הקורא למפרע
פרק שני
מגילה
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא
טובלין ולא מזין אלא ביום. קשיא דהתנן במסכת פרה
לעולם ר' יהודה. ואפי' לכתחילה מכשיר ומתני' רבי יוסי היא ואפי'
לו א
א) ב)
ג)
דיעבד לא: והאי. דתורם לכתחילה ר' יהודה: והאי. דברהמ"ז:
אין טובלין האזוב בלילה ומזין ביום אבל
לז ב
ד) ה)
דרביה. משמו של ר' אלעזר בן עזריה אמרה שצריך להשמיע והאי
הוא עצמו טובל בלילה ומזין עליו ביום והכא אמרינן דצריך לטבול
ו)
יצא: והשתא דאתית להכי.
ביום ופר"ת דשתי טבילות הן אחת לפני ההזאה כדי לקבל ההזאה
לישנא משמע לכתחילה אבל דיעבד
ז)
ח)
ואותה הויא בלילה כדתנן במסכת
לאשמועינן הא פלוגתא דר' יהודה
לח ג
ט)
ור"מ: אפי' תימא ר' יהודה. דאמר
יבמות ואחת לאחר ההזאה
לעולם ר' יהודה ואפי' לכתחילה ולא קשיא
י)
והיינו ההיא דכתיבא בקרא וההיא
בק"ש יצא דיעבד אין לכתחילה לא
הא דידיה הא דרביה דתניא ר' יהודה אומר
לט ד
הויא ביממא והכי נמי משמע פ"ב
ומתני' נמי לכתחילה הוא דפסלה
משום ר"א בן עזריה הקורא את שמע צריך
דכריתות דאיכא טבילה לפני
לחרש ור' יהודה היא והך דברכת
כ)
שישמיע לאזנו שנאמר 1 שמע ישראל ה'
מ ה
ל)
ההזאה דקאמרינן מה אבותיכם לא
המזון נמי ר' יהודה היא ודקשיא
אלהינו ה' אחד השמע לאזניך מה שאתה
נכנסו לברית אלא במילה וטבילה
לך הא דיהודה בריה דר' שמעון בן
❖
מוציא מפיך ר"מ אומר 2 אשר אנכי מצוך
❖
והרצאת דמים והרצאת דמים נפקא
פזי מני לא ר' יהודה ולא ר' יוסי
היום על לבבך אחר כוונת הלב הן הן
ר"מ היא דמכשר לכתחילה: מן
לן מויזרוק את הדם וטבילה נפקא
המתיר. ר' יהודה שקרית לפניו
תורה אור השלם
לן משום דגמירי דאין הזאה בלא
הדברים השתא דאתית להכי אפילו תימא
רבינו חננאל
טבילה לפניה כדי לקבל ההזאה
הוא המתיר את הקטן ואין לך להביא
רבי יהודה כרביה סבירא ליה והא
דתני
1. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ
ופרקינן לעולם תרווייהו
והזאת פרה במקום אותה הזאה
ראיה ממנו שהרי רבים חולקין עליו:
אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד:
יהודה בריה דר' שמעון בן פזי ר"מ היא:
דברים ו ד
ר' יהודה היא והא דתני
מתני' ולא טובלין. משיגיע שביעי
עומדת ואם כן צריך טבילה
2. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
ר' יהודה מכשיר בקטן: (דתניא) א"ר
חרש תורם לכתחילה
לפניה $ וגם צריך טבילה לאחריה
לזב ולטמא מת אין אומרים
דידיה,
ומתניתין
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם
יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי
עַל לְבָבֶךָ: דברים ו ו
דאוקימנא דאיעבד והא
דהא בספרי קתני שאם הקדים
משחשיכה בכניסת שביעי ראוי לטבול
3. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים
טרפון וזקנים בלוד אמרו לו אין מביאין
דתני ואם ברך יצא תני לה
טבילה להזאה לא עשה ולא כלום
אע"ג דלילה תחילת יום היא הכא יום
ר' יהודה משמיה דרביה.
וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר
ראיה מן הקטן תניא אמר רבי קטן הייתי
אלמא שיש טבילה לאחר הזאה
בעינן אבל משעבר היום מותר
דתניא ר' יהודה אומר
מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה
משום ר' אלעזר בן עזריה
וקריתיה למעלה מרבי יהודה אמרו לו אין
וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי
כדמשמע התם ואחת קודם ההזאה
לטבול בלילה. ובגמרא יליף לה
הקורא את שמע צריך
הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ
לכולהו: וכן שומרת יום כנגד יום.
כדמשמע בכריתות ובכמה מקומות
מביאין ראיה מן המתיר ולימרו ליה אין
שישמיע לאזנו שנאמר
מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם
בגמרתנו שמזכיר טבילה לפני ההזאה
בגמרא מפרש מאי שנא דנקט להא
שמע ישראל, השמע
לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם:
מביאין ראיה מן הקטן חדא ועוד קאמרו ליה
אסתר ט כח
לאוזניך לכתחילה מה
ומ"מ קשה הכא באיזה טבילה מיירי
תו באנפי נפשה הא תנא ליה אין
חדא דקטן היית ועוד אפילו גדול היית
4. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל
שאתה מוצא מפיך. ר'
טובלין: עד הנץ החמה. שיצא מספק
אי בטבילה דלפני ההזאה כדמשמע
אין מביאין ראיה מן המתיר: מתני' א אין
מאיר אומר כשהוא אומר
בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
לילה: וכולן שעשו כו'. דמעלות
לישנא דנקט טובלין ברישא אם כן
ויקרא יב ג
אשר אנכי מצוך היום על
קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין
5. וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל
לבבך, אחר כוונת הלב הן
ב
ג
הויא אפילו בלילה כדפרישית ואי
השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל
הן הדברים, כלומר אין
הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
ד ולא מזין ה וכן שומרת יום כנגד יום לא
מיירי באותה שלאחר הזאה מאי
בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ
צריך להשמיע ואפילו לא
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ
החמה: גמ' כי קתני. עד שתהא
תטבול עד שתנץ החמה וכולן שעשו
איריא משום דאיתקש להזאה תיפוק
הוציא הדברים מפיו אלא
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס
גמ' ליה משום דהויא לאחר ההזאה ואינה
בירך בלבו יצא. והדר
בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר
מנלן
משעלה עמוד השחר כשר:
הנץ החמה אדיום אקרייה שניה
אוקימנה למתניתין ר'
בָּעָרֶב: במדבר יט יט
וקאמר שיהא של יום ביום: ואיתקש
אלא ביום ולמעוטי לילה שלאחר
דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים
6. זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר
יהודה לכתחילה לא יקרא
3
החרש ודאיעבד אם קרא
טבילה. דכתיב בסיפיה ורחץ במים
ההזאה דהיינו ליל שמיני לא איצטריך
תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע
ביום אין בלילה לא לימא תיהוי תיובתא
יצא. וכן אם בירך בלבו
לְטָמְאָה בָהּ:
וה"ה לזב וזבה: ה"ג פשיטא מאי
דכיון דעבר שביעי פשיטא דמותר
דר' יהושע בן לוי דאמר ריב"ל חייב אדם
לכתחילה לא, אבל
ויקרא טו לב
שנא שומרת יום כנגד יום כו':
לטבול בכל עת שירצה וגם רש"י
7. כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר
בדיעבד יצא. והא דתני
לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום
חרש תורם לכתחילה ר'
שומרת יום כנגד יום. לאחר שכלו
פירש כן דמשעבר היום מותר לטבול
תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל יְמֵי זוֹבָהּ
מאיר היא. תניא אמר ר'
כי קתני אדיום: ולא מלין וכו': דכתיב
כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ
בלילה לכך נראה כפירוש ריב"א
שבעה ימי נדה נכנסין י"א יום
קטן הייתי וקראתיה
וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב
וביום השמיני ימול: ולא טובלין ולא מזין
דהכא מיירי בטבילת אזוב דהויא
הקרויין ימי זיבה שאם תראה בהן
4
למעלה מר' יהודה (וכו').
עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת
❖
אמרו חדא דקטן היית ואין
ויקרא טו כו
וכו': דכתיב והזה הטהור על הטמא [וגו']
נִדָּתָהּ:
ביממא כדתנן במסכת
ג' ימים רצופין הרי היא זבה וטעונה
5
עדות מקטן. ועוד ר'
ולהכי נקט טובלין ואח"כ מזין וה"נ
ספירת שבעה וקרבן ואם תראה יום
ביום השביעי ואיתקש טבילה להזיה: וכן
יהודה שקרית למעלה
משמע בירושלמי דמייתי קרא דוטבל
אחד שומרת יום למחרת וטובלת.
ממנו מכשיר הוא ואין
שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ
גליון הש"ס
מביאין ראיה מן המתיר.
והזה למדרשא דאתקש טבילה להזאה
ומקראי יליף לה בתורת כהניםז) ומייתי
החמה וכו': פשיטא מ"ש שומרת יום כנגד
תוס' ד"ה ולא טובלין
וקיימא לן כלישנא בתרא
והיינו טבילת אזוב ומיהו קשה לר"י
ט)
לה בשמעתא בתרייתא דמסכת נדהח):
וכו' וגם צרי' טבילה
דרב יוסף דאמר (ברכות
יום מכל חייבי טבילות איצטריך סלקא דעתך
לאחריה.
תיהוי. הך ראיה של זבה כראיה
דהא אמר בשלהי מסכת יומא
טו, ב) מחלוקת בקריית
אמינא תיהוי כראיה ראשונה של זב וראיה
שמע אבל בשאר מצוות
הזב והזבה וטמא מת (ב) טבילתן
ראשונה של זב דאיתקש לבעל קרי
בא"ד דאי לפני ההזאה
דברי הכל יצא. ואמר רב
ראשונה של זב איתקש לבעל קרי דכתיב
ביום ר' יוסי אומר מן המנחה
דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא
היאך מותר לטבול
חסדא אמר ר' שילא
זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת
ביוה"כ.
הלכתא כר' יהודה. ועוד
ולמעלה לא יטבול פירוש אחר
ממנו שכבת זרע חדא זיבה כתיב
6
❖
אמר הלכתא כר' יהודה
שהתפלל תפלת המנחה דתפילת
זרע מה בעל קרי טובל ביום האי נמי
הכא והיינו ראיה ראשונה ואשר
שאמר משום ר' אליעזר בן
נעילה יכול הוא לאומרה בלילה
תצא ממנו שכבת זרע היינו בעל
ליטבול ביומיה והא ביממא לא מצי
עזריה. הילכך לכתחילה
לא מוקמינן חרש מדבר
קרי: משום דכתיב יהיה גרסינן.
ופשיטא דהיינו ביום שלאחר ההזאה
הגהות הב"ח
טבלה (א) דכתיב כל ימי זובה כמשכב
7
ואינו שומע למפרס על
$ דאי לפני ההזאה היאך מותר לטבול
כל ימי זוב טומאתה כמשכב נדתה
(א) גמ'
נדתה יהיה לה בליליא מיהת ליעביד מקצת
שמע ולברך ברכת המזון
ביום הכפורים אי משום דטבילה
יהיה לה והך קרא
בראיית שומרת
משום
ואי עבד שפיר דמי.
שימור ותיטבול קמ"ל כיון דבעיא ספירה
ירושלמי ר' יוסי אומר
(ב) תוס'
בזמנה מצוה מכל מקום ההזאה
יום כנגד יום קאי מרבוי כל ימי
כתיב והאזנת למצותיו,
ספירה
הויא שבות כדאמר פרק אלו דברים
דרשינן לה במסכת נדה
טובלין כדרכן ביום
השמע לאזניך מה שאתה
❖
והיאך יכול לעשות ואם תפרש שהזה מאתמול
הכפורים
ואמרינן התם יהיה לה מלמד שסופרת אחד לאחד קצת מיום
מוצא מפיך. בר קפרא
אמר צריך לקרותה בפני
המחרת. הלכך בלילה מיהת תטבול דעבדה קצת שימור: ועכשיו הוא טובל בשמיני אין זו טבילה בזמנה ולא דחיא יום
הנשים והקטנים שאף הן
הכפורים וצ"ל שקיבל ההזאה מקטן או בשוגג או שעבר והזה:
קמ"ל
היו בספק נפשות.
מוסף רש"י
דכתיב וביום השמיני ימול. קשיא דבפרק ר' אליעזר אומר אם לא הביא דריש האי קרא לומר אפילו בשבת
[מתני'] אין קורין את
ולשנותה ביום.
המגילה אלא ביום,
ומבן שמונת ימים דריש ולא בלילה ותניא התם כוותיה דרבי יוחנן וי"ל דהכא מייתי הדרשה הפשוטה יותר כראיית נגעים י)
שנאמר והימים האלה
והקשה ה"ר אפרים כיון דמילה אינה בלילה אם כן הויא מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות ממנה וא"כ קשיא למה לי בפ"ק
(לעיל ד.)
נזכרים ונעשים וגו', ביום
דקדושין קרא דאותו לומר דאשה אינה חייבת למול תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא היא וי"ל דאי לאו אותו הוה
ולא בלילה. והני מילי
בקריאה של יום, כדקתני
אמינא דהאי דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא היינו היכא דליכא כרת דומיא דמצה ושמחה והקהל דלית בהו כרת ומנייהו
ולשנותה ביום. ולא
ממעטינן נשים אבל מילה שיש בה כרת ונכרתו עליה שלש עשרה בריתות הוה אמינא דמחייב בהו נשים למול את בנייהו קמ"ל אותו
מוהלין, דכתיב וביום
השמיני ימול. ולא טובלין
דלא אי נמי למילה שלא בזמנה וכמאן דאמר דנוהגין בין ביום בין בלילה :
כ)
ל)
מאי שנא שומרת יום כנגד יום וכו'. אי ולא טובלין דלעיל מיירי בטבילת אדם אתי שפיר דבעי מאי שנא שהזכיר בפני עצמה
ולא מזין, דכתיב והזה
הטהור על הטמא ביום
אבל אי איירי בטבילת אזוב צריך לפרש הכי מאי שנא שהזכיר שומרת יום לומר שהיא ביום מכל שאר חייבי טבילות:
השלישי, ואיתקש טבילה
להזאה שנאמר והזה
ספירה
ורחץ. אלו כולן וכן
שומרת יום כנגד יום כגון שראתה בי"א יום שבין נידה לנידה שהן ימי זיבה, הדין לישב שלא תגע בדבר ולא תטהר למחר יום כול[ו] ואם לא ראתה בו דם טובלת ביום שלישי לראייתה משתניץ החמה וטהורה אבל
קודם שתנץ החמה לא. ירושלמי כל חייבי טבילות טבילתן ביום, נידה ויולדת טבילתן בלילה. נידה שעובר זמנה, פירוש אחר שבעת ימים לנידה דאורייתא או אחרי(ו) שבעה נקיים (ו)[ל]ספק זבה, טובלת בין ביום בין
בלילה. דרש ר' חייא בר בא לצוריא, נידה שעובר זמנה טובלת אפילו ביום. תמן אמרו אפילו עובר זמנה לא, מפני חמותה ומפני כלתה. אשה משל ב[י]ת רבותינו ראוה טובלת כדרכה ביום ואמרו עוברת זמן היתה. נידה
שנאנסה וטבלה ר' שמי בשם רב טהורה לביתה וטמאה לטהרות. ר' אלעזר משום ר' חנינא טמאה בין לביתה בין לטהרות, שנאמר וכבס שנית וטהר, מה הראשונה לדעת שנאמר וצוה הכהן וכבסו, אף שנייה לדעת.