כג:
הקורא עומד
פרק שלישי מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
מב א שנו אלא במקום שאין מתרגמין. ועל זה אנו סומכין שאין אנו
כנגדו נמי לא בעינן. לקבוע ג' פסוקים בנביא
כנגד אותן שקורא
א) ב)
ג)
המפטיר בתורה: מקום שיש תורגמן שאני. שיש טורח לצבור:
מתרגמין הפטרות $ שבכל ימות השנה וכן הפרשיות:
אין פורסין על שמע פחות מעשרה. בירושלמי מפרששאם התחילו
מתני' אין פורסין על שמע. מנין הבא לבית הכנסת לאחר
ד) ה)
מג ב
בעשרה ויצאו מקצתן אפ"ה גומרין ועל היוצאים הוא אומר
שקראו הצבור את שמע עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה
ו) ז)
ח)
ועוזבי ה' יכלו (ישעיה א) וכן הלכה:
ראשונה שבקריאת שמע. פורסין לשון
ט)
ואין פורסין על שמע. הקונטרס
חצי הדבר: ואין עוברין לפני התיבה.
כנגדו נמי לא בעי מתקיף לה רבא והרי
מד ג
י)
שליח צבור: ואין נושאין כפיהן.
פירש בני אדם שבאו בבית
כ) ל)
1עולותיכם ספו דלא הויין עשרין וחד וקרינן
מ) נ)
הכהנים: אין קורין בתורה. בצבור:
הכנסת אחר שהתפללו הצבור ורוצים
שאני התם דסליק עניינא והיכא דלא סליק
א
אין עושין מעמד ומושב. למת
לומר קדיש וברכו צריך עשרה ור"ת
מה ד
ס)
עניינא לא והאמר רב שמואל בר אבא זמנין
❖
פירש דבשבעה שלא שמעו עם שלש
כשנושאין את המת לקוברו היו יושבין
סגיאין הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן וכי הוה
אחרים סגי וה"נ איתא במס' סופרים מ)
ז' פעמים לבכות את המת והרוצה
מו ה
קרינן עשרה פסוקי אמר לן אפסיקו מקום
רבותינו שבמערב אומרים בשבעה
לסופדו יספוד והכי תניא
גליון הש"ס
שיש תורגמן שאני דתני רב תחליפא בר
ונותנים טעם לדבריהם דכתיב
אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות
גמ' כיון דבעי למימר
בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם
שמואל לא שנו אלא במקום שאין תורגמן
למת כגון עמדו יקרים עמודו שבו
מז ו
נברך לאלהינו.
אבל מקום שיש תורגמן פוסק: מתני' אין
יקרים שבו: ברכת אבלים. מפרש
ברכו ה' (שופטים ה) דאיכא שבע
ב
ג
תוס' ד"ה לא שנו
בגמ': ותנחומי אבלים. כשחוזרין
תיבות וי"א אפילו בששה משום דברכו
פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה
ד
מח ז
וכו' שבכל ימות השנה.
הוי הששי ור"ת כתב בספר הישר
מן הקברות עומדין ומנחמין את
ה ואין נושאין את כפיהם ו ואין קורין בתורה
❖
בחמשה משום דליכא אלא חמש
מט ח
האבל ואין שורה פחותה מעשרה
ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד
ז
ח
במסכת סנהדרין : ואין
תיבות עד ברכו ונ"ל אפילו בשלשה
ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ט ותנחומי
מזמנין על המזון בשם. נברך
שלא שמעו והכי פירושו דקרא בפרוע
נ ט
הגהות הב"ח
אבלים יוברכת חתנים כ ואין מזמנין (א) בשם
אלהינו: והקרקעות. של הקדש הבא
פרעות בישראל שלא עשו מה שמוטל
(א) במשנה
פחות מעשרה ובקרקעות תשעה וכהן
עליהם לעשות אז יתנדב העם לברך
לפדותן צריך עשרה ואחד מהן כהן:
ל
נא י
על המזון
ואדם כיוצא בהן: גמ' מה"מ אמר ר' חייא
ואדם כיוצא בהן. אם בא (ב) לפדות
ה' וליכא אלא שלש תיבות עד
(ב) רש"י
מ
בהתנדב ותלמידי רש"י פירשו משמו
לפטור עצמו
מיד הקדש ובגמ' מפרש לה:
בר אבא א"ר יוחנן דאמר קרא 2 ונקדשתי
(ג) ד"ה
גמ' עדה. אין פחותה מעשרה
דאפילו בשביל אחד שלא שמע יכולים
בתוך בני ישראל נ כל דבר שבקדושה לא
דכיון
❖
הם לפרוס על שמע ואפילו אותו
שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת
נב כ
כהן
יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני ר' חייא
יצאו יהושע וכלב: לאו אורח ארעא.
ששמע כבר יכול להוציא אותן שלא
אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך
שמעו כמו שאנו רואים שליח צבור
להטריח שליח לכך ולקרותן יקרים
בני ישראל וכתיב התם 3 הבדלו מתוך
מוסף רש"י
דא"כ מה הנחת למרובין: אין אבלים
שאף על פי שהתפלל כבר השמונה
נג ל מ
העדה ואתיא עדה עדה דכתיב התם עד
ובקרקעות תשעה
מן המנין. שהרי הוא אומר ברכה
עשרה ברכות בלחש חוזר ומתפלל
4
נד נ
וכהן.
בקול רם ואע"פ שכולנו בקיאין עכשיו
מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה
למנחמים בפני עצמן אחינו בעל
מ"מ י"ל דאין זה ראייה כל כך דשאני
הגמול ישלם לכם גמולכם הטוב בא"י
אף כאן עשרה: ואין עושין מעמד ומושב
השמונה עשרה ברכות שהרי אם
משלם הגמול ולאבלים בפני עצמן
פחות מעשרה: כיון דבעי למימר עמדו
נה ס
(סנהדרין ב.)
היה מתפלל מתחילה בקול רם שמא
אחינו בעל נחמות ינחם אתכם בא"י
ואדם.
יקרים עמודו שבו יקרים שבו בציר מעשרה
מנחם אבלים כ) ואינו כוללן יחד: י'
לא יכוונו לבם להגיע עם שליח צבור
לאו אורח ארעא: ואין אומרים ברכת אבלים
נו ע
כהנים כתובים. בפרשת הקדשות ל)
במקום קדושה ומודים ור"ת לא היה
(שם) כיוצא
רוצה לעשות אפילו לעצמו: וברכת חתנים (וכו'): מאי ברכת אבלים
שלשה בערכין ושלשה בבהמה וארבעה
בהן.
ואמר ר' יצחק א"ר יוחנן ברכת
ברכת רחבה דא"ר יצחק א"ר יוחנן ברכת
בקרקעות וכיון דמשלמי בהו עשרה
(שם טו.)
נז פ
עמדו יקרים עמודו.
אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין
אבלים בעשרה. פירש
בעינן עשרה גברי: חד לגופיה.
ס
דכהן בעינן: ואימא חמשה כהנים
ר"י דלא מיירי בברכת המזון שהרי
ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין:
נח צ
ע
וחמשה ישראלים. כיון דטעמא משום
לא היתה ברחוב העיר כדפי' פרק
ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה
(רשב"ם ב"ב
קמא דכתובות אלא מיירי
מיעוט אחר מיעוט הוא השלישי
(וכו'): $ כיון דבעי למימר נברך לאלהינו
נט ק
ק:) מיעוט אחר
בברכות שהיו אומרים ברחוב העיר
אינו מיעוט אחר מיעוט וכיון דדרשת
מיעוט.
בציר מעשרה לאו אורח ארעא: והקרקעות
❖
במעמדות שהיו עושין לנחם אבלים
ליה (ג) שני מיעוט אחר מיעוט
תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן (וכו'): מנה"מ
(סנהדרין שם)
אבל בשל ברכת המזון סגי בשלשה
איתרבי לישראל כי הדר אתא כהן
ואימא חמשה כהנים
אמר שמואל עשרה כהנים כתובים בפרשה
והוא עצמו מצטרף כדפירש הטעם
שלישי אשמועינן דליהוי כהן ולא
וחמשה ישראלים.
תורה אור השלם
עשרה
חד לגופיה (וחד למעוטי) ואידך הוי מיעוט
כהנים כו'. קשיא
ישראל וכן ה' וכן ז' וכן ט': עבד
שם:
1. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת
איתקש לקרקעות. שנאמר והתנחלתם
לי אמאי לא בעי אחד עשר דאין ב"ד
אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם
שקול בכל דבר שהוא תלוי שעומד
אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה
לרבות תשעה ישראלים וחד כהן ואימא חמשה
סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ
ואדם
לעולם בהם תעבודו: מתני' ולא
ירמיהו ז כא
מי קדוש.
בשקול הדעת נ):
בָשָׂר:
כהנים וחמשה ישראלים קשיא: ואדם כיוצא
2. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם
פירש הקונטרס פ"ק דסנהדרין
יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד. שלא
בהן: אדם מי קדוש אמר רבי אבהו באומר
קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ
והא אין נמכר בשוק כעבד
יטעה מתורגמן (מן) המתרגם על פה:
בְּנֵי
דמי עלי דתניא האומר דמי עלי שמין אותו
פ
יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם:
לכן אין קדוש וקשיא אמאי לא קאמר
ובנביא
ויקרא כב לב
כעבד ועבד איתקש לקרקעות דכתיב
דמיירי בעבד כנעני שיכול אדם
3. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה
והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה: מתני' הקורא
להקדישו דהא עבד כנעני שפיר קרוי
צ
(שם)
5
הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם
אדם מי קדוש.
כְּרָגַע: במדבר טז כא
בתורה לא יפחות משלשה פסוקים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד
אדם כדאמרינן פ' השולח
ק
4. עַד מָתַי לָעֵדָה
ס) כל חרם אשר יחרם מן האדם
ובנביא
(תוס' כאן בשם רש"י
הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה
❖
לא יפדה לרבות עבדו ושפחתו הכנענים וי"ל דאי איתא דמיירי בעבד כנעני סגי בשלשה אבל בעשרה לא כדאיתא בירושלמי גזרה שמא
סנהדרין, ולפנינו שם אינו)
מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה
ישמעו ויברחו וא"ת אימא דההיא ירושלמי איירי בדינא דרבנן אבל בדינא דאורייתא צריך עשרה וא"כ הדר קושיין לדוכתיה דכי פריך
מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי:
אדם מי קדיש לישני דמיירי בעבד כנעני וי"ל דפשיטא ליה דמתניתין חשיב ותני הדינין שצריך לעשות וא"כ אי איתא דאיירי בעבד
במדבר יד כז
רבינו חננאל
5. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם
הא הוה בשלשה ועוד נראה דסבר ליה למקשן דאי איתא דמיירי בעבד הוה ליה לפרושי בהדיא הקרקעות והעבדים תשעה וכהן כדקתני
בכל מקום הקרקעות והעבדים שמין אותו כעבד ועבד איתקש לקרקעות דכתיב והתנחלתם
כנגדו לא צריך. והדעת
לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת
נוטה שאינו עולה. ואי
אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם
אותם וגו'. משמע דעבד עברי איתקש לקרקעות והכי נמי משמע פרק קמא דקדושין דאשה הוה
לה נכסים שיש להן
סליק עניין ההפטרה, לא
תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי
חיישינן לכ"א פסוקים. וכן
אחריות מטעם דעבד איתקש לקרקע וקשיא דהיינו דווקא עבד כנעני דעליה כתיב קרא דוהתנחלתם אבל עבד עברי לא מצינו כלל
יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו
אי איכא תורגמן אפי' לא
לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:
דאיתקש לקרקע ודאי ההיא דקדושין יש לדחות כדפירש' שם אבל הכא קשיא:
קרא מן ההפטרה אלא בי'
ויקרא כה מו
ובנביא פסוקים פוסק, כר' יוחנן
ודיו. [מתני'] אין פורסין
על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהן ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבילים שהיא ברכת רחבה, ואמר ר' יוחנן ברכת אבילים בעשרה ואין אבילים מן המיניין.
ותנחומי אבילים וברכת חתנים ואין מזמנים על המזון בשם, פחות מעשרה. מנא לן וא'מרו משו'ם ר' יוחנן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת, וכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת, יצאו
יהושע וכלב נשארו המרגלים י' והן שנקראו העדה. ומפורש בתלמוד ארץ ישראל מהאי קרא דכתיב בבני יעקב לשבור בתוך הבאים וכתיב וירדו אחי יוסף עשרה. ומקשינן בירושלמי מכיון דתנינן אין פורשין את שמע, ליודה
מילה תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה. ופרקינן לכן צריכה כהדה דתני אין פורשין את שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומרין, וכן כולם השנויים במשנתינו כיוצא בהן. ועל כולן הוא אומר ועוזבי
ה' יכלו. [ואדם כיוצא בהן] וכן אדם שאמר דמי עלי שמין אותו כעבד, ולא יהיה פחות מעשרה. [מתני'] הקורא בתורה לא יפחות לו מג' פסוקין כנגד תורה נביאים וכתובים. ולא יקרא לתורגמן בתורה יותר מפסוק אחד