הקורא עומד פרק
שלישי מגילה
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים. גזירה משום הנכנסין
ליקרי. שלישי תרי
כז א
מהא שני מקראות דפרשת וביום השבת ותלתא
א) ב)
ג)
קראי מבראשי חדשיכם פשו להו תרי וכו': ביום הראשון. גבי
שלא יטעו לומר שאותו שקרא לפניו לא קרא אלא שני
ד) ה)
מעמדות תנן ליה במסכת תענית ביום הראשון באחד בשבת: דולג.
פסוקים וקשה על מנהג שלנו שאנו קורין בפרשת ויחל בתעניות
כח ב
השני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו: פוסק. הראשון קורא
והראשון מתחיל שם והוא לסוף ט) שני פסוקים מפרשה שלמעלה וכן
כט ג
חצי הפסוק השלישי ופוסקו: גזירה
המפטיר ביו"ט בחול המועד דפסח
ו)
משום הנכנסין. שישמעו השני
שמתחיל מוהקרבתם שהוא לסוף
אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים
ז)
א
ל ד
שני פסוקים מראש הפרשה ויש לומר
ח)
מתחיל פסוק זה ויאמרו לא קרא
ליקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי
דשאני אלו הפרשיות שהרי ידועות
ראשון אלא שנים. וכן היוצאין שישמעו
❖
אמר לו זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי
ט)
הן לעולם וליכא למטעי וכן פרשה
את הראשון קורא שלשה ויצאו מבית
דתנן ב ביום הראשון בראשית ויהי רקיע
❖
של ראש חדש שהשלישי קורא וביום
הכנסת ויאמרו לא יקרא השני אלא
ותני עלה בראשית בשנים יהי רקיע באחד
שנים: הכי גרסינן קרא ראשון
השבת (ג) אין לחוש שמא יאמרו
מוסף רש"י
והוינן בה בשלמא יהי רקיע באחד דתלתא
שלשה השני קורא שנים מפרשה זו
הנכנסים שהשלישי לא קרא אלא
ביום הראשון.
גליון הש"ס
פסוקי הוו אלא בראשית בשנים חמשה
בראשית.
כו': למ"ד דולג נדלוג. למאן דאמר
שני פסוקים מוביום השבת שהרי
גמ' בשלמא רב הונא קרי
ויהי רקיע.
הדבר ידוע לעולם וגם יש להם לחשוב
פסוקי הוו ותניא הקורא בתורה לא יפחות
ח)פוסק ליכא למיפרך דהא קרא ראשון
ג
בכהני.
❖
שא"כ לא היה לו להניח כשהגיע
שלשה קתני דאי אפשר עוד לחזור:
משלשה פסוקים ואיתמר עלה רב אמר דולג
שאני התם דאפשר בהכי. לקרות
לפרשה שהרי גם זו מעין פרשה
ושמואל אמר פוסק רב אמר דולג מאי טעמא
שהניח בה: ואם איתא למאן
(תענית כו.)
מפרשה זו לאחריה דהך מתניתא
דתלתי פסוקי הוי.
לא אמר פוסק קסבר כל פסוקא דלא פסקיה
הגהות הב"ח
דאמר דולג לדלוג. פירש הקונטרס
קיימא בשני ובחמישי שהוא יכול
(שם
משה אנן לא פסקינן ליה ושמואל אמר
(א) רש"י
כז:) דולג.
דלמאן דאמר פוסק לא קשיא מידי
לקרות מה שירצה שהכל מענינו של
לשייר
פסקינן ליה והא אמר רבי חנניא קרא צער
יום: כשם שאין מתחילין בפרשה
דכיון שקרא הראשון שלשה פסוקים
(ב) ד"ה
גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול ולא
בפחות משלשה פסוקים. גזירה
אין לפסוק עוד וקשה דהא מאן
(ג) תוס'
התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן
דאמר פוסק אית ליה שפיר נמי דולג
משום הנכנסין שיהו סבורים לא קרא
אי לאו גזירה משום הנכנסין והיוצאין
זה אלא שני פסוקים של התחלת
הואיל ולהתלמד עשויין התם טעמא
וברביעי
ובראשי
והכא נהי שאין אנו יכולין לתקן מה
חדשיכם
(שם) פוסק.
פרשה זו שהרי לא היו בבית הכנסת
מאי משום דלא אפשר הכא נמי לא
(ד) ד"ה
(ד) שעשו הראשונים שהטעו את
ולא שמעו שקרא מפרשה העליונה:
אפשר ושמואל אמר פוסק מאי טעמא
שעשה
כך אין משיירין כו'. גזירה משום
היוצאים שיסברו שהבא אחריו לא
הראשון שהטעה
לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין
(ה) בא"ד
יקרא אלא שני פסוקים מכל מקום
היוצאין שסבורין שהקורא אחריו
ומשום היוצאין מיתיבי פרשה של ששה
(שם) ר'
היה להם לתקן שלא יטעו הנכנסין
של זה לא יקרא אלא שני פסוקים
(ו) ד"ה
חנניא קרא.
פסוקים קורין אותה בשנים ושל חמשה
הנותרים: שיור דקא מחמיר תנא
לפי שמתחיל זה בשני פסוקים סמוך
דאיכא
❖
פסוקים ביחיד קרא ראשון שלשה
(שם, ושם: ר'
קמא. דתני ושל חמשה ביחיד ולא
לפרשה לכך נראה לפרש דלמאן
חנינא) צער גדול.
דאמר פוסק לא קשיא מידי דלדידיה
השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה
אמרינן יקרא הראשון שלשה ויפסוק
אם ירצה: נכנסין שכיחי. לפיכך
תרצי שפיר שאני הכא (ה) היכא דלא
אחרת ויש אומרים שלשה לפי שאין מתחילין
רבינו חננאל
החמירו יש אומרים בהתחלה: שיולי
אפשר אבל היכא דאפשר שלא לפסוק
בפרשה פחות משלשה פסוקים ואם איתא
רב אמר דולג, כלומר
משאיל. כשישמע שקורא השני שלשה
פשיטא שאין להפסיק אבל למ"ד
(שם) הכא
למאן דאמר דולג נדלוג ולמאן דאמר פוסק
כהן קורא ג' ולוי חוזר
שאני
התם דאפשר.
דולג תקשה:
מקראות והראשון לא קרא מפרשה
נמי לא אפשר.
וקורא פסוק אחד מן
נפסוק שאני התם דאפשר בהכי אמר רבי
הפסוקין שלשה שקרא
קשיא היאך נהגו העולם בחולו של
זו אלא שנים ישאל היאך קרא הראשון
כהן וב' אחרים, נשארו
תנחום אמר ריב"ל הלכה כיש אומרים ואמר
מועד של חג שקורא הרביעי כל
שני פסוקים ולא יותר ויאמרו לו
שלשה ישראל קורא
רבי תנחום אמר ריב"ל כשם שאין מתחילין
שקרא מפרשה העליונה: הלכתא
מה שקראו השנים והא הכא דלא
אותן. ושמואל אמר פוסק,
כלומר פוסק פסוק אחד
בפרשה פחות מג' פסוקים כך אין משיירין
מאי. בשל מעמדות: ואמצעי דולג.
שרינן לא דולג ולא פוסק אלא היכא
לשנים ועושה השמונה
דלא אפשר ואפילו היכא (ו) דקאמר
שאם לא ידלג הוא יהא צריך
בפרשה פחות משלשה פסוקים פשיטא
תשעה וקורין השלשה
משום הנכנסין והיוצאין מיהו הא
להתחיל בפרשה פחות משלשה
(א)
משלשה שלשה. משום
השתא ומה אתחלתא דקא מקיל תנא קמא
דלא איפשר אלא בהכי.
פשיטא לן שאם קרא אותו שלפני
פסוקים ואם יקרא שלשה מן השניה
מחמירי יש אומרים שיור דמחמיר ת"ק לא
ואותבינן עליה דרב מיהא
נמצא קוראה כולה: מוסף. (ב) פסקא
האחרון עד שני פסוקים מסוף
דתניא פרשה של ששה
כ"ש דמחמירי יש אומרים מהו דתימא נכנסין
תפלת עננו ברכה יתירא: מכדי רב
הפרשה שבפסח או בעצרת שהאחרון
פסוקין קורין אותה שנים,
שכיחי יוצאין לא שכיחי דמנחי ספר תורה
של חמשה יחיד קורא
בישראל קרא. שהרי רב לא היה
דולג למעלה ולא יקרא שני פסוקים
(שם)
אותה, קרא אחד שלשה
ונפקי קמ"ל ות"ק מ"ש שיורי דלא משום
לא כהן ולא לוי: דהא רב הונא קרא
שהניח האחר וגם מפרשה של
פרשה של ששה
והניח שנים השני קורא
יוצאין אתחולי נמי גזירה משום הנכנסין אמרי
פסוקים.
בכהני. במסכת גיטין בהניזקין
אותם שנים ופסוק אחד
אחריה כיון דלא הוי מענינו של יום:
(שם) ויש
מן הפרשה של אחריה.
: הא איכא שמואל. בנהרדעא
מאן דעייל שיולי שייל שלח ליה רבה בריה
ושאין אומרים שלשה.
ויש אומ'רים ג' קורין מן
שהוא ממדינת בבל דכהנא הוא:
(שם) למאן
דרבא לרב יוסף הלכתא מאי שלח ליה הלכתא דולג ואמצעי דולגן: זה
הפרשה שלאחריה שאין
ד
דאמר דולג לדלוג
מתחילין מן הפרשה פחות
ודבר עילויה. נהוג היה להיות
הכלל כל שיש בו מוסף וכו': איבעיא להו תענית צבור בכמה ראש חדש
ולמאן דאמר פוסק
משלשה פסוקין. ופריק רב
למעלה מרב כדאמרינן בפרק מרובה
נפסוק.
ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא או דלמא
שאני התם דאפשר בהכי.
רב לא עייל לקמיה דשמואל:
כלומר אפשר לו לקרות
הכא נמי איכא מוסף תפלה ת"ש בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין
מן הפרשה שאחריה. אבל
ורב הוא דעביד. להאי דאדבריה
בעינין בראשית שהשלישי
ארבעה הא בתענית צבור ג' אימא רישא בשני ובחמישי ובשבת במנחה
עליה כבוד הוה עביד ליה משום
רוצה לקרות ויהי רקיע,
(שם. ועי"ש בהגהות
קורין ג' הא תענית צבור ארבעה אלא מהא ליכא למישמע מינה ת"ש
הב"ח) דאפשר בהכי.
דלייטיה רב לשמואל דלא לוקמי בני
ובעינין צו את בני ישראל
דסליק עיניינא, שאי
דרב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בסיפרא פתח בריך חתים ולא
במס' שבת פ' שמונה שרצים :
אפשר לשלישי לקרות
שלא בפניו לא עביד ליה. ושמואל
בריך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אפיה מכדי רב בישראל
מן ובראשי חדשיכם
לא היה בבבל אלא בנהרדעא:
דהא רביעי קורא ובראשי
קרא מאי טעמא חתם ולא בריך לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה
(שם
חדשיכם, וכיון דלא אפשר
מיפק
לא רב בכהני קרא דהא רב הונא קרי בכהני $בשלמא רב הונא קרי בכהני
אלא מהא ליכא
להו לקרוא מן הפרשה
כח.)
למישמע מינה.
שאחריה שאחר רוצה
דהא אפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא ישראל מיכף כייפו ליה לרב הונא אלא רב הא
לקרותה הילכך דולגין.
איכא שמואל דכהנא הוה ודבר עליה שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב ורב הוא דעבד ליה כבוד וכי
אמר ר' יהושע בן לוי
הלכה כיש אומרים. ועוד
עביד ליה בפניו שלא בפניו לא עביד ליה הכי נמי מסתברא דרב בכהני קרא דאי סלקא דעתך בישראל קרא
אמר כשם שאין מתחילין
לפניה מאי טעמא בריך לאחר תקנה אי הכי לאחריה נמי לבריך שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי
בפרשה פחות משלשה
(שבת קכא.) רב הונא.
פסוקין, כך אין משיירין
מיפק
(גיטין נט:)
פחות משלשה פסוקין.
ומתמהינן השתא ומה התחלה מקיל תנא קמא ואמר ואחד מפרשה אחרת, מחמר יש אומרים ואומ' שלשה, שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין. שיורי דחמיר (במשייר) [דמחמיר] תנא קמא ואמר
פרשה של חמשה יחיד קורא אותה כולה ואם קרא שלשה והניח שנים, דאיעבד, אבל לכתחילה (ג') שלשה צריך להניח, לא כל שכן דמחמרי יש אומרים. וכיון שאמר הלכה כיש אומרים למה הוצרך
לומר כשם שאין מתחילין כך אין משיירין. ופריקנן מהו דתימא נכנסין שכיחי, והנכנס ששמע שלא קרא מן הפרשה שהתחיל בה אלא פסוק אחד ולא ידע שכבר קרא מן הפרשה שלפניה שני פסוקים ילך
ויאמר הקורא פסוק אחד יצא, לפיכך גזר יש אומרים לקרות המתחיל בפרשה שלשה פסוקין. אבל להניח שני פסוקין בפרשה לא הוה גזר דהא שומע העונה אחריו קורא אותם שני פסוקין ושלשה מפרשה
אחרת ולא אתי למיטעא ולמימר דתרי סגיא. ואם תאמר שמא יצא אחד מן הכנסת ולא ישמע מה שקרא מן הפרשה האחרת, [יוצאין לא שכיחי]. קמ"ל. ואסיקנא הילכתא דולג והילכתא אמצעי דולג.