יט:
הקורא למפרע פרק שני מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיור
התפר הלכה למשה מסיני. נראה דאף במגילה ובשאר
ומחו לה אמוחא. לאחר שאמר שמועה זו הכה על קדקדה כלומר
לב א
א)
סתר מקצתה ואמר לא אמרו אלא בצבור: שיור התפר. כשתופרין
ספרים בעינן שיור התפר כיון דטעמא הוי כדי שלא יקרע:
ב)
חוץ
מחרש. סתם חרש ו) הוי אינו שומע ואינו מדבר אבל חרש
יריעות של ספר תורה לחברן יחד משיירין בתפר למעלה ולמטה:
ג)
לג ב
ומחו לה אמוחא. לאחר שאמרה הכה על מוחה כלומר חזר וסתר
דהכא מדבר הוא מדקרי המגילה ופקח הוא לכל דבריו
ד) ה)
חוץ מדבר זה שצריך שישמיע לאזנו:
ואמר לאו הלכה למשה מסיני הוא
ו)
ורבי יהודה מכשיר. קשה באיזה
אלא חכמים אמרו: כדי שלא יקרע.
הכתובה בין הכתובים אמר ליה הרי אמרו
ז) ח)
קטן מיירי אי בלא הגיע
שאם אינו משייר מהדק בחזקה
הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא
לד ג
לחינוך מאי טעמא דרבי יהודה
כשהוא מהדקו לספר תורה והוא
❖
יצא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הקורא
דמכשיר והא אמרינן בסוף פ' בתרא
נקרע אבל עכשיו כשהוא מהדקו
במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא
דראש השנה
כל שאינו
בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להיקרע
ומחו לה אמוחא $ בצבור שנו ואמר רבי
לה ד
א
מונע מלהדקו יותר: מערה שעמד
מחויב בדבר אין מוציא אחרים ידי
תורה אור השלם
חייא בר אבא א"ר יוחנן שיור התפר הלכה
בה משה. כשעבר הקב"ה לפניו
חובתן ואי הגיע לחינוך מאי טעמא
1. וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל
❖
למשה מסיני ומחו לה אמוחא ולא אמרו
דרבנן דפסלי והלא כל האחרים נמי
שנאמר ושמתיך בנקרת הצור
לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא
יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:
אין חייבין אלא מדרבנן וא"כ קשיא
אלא כדי שלא יקרע ואמר רבי חייא בר
ואליהו אף הוא עמד באותה
ב
שמות לג כ
אמאי לא אמרינן דאתי דרבנן ומפיק
מערה ועבר הקב"ה לפניו שנאמר
אבא א"ר יוחנן אלמלי נשתייר במערה
2. וַיִּתֵּן יְיָ אֵלַי אֶת שְׁנֵי
רבינו חננאל
דרבנן דהכי נמי אמרינן פ' מי שמתו
ויבא שם אל המערה וגו' ויאמר צא
לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים
שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט
אמר ר' יוחנן הקורא
בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם
דבן מברך לאביו
ועמדת בהר וגו' והנה ה' עובר וגו'
סדקית לא היו יכולין
לעמוד מפני האורה
במגילה הכתובה בין
כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר
: ה) מחט סידקית. שלנו
אע"פ שהוא קטן ויוצא בברכתו
הכתובים לא יצא. ומחו
יְיָ עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ
שנאמר כי לא יראני האדם וחי ואמר ר'
1
לה אמוחה לא אמרו
ומוקי לה התם כגון שאכל האב כזית
הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל:
שהיא דקה ותופרין בה סדקי בגדים
❖
חייא בר אבא א"ר
יוחנן מאי דכתיב
לא יצא אלא בצבור.
דברים ט י
או כביצה דהוי שיעורא דרבנן ואתי
$ ויש מחט אחרת גסה שנקראת מחט
שמע מינה קורין אותה
ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם
של שקאין: אלמלי נשתייר בה נקב.
קטן שחיובו דרבנן ומפיק האב שלא
2
ביחיד, כרב. ושיור
התפר, פי' שיניח כמו
בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי
אכל אלא שיעורא דרבנן ואמאי לא
כפי מחט כשעבר עליהן הקב"ה כמו
גליון הש"ס
אצבע ועוד בתחילת[ה]
אמרינן כן במגילה וכן בפ' לולב הגזול
שנאמר ושכותי כפי עליך עד עברי
תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין
גמרא בצבור שנו.
ואחר כך יתפור בגדין,
לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה: מתני' הכל
: דקדוקי תורה. ריבויין
דאמר אין קטן
הלכה למשה מסיני היא.
ג
רש"י ד"ה
ואוקימנא כדי שלא יקרע.
מוציא [בקריאת הלל] ועונין אחריו
אתין וגמין מיעוטין אכין ורקין:
כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה
מחט סדקית וכו' ויש
ואמר ר' יוחנן אילמלא
דקדוקי סופרים. שדקדקו האחרונים
מה שהן אומרים מאי שנא
(ב)
וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן: גמ' מאן
מחט אחרת.
נשתייר במערה שעמד
תוס' ד"ה
מלשון משנת הראשונים: לא יצא.
מברכת המזון וי"ל דלעולם מיירי
בה משה ואליהו כמלוא
תנא חרש דיעבד נמי לא אמר רב מתנה
ור"י מכשיר וכו' ולא אתי
מחט נקב סידקית, לא
דיעבד הוא: וממאי. דחוץ מחרש
בקטן שהגיע לחינוך ואפ"ה פסלו
תרי דרבנן.
יכלו לעמוד מפני האורה.
ר' יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא
רבנן משום דמגילה ליכא חיובא
דקאמר מתני' אפי' בדיעבד קאמר
דכתיב כי לא יראני האדם
השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא
בא"ד וי"ל דסומא עדיף.
אפילו בגדולים אלא מדרבנן וקטן
וחי. ומאי דכתיב ועליהם
ור' יוסי היא דפסל בדיעבד:
ככל הדברים, דייקינן מן
ולכתחלה הוא דלא. ובהא איכא
אין מחויב אלא מדרבנן אפילו בשאר
וממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא דלמא
עליהם, מלמד שהראהו
מצות ובגדול ליכא אלא חד דרבנן
למימר דאפי' ר' יהודה מודה דהא
תוס' ד"ה ודלמא ר"י
רבי יהודה היא ולכתחלה הוא דלא הא
הק'ב"ה למשה בסיני
היא משום דפסיק.
דקדוקי תורה ודקדוקי
במגילה שהרי בשאר מצות הוא חייב
לא שמעינן ליה דפליג אלא בדיעבד:
דיעבד שפיר דמי לא סלקא דעתך דקתני
סופרים ומה שעתידין
מדסיפא רבי יהודה. דקתני ור'
דאוריי' $ ולא אתי תרי דרבנן ומפיק
❖
חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן
לחדש ומאי ניהו מקרא
יהודה מכשיר בקטן: לא דמי רישא
חד דרבנן אבל ההיא דבהמ"ז מיירי
מגילה. ירושלמי וזכרם
דיעבד נמי לא אף חרש דיעבד נמי לא
לא יסוף מזרעם, מיכן
לפסולה וסיפא להכשירה לא גרסינן
שהקטן אכל כדי שביעה דהוי חיובא
שקבעו להם חכמים
ודלמא הא כדאיתא והא כדאיתא מדקתני
הגהות הב"ח
דאורייתא וליכא אלא חד דרבנן ומפיק
ליה דלישנא יתירא הוא. אלא הכי
מסכת. מתני' הכל כשרין
סיפא רבי יהודה מכשיר בקטן מכלל דרישא
גרסינן ודלמא רבי יהודה היא ותרי
האב שלא אכל אלא שיעורא דרבנן
(א) גמ'
לקרוא את המגילה חוץ
מחרש שוטה וקטן, ר'
לאו ר' יהודה היא ודלמא כולה ר'
גווני קטן וחסורי מיחסרא כו' הכל
ומ"מ קשיא דקאמרינן ז) דרב ששת
(א)
יהודה מכשיר בקטן. מאן
כשירין לקרות את המגילה חוץ
ורב יוסף אמרי אגדתא בלילי פסחים
יהודה היא מי דמי רישא לפסולה וסיפא
(ב) תוס'
תנא חרש אפילו דיעבד
מחרש שוטה וקטן. הא כדאיתא
ומוציאין האחרים משום דסברי מצה
לא, ואוקמה רב מתנה לר'
לכשירה ודלמא כולה ר' יהודה היא ותרי
❖
שהוא אומר
יוסי, דתנן הקורא את שמע
בזמן הזה דרבנן ולפי מה שפירש'
והא כדאיתא חרש לכתחילה ושוטה
גווני קטן קתני לה וחסורי מיחסרא והכי
ולא השמיע לאזנו יצא, ר'
אפילו בדיעבד: בד"א בקטן שלא
קשה היכי אתו אינהו דהוו תרי דרבנן
יוסי אומר לא יצא. פירוש
קתני הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ
הגיע לחינוך. לחינוך מצות כגון בן
דהא סומא פטור מלומר האגדה
כיון שלא שמע הריהו
מוסף רש"י
מחרש שוטה וקטן בד"א בקטן שלא הגיע
כחרש לפיכך [לא יצא].
ומפקי האחרים דחייבים מיהא דרבנן
תשע ובן עשר כדאמרינן ביומא
מאן תנא חרש דיעבד
ואמרינן ודילמא מתניתין
לחינוך אבל בקטן שהגיע לחינוך אפילו
בפרק בתרא : במאי
וליכא בהו אלא חד דרבנן $ וי"ל
נמי לא.
ר' יהודה היא ולכתחילה
לכתחלה שר' יהודה מכשיר בקטן במאי
(ברכות טו.)
אוקימתא כר' יהודה. ואשמעת לן
הוא דלא, הא דיעבד שפיר
דסומא עדיף מקטן שהרי נתחייב כבר
דמי. ודחינן קתני חרש
מדאורייתא משא"כ בקטן ח):
אוקימתא כר' יהודה ודיעבד אלא הא דתני
דכי אמר רבי יהודה בלא השמיע
בהדי שוטה דשמעינן
ודלמא ר' יהודה היא.
$ משום
לאזנו יצא בדיעבד קאמר ולא
(ר') יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש
מינה חרש דומיא דשוטה,
מה שוטה דיעבד פסול
לכתחילה: אלא הא דתניא כו' תורם.
דפסיק התם כרבי
המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה מני
אף חרש נמי כן. ואמרינן
יהודה דחיק לאוקומי מתני' כוותיה:
ואע"פ שהוא צריך לברך ואין אזניו
אי רבי יהודה דיעבד אין לכתחלה לא אי
ודילמא הא כדאיתיה והא
אלא הא דתניא לא יברך אדם
שומעות הברכה שהוא מוציא מפיו:
כדאיתיה, כלומר אע"פ
רבי יוסי דיעבד נמי לא ואלא מאי ר' יהודה
ששנאם כאחד כל אחד יש
ברכת המזון בלבו.
אלא מאי. בעית למימר דרבי יהודה
לו דרך. ודחינן מדסיפא
ואפי' לכתחלה אלא הא דתניא דלא יברך
קשיא היכי מדמינן ברכת המזון
דאמר בלא השמיע לאזנו יצא אפילו
ר' יהודה ומכשיר בקטן,
אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא מני
לקריאת שמע בשלמא מגילה איכא
לכתחילה כי היכי דתיקום הא דר"י
רישא דפסיל בקטן לאו
ר' יהודה היא, דאם כן
לא רבי יהודה ולא רבי יוסי אי ר' יהודה אפי'
למימר דסבר כמאן דאמר דצריך
בריה דר"ש בן פזי אליביה והאי דקא
קשיא דר' יהודה אדר'
בקריאת שמע השמעת אוזן וסבר
מיפלגי בדיעבד להודיעך כחו דר'
לכתחלה אי ר'
יוסי
אפי' דיעבד נמי לא
יהודה. ופרקינן כולה ר'
יוסי: אלא הא דתניא כו' מני:
דתקינו רבנן מגילה כעין דאורייתא
יהודה היא ותרי גווני קטן,
לעולם
רישא בקטן שלא הגיע
אבל ברכת המזון דהוי דאורייתא
לעולם
לחינוך, והוא כדתנן בפרק
ולא כתיב ביה שמע מנלן לתקן
ביה דצריך שישמיע
לאזנו
ויש לומר דקים ליה דגמרינן ברכת המזון מקריאת שמע:
יום הכיפורים תינוקות אין
מענין אותן (לשעות) ביום
ולא
הכיפורים אבל מחנכין
אותן קודם שנה ושתים כדי (רגילים) [להרגילם] למצוות. ואמר ר' יוחנן בן ע≈ שר בן י"א מחנכין אותן לשעות כו'. ולפיכך פסול. אבל סיפא דקתני ר' יהודה מכשיר בקטן, הוא קטן (שלא) [ש]הגיע לחינוך
מבן י"א שנה ולמעלה ולפיכך אמר כשר ואפילו לכתחילה כשר. ודחינן במאי אוקימתא למתניתין כר' יהודה, ורישא כולה דיעבד אין לכתחילה לא, (ר') א'לא הא דתני חרש המדבר ואינו שומע תורם
לכתחלה מני, הא ר' יהודה דאיעבד מכשיר אבל לכתחילה לא ור' יוסי לא לכתחילה ולא דיעבד מכשיר, הא דקתני תורם לכתחלה מני היא. וקשיא לן אי הכי היה לו להקשות אי הכי ליתני ר' יהודה
מכשיר בקטן ובחרש. ופרקינן חדא מתרתי מותיב ליה. ומתמהינן ואלא מאי הא דתני חרש תורם לכתחילה ר' יהודה היא, אלא הא דתניא לא יברך אדם לכתחילה ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא כו'.