הקורא למפרע
פרק שני
מגילה
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דיפתרא
דמליח וקמיח ולא עפיץ. קשיא א"כ היאך כותבין על
חרתא דאושכפי.
שצובעין בו מנעלים שחורין: קמיח. במים:
כו א
סם
א) ב)
ולא עפיץ. מעובד בעפצים שקורין גל"ש: מחקא. מין עשבים עשוי
קלפים שלנו דלא עפיצי ספר תורה ותפלין ומגילה
ג)
על ידי דבק: מתני' בן עיר. שזמנו בארבעה עשר: שהלך
ותירץ רבינו תם שהסיד שאנו נותנין בקלפים שלנו מהני כעפצים
כז ב
ד)
לכרך. שזמנו בחמשה עשר: אם עתיד
לחזור. מפרש בגמ': קורא
ותדע דבפרק שני דגיטין אמר דבלא עפיץ יכול להזדייף
ה) ו)
כמקומו. כחובת מקומו בן עיר
ושלנו אין יכול להזדייף על הלבן :
מ)
כח ג
על
נ) הספר ובדיו. פירש ר"ת
בארבעה עשר בן כרך בחמשה עשר:
קנקנתום חרתא דאושכפי דיפתרא דמליח
ז)
גמ'
לא שנו. דבן כרך שהלך לעיר
שהדיו שלנו הוא דיו גמור
ח) ט)
וקמיח ולא עפיץ נייר מחקא: עד שתהא
כט ד
י) כ)
אבל של עפצים לא הוי דיו והכי
ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה
כתובה אשורית: דכתיב ככתבם וכזמנם:
ל)
1
עשר ולא בארבעה עשר: אלא
משמע פ"ב דגיטין דתניא
(ב)
מ)
על הספר ובדיו וכו': מנלן אתיא כתיבה
ל ה ו
שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר. אם
בכל כותבין בדיו ובסם ומסיק בכל
כתיבה כתיב הכא ותכתב אסתר המלכה
נ)
2
דבר של קיימא ומסיק לאתויי מאי
קודם עמוד השחר יצא מן העיר הוא
ס)
וכתיב התם 3 ויאמר להם ברוך מפיו יקרא
❖
ומשני לאתויי הא דתנא רבי חייא
דקתני שאינו צריך לקרות עמהן בלילי
לא ז ח
אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על
כתבו במי טריא ועפצא כשר
י"ד אע"פ שעודנו שם הואיל וביום
❖
הספר בדיו: מתני' בן עיר שהלך לכרך
ומדאצטריך לאתויי עפצא מרבוייא
לא יהיה שם אין זה אפילו פרוז בן
א
תורה אור השלם
יומו: אבל אין עתיד. לצאת משם
בתר דתני דיו שמע מינה דעיקר
ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו
1. קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים
דיו לא הוי מעפצא ומטעם זה רצה
בלילה דהשתא הוי פרוז לאותו יום
גליון הש"ס
קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן ומהיכן
עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל
לפסול ספר תורה הכתובה מדיו של
אע"פ שעתיד לחזור למחר ליום
תוספות ד"ה ובלבד
קורא אדם את המגילה ויוצא בה י"ח ר"מ
כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא
עפצים והאשכנזים השיבו לו דהתם
אחר נקרא פרוז וקורא עמהן
ט)
שיהו כו' מראש התפר.
יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת
אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי
ב
4
מיירי במים ששרו בהן עפצים אבל
שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה
בין בלילי י"ד בין בי"ד. וה"ה לבן
רבי יוסי אומר 5 מאחר הדברים האלה:
כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל
אותו שעשו מגוף העפצים ודאי הוא
עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור
גמ' אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור
שָׁנָה וְשָׁנָה:
❖
טוב ומ"מ נראה דאותו שלנו הוי
בלילי ט"ו שלא יהא שם ביום ט"ו
ג
אסתר ט כז
2. וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר
בלילי י"ד אבל אין עתיד לחזור בלילי
עיקר דיו כדמשמע פרק כל היד
לא הוי מוקף ליומו וקורא בי"ד כחובת
הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל
דרבי אמי פלי קורטא
מקומו ואעפ"י שהוא בכרך אבל אין
ארבעה עשר קורא עמהן אמר רבא מנא
וּמָרְדּ¢ כַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל
הגהות הב"ח
דדיותא ובדיק פירוש משבר חתיכה
עתיד לחזור בלילי ט"ו אין צריך
תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת
אמינא לה דכתיב על כן היהודים הפרזים
6
(א) רש"י
הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית:
של דיו ובדיק ביה דם שחור ובאותו
לקרותה בי"ד וממתין וקורא עמהן
היושבים בערי הפרזות מכדי כתיב היהודים
אמינא לה
אסתר ט כט
אע"פ שסופו לחזור לאחר זמן: מנא
שלנו שייך שבירה ולא באותו של
(ב) תוס'
3. וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ
הפרזים למה לי למיכתב היושבים בערי
בן
עפצים: כפר שהלך לעיר בין
(א) ליה. דמשום ההוא יומא חשיב
דתנן
מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל
הפרזות הא קמ"ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז
ובסיקרא ובכל
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי
כך ובין כך קורא עמהם. פירש
כוותייהו: בן כפר. שהקדים וקרא
(ג) ד"ה
כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ:
אשכחן פרוז מוקף מנא לן סברא הוא
רש"י ואע"פ שקרא כבר ליום הכניסה
ליום הכניסה ואח"כ הלך לעיר והיה
בליל י"ד
ירמיהו לו יח
❖
מדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי
4. אִישׁ יְהוּדִי הָיָה
שם לילי י"ד: בין כך ובין כך.
וקשיא למה יחזור ויקרא שני פעמים
בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ
ומ"מ נראה דשפיר פי' רש"י דכיון
מוקף ואמר רבא בן כפר שהלך לעיר בין
אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קודם
מָרְדּ¢ כַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי
היום קורא עמהן בלילה: כבני העיר
שהיה בעיר בלילה נעשה כבני העיר
כך ובין כך קורא עמהן מאי טעמא האי
בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי:
הגהות מהר"ב
אסתר ב ה
בעי מקרי. כל הפרזים זמנם
ואע"פ שעתיד לחזור (בו) בי"ד
(ג)
כבני העיר בעי למקרי ורבנן הוא דאקילו
רנשבורג
5. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
ואע"פ שקרא ביום הכניסה דהא
בארבעה עשר בין כפרים בין עיירות
על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם
גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
דאמרי' כפרים מקדימים ליום הכניסה
ורבנן הוא דאקילו עלייהו להקדים
א] רש"י
אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא
שבכרכין הני מילי כי איתיה בדוכתיה אבל
ליום הכניסה י): והני מילי. דאקילו
כדי שיספיקו מים ומזון לאחיהם
הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם
כי איתיה בעיר כבני עיר בעי למקרי
אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל
שבכרכים ופטורים ממגילה היינו
עלייהו דאין צריך לחזור ולקרות
הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
איתיביה אביי בן כרך שהלך לעיר בין כך
דווקא כשאינם שוהים שם בליל י"ד
בארבעה עשר כי איתיה בכפר:
אסתר ג א
6. עַל כֵּן הַיְּהוּדִים
ובין כך קורא כמקומו בן כרך ס"ד באם עתיד
כ) מאחר הדברים האלה. גידל המלך
אלא ביום י"ד באים שם אבל כששוהים
הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי
וכו': כל תוקף. לקיים אגרת הפוריםל)
שם בליל ארבעה עשר ודאי דינם
לחזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר ולאו
הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם
על תוקף הקפיד להזכיר: תוקפו של
כבני העיר אע"פ שקראו כבר:
אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ
תרוצי מתרצת תני קורא עמהן: מהיכן
ובלבד שיהו משולשין. נראה
אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם
אחשורוש. ומתחילתה היא מדברת
❖
קורא אדם את המגילה וכו': תניא רשב"י
טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ
בתוקפו עד סופה: ומה ראו על
כמו שפרש"י שיהיה
לְרֵעֵהוּ: אסתר ט יט
אומר 7מבלילה ההוא א"ר יוחנן וכולן מקרא
7. בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה
ככה. המגילה נכתבה ונקראת
$ מראש התפר עד הגיד כמגיד לגיד
אחד דרשו ותכתב אסתר המלכה ומרדכי
שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר
מוסף רש"י
חבירו בין מלמעלה בין מלמטה והכי
להודיע לדורות מה ראו באותו הזמן
לְהָבִיא אֶת סֵפֶר
היהודי את כל תוקף מאן דאמר כולה
נמי משמע במכות
שעשו מה שעשו ומפרש על ככה
חרתא
דאושכפי.
הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים
תוקפו של אחשורוש ומאן דאמר מאיש
(שבת קד:)
גבי ערי מקלט דקאמר ושלשת שיהו
עשו ולפרש מה הגיע על העושים:
וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי
(גיטין יט.)
אסתר ו א
הַמֶּלֶךְ:
נקראת ספר. ונכתב בספר: שאם
משולשין מדרום לחברון כמחברון
יהודי תוקפו של מרדכי ומ"ד מאחר הדברים
8. עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים
דשוי נפשיה ע"ז.
תפרה בחוטי פשתן פסולה. דאיכא
לשכם ומשכם לקדש כמקדש לצפון
האלה תוקפו של המן ומ"ד מבלילה ההוא
הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם
שמע מינה דמשולשין משמע הכי
הַפּוּר עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי
למאן דאמר במסכת מכות
תוקפו של נס רב הונא אמר מהכא ומה
8
(סנהדרין
הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ
ולא כמו שמפרשים שישים הגיד
ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה:
סא:) הלכה כדברי
ראו על ככה ומה הגיע אליהם מ"ד כולה
עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ
ונקראת אגרת. לומר שאינה חמורה
בראש הדף ובאמצעיתו ובסופו ס):
האומר כולה.
אֲלֵיהֶם: אסתר ט כו
מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של
9. וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר
כספר: שיהו משולשין. שיהא מראש
שיור
❖
(לעיל יח:)
בית המקדש על ככה משום דחשיב שבעים
בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים
התפרא] עד מקום תפירת הגיד
וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן
שנין ולא איפרוק ומה הגיע אליהם דקטל ושתי ומ"ד מאיש יהודי מה
כממנו ועד הגיד השני ומן השני
צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדּ¢ כַי
לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה:
ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה דשוי נפשיה ע"ז ומה הגיע אליהם
לשלישי כמשלישי לסוף התפר:
רבינו חננאל
אסתר ג ב
הכתובה בין הכתובים. ספרים שהיו
דאתרחיש ניסא ומ"ד מאחר הדברים האלה מה ראה המן שנתקנא בכל
01. וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
קלקנתום,
חרתא
בימי החכמים כולן בגליון כספר
דאושכפי. דפתרא, דמליח
אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב
היהודים על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ומה הגיע אליהם
9
וקמיח ולא עפיץ. נייר,
מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר
תורה שלנו: לא יצא. דבעינן אגרת
ותלו אותו ואת בניו על העץ ומ"ד מבלילה ההוא מה ראה אחשורוש להביא
מחקא. באלו כולו לא
01
חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל
לעצמה דמיפרסם ניסא טפי דכי
יצא. עד שתהא כתובה
רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת
את ספר הזכרונות על ככה דזמינתיה אסתר להמן בהדיה ומה הגיע אליהם
על העור ובדיו. דגמר
קוראה בין הכתובים נראה כקורא
בָּנָיו עַל הָעֵץ:
❖
דאתרחיש ניסא א"ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי
כתיבה כתיבה, [כתיב הכא
אסתר ט כה
במקרא: אי מחסרא או מייתרא. ארוכה
ותכתוב אסתר המלכה
האומר כולה ואפי' למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה
ד
משאר הקלפים למעלה או למטה או
וכתיב התם] ויאמר להם
וא"ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת
ברוך מפיו יקרא אלי את
קצרה מהן ויש לה היכר לעצמה:
לעזי רש"י
כל הדברים האלה ואני
אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת
ומחו
ה
כותב על הספר בדיו.
גל"ש [גלי"ש]. עפצים
מתני' בן עיר שהלך
ו שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה אמר רב נחמן ובלבד שיהו משולשין אמר רב יהודה אמר
(גידולים טפיליים בעלה
לכרך ובן כרך שהלך לעיר
האלון).
שמואל הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא אמר רבא לא אמרן אלא דלא מחסרא ומייתרא
ז
ח
אם עומד לחזור [למקומו
קורא] במקומו. אמר רבא
פורתא אבל מחסרא ומייתרא פורתא לית לן בה לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה דרב יהודה במגילה
לא שנו בן כרך שהלך
הכתובה לעיר קורא במקומו, אלא
שעתיד לחזור בלילי י"ד ונזדמן לו ונתעכב לו ולא חזר, קורא בחמשה עשר כבני מקומו. אבל אינו עתיד לחזור בלילי י"ד קורא עמהם. דכתיב על כן היהודים הפרזים, למה לי עוד היושבים בערי הפרזות, לא בא אלא ללמד
דפרוז בן יומו קרוי פורז. וכן מוקף (במקומו) [בן יומו] קרוי מוקף. ירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר, בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם. לפיכך שנינו אם עתיד לחזור, אם חזר הרי חזר ואם לא נעשה
מוקף. אמר ר' יודן לית כן בן עיר שהלך לכרך. אמר ר' יוסי אית כאן, בעתיד להשתקע. כו'. נתברר הפירוש שפירשנו. אמר רבה בן כפר שהלך לעיר בין עתיד לחזור בכפר בין אינו עתיד לחזור קורא עמהן בי"ד, דלא
תקינו ליה רבנן לאקדומי ליום הכניסה אלא כי איתיה בכפר אבל כי איתיה בעיר כבני העיר בעי למיקרא. ומותיב אביי עליה, ומתריץ הכי בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן. [פיסקא] מהיכן קורא [אדם] את
המגילה ויוצא בה, רבי מאיר אומר כו'. ואסיקנא והילכתא
כדברי האומר את כולה. אמ'רו משמיה דרב מגילה נקראת ספר, ללמד שאם תפרה בפשתן פסולה כספר תורה. נקראת אגרת, שאם היטיל בה [ג'] הכי גידין כשרה.
ובלבד שיהו משולשין, כלומר החוט כרוך זה אחר זה ג'
פעמים, שלש שלש בשתי קצוות ושלש באמצע. הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים, פירוש אם הן כולן כתובים שנכתבו מגילה ומגילת אסתר בכללן והן רוחב
היריעות הכתובות כולן מדה אחת, פסולה. ואם מיחסרא או
מייתרא, כגון
שכל יריעא רחבה שלש זרתות
והיריעות
שכתובה בהן מגילת אסתר רחבן שלש זרתות וחצי זרת, או שתי זרתות וחצי, שנראת מגילה בפני עצמה כשרה.