יח:
הקורא
למפרע
פרק שני
מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נקוט
דרב ביבי בידך. דאמר רב אין הלכה כרבי מונא שאמר
סירוסין. למפרע.
טז
כמו סרס את המקרא ודרשהו ס) וכן יצא מחותך
א)
א
ב)
או מסורס : דחייש ליחידאה. במקום שהיחיד
שחוזר לראש וכן הלכה דאין צריך לחזור לראש דהלכה
ג)
מחמיר ורבים מקילין: שומרת יבם. מצפה ליבמה ומצוה בגדול
כרב באיסורי דאמר כן ורבי יוחנן קאי כוותיה בפרק בתרא דר"ה
ד)
יז ב
דאמר שאם שמע תשע
תקיעות בתשע שעות ביום
ליבם בא אחד מן האחין וקידש את אחותה של יבמה אחר שנפלה
ה)
ו)
היבמה לפניהן: אומרים לו המתן.
יצא ומסיים התם תניא נמי הכי
מלכונסה: עד שיעשה אחיך הגדול
ומייתי הא ופריך והא אמר רבי
סירוסין לא יצא ר' מונא אומר משום רבי
מעשה. ביבמתו או לחלוץ או ליבם.
יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק שאם
ז) ח)
יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור
יח ג ד ה
ט) י)
שהה כדי לגמור את כולה חוזר
אבל בעוד היבמה לפני כולן לחלוץ
את כולה חוזר לראש אמר רב יוסף הלכה
כ)
לראש ומשני הא דידיה הא דרביה
או לייבם הרי היא לכל אחד כאשתו
כר' מונא שאמר משום ר' יהודה א"ל אביי
ל)
ומדתניא כוותיה שמע מינה הלכתא
על ידי זיקת יבום ואסור באחותה
לרב יוסף כדי לגמור את כולה מהיכא
יט ו
מ)
כוותיה ומכאן סומך ר"י כשעומד
משום אחות אשה דקסבר יש זיקה
נ)
דקאי לסיפא או דלמא מרישא לסיפא א"ל
באמת ויציב שממתין עד שיאמר עם
אפי' בתרי וכל שכן בחד ופליגי
כ ז
ס) ע)
מרישא לסיפא דא"כ נתת דבריך לשיעורין
פ) צ)
הצבור קדושה וברכו ואמן יהא שמיה
רבנן עליה ואמרי הואיל ושני אחים
כא
רבא:שקידש אחיו את אחותה.
ק)
ח
אמר ר' אבא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב
הן אין זיקתו מיוחדת להיות מוטלת
❖
ר)
דווקא קידש אומרים לו המתן מלישא
על אחד מהן להיות כאשתו ומותר
הלכה כרבי מונא ושמואל אמר אין הלכה
א
כב
ט
באחותה: השמיט. דילג בה הסופר
דכיון דאינה עדיין אלא ארוסה נראה
כרבי
מונא בסורא מתנו הכי בפומבדיתא
גליון הש"ס
פסוק אחד וקראן הקורא: כמתורגמן
שנושא אחות זקוקתו אבל אם נשאה
מתנו הכי אמר רב כהנא אמר רב הלכה
המתרגם. על פה: תיר. ער:
אשתו גמורה היא ואין צריך להמתין
גמרא עד שיעשה אחיך
כרבי
מונא ושמואל אמר אין הלכה כר'
כג י
הגדול.
אהדורי סברא. דבר הבא מבינת
דהא פקע זיקה לגמרי ודוקא קידש
מונא רב ביבי מתני איפכא רב אמר אין
הלב: דקא מסדר פסוקא. על פה
אחר נפילה אבל קודם נפילה
כד כ
הלכה כר' מונא ושמואל אמר הלכה כר'
שלא היתה אחות זקוקתו בשעת
וכתב ליה וקתני יצא ע"י קריאת
שם שהלך לעבר שנה.
מונא אמר רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך
אותו סידור: הלכה כדברי האומר
הקדושין אין אומרים לו המתן שהרי
כה ל
כולה. צריך לקרות. ופליגי בה תנאי
לא היתה שום זיקה מעולם וטעמא
דשמואל הוא דחייש ליחידאה דתנן
שם שאני ר"מ.
דר' יהודה משום דסבר יש זיקה:
במתני'ע) מהיכן קורא אדם את המגילה
שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה
❖
תפלין אינן צריכין שרטוט.
ויוצא בה ידי חובתו רבי מאיר אומר
משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים
❖
פירש ר"ת דכן הלכה:
כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי פ):
לו המתן $ עד שיעשה אחיך הגדול מעשה
קנקנתום
חרתא דאושכפי.
דמנחא מגילה קמיה. ומעתיק ממנה:
ק)
תורה אור השלם
אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה
ב
מסייע ליה לרבה. מתני' דקתני יצא
פירש הקונטרס
1. עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ
ת"ר השמיט בה סופר אותיות או פסוקין
הגהות הגר"א
ג
ארמינט"א וקשיא דא"כ יהא אסור
וליכא לאוקמה אלא במעתיק מן הכתב
וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ:
וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא
[א] גמ'
מסייע ליה לרבה: דלמא דאיתרמי
להטיל ארמינ"ט לתוך הדיו אלא
משלי ד כה
[א]
1. הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ
ליה. לעולם מותר לכתוב בלא
ש"מ דקנקנתום לא הוי ארמינ"ט
מיתיבי היו בה אותיות מטושטשות או
ד
וְאֵינֶנּוּ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ
דהכי נמי משמע התם ר) דמפרש
העתק ומתני' דאתרמי ליה מגילה
מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו
כְנָפַיִם כְּנֶשֶׁר יָעוּף
❖
הַשָּׁמָיִם: משלי כג ה
טעמא דקנקנתום אסור משום דכתיב
ומעתיק ממנה ואיצטריך לאשמעינן
פסולה לא קשיא הא בכולה הא במקצתה
ה
וכתב ומחה גבי סוטה
דהיכא דמעתיק ממנה אם כוון לבו
ת"ר והשמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר
יצא: התעיף עיניך בו ואיננו.
כתב שיכול למחות ודיו שיש בו
לעזי רש"י
אקרא את כולה ואח"כ אקרא אותו
פסוק
קנקנתום אינו יכול למחות וא"כ ש"מ
אם תכפול עיניך ממנה הרי היא
אורפומניט"ו
אלא קורא מאותו פסוק ואילך ז נכנס לבית
משתכחת ממך כהרף עין: דבי בר
דקנקנתום לאו היינו ארמינ"ט שהרי
❖
[אורפימינ"ט]. צבע צהוב.
הכנסת ומצא צבור שקראו חציה לא
יאמר
חבו. מוכר תפילין הוה כדאמרינן
בכל יום אנו מטילין ארמינ"ט לתוך
אקרא חציה עם הצבור ואח"כ אקרא חציה
הדיו שלנו ואפ"ה מחקינן ליה שפיר
בבבא מציעא תפילין
רבינו חננאל
דבי בר חבו שכיחי: והלכתא
ונראה כדפי' רשב"ם בעירובין
אלא קורא אותה מתחילתה ועד סופה:
כו'. כך הלכה למשה מסיני: מיגרס
דקנקנתום היינו ויטריול"ו ונהי
סירוסין , חדא פרא
מתנמנם יצא וכו': היכי דמי מתנמנם אמר
חדא, אחד זולתי אחד.
גריסין. שגורות בפי הכל: סמא.
דאמרינן התם שהיא ירוקה מ"מ י"ל
רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו
כגון שקורא פסוק ומניח
שמשחרת כששוחקים אותה הדק הדק:
צ) זרניך בלשון קודש אורפומניט"ו
פסוק וקורא פסוק שלישי
דיפתרא ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו
בלע"ז: סקרתא. צבע אדום שצובעין
וחוזר וקורא הפסוק השני
ליה מידכר: היה כותבה דורשה ומגיהה אם
שהניח, כי האי גוונא לא
בו תריסין: קומא. שרף אילן:
יצא. ר' מינא א'מר משום
כוון לבו יצא וכו': היכי דמי
אי דקא מסדר פסוקא פסוקא וכתב לה כי
חרתא
ר' יהודה אף בסירוגין
כוון לבו מאי הוי על פה הוא אלא דכתב פסוקא פסוקא וקרי ליה ומי יצא
אם שהה כדי לגמור את
כולה אע"ג שחזר וקרא
והאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה
הנשאר והשלימה לא
שתהא כתובה כולה אלא דמנחה מגילה קמיה וקרי לה מינה פסוקא פסוקא וכתב לה לימא מסייע ליה
יצא. ואוקימנא בששהא
ח
כדי לגמור את כולה
לרבה בר בר חנה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב דלמא
ט
מרישא לסיפא מויהי בימי
דאתרמי ליה אתרמויי גופא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב
אחשורוש עד כי מרדכי
❖
היהודי. ואסיקנה אמר רב
מיתיבי אמר רשב"א מעשה בר' מאיר $שהלך לעבר שנה בעסיא ולא היה שם מגילה וכתבה מלבו וקראה
יוסף נקוט דרב ביבי
בידך דאמר רב אין הלכה
א"ר אבהו $ שאני רבי מאיר דמיקיים ביה 1 ועפעפיך יישירו נגדך אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה
כר' מינא ושמואל אמר
מוסף רש"י
מדפתי מאי ועפעפיך יישירו נגדך אמר לו אלו דברי תורה דכתיב בהו התעיף עיניך בו ואיננו ואפילו הכי
2
הלכה כר' מינא, דשמעינן
סירוסין.
לשמואל דחייש ליחידאה
מיושרין הן אצל ר' מאיר רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתב ספרים שלא מן הכתב אמר ליה
דתנן שומרת יבם שקידש
ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך אלא כך אמרו חכמים אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב
אחיו את אחותה כו'.
ופשוטה היא. וקיימא לן
מדקאמר כל התורה כולה ראויה שתיכתב על פיך מכלל דמיושרין הן אצלו והא רבי מאיר כתב
(האורה ח"א סי'
כרב דאיסורא היא ולא
שעת הדחק שאני אביי שרא לדבי בר חבו למיכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב כמאן כי האי תנא
סז) שומרת יבם.
חישינן לשמואל, אלא אם
(יבמות יח:)
קראה סירוגין אפילו שהא
דתניא ר' ירמיה אומר משום רבינו תפלין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב ואין צריכות שרטוט
שקידש אחיו.
כמה יצא. ואע"ג דאמר
והלכתא תפלין אין צריכין שרטוט מזוזות צריכין שרטוט אידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב
את אחותה.
ר' יוחנן משום ר' שמעון
י
כ
ל
בן יהוצדק באחרית ראש
מ"ט מיגרס גריסין: היתה כתובה בסם כו': סם סמא סקרא אמר רבה בר בר חנה סקרתא שמה קומוס קומא
(שם מא.)
השנה בהלל ובמגילה אם
קנקנתום
אומרים לו.
שהא כדי לגמור את כולה
המתן.
חוזר לראש, הא אמר ר'
עד שיעשה אחיך מעשה. (שם יח:) תיר.
יוחנן לר' אבהו לדידי לא סבירא לי. וא'מר שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא, ותניא כוותיה. ובתלמוד ארץ
ישראל אמרו משמיה דרב הלכתא כר' מינא שאמר משום ר' יהודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי. ת"ר השמיט בה (תענית יב:) לאהדורי סברא.
(שם) מיגרס גריסין. (מנחות
סופר פסוק ואותיות וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם, כלומר דרך המתרגם שמוסיף דברים מלבו לברר הטעם ונמצא
לב:) קומא. (שבת קד:)
קורא אותן הדברים על פה, כן גם הקורא אם פסוק או אותיות על פה אעפ"כ יצא. ורמינן עלה (הא) היו בה אותיות
מטושטשות או מקורעות אם רישומן ניכר יצא ואם לאו לא יצא. וממתניתין נמי דקתני קראה על פה לא יצא. ופרקינן
הני מילי בכולה, אבל פסוק או אותיות אם עשה וקראן על פה יצא. ת"ר השמיט בה הקורא פסוק, לא יאמר הקורא אקרא את כולה עם הצבור ואחזור ואקרא אותו פסוק, אלא קורא אותה מאותו פסוק. וכן מי שנכנס לכנסת ומצא
צבור שקראו חציה, לא יאמר אקרא מיכן ואחר כך אחזור ואקרא חציה הראשון, אלא קורא אותה מתחלתה ועד סופה. קראה מתנמנם יצא. אוקמה רב אשי כגון דנים ולא נים תיר ולא תיר ואי קרו ליה עני להו ולא ידע לאהדורי
סברא וכי מדכרו ליה מדכר אם הוא מתנמנם כי האי גוונא יצא ואם [לאו] לא יצא. היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא. בשלמא דורשה ומגיהה אם כוון לבו [לצאת] יצא, דהא כתבה כולה ומנחה קמיה, אלא כותבה היכי
דמי, כותבה, מיכן שארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה, מיהו בענן לקרותה ממגילה שהיא כתובה כולה. ואוקימנא בדמנחא מגילה שלימה כתובה כולה קמי, וקרי בהא דמנחא קמיה פסוקא פסוקא וכתיב ליה. וכר' יוחנן דאמר אסור
לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב. ואע"פ דא'מרינן דכתב ר' מאיר באסיא מלבו מגילה וקראה, והיה בקי בתורה כולה שהיה יודעה על פה, הא אמרינן שעת הדחק היתה שלא הייתה שם אחרת ומפני שעת הדחק התירו לו,
אבל זולתי שעת הדחק לא, ואפילו למי שהוא כר' מאיר. קיימא לן שכתב אחת מלבו והניחה לפניו וכתב אחרת ממנה, שנמצא כותב מן הכתובה דמנחא קמיה. אביי שרא לדבי בר הבו למכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב כי האי
תנא [וכו']. ואסיקנא והילכתא מזוזה צריכה שירטוט, תפילין אין צריכין שירטוט. ואלו ואלו נכתבים שלא מן הכתב. מאי טעמא מגרס גרסי להו. היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס כו'. סם, סמא. סקרא, סיקרתא שמה. קומוס, קומה.