הקורא עומד פרק
שלישי מגילה
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הני
שלשה וחמשה כנגד מי. אבל מששה של יום הכפורים לא בעי
דמצלי
אצלויי. על צידיהן ולא נופלין על פניהן ממש לפי שאין אדם
לו א
א) ב)
חשוב רשאי ליפול על פניו: הכי גרסינן תנא דבי ר' ישמעאל היא:
עד לקמן קשיא אמאי לא בעי מד' של ראש חדש כנגד מי
ג)
ביו"ט מאחרין לבא. לבית הכנסת שצריך לטרוח בסעודת יו"ט כך
וכן של חולו של מועד וי"ל דקים ליה דטעמא דמוסף חשיב לטפויי
לז ב
מפורש במסכת סופרים ז): וממהרין לצאת. משום שמחת יום טוב:
חד גברא אבל לטפויי כל כך (א) ביו"ט וביוה"כ ובשבת לא ס"ל משום
ד)
לח ג
ה)
ובשבת ממהרין לבא. שכבר תיקנו
כרת וסקילה אי לא משכחינן כנגד
כ)
ו)
מי: שבעה רואי פני המלך.
הכל מערב שבת ויפה למהר ביאתן
ורבא דמצלי אצלויי: ביו"ט חמשה ביוה"כ
לט ד
ז)
שמע כוותיקין: וממהרין
פירש הקונטרס דאחשורוש וקשיא
ח) ט)
לקרות
ששה כו': מתני' מני לא ר' ישמעאל ולא
י) כ)
לצאת.
משום עונג שבת: ברכת
לומר שתקנו חכמים כנגד ענינו של
רבי עקיבא דתניא ביו"ט חמשה וביוה"כ
ל)
כהנים.
אותו רשע לכך פירש ר"ת אותן
שלשה תיבות בפסוק ראשון
מ ה ו
ששה ובשבת שבעה אין פוחתין מהן ואין
הכתובים בספר ירמיה (נב) ובמלכים
וחמשה
בפסוק שני ושבעה בפסוק
מוסיפין עליהן דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר
מ)
חמשה מרואי פני המלך
(ב כה) כתיב ה' ובירושלמי מפרש
שלישי:
מא ז
ביו"ט חמשה וביום הכפורים שבעה ובשבת
ושבעה
רואי פני המלך. שבעה
שהשנים שלא הוזכרו במלכים הם
נ)
סופרי הדיינין: אמר יעקב.
❖
❖
ששה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן
הם כדכתיב שבעת שרי פרס ומדי
ח)
מצעה גרסינן שאם הוה מין ל) לא
מני אי ר' ישמעאל קשיא תוספת אי ר"ע
ומהם יש חמשה חשובים כדכתיב
היה מזכירו יעקב דהא כתיב שם
בסוף מלכיםט). שלשה שומרי הסף בסוף
קשיא ששה ושבעה אמר רבא תנא דבי רבי
תורה אור השלם
רבינו חננאל
חד
רשעים ירקב (משלי י): אמר
ספר מלכים י). וכנגדן תיקנו אלו מעין
ישמעאל היא דתנא דבי ר' ישמעאל ביום
1. וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר
ורבא כי נפלו על אפייהו
עולה וחד אמר אין עולה. פסק
דבר מלכות: דמישלם בעובדיה.
טוב חמשה ביוה"כ ששה בשבת שבעה
דמצלי אצלויי], פיר'
עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ
תמים במעשיו: מפני כבוד תורה.
ר"ת דקיימא לן כמ"ד עולה ולכך
מ)
מטין לצדידן. ירושלמי
לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ
אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן דברי ר'
(בסנהדרין) [בעבודה זרה]
אנו נוהגין בתעניות במנחה ובט"ב
מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה
שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה
ישמעאל קשיא דר' ישמעאל אדר' ישמעאל
בתחלת פרק ר' ישמעאל
וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה
שהשלישי מפטיר וכן ביום הכפורים
וכיון דמשום כבוד תורה הוא ולא
ר' אמי [בבלייא] בשם
עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ
תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל מאן תנא
משום חובה לאו ממנינא הוא: כנגד
במנחה אבל בשבתות ובימים טובים
רבנן דתמן לא התירו
פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה
השתחויה אלא לתענית
להא דתניא ביו"ט מאחרין לבוא וממהרין
ז' שקראו בתורה. לא פיחת כל אחד
וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה
וביוה"כ שחרית המפטיר לא הוי מן
א
❖
ציבור ובלבד על הצד.
נחמיה ח ד
מְשֻׁלָּם:
מג' פסוקים: ואם איתא. דאינו
המנין דכיון שמותר להוסיף עליהם
לצאת ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין
ר' ינאי זעירא בשם
יכולין אנו לעשות מנהגינו אליבא
עולה מן המנין הוו להו שמונה
אבהתיה כל מי שאינו
לצאת ובשבת ממהרין לבוא וממהרין
ב
ג
כשר כיהושע שאם יפול
דכולי עלמא דאי הוי הלכה כמ"ד אין
שקראו בתורה וכ"ד בעינן בנביא:
גליון הש"ס
לצאת לימא ר"ע דאית ליה גברא יתירא
על פניו יאמר לו מן
עולה עבדינן שפיר
ואפילו הוי נמי
כנגדו
גמ' ואפי' אשה.
השמים קום לך אל יפול
אפילו תימא רבי ישמעאל דנפיש סידורא
הלכה כמאן דאמר עולה מ"מ אין
ובלבד יחיד על הצבור.
דיומא הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי פליגי בה רבי יצחק בר נחמני
שם מפני כבוד
רב מפקיד בבי רב אחא
[א]
לחוש שהרי מותר להוסיף ואע"ג
צבור.
ורב אמי מפקד לאינשי
וחד דעמיה ומנו רבי שמעון בן פזי ואמרי לה ר' שמעון בן פזי וחד דעמיה
דאמרינן לקמן (דף
כט:) חל להיות
שם מפטיר מהו
ביתיה כד תהוון נפקין
ומנו רבי יצחק בר נחמני ואמרי לה ר' שמואל בר נחמני חד אמר כנגד
שיעלה.
בואתה תצוה קורין שיתא בואתה תצוה
לתעניתא לא תהוון רבעין
כאורחיכון. ר' יונה ור'
וחד בכי תשא מכל מקום נהגו עכשיו
ברכת כהנים וחד אמר כנגד שלשה שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך
תוס' ד"ה כיון וכו' והם
אחא רבעין על סטריהון.
לקרות המפטיר שהוא שמיני כל
שבעה רואי פני המלך תני רב יוסף ג' חמשה ושבעה שלשה שומרי הסף
תקנוהו להודיע שת"ע
אמר ר' שמואל חמית ר'
רשות.
אבהו רביע כי אורחיה.
זה כדי לנהוג מנהגינו וחזן שטעה
חמשה מרואי פני המלך שבעה רואי פני המלך אמר ליה אביי עד האידנא
ביום טוב חמשה וביום
וגמר כל הסדר של שבת יחזור
מאי טעמא לא פריש לן מר אמר ליה לא הוה ידענא דצריכתו ליה ומי
הכפורים ששה כול'.
ויקרא השביעי וכן אם הוא יו"ט
(ב)
ואוקימנא לתנא דבי ר'
בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו אמר ליה יעקב מינאה לרב יהודה הני
❖
ישמעאל, דתני ביום טוב
וקרא כל המנין שהוא צריך ושכח
חמשה וביום הכפורים
ששה דיוה"כ כנגד מי אמר ליה כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא
לקרות בחובת היום יחזור ספר תורה
ששה ובשבת שבעה אין
וששה משמאלו שנאמר ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו
ויקרא אחר בחובת היום ואחרון
1
פוחתין מהן אבל מוסיפין
הגהות הב"ח
עליהן. וכשמוסיפין ב'
לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו
שקרא קודם הוי כמאן דליתיה אבל
(א) תוס'
קורין בספר תורה מאחרין
בשבת של חנוכה או בר"ח של חנוכה
ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם הני
בשבת
לצאת,
וכשפוחתין
וביום טוב משום
אין צריך כדאיתא בילמדנו דחנוכה
נ)
(ג)
ממהרין לצאת. הני ג'
שבעה הוו היינו זכריה היינו משלם ואמאי קראו משלם דמישלם
מלאכה וכרת וסקילה
שקורין בשני ובחמישי
דהלכתא אין משגיחין בחנוכה כל
בעובדיה ת"ר ד הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן $ ואפילו אשה אבל
ובשבת במנחה ובתעניות
עיקר וימים שיש בהן קרבן מוסף
(ב) ד"ה
ובט' באב וכיוצא בהן,
אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה $מפני כבוד צבור איבעיא להו $מפטיר
מה שקרא
גומר קדיש קודם שיוציא ספר תורה
וה' שקורין ביום טוב,
מהו שיעלה למנין שבעה רב הונא ור' ירמיה בר אבא חד אמר עולה
(ג) בא"ד
וז' שקורין בשבת, כנגד
ה
ובימים שאין בהן קרבן מוסף אין
ושבת
ברכות כהנים. הפסוק
וחד אמר אינו עולה מ"ד עולה דהא קרי ומ"ד אינו עולה כדעולא דאמר
גומר קדיש קודם ובשבת לא יקרא
צורך לקרות דחנוכה
הראשון שלש תיבות,
עולא מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה מפני כבוד
כדאי' לקמן דף כט
והשני חמשה, והשלישי
פחות מאחד ועשרים פסוקים לשבעה
ו
שבעה. תני רב יוסף
בני אדם כל חד וחד שלשה פסוקים
תורה וכיון דמשום כבוד תורה הוא למנינא לא סליק מיתיבי המפטיר
❖
ז
שלשה כנגד שומרי הסף,
ובמנחה ובשני ובחמישי עשרה פסוקים
בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין כנגד שבעה שקראו בתורה
שנ' ואת שלשת שמרי
הסף. ה' מרואי פני המלך,
ואם שכח ולא קרא כל כך יחזור
ואם איתא עשרים וארבעה הויין כיון דמשום כבוד תורה הוא
שנ' וחמשה אנשים מראי
כיון
הגהות הגר"א
ויקרא: דמשום כבוד תורה
כנגדו
פני המלך. שבעה מרואי
הוא כנגדו נמי לא בעי.
וקשיאלפי
[א] גמרא
פני המלך, דכתיב ושבעה
אנשים מרואי פני המלך.
מנהגינו שאנו נוהגין בכל שבתות השנה שהמפטיר חוזר וקורא מה שקראו הראשונים ואין קורא כלל אחר כך אם כן מאי קא משני כיון
❖
ששה דיום הכפורים כנגד
דמשום כבוד התורה הוא כנגדו נמי לא בעינן אדרבה היה לו לומר כיון דאין קורא אלא מה שקראו הראשונים כנגדו לא בעינן אלא
ששה שעמדו מימינו
שמע מינה דבימי התנאים היה המפטיר קורא מה שלא קראו הראשונים והכי נמי משמע מדתקינו ג' פסוקים כנגדו למפטיר בנביא
של עזרא ומשמאלו,
שנ' ויעמד אצלו מתתיה
כנגד מה שקרא בתורה למאן דאמר עולה כדאמרינן בסמוך א"כ שמע מינה שהוא קורא מה שלא קראו הראשונים וא"כ קשה למה אין
מוסף רש"י
ושמע ועניה ואוריה
אנו נוהגין לעשות כן ונראה לפי שבימי החכמים לא היו אומרים קדיש בין אותן שקראו קודם המפטיר והמפטיר ולכך היה המפטיר
דמצלי אצלויי.
וחלקיה ומעשיה על ימינו
מסיים אבל אחר שנסדר הש"ס ותקנו לומר קדיש בין אותם שקראו ראשונה והמפטיר כמו שתקנו לומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן ויראו
ומשמאלו פדיה וגו'.
ירושלמי משה התקין
עינינו אחר השכיבנו שלא היו אומרים בימי התנאים $ והם תקנוהו להודיע שתפלת ערבית רשות והכי נמי תקנו לומר קדיש בין השבעה
לישראל שיהיו קורין
(ברכות לד:)
למפטיר להודיע שאינו ממנין השבעה והר"ר אליהו הנהיג את בני עירו שאפילו כשמוציאין שני ספרי תורות או שלשה נוהג מנהג זה
כנגד ברכת כהנים.
בתורה בשבתות ובימים
שיקראו הראשונים הכל והמפטיר חוזר וקורא ממה שקראו הראשונים וכן הנהיג רבינו משלם וכן נוהגין עכשיו בכל צרפת ושינו את
טובים ובראשי חדשים
ובחולו של מועד, שנא'
מנהג רש"י ורבותיו ור"ת והא שאין מוציאין ב' ספרי תורות בכל השבתות לקרוא בשניה וביום השבת כמו שעושין ביו"ט נראה לפי שאין
כנגד
וידבר משה את מועדי ה'
(סנהדרין י:)
בפרשה אלא שני פסוקים ואין קורין בתורה פחות מג' פסוקים ואין להתחיל בפרשה שלמעלה או לסיים בפרשה שלמטה משום דלא הוי
שלשה שומרי הסף
אל בני ישראל. עזרא תיקן
כו'.
שיהו קורין שלשה בתורה
מענינו של יום ועוד י"ל לפי שצריך להפטיר בכל שבת מענינו של יום ואי קרינן בשל שבת א"כ יהא צריך להפטיר בדסליק מיניה והיינו
בשני ובחמישי ובשבת
בשבת וא"כ יהו כל ההפטרות מענין אחד ועוד י"ל לפי שלעולם אין קורין בספר תורה שני בקרבנות אלא באותן שבאין לכפרה כדפירש
במנחה. אבל הקריאה
לקמן פרק בני העיר (דף לא.) שקורין בהן ביו"ט ומהני לישראל כאילו הקריבום אבל קרבנות שבת אינן באין לכפרה ומש"ה אין קורין בהן:
בתורה מימות משה רבינו
היתה שלא ישארו שלשה
לא
ימים בלא קריאה בתורה.
והוא תיקן טבילה לבעלי קריין, ושיהו בתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי, ושיהו רוכלין וכו'. הלעוזות לא נהגו להיות קורין גהו"ז, אלא אחד קורא כל הפרשה. היה אחד יודע כל הפרשה, קורא אותה
כולה. שבעה יודעין שלשה פסוקין, כולן קורין אותן. אחד יודע שלשה פסוקין, קורא חוזר וקורא. ר' זעירא בשם ר' ירמיה העבד עולה ממנין שבעה. והא אסור לאדם ללמד עבדו תורה, תיפתר בשלמד מעצמו
או בשלמדו רבו כטבי. וידבר עולה מג' פסוקין. אמ'רו משמיה דרב שבעה חוץ מן המפטיר. התיב ר' חנינה כול'. תנו רבנן הכל עולין למניין שבעה אפילו אשה אפילו קטן, אבל אמרו חכמים אשה לא תיקרא
(סנהדרין י:)
בתורה מפני כבוד צבור. המפטיר שקורא בתורה, חד אמר עולה למניין שבעה וחד אמר אינו עולה. ואותבינן על מאן דאמר אינו עולה למניין ז' אלא צריך ז' והוא, מיהא דתניא המפטיר בנביא לא יפחות
מכ"א פסוקין, ג' פסוקין לכל אחד, כנגד שבעה שקראו בתורה. ואם איתא דתמני בענן בהדי המפטיר, כ"ד פסוקי בענן. ופרקינן המפטיר כיון דמשום כבוד תורה קרי, פיר' שלא יקרא בנביאים עד שיקרא בתורה,