כ:
הקורא למפרע
פרק שני מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ספירה
ביממא
היא.
ל)קמ"ל. כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא מדוגמת ספירת ז'. כל
מכאן קשיא לפירוש רש"י דכיצד צולין
מא א
א)
ב) ג)
ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה שבעת ימים : מקדמי.
דפריך ולר' יוסי דאמר מקצת היום
ד)
מקדימין: מחשכי. מעריבין: ת"ש מ) והיה לנו הלילה למשמר והיום
ככולו וזבה שראתה בשבעה לספירתה אינה סותרת אם כן זבה גדולה
ה)
למלאכה. ש"מ כל זמן שעסוקים במלאכה קרי יום ולא קדמותא
לדידיה היכי משכחת לה ומשני [בראתה כל שני] בין השמשות דאז
ו) ז)
מב ב
וחשכותא: מתני' כל היום כשר.
ח)
הוי סוף היום ותחלת האחר בטומאה
וקשיא אמאי לא אמר ברואה בלילות
ואע"ג דקיימא לן נ) זריזין מקדימין
ספירה ביממא היא: וכולן שעשו משעלה
מג ג
דהא ספירת לילה לאו ספירה היא
למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר
עמוד השחר כשר: מנהני מילי אמר רבא
מד ד
ט) י)
ונמצא שכל היום טמא כיון שתחילתו
אפילו הכי כשר כל
דאמר קרא ויקרא אלהים לאור יום למאיר
כ)
1
היום: לוידוי פרים. פר העלם דבר
הוי טמא וי"ל דסבר ר' יוסי דסוף
ובא קראו יום אלא מעתה ולחשך קרא
היום מהני לשמור כמו תחלת היום
של צבור ופר כהן משיח שמתודין
לילה [למחשיך ובא קרא לילה] הא קיי"ל
מה ה
ל)
וה"נ משמע פרק שני דנזיר
עליו חטא שהביאוהו עליו כדאמרינן
מ)
דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא אלא אמר
בסופו דקאמר [לר"י זבה גמורה]
במסכת יומא והתודה על
רבי זירא מהכא ואנחנו עושים במלאכה
נ) ס)
היכי משכחת לה אי דחזי בפלגא
חטאת עון חטאת כתיב הכא וכפר
2
מו ו
ע)
דיומא אידך פלגא ליהוי לה שימור
וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד
עליו הכהן וכתיב התם
ואם תאמר אם כן רבי יוסי דסבר
ביום הכפורים יעמד חי לפני ה'
פ)
צאת הכוכבים ואומר (והיה) לנו הלילה
3
מז ז
צ)
מקצת היום ככולו א"כ היה לו
לכפר עליו וגו' מה להלן
(למשמר) מאי ואומר וכ"ת משעלה עמוד
ק)
להקשות ר' יוסי ככותאי אמרה
כפרת דברים וביום כדיליף לקמן אף
מח ח
ר)
השחר לאו יממא ומכי ערבא שמשא ליליא
כאן כפרת דברים וביום: למליקה.
לשמעתיה כדקפריך לרב בנדה
ואינהו מקדמי ומחשכי ת"ש (והיה) לנו
ש) ת)
של עוף: לקבלה. לקבלת הדם:
וי"ל דכותאי אמרי אפי' מיום
הלילה משמר והיום מלאכה: מתני' אכל
להזיה. לזריקת הדם והזיית פרים
ראשון שפסקה בו דסופרתו ליום
❖
מט ט
היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל
ראשון ור' יוסי לא אמר אלא מיום
הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא
ב
נ י
והא
זריקה שלהן: גמ' בכפרת דברים.
ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולתפלת
קי"ל דעם צאת
שבעה ע):
ד
ג
ה
הגהות הב"ח
הכוכבים ליליא הוא. ואם תאמר כיון
וידוי. במס' יומא מסיים לה
המוספין ולמוספין ולוידוי הפרים ולוידוי
ו
ז
ח
(א) רש"י
דקיי"ל דבצאת הכוכבים הוי ליליא א"כ
כ
אתה אומר בכפרת דברים או אינו
מעשר ט ולוידוי יוהכ"פ י לסמיכה לשחיטה
משמע
אמאי פליגי ר' יוסי ור' יהודה בבין
אלא בכפרת דמים הרי הוא אומר
לתנופה להגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה
נא ל
(ב) תוס'
השמשות לימרו בצאת הכוכבים
פ)
ושחט את פר החטאת אשר לוס) למדנו
עתה
ולקבלה כולהזיה לולהשקיית סוטה מולעריפת
❖
שעדיין לא נשחט הפר: כי ביום הזה
וי"ל דאף בשיעור צאת הכוכבים יש
נב
העגלה ולטהרת המצורע כל הלילה כשר
מ
נ
יכפר עליכם. אלמא כפרתו ביום:
חילוק שיש כוכבים נראין ביום צ):
והיה
ס לקצירת העומר ע ולהקטר חלבים ואברים
לנו הלילה למשמר. קשיא
והניף והקריב. והקרבה היא הגשה
מוסף רש"י
נג
זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום
נ
דהא אמרינן בברכות
דאי אפשר לומר הך הקרבה היא
פ
למאיר ובא קראו יום.
גבי צאת הכוכבים לילה הוא
דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה:
הקטרת הקומץ דהא כתיב בתריה
גמ' מנלן דאמר קרא והימים האלה נזכרים
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר
נד
וקמץ והקטיר ומה היא הגשה מגיש
ס
(פסחים ב.) ואינהו
4
מקדמי.
דכתיב והיה לנו הלילה למשמר ואמאי
את המנחה ומגיעה בקרן מערבית
ונעשים לקריאת ההלל דכתיב ממזרח שמש
5
לא הוי ראייה גמורה כדמפקינן הכא
דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן
נה ע פ
עד מבואו (רבי יוסי) אומר 6 זה היום עשה
מקרא ויש לומר דהתם בעי לאסוקי
ואח"כ קומץ ומקראי יליף לה במסכת
ה' ולנטילת לולב דכתיב ולקחתם לכם ביום
7
דזמן שכיבה דגבי ק"ש הוי צאת
סוטה ובמנחות :
נו צ
(ברכות ב: ע"פ פסחים צג:)
הראשון ולתקיעת שופר דכתיב 8 יום תרועה
לקמיצה ולהקטרה. בהקטרת קומץ
הכוכבים ומש"ה קאמרינן התם דאין
ומחשכי.
❖
יהיה לכם ולמוספין דכתיב דבר יום ביומו
זו ראייה גמורה דנהי דהוי לילה
קאמר שהיא במנחה כנגד זריקת דם
9
(ברכות שם)
ולתפלת המוספין כמוספין שויוה רבנן ולוידוי
באותה שעה מ"מ לא הוי זמן שכיבה
בזבחים ואינה כשרה אלא ביום אבל
ת"ש והיו לנו הלילה
לכל אדם: ולוידוי יוה"כ דתניא.
הקטר חלבים ואברים תנן במתני'
פרים דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים
משמר והיום מלאכה.
גליון הש"ס
דכשרים כל הלילה: ביום צוותו.
קשיא אמאי איצטריך למימר האי כיון
דתניא גבי יוה"כ וכפר בעדו ובעד ביתו
01
גמרא דכתיב וסמך
דתנא כל היום כשר לסמיכה והלא
להקריב את קרבניהם וכל הני הקרבת
צבכפרת דברים הכתוב מדבר וכפרה ביממא
ושחט.
הוידוי אינו אלא בשעת סמיכה וי"ל
הקרבן נינהו דאילו הקטרת קומץ
(שם)
הוא דכתיב 11ביום הזה יכפר עליכם: ולוידוי
תוספות ד"ה לקמיצה
ולמוספין.
דאי לאו האי הוה אמינא דוידוי זה
הקרבה (א) היא וקמיצה איתקש
מעשר וכו': דכתיב ואמרת לפני ה' אלהיך
וכו' וכן תנופה והגשה.
21
ק) (כוידוי) דשאר סמיכות דאינו כשר
להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר. מליקת
בערתי הקדש מן הבית וסמיך ליה 31היום הזה
כל היום ויגרום נמי לסמיכה שלא
עוף מליקתו והזייתו כאחת והזייתו
❖
ה' אלהיך מצוך: לסמיכה ולשחיטה: $דכתיב
(תמורה יד.) ולהקטר
תהא כשרה כל היום כשאר סמיכות
היא הקרבתו. קבלת דם הקרבה
חלבים ואברים.
משו"ה איצטריך למתני הוידוי:
וסמך ושחט וכתיב בה בשחיטה ביום
קרי לה דאמר מר
41
51
לקמיצה
ולהקטרה דכתיב ביום
והקריבו זו קבלת הדם. א"נ להקריב כל
זבחכם ולתנופה דכתיב ביום הניפכם את
(מנחות עב.)
תורה אור השלם
61
דבר שמצותו ביום.
צוותו. אבל שחיטה
צורכי הקרבה קמיצה ומליקה וקבלה
העומר ולהגשה דאיתקש לתנופה דכתיב
1. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים
לא מפקינן מהאי קרא דלאו עבודה
כולן צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא
71ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות
לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ
היא שהרי כשרה בזר וקרא משתעי
הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין:
(שם) יום
קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב
והניף והקריב ולמליקה ולקמיצה ולהקטרה
תרועה יהיה לכם.
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:
בעבודה דכתיב להקריב את קרבניהם
משפט
(ר"ה כח. ועי"ש
בראשית א ה
ולהזיה דכתיב 81 ביום צוותו את
בני ישראל
$ וכן תנופה והגשה ר) אין צריך בהו
❖
2. וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים
לד.)
כהן במנחה לפני הקמיצה: ולהשקיית סוטה אתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה הכהן את
91
בַּמְּלָאכָה
וְחֶצְיָם
כל
מַחֲזִיקִים
בָּרְמָחִים
על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט
כל התורה הזאת וכתיב התם
ש) הלילה כשר לקצירת העומר.
02
מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת
רבינו חננאל
אומר ר"ת שאם שכח לברך
מה
הַכּוֹכָבִים: נחמיה ד טו
3. גַּם בָּעֵת הַהִיא
בלילה לא יברך ביום כדמשמע בהאי סתמא דמתני' דנהי דאיכא סתמא במנחות דתני נקצר ביום כשר בדיעבד מ"מ סתמא
וכולן שעשו משעלה עמוד
השחר כשר. שנאמר
אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ
דהכא עדיפא דהא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דדינא ועוד נראה דאפי' למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד מודה הוא גבי
ואנחנו עושים במלאכה
יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ
ספירה דאין לברך ביום משום דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה וכן
[ו]חצים מחזיקים ברמחים
לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם
כתוב בהלכות עצרת ובה"ג כתב דהיכא דאינשי לברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה וכן הלכה אבל אם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה
מעלות השחר עד צאת
מְלָאכָה: נחמיה ד טז
4. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים
הכוכבים, שמע מינה
דבעינן תמימות וליכא ת) ואחר שבירך על הספירה אומר י"ר שיבנה וכו' מה שאין כן בתקיעת שופר ולולב והיינו טעמא לפי שאין (ב) אלא
מעלות השחר ועד צאת
וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר
הזכרה עתה לבנין ביהמ"ק אבל לשופר ולולב יש עשיה:
הככבים יום הוא, שנאמר
מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה
והיום למלאכה, כלומר לא
ולהקטר
וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי
היו עושים מלאכה אלא
הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ
ביום. [מתני'] כל היום כשר לקריאת המגילה כו'. ירושלמי לקריאת המגילה, [שנא'] ביום אשר שברו אויבי היהודים וגו'.
מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם: אסתר ט כח 5. מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ: תהלים קיג ג 6. זֶה
הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: תהלים קיח כד 7. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ לקריאת ההלל, שנאמר זה היום עשה ה'. לתקיעת שופר, שנאמר יום תרועה יהיה לכם. למוספין שנא' ביום צוותו את בני
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: ויקרא כג מ 8. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ
ישראל, ואיתקש תפלת המוספין למוספין. לנטילת לולב, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'. פי' לודוי הפרים ולודוי
יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: במדבר כט א 9. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם
המעשר ולוידוי יום הכיפורים, לסמיכה, לשחיטה ולתנופה ולכפרה ולהגשה, לקמיצה ולהקטרה, למליקה ולקבלה, להזאה,
מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיְיָ עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: ויקרא כג לז 01. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ: ויקרא טז ו 11. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ: ויקרא טז ל 21. וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל
מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: דברים כו יג 31. הַיּוֹם הַזֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: דברים כו טז 41. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ
וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא ג ח 51. בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּח¢ רָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף: ויקרא יט ו 61. וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה
לַיְיָ: ויקרא כג יב 71. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְיָ וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ: במדבר ה כה 81. אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַיְיָ בְּמִדְבַּר
סִינָי: ויקרא ז לח 91. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת: במדבר ה ל 02. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן
הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: דברים יז יא