתיב ויקרא שמו ה' נסי
באתה תפלה שנאמר והביאותים אל הר
2
זו קתני: מיתיבי. לרב ושמואל
ויקרא לו ה' שלום ומתרגמי'
קדשי ושמחתים בבית תפלתי וכיון שבאת
גליון הש"ס
תורה אור השלם
ב
דקתני הכא יוונית לא יצא: הא לא
ופלח וצלי מ"מ יש לומר דהתם על
תפלה באת עבודה שנאמר עולותיהם
גמרא שכחום וחזר
1. אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
דמיא. תירוצא הוא: גיפטית
שם הנס ועל שם השלום שאירע
וסדרום.
וּבִקְשׁוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם
וזבחיהם לרצון על מזבחי גוכיון שבאת עבודה
לגיפטים יצא. והכי נמי תנן במתני'
להן היו קוראין למזבח כן אבל הכא
וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ
באתה תודה שנאמר זובח תודה יכבדנני
שם מכאן ואילך אסור
ללועזות בלעז: עברית. לשון עבר
ליכא שום מעשה שנוכל לומר שע"י כן
אֶל יְיָ וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית
3
לספר.
הושע ג ה
הַיָּמִים:
הנהר: עילמית. לשון עילם (א) :
קראו יעקב אל ואם איתא שיעקב
ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה
❖
2. וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר
מתני' כברייתא. זו מיתוקמא
קראו אל הוי ליה לפרושי להדיא:
דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם
קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית
4
נקוט
קראה בכל לשון דקתני מתני' לא יצא
תְּפִלָּתִי
עוֹלֹתֵיהֶם
ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה
וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל
הגהות הב"ח
כגון גיפטית למדיים ומדית לגיפטים
והשלמים אימא קודם עבודה לא ס"ד דכתיב וירד מעשות החטאת וגו'
מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית
אבל קורין אותו ללועזות בלעז איש
(א) רש"י
תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל
מי כתיב לעשות מעשות כתיב ולימרה אחר העבודה לא ס"ד דכתיב זובח
הָעַמִּים: ישעיהו נו ז
כלשונו: ופרסומי ניסא. אע"פ שאין
לוקמה בכל לע"ז
3. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי
תודה מאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי מסתברא עבודה והודאה חדא
יודעין מה ששומעין שואלין את
וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע
מילתא היא ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב ושמו
(ב) תוספות
השומעין ואומרין מה היא הקרייה
ד
5
אֱלֹהִים: תהלים נ כג
ואף
4. וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו
את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב"ה שלום שנאמר
הזו ואיך היה הנס ומודיעין להן: לא
על גב
אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד
הוו ידעי רבנן. תלמידי רבינו
❖
ה' יברך את עמו בשלום וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה
6
מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה
הקדוש: חלוגלוגות. מין ירק הוא
וְהַשְּׁלָמִים:
נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר $ שכחום
ויקרא ט כב
ושנוי בכמה מקומות במשנה ובברייתא:
וחזר וסדרום $ מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה דא"ר אלעזר
5. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי
לעזי רש"י
פרפחיני. פירקקל"י בלע"ז: מסלסל
יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:
מאי דכתיב 7 מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל
בשערך. למדנו שהסלסול לשון חיפוש
פירקקל"י [פולפיי"ר].
במדבר ו כז
גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן
6. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ
רגלה, חלגלוגה (עשר-בר).
והיפוך: טאטיתא. אישקופ"א בלע"ז:
אישקופ"א [אישקוב"א].
יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
סירוסין המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר 8היסופר
❖
תהלים כט יא
מטאטא.
לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל
7. מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ
יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ:
מאי דכתיב לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע
9
תהלים קו ב
מוסף רש"י
משתוקא בתרין: קראה על פה לא יצא וכו': מנלן אמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים
8. הַיְסֻפַּר לוֹ כִּי אֲדַבֵּר
01
אף ספרים לא התירו.
אִם אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע:
האלה נזכרים וכתיב התם כתב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר וממאי דהאי זכירה
11
איוב לז כ
(לעיל ח:) פסקי
9. לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה
קריאה היא דלמא עיון בעלמא לא סלקא דעתך (דכתיב) 21 זכור יכול בלב כשהוא אומר 31 לא תשכח
פסקי.
אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם
הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה: קראה תרגום לא יצא וכו': היכי דמי אילימא
(ר"ה כו:)
תהלים סה ב
נֶדֶר:
חלוגלוגות.
01. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה
דכתיבה מקרא וקרי לה תרגום היינו על פה לא צריכא דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום: אבל קורין
נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר
אותה ללועזות בלעז וכו': והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בלעז יווני היכי
וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה
(ר"ה שם)
דמי אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית היינו על פה א"ר אחא א"ר אלעזר שכתובה בלעז יוונית וא"ר
מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר
פרפחיני.
וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא
אחא א"ר אלעזר מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל דאי סלקא דעתך
(שם) סלסלה.
41
יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים
וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם:
למזבח קרא ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלהי ישראל
(שם) במזייה.
אסתר ט כח
מיתיבי קראה גיפטית עברית עילמית מדית יוונית לא יצא הא לא דמיא אלא להא גיפטית לגיפטים עברית
11. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
(דברים לב כד)
ה
וקא דרינא טונא.
כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר
לעברים עילמית לעילמים יוונית ליוונים יצא אי הכי רב ושמואל אמאי מוקמי לה למתני' בלעז יוונית
❖
(ר"ה כו:)
וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי
לוקמה בכל לעז [אלא מתניתין כברייתא] וכי איתמר דרב ושמואל בעלמא איתמר רב ושמואל דאמרי
מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר
עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:
תרוייהו ו לעז יווני לכל כשר והא קתני יוונית ליוונים אין לכולי עלמא לא אינהו דאמור כרשב"ג דתנן
שמות יז יד
רבינו חננאל
רשב"ג אומר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית ולימרו הלכה כרשב"ג אי אמרי הלכה כרשב"ג
21. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה
ואחר ישובו בני ישראל
לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ
הוה אמינא הני מילי שאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא קמ"ל: והלועז ששמע
51
ובקשו את ה' [אלהיהם]
בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
אשורית יצא וכו': והא לא ידע מאי קאמרי מידי דהוה אנשים ועמי הארץ מתקיף לה רבינא אטו אנן
דברים כה יז
ואת דוד מלכם. ואחריה
31. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ
תפלה [ואחריה] עבודה,
האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא הכא נמי מצות קריאה ופרסומי
61
שנא' [והביאותים אל הר
אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ
ניסא: קראה סירוגין יצא וכו': לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה
קדשי] ושמחתים בבית
מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ
תפלתי עולותיהם וזבחיהם
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה
להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין לא הוו ידעי רבנן
לרצון. אחר עבודה
לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר
הודאה, שנאמר זבח תודה
מאי חלוגלוגות שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני עד מתי
עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם
יכבדנני. אחריהן ברכת
לֹא תִּשְׁכָּח:
אתה מפזר חלוגלוגך לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה ותרוממך שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה
71
כהנים, שנאמר וישא אהרן
דברים כה יט
41. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ
את ידיו אל העם ויברכם
לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך לא הוו ידעי רבנן מאי
וגו' מלמד שעשה החטאת
וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי
השלך על ה' יהבך אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא
ואחר כך בירך את
יִשְׂרָאֵל: בראשית לג כ
81
51. קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים
העם. אחר ברכה שלום,
טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי לא הוו ידעי רבנן מאי 91 וטאטאתיה במטאטא השמד
שנא' ואני אברכם, וברכת
עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל
שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא ת"ר קראה סירוגין יצא
הק'ב"ה הוא שלום, שנא'
כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך
יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת
סירוסין
את עמו בשלום. מיכן
שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה
כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: אסתר ט כז 61. וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים
ואילך אסור לספר בשבחו של הק'ב"ה, שנאמר מי ימלל גבורות ה' וגו'. למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול
להשמיע כל תהילתו. אמר ר' אלעזר כל המספר בשבחו של הק'ב"ה יותר מדיי נעקר מן העולם. שנאמר אם אמר בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים: אסתר ח י 71. סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶJָ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה:
איש כי יבולע. וכתיב לך דומיה תהלה אלהים בציון, כלומר הדומיה היא תהילתך. סמא דכולא, משתוקא. מילה משלי ד ח 81. הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק: תהלים נה כג 91. וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ
בסלע, ומשתוקה בתרתי. קראה על פה לא יצא. דאתיא זכירה זכירה, כתיב הכא נזכרים ונעשים, וכתיב התם כתוב
קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת: ישעיהו יד כג
זאת זכרון בספר, ופרישנא זכור בפה מה שכת'וב בספר. קראה תרגום, אוקימנה בשכתובה תרגום וקראה תרגום
לא יצא. וכל שכן אם כתובה אשורית וקראה תרגום, דהיינו על פה. בכל לשון לא יצא. אבל קורין אותה ללעוזות בלעז. ואוקמוה רב ושמואל בשכתובה בלעז יווני וקורין אותה ללעוז יוני. ואותבינן עליהו, קראה גיפטית עיברית
עולמית מדית יוונית בכל לשון לא יצא. ופרקינן לא דמיא מתניתין אלא לסיפא, גיפטית לגיפטים עיברית לעברים יוונית ליוונים יצא. אי הכי רב ושמואל לוקמה מתניתין בכל לעז. אין מתניתין כברייתא, ודרב ושמואל בעלמא
איתמר ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית, אמרו בלעז יוונית לכל כשר, דיוונית לרבן שמעון בן גמליאל כאשורית לתנא קמא היא. וקיימא לן כמתניתין וכפירושא דברייתא. והלעוז
ששמע אשורית אע"ג דלא ידע מאי קאמרי יצא. מאי טעמא דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא וכגון [נשים] ועמי הארץ דלא ידעין פירוש אחשדרפנים בני הרמכים , אפילו הכי נפקין ידי חובתן. קראה סירוגין יצא. פי' פיסקי
פיסקי, כגון שקורא ומפסיק ביני ביני וחוזר ומתחיל ממקום שפסק. סלסלה, פירוש הפוך בה והפך בה, כלומר התעסק בתורתך תמיד. מטאטא, [מכבד] שמכבדין בו הבית. יהבך, המשאוי שלך. ת"ר קראה
סירוגין יצא, כדאמרינן.