כב:
הקורא עומד
פרק שלישי מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושאין
בהן ביטול מלאכה כגון ראש חדש קורין ארבעה. וקשיא
מיפק לא נפקי. הלכך לפניה בריך גזירה משום הנכנסין כדאמרינן
לא א
א) ב)
ג)
לעיל לאחריה לא בריך דלא חייש ליוצאין: זה הכלל כל שיש בו ביטול
דהא בפרק אין דורשין בחגיגה אמרינן ראש
ד)
מלאכה לעם. במה שהן מאחרין בבית הכנסת: כגון תענית צבור.
חדש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה וי"ל דודאי
ה)
לב ב
מותר הוא בעשיית מלאכה לאנשים אבל
נשים אסורות במלאכה לפי
שמותר במלאכה. רוב תענית צבור מותרין במלאכה חוץ משל גשמים
ו)
ז)
אמצעיים ואחרונים: ותשעה באב.
שלא פרקו נזמיהן במעשה העגל :
י)
לג ג
ח) ט)
ולרב אשי מתני' מני לא תנא
נמי מותר במלאכה אלא במקום
מיפק לא נפקי ת"ש זה הכלל כל שיש בו
י)
קמא ולא רבי יוסי דתניא
שנהגו: ראשי חדשים. אין בו ביטול
ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור
כו' רבי יוסי אומר לעולם קורין
מלאכה כל כך שאין הנשים עושות
❖
ותשעה באב קורין ג' ושאין בו ביטול
א
שלשה ומפטיר אחד. וא"ת דלמא ר'
מלאכה בהן והכי נמי אמרינן במס'
לד ד ה
מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של
יוסי היא והכי קאמר לעולם קורין
ראש השנה
גבי משואות
מועד קורין ד' שמע מינה אמר רב אשי והא
שלשה והרביעי דהוי מפטיר אחד
הגהות הב"ח
משום ביטול מלאכה לעם שני ימים.
לה ו
אנן לא תנן הכי זה הכלל כל יום שיש בו
ולא בעי למימר אחד מן השלשה
ושמעתי מפי מורי הזקן ז"ל שניתנה
(א) רש"י
מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה לאתויי
כלל
וי"ל דכי היכי דלת"ק ליכא למימר
להם מצוה זו בשביל שלא פירקו
❖
(ב) תוס'
ז
מפטיר אחד דהיינו רביעי דהא
מאי לאו לאתויי תענית ציבור ותשעה באב
נזמיהן בעגל (תוספת. ואני מצאתי
הוה
(ב) הוא ממעט בט' באב שהוא בשלישי
בפרק מ"ה דברייתא דרבי אליעזר
ולרב אשי מתניתין מני לא תנא קמא ולא
כשהוא
חל
וברביעי יותר משני וה' דעלמא
שמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן
תורה אור השלם
רבי יוסי דתניא חל להיות בשני ובחמישי
(ג) ד"ה
וא"כ מסתמא לא יחמיר בט' באב
לבעליהן אלא אמרו להן אתם רוצים
דבעי
1. לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם
קורין ג' ומפטיר אחד בשלישי וברביעי קורא
שהוא בב' וה' לקרות רביעי ואינו
לעשות פסל ומסכה שאין בו כח
(ד) ד"ה
אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא
אחד ומפטיר אחד רבי יוסי אומר לעולם קורין
ולא
מחמיר לקרות אלא להפטיר הכי נמי
תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית
להציל ונתן הקב"ה שכרן של נשים
מייתי קרא אלא
ג' ומפטיר אחד ואלא קשיא זה הכלל לא
לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם
לר' יוסי הוי המפטיר אחד מן השלשה
בעולם הזה שיהו משמרות ראשי
❖
לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי
שקראו: ואיבעית אימא רב
לאתויי ראש חודש ומועד הא בהדיא קתני
חדשים יותר מן האנשים ולעוה"ב
יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
ויקרא כו א
לה בראשי חדשים ומועד קורין ארבעה
פישוט ידים ורגלים הוא דעבד
הן עתידות להתחדש כמו ראשי
2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ
מוסף רש"י
כדעולא. וקשה וכי לא היה יודע
חדשים שנאמר ח) תתחדש כנשר
סימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו"ט וחולו
קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה
(ג) דמצי לשנויי הכי וכי ס"ד מעיקרא
קורין שלשה ומפטיר
נעורייכי ע"כ) ומקרא מסייעו דכתיב
נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ:
של מועד כי הדדי נינהו אלא נקוט האי
אחד.
יהושע ז י
שיהא אסור בלא פישוט ידים ורגלים
אשר נסתרת שם ביום המעשה
כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה
3. וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם
וי"ל דמעיקרא אסר ליה מדרבנן בלא
ותרגם יונתן ביומא
אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ
טפי ליה גברא יתירא הלכך ב בר"ח ומועד
פישוט ידים ורגלים ובסוף קאמר
דחולא והתם נמי גבי ר"ח קאי
וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה ביו"ט דאסור
דָּוִד לְעֹלָם:
ואיבעית אימא אין אסור מדרבנן
דקאמר ליה מחר חודש וקרי ליה
מלכים א א לא
בעשיית מלאכה חמשה ביוה"כ דענוש כרת
ורב פישוט ידים ורגלים הוא דעביד
לערב ר"ח יום המעשה אלמא ראש
4. וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה
ששה שבת דאיכא איסור סקילה שבעה
דאסור מן התורה ומיהו קשה
חדש לאו יום המעשה הוא. ומועד
לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ אֵת כָּל
הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת
ללישנא קמא דאסור מדרבנן בלא
גופא רב איקלע לבבל בתענית צבור קם
נמי לאו ביטול מלאכה לעם שהרי
קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְיָ מִכְּרֹעַ
פישוט ידים ורגלים יש לתמוה על
באין לבית הכנסת יותר מימות החול
קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך נפול
(תענית כט:)
עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת
קורא אחד ומפטיר
בתי כנסיות שלנו שיש בהן רצפה
לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בדבר
הַשָּׁמָיִם:
כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אנפיה
אחד.
מלכים א ח נד
האבד: ולרב אשי. דאמר זה הכלל
היאך נופל שליח צבור על פניו ונראה
5. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל
(שם) אין
מ"ט רב לא נפיל על אפיה גרצפה של אבנים
לי דמצלי אצלויי ובהכי שרי והכי
דמתני' לאתויי נמי תשעה באב דאית
אדם חשוב רשאי
אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו
היתה ותניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם
1
ליפול על פניו.
ביה מוסף תפלת עננו: מתני' מני
נמי משמע בסמוך דמייתי ההיא דפרק
וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם
להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה
הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא
כו' חל להיות כו'. גבי תשעה באב
אין עומדין דברכות
נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ
בארצכם אבל אתה משתחוה על אבנים
דחזינן להו לאביי ורבא דמצלי אצלויי
תניא לה בשמעתא בתרייתא דמס'
ד
לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:
❖
בראשית לז י
של בית המקדש כדעולא דאמר עולא לא
תענית: קורא אחד ומפטיר אחד.
כן פירש רב האי גאון:
אין אדם חשוב רשאי ליפול על
הקורא הוא הוי המפטיר: סימנא
אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד אי
(תענית
פניו. בירושלמי מפרש היכא
בעלמא. הא דהדר נקיט ליה בזה
יד:) להשתחות לך
הכי מאי איריא רב אפילו כולהו נמי קמיה
רבינו חננאל
ארצה.
הכלל סימנא יהיב לן כו': כל דטפי
שמתפלל בשביל הצבור אבל בינו
דרב הואי וליזיל לגבי ציבורא ולינפול על
מתני' ביום טוב חמשה
(ברכות לד:)
מילתא מחבריה. כל יום העודף דבר
לבין עצמו שפיר דמי:
(שבועות טז:) לוי
וביום הכפורים ששה כו'.
אפיה לא בעי למיטרח ציבורא ואיבעית אימא
קידה
אחוי קידה.
על אפים. לא מכח הקרא
מחבירו: לא אסרה תורה. בפסוק זה
ואסיקנא נקוט האי כללא
רב פישוט ידים ורגלים הוה עביד וכדעולא
בידך כל דטפי מילתא
הוא מפיק לה דהא כתיב
אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבהכ"נ
(תענית כה.)
מחבריה טפי בה גברא
דאמר עולא ה לא אסרה תורה אלא פישוט
דוגמת של מקדש: לא בעי מטרח
נמי אפים ארץ ישתחוו
ואיטלע.
יתירא. בראשי חדשים
ידים ורגלים בלבד וליפול על אפיה ולא
צבורא. שאם ילך יעמדו מפניו: פישוט
ובמועד דאיכא קרבן
לך אלא הכי גמיר ליה מרביה
מוסף קורין ארבעה, ביום
ידים ורגלים. כשהיה נופל על פניו
(ד) דגבי לשון קידה שייך אפים:
ליעביד פישוט ידים ורגלים לא משני ממנהגיה
טוב דאסור בעשיית
ושאר הצבור לא היו עושין כן: לא
הני
ואיבעית אימא אדם חשוב שאני כדרבי
(סוכה
מלאכה חמשה, ביום
נג.) יטיח.
הכפורים דענוש כרת
משני. לא היה רוצה לשנות ממנהגו:
אלעזר דאמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן
ו
ששה, בשבת דאיסור
ואיבעית אימא. לא היה רגיל ליפול
(שם) הטיח
נענה כיהושע בן נון דכתיב 2 ויאמר ה' אל יהושע קום לך [וגו'] תנו רבנן
סקילה שבעה. גופא רב
על פניו (א) כלומר שהיה אדם חשוב
דברים.
איקלע לתענית ציבור קם
קידה על אפים שנאמר ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים וכן
ז
3
קרא בסיפרא במקום כהן
ואינו נופל על פניו: אא"כ נענה.
דאפילו רמי ורבסי כהני
הוא אומר 4 מכרוע על ברכיו השתחואה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר
כלומר אא"כ בטוח במעשיו שהוא
(סוכה שם) הא והא
חשיבי מיכף הוו כייפי
הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה לוי אחוי קידה קמיה
נענה בתפלתו: למה זה אתה נופל על
גרמה ליה.
5
ליה. ושמואל דהוא כהן
(תענית כה.)
לא הוה התם. פתח בריך,
דרבי ואיטלע והא קא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם
פניך. אלמא אין לו לעשות: קידה.
חתים לא בריך. נפול כולי
האמורה בכל מקום אינה אלא על
דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע
עלמא אאפייהו ורב לא
אפים: ארצה. משמע כולו שטוח
נפל, משום דרצפה של
ומנו לוי הא והא גרמא ליה אמר רב חייא בר אבין חזינא להו לאביי
(סוכה
אבנים הוות קמיה. דתניא
ארצה: אחוי קידה. נועץ גודליו ונשען
ורבא
ואבן משכית לא תתנו
נג.)
עליהם ושוחה עד שנושק את הרצפה
בארצכם. פי' רצפה
וזוקף ומתוך שאינו יכול להשען על גודליו ואין ידיו מסייעות אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו ומתוך כך נצלע בבוקא דאטמא: הטיח
כדכתיב על רצפת בהט
ושש ודר וסוחרת,
דברים כלפי מעלה. במסכת תענית ט) עלית למרום ואין אתה משגיח על בניך: הא והא גרמא ליה. לפי שהטיח נתקלקל בשעת הסכנה:
וכדתנינן עמוד והפג על
דמצלי
רצפה. וברצפה של אבני
בית המקדש אתה משתחוה ולא ברצפה זולתי המקדש. ואקשינן אי הכי לכולי עלמא אסיר. ופרקינן קמיה דרב הואי. איבעית אימא פישוט ידים ורגלים הוה עביד רב, וכדעולא דאמר לא אסרה תורה [א]לא פישוט ידים
ורגלים. איבעית אימא אמאי לא נפיל רב אאפיה, משום דר' אלעזר דאמר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו בציבור אלא אם כן נענע כיהושע בן נון, שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו'. ת"ר קידה על אפים, כריעה
על ברכים, השתחויה פישוט ידים ורגלים. וכולהו מקראי. לוי אחוי קידה קמיה דרבי ונפל ואיטלע. והאי גרמא ליה והאמר ר' אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה כו'. [אמר רב חייא בר אבין חזינא להו לאביי