מגילה נקראת
פרק ראשון מגילה
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לוד
ואונו וגיא החרשים. הקשה ה"ר אלחנן אמאי אצטריך ליה
לוד ואונו וגיא החרשים. מערי בנימין היו כדכתיב ובני אלפעל עבר
יח א
א)
ב)
לרבי יהושע לאשמועינן דאונו מוקפת מימות יהושע והא
ומשעם ושמר הוא בנה את לוד ואת אונו וגו' ובספר דברי הימים
ח)
ג)
משנה שלימה היא בפרק בתרא דערכין ויש לומר דאגב
מיחסו על שבט בנימין. וגמרא גמיר לה רבי יהושע בן לוי מרביה
ד) ה)
יט ב
דאצטריך לאשמועינן לוד וגיא החרשים תנא נמי אונו בהדייהו:
דמוקפות חומה מימות יהושע בן נון הן ובמתני' דערכין ט) תנן תרתי
ו) ז)
הא אלפעל בננהו. קשה אמאי לא
ח) ט)
מינייהו דקא מני לוד ואונו אצל ערי
י) כ)
פריך בפרק בתרא דערכין כי
חומה שאינן נוהגות אלא מימות
לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות
כ ג
ל) מ)
האי גוונא וי"ל דהתם לא תנן אלא
יהושע בן נון ולפי שחומותיהן נראות
יהושע בן נון הוו והני יהושע בננהי והא
כא ד
נ)ס)
אונו והיה יודע דמצי לשנויי תרי אונו
חדשות כדאמרינן לקמן שנפלו והחזיקן
אלפעל בננהי דכתיב [ו]בני אלפעל עבר
ע)
1
הוו אבל הכא דהוו ג' בשלשתן לא
הוזקק ר' יהושע בן לוי להעיד שבכלל
פ) צ)
ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד
❖
שייך למימר שהן כפולות:
מוקפות חומה הן לקרות מגילה
נשים חייבות במקרא מגילה.
ובנותיה ולטעמיך אסא בננהי דכתיב ויבן
ק)
(א)
2
בט"ו: ויחזק אסא. אינו בכל המקרא
(אסא את ערי הבצורות אשר ליהודה) אמר
מכאן משמע שהנשים
אבל מקרא אחר כתיב ויבן ערים
רבינו חננאל
ר' אלעזר הני מוקפות חומה מימות יהושע
מוציאות את אחרים ידי חובתן מדלא
ביהודה. ואע"ג דהני לאו מיהודה
לוד ואונו גיא החרשים,
קאמר לשמוע מקרא מגילה והכי נמי
בן נון הוו חרוב בימי פילגש בגבעה ואתא
נינהו ומבנימין היו מלכי יהודה מושלים
מוקפת חומה וכול'.
משמע בערכין דקאמר
על בנימין ומצינו באסא שאף ערי
אלפעל בננהי הדור אינפול אתא אסא
כלומר דייקינן מדכתיב
❖
ויבן אסא את כל הערים
הכל כשרים לקרא את המגילה ומסיק
בנימין חיזק דכתיב וישאו
שפצינהו דיקא נמי דכתיב ויאמר ליהודה
3
הבצורות אשר ביהודה,
הכל כשרים לאתויי מאי ומשני לאתויי
את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה
נבנה את הערים האלה מכלל דערים הוו
וכי כל הערים אסא בנאם
נשים משמע להוציא אפילו אנשים
בעשא ויבן בהם את גבע ואת
והלא בנויות היו, אלא
תורה אור השלם
מעיקרא ש"מ ואריב"ל אנשים חייבות במקרא
שפצינהו, כך יש לומר
וקשה דהא בתוספתא תני בהדיא
נ)
המצפה והן ערי בנימין כדכתיב
1. וּבְנֵי אֶלְפַּעַל עֵבֶר
מגילה שאף הן היו באותו הנס ואמר רבי
אלפעל שפצינהו. כרכין
בספר יהושע י): בימי פילגש בגבעה.
דטומטום אין מוציא לא את מינו ולא
המוקפין חומה מימות
וּמִשְׁעָם וָשָׁמֶד הוּא בָּנָה
יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת
שאין מינו ואנדרוגינוס מוציא את
שהחריבו ישראל את בנימין ואת עריו
ב
יהושע בן נון מקודשות
אֶת אוֹנוֹ וְאֶת לֹד
ומשלחין מצורעין מתוכן.
שואלין ודורשין בענינו של יום מאי אריא
וּבְנֹתֶיהָ:
מינו ואין מוציא את שאין מינו ופשיטא
כדכתיב גם כל הערים הנמצאות
ואמר ר' יהושע [בן
דברי הימים א ח יב
שלחו באש : שפצינהו.
דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס וכן
פורים אפילו י"ט נמי דתניא משה תיקן
2. וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה
ג
לוי] נשים חייבות לשמוע
$ פסקו הה"ג דאשה מוציאה מינה
החזיק את בדקיהן. ודומה לו ביבמות
מקרא מגילה, שאף הן
בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ
להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו
היו באותו הנס. כלומר
וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים
אבל לא אנשים וי"ל דסלקא דעתך
טום ולא תשפץ שפיץ ולא
של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת
שגם הן היו בכלל
הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ יְיָ לוֹ:
תבנה: דיקא נמי גרס: שאף הן
דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא
להשמיד להרוג ולאבד.
דברי הימים ב יד ה
בעצרת והלכות חג בחג פורים איצטריכא
היו באותו הנס. שאף על הנשים גזר
3. וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה נִבְנֶה
הנשים קמ"ל דחייבין ס) דהכל חייבין
פורים שחל להיות בשבת.
ליה מהו דתימא נגזור משום דרבה קמ"ל
פירוש אם חל חמשה
אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב
בשמיעה עבדים נשים וקטנים:
המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד
עשר להיות בשבת שהוא
חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם
שאף
ואריב"ל ד חייב אדם לקרות את המגילה
הן היו באותו הנס. פירש
זקן טף ונשים וגו' כ): שואלין ודורשין.
פורים לבני כרכין, שואלין
וּבְרִיחִים עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ
בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא
רשב"ם שעיקר הנס היה
ודורשין בעיניינו של
מעמידין תורגמן לפני החכם לדרוש
לְפָנֵינוּ כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת יְיָ
4
יום. מהו דתימא ניגזור
אֱלֹהֵינוּ דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ
אגרת פורים ברבים: משום דרבה.
על ידן בפורים על ידי אסתר
יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי סבור
משום דרבה דאמר הכל
מִסָּבִיב וַיִּבְנוּ וַיַּצְלִיחוּ:
בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות
דגזר לקמן ל) בקריאת מגילה שמא
מינה למקרייה בליליא ולמיתנא מתניתין
חייבין במקרא מגילה ואין
דברי הימים ב יד ו
4. אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם
הכל בקאיין בה, גזירה
צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה
יעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים
ע)
דידה ביממא אמר להו רבי ירמיה לדידי
שמא יטלנה [בידו] מי
וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא
דלשון שאף הן משמע שהן טפלות
אף כאן גזרו דרשה אטו קרייה:
מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא כגון
שאינו בקי וילך אצל
דוּמִיָּה לִי: תהלים כב ג
ולשנותה ביום. זכר לנס שהיו זועקין
ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה
5. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד
מי שבקי ויעבירנה ארבע
דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתנייה
אמות ברשות הרבים, קא
בימי צרתן יום ולילה: אקרא. במזמור
לי שאף הן היו בספק דלהשמיד
וְלֹא יִדֹּם יְיָ אֱלֹהַי לְעוֹלָם
❖
משמע לן. וחייב אדם
תהלים ל יג
איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה
אוֹדֶJָ:
ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות
למנצח על אילת השחר הוא שנאמר
לקרות את המגילה בלילה
חייב אדם לקרות את המגילה בלילה
לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה
על אסתר כדאמרינן במסכת יומא
ולשוב לקראותה ביום
כול'. [פסקא] הכפרים
ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד
היתה מאד עליהן. גבי מצה יש
למה נמשלה אסתר כאילת
גליון הש"ס
5
מקדימין ליום הכניסה.
כו': סבור מינה. בני הישיבה ששמעו
מקשה למה לי היקשא פ) דכל שישנו
ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך: אלא שהכפרים
תוס' ד"ה נשים וכו'. וכן
בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה
פסקו הה"ג.
שמועה זו בלה"ק ולשנותה ביום היו
מקדימין ליום הכניסה: א"ר חנינא חכמים
תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו
סבורין דהאי ולשנותה לשון שונה
הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה
שם ד"ה פסק כו'
משנה הוא: למיתני מתניתין דידה.
הנס וי"ל דמשום האי טעמא לא
משום דכתי' בי' מפלה
כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין
לעובדי כוכבי'.
משניות של מסכת מגילה: אעבור
מחייבא אלא מדרבנן אי לאו מהיקשא
למימרא
פרשתא דא ואתניה. אסיים פרשה
ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ
❖
דמן בירי: יזמרך כבוד.
זו ואשנה אותה פעם שניה: ביראה.
דסלקא דעתך למיפטרה מגזירה שוה דט"ו ט"ו דחג הסוכות כדפי'
פסק
פרק אלו עוברין צ):
ואומר על הנסים
ביום ולא ידום בלילה. והאי קרא במזמור ארוממך ה' כי דליתני
הגהות הב"ח
בתפלה ובהודאה ויש שאין אומרים כשם לפי שאמרו חכמים
דרשינן בפסיקתא מ) במרדכי ואסתר והמן ואחשורוש וקריאת מגילה
לעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' ברכות אחרונות
שבח הוא שמפרסמין את הנס והכל מקלסין להקדוש ברוך הוא:
(א) גמ' הא
ושטות הוא שהרי האי טעמא לא הוי אלא למתפלל בלשון יחיד אבל
למימרא
❖
אלא
בשביל הציבור שרי אבל נראה שאין לאומרו מטעם אחר משום דאמרו חכמים דכל דבר דהוי בלהבא תקנו בלהבא ובדבר
דהודאה הוי לשעבר ומשום הכי תקנו בה על הנסים דהוי לשעבר ובליל י"ד לאחר תפלת מעריב אומר קדיש שלם ואחר כך קורא את המגילה
ומברך לפניה ג' ברכות ואחריה ברכה אחת עד האל המושיע השלים עומד לפני התיבה ואומר ואתה קדוש ואין מתחילין ובא לציון לפי
מוסף רש"י
שאין גאולה בלילה ואם מוצאי שבת הוא יאמר ויהי נועם קודם וכשרוצה לקרות פושט את כולה קודם כאגרת אבל לא גולל וקורא כמו
שאף הן היו באותו
ס"ת ובשחר מתפלל שמונה עשרה ברכות ואומר על הנסים בהודאה ואין אומר כשם לפי שכל הברכה אינה אלא לשעבר וא"כ אין לומר
הנס.
(פסחים קח:) כדי
בה דבר שלהבא ואחר כך אומר קדיש עד דאמירן ואוחז ס"ת וקורא שלשה גברי פרשת ויבא עמלק אע"פ שאין בה אלא ט' פסוקים ואין
שיספקו מים ומזון.
מחזיר הספר תורה למקומו אלא יושב ואוחז בידיו עד שקראו את המגילה ומברך עליה כאשר עשה בלילה כדפירש בפנים ואחר כך אומר
תהלה ובא לציון ואין אומרים למנצח משום דכתיב ביה צרה וצרה בפורים לא מזכרינן וכן אין נופלים על פניהם בי"ד ובט"ו משום דכתיב
(לעיל
ימי משתה ושמחה ואומר [ למנצח על אילת השחר] ק) $ משום דכתיב ביה מפלה לעובדי כוכבים וכן בליל ארבעה עשר ואומר פטום
ב.)
הקטורת וכל הסדר כמו בחול: פורים שחל להיות בשבת. דווקא בשבת לפי שאין קורין המגילה משום גזירה דרבה אבל בחול א"צ
שהרי קורין המגילה וטפי איכא פרסומי ניסא: מאי איריא פורים אפילו י"ט נמי. נראה לי דה"פ מאי איריא פורים דאין דורשין בו
מקודם לכן שלשים יום דמשום הכי לידרוש בו ביום אפילו בי"ט דדרשינן שלשים יום לפניו ואפילו הכי דורשין בו ביום כדתניא
וידבר משה את מועדי ה' וכו': חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום. אומר ר"י דאף על גב דמברך זמן בלילה חוזר
ומברך אותו ביום דעיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא וקרא נמי משמע כן דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אף על גב שקורא
ביום חייב לקרות בלילה והעיקר הוי ביממא כיון שהזכירו הכתוב תחילה וגם עיקר הסעודה ביממא הוא כדאמר לקמן דאם
אכלה בלילה לא
יצא י"ח והכי נמי
משמע מדכתיב נזכרים
ונעשים
ואיתקש זכירה לעשייה מה
עיקר עשייה ביממא אף זכירה כן:
ויעבירנה