הקורא עומד פרק
שלישי
מגילה
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובנביא
שלשה.
ובנביא שלשה. אם ירצה ולא איכפת לן אם יטעה דלא נפקא מיניה
ועכשיו אין אנו מקרין למתורגמן אפילו בנביא
ס
א) ב)
א
ג)
הוראה: ואם היו שלשתן כו'. בגמ' מפרש היכא משכחת לה רצופין:
אלא פסוק אחד שלא יבא לטעות רק בתחילת ההפטרה
סא ב ג
ד) ה)
מדלגין בנביא. מפרשה לפרשה: ואין מדלגין בתורה. שהשומע
אנו מקרין ג' למתורגמן להודיע כי כן הדין אי לא דחיישינן שיטעה:
ו)
ואם
היו שלשתן של שלש פרשיות קורין אחד אחד.קשיאעל
את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע: ועד כמה הוא
מדלג. בנביא: שלא יפסוק התורגמן.
מה שאנו מתרגמין ויאמר יהושע אל
סב ד
העם התקדשו ויש שם ג'
שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא
ובנביא שלשה היו שלשתן שלש פרשיות
א
פסוקים עד בעת ההיא ומקרין אותן
כדי שיוכל לגול את הספר ולקרות
קורין אחד אחד במדלגין בנביא ואין מדלגין
ז)
למתרגם שלשתן ביחד ואע"פ שיש
במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן
❖
בתורה ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא
סג ה
ח)
פרשה בסוף שני פסוקים והא שאנו
תרגום המקרא שידלג זה משום שאין
יפסוק המתורגמן: גמ' הני ג' פסוקין כנגד
מתרגמין הפטרות של פסח ועצרת
כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה:
מי $ אמר רב אסי כנגד תורה נביאים
סד ו
גמ' קורא. כהן גדול אחרי מות
טפי משאר י"ט לפי שהן מדברות
תורה אור השלם
וכתובים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק
בנס היום כדי לפרסם הנס וכן
ביום הכפורים משנה היא במסכת
סה ז
1. כִּי כֹה אָמַר יְיָ חִנָּם
אחד ובנביא ג' פסוקים ואם היו שלשתן
במתן תורה כדי לפרסם הנס:
יומא ואך בעשור לחודש ויש כאן
נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף
אבל
תִּגָּאֵלוּ: ישעיהו נב ג
אינו פורס על שמע.ואפילו
שלש פרשיות קורא אחד אחד כגון כי כה
דילוג דפרשת אך בעשור לחדש
1
סו ח
2. כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְיִ
לרבי יהודה דמכשיר ליה
השביעי בפרשת אמור אל הכהנים:
אמר ה' חנם נמכרתם כי כה אמר ה' אלהים
מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי
2
❖
כאן בכדי שלא יפסוק המתורגמן.
במגילה לעיל הכא מודה
(ג)
בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם
מצרים ירד עמי בראשונה ועתה מה לי פה
3
וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ:
שלא יוציא אחרים ידי חובתן בדבר
והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי
נאם ה': מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה:
ישעיהו נב ד
סמוכין הן: והא קתני גרסינן. ולא
שבקדושה משום דבקטן איכא ב'
3. וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם
מוסף רש"י
ורמינהי קורא 4 אחרי מות 5 ואך בעשור
גרסינן עלה: בענין אחד. ששניהן
דרבנן כדפרישית לעיל לרבנן דרבי
יְיָ כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם
קורא אחרי מות.
והא קא מדלג אמר אביי לא קשיא כאן בכדי
מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם יְיָ
יהודה אבל במגילה יש להקל לפי
מדברין בדבר אחד ואין כאן טירוף
וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי
שיפסוק התורגמן וכאן בכדי שלא יפסוק
שטף ונשים היו בספק דלהרוג
הדעת הלכך כי לא מפסיק תורגמן
מִנֹּאָץ: ישעיהו נב ה
4. ויקרא טז א
(סוטה מ:) ואך בעשור.
התורגמן והא עלה קתני מדלגין בנביא ואין
ולהשמיד לפיכך עשאו רבי יהודה
מדלג שהרי שניהן בענין יוה"כ
❖
5. ויקרא כג כז
פוחח.
כגדול:
(ד) ערום ויחף
מדברים ומתני' דקתני כלל לא בשני
מדלגין בתורה ועד כמה הוא מדלג עד כדי
פ"ה מתרגמינן ערטילאי ופחי וליתא
ענינים כגון מפרשת נגעים לפרשת
שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל
זבין: והתניא. בניחותא: אין מדלגין
ו) דפחי הוא תרגום של ערום וכן
גליון הש"ס
כלל לא אלא אמר אביי לא קשיא כאן
מנביא לנביא. שיש כאן טירוף יותר
פירש רב אלפס דפחי זהו אותו
גמ' א"ר אסי כנגד תורה.
בענין אחד כאן בשתי עניינות והתניא מדלגין
מדאי: מסוף הספר לתחילתו.
שלבוש בגדים קרועין והכי נמי
בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין כאן
תוס' ד"ה מי שלא וכו'
למפרע: מתני' המפטיר בנביא.
משמע פרק קמא דמס' קידושין ז):
❖
(שם)
אבל מדרבנן מיהא חייב.
ואינו
וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן תניא אידך
עובר לפני התיבה. קשה
מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו
אין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים
חכמים שיהא פורס את שמע: הוא
מאי איריא קטן אפילו גדול
ג
בא"ד אפ"ה סומא שיש
רבינו חננאל
עובר לפני התיבה. להוציא את
נמי אינו עובר לפני התיבה אא"כ
עשר מדלג ובלבד שלא ידלג מסוף הספר
בו תרי מדרבנן.
לתחילתו: מתני' המפטיר בנביא הוא
הצבור בקדושה שבתפלה: על ידו.
נתמלא זקנו כדתניא סוף פ"ק דחולין
ובנביא ג'. ואם היו שלשתן
❖
ג' פרשיות כגון כי כה אמר
בשבילו: קטן אינו פורס על שמע.
נתמלא זקנו ראוי
פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה
ה' חנם נמכרתם וגו', כי כה
לעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה
לפי שהוא בא להוציא רבים ידי
והוא נושא את כפיו ואם היה קטן אביו או
אמר ה' מצרים ירד עמי
אבל בענין אחר לא וי"ל דהתם
חובתן וכיון שאינו מחויב בדבר אינו
בראשונה וגו', ועתה מה לי
הגהות הב"ח
רבו עוברין על ידו קטן קורא בתורה
פה נאם ה', כגון אלו קורין
מוציא אחרים ידי חובתןד): ואינו נושא
מיירי בתענית צבור כדתנן בתענית
(א) גמ'
אחד אחד. מדלגין בתורה
ומתרגם ד אבל אינו פורס על שמע ואינו
את כפיו. אם כהן הוא שאין כבוד
דאין מורידין לפני התיבה
אינצויי (ב) רש"י
בעינין אחד, כגון אחרי
עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו
אלא זקן ורגיל (ומי שנתמלא זקנו)
ח)
של צבור להיות כפופין לברכתו:
ה
ערום ויחף
מות ואך בעשור, אף על פי
מתרגמינן ערטילאי
שהן מרוחקין זה מזה כיון
פוחח פורס את שמע ומתרגם אבל אינו
פוחח. (ב) במס' סופרים ה) מפרש
ומי שטפולו מרובה והא דקתני התם
ו
ופחח
שהן עינין אחד מדלגין.
גבי נתמלא זקנו ראוי לעשות ש"ץ
כל שכרעיו נראין. ערום ויחף מתרגם
קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו
ז
ובנביא מדלגין אפילו
ערטילאי ופחח : פורס
היינו להיות ש"ץ בקביעות אבל
בשתי עינינות. וכאן וכאן
נושא את כפיו סומא פורס את שמע ומתרגם
ח
בכדי שלא יפסיק
את שמע. דהא מחויב בברכה:
באקראי בעלמא יכול להיות משהביא
רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות
התורגמן, פי' משעה
אבל אינו קורא בתורה. משום כבוד
ב' שערות ולא כמו שפירש רש"י שם
מימיו אינו פורס על שמע: גמ' מ"ט רב פפא
שיפסיק עד שיכרוך הספר
דפירש דמיירי לתקיעת שופר
ויגיע בענין שרוצה לקרות,
תורה וכן לפני התיבה וכן בנשיאות
אמר משום כבוד רבה בר שימי אמר משום
שיעור שישלים המתרגם
כפים גנאי הוא לצבור: גמ' משום
ולהמנות פרנס על הצבור ולהלקות
הפסוק שמתרגם לא יתר.
ואין
דאתי לאינצויי מאי בינייהו איכא בינייהו
נושא כפיו. משמע
כבוד. להעביר לפני התיבה הואיל
ולנדות:
ואין מדלגין בנביא מנביא
דעביד בחנם תנן ואם היה קטן אביו או רבו
לנביא, כגון מישעיה
הא אם הביא ב' שערות ישא כפיו
וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו
לירמיה וכיוצא בו. ובנביא
לו זו לכבוד: משום אינצויי. הדבר בא
וקשה דהא סוף פ"ק דחולין
עוברין על ידו אי אמרת משום (א) נצויי קטן
של י"ב והוא ספר תרי
אמר דאין נושא את כפיו עד
לידי מחלוקת אני מפטיר ואתה תעבור
בר נצויי הוא אלא מאי משום כבוד קטן בר
עשר, מדלגין מנביא לנביא
כגון אלו ובלבד שלא ידלג
לפני התיבה: דקא עביד בחנם. הבא
שיתמלא זקנו ועוד קשה דמשמע
כבוד הוא אלא איכא כבוד אביו וכבוד רבו
מסוף הספר לתחילתו,
סוף פרק לולב הגזול
לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר
שהוא למפרע. [מתני']
הכא
קטן היודע לישא את כפיו חולקין לו
דהכא
המפטיר בנביא הוא פורס
את שמע והוא עובר לפני
תרומה בגורן ואפילו קטן ממש וי"ל דההיא דלולב הגזול מיירי עם כהנים גדולים ללמוד ולהתחנך והא דפסלינן הכא קטן מיירי בשאין
התיבה, אם הוא כהן נושא
גדולים עמו וההיא דחולין דבעי מלוי זקן מיירי לישא כפיו תדיר בקביעות אבל באקראי בעלמא יכול הוא לישא כפיו אע"פ שלא נתמלא
את כפיו. מאי טעמא, רב
מי
זקנו כדי לאחזוקי נפשיה בכהני: : שלא ראה מאורות לא יפרוס על שמע. קשה דהא רבי יהודה
פפא אמר משום כבוד.
רבא בר שימי אמר משום
הוא דאמר פרק החובל סומא פטור מכל המצות וא"כ אי איירי הכא בסומא אפילו ראה מאורות ונסתם נמי ומפרש
אינצויי, כלומר חיישינן
בירושלמי דלא מיירי בסומא ממש אלא מיירי שהוא בבית אפל ועוד י"ל דמיירי שפיר בסומא והא דפטרינן התם סומא היינו מן התורה
דילמא אתו למימר אני
$ אבל מדרבנן מיהא חייב ואפילו נסתמא משנולד מ"מ חייב הוא מדרבנן שלא יהא כנכרי ולא יהא נוהג בו דת יהודי כלל דלא דמי לנשים
מפטיר וזה פורס על שמע
וכי זה גדול ממני שיקח
דפטורים ממצות עשה שהזמן גרמא אפילו מאותן שאינן אלא מדרבנן שהרי בנר חנוכה ובארבע כוסות ובמקרא מגילה דלא הוו אלא מדרבנן
(ג) תוס'
שכר, הילכך התקינו להיות
לא מחייבי אלא לפי שהן היו באותו הנס התם היינו טעמא שאפילו נפטור אותן מכל מצות עשה שהזמן גרמא מ"מ עדיין יש להן מצות רבות
המפטיר פורס על שמע
אבל סומא אם נפטור אותו מכל מצות אפי' מאותן שאינן אלא מדרבנן א"כ יהא חשוב כנכרי ואע"ג דפירש' לעיל דקטן דאית תרי
עובר לפני התיבה וכו'.
(ה)
(ד) ד"ה
ואם עושין בחנם אין שם
מדרבנן שהוא קטן ופריסת שמע דלא הוי אלא מדרבנן אין יכול להוציא אחרים גדולים דליכא אלא חד דרבנן פריסת שמע $ אפ"ה סומא שיש בו
פ"ה
אלא משום כבוד אבל לא
תרי מדרבנן יוציא שפיר האחרים דכיון שהוא גדול ובר דעת עדיף טפי מקטן:
ופחח
מינצו אלא במקום
דפחח
שהפורס על שמע העובר
כשאתה
דפוחח
לפני התיבה נוטל שכר.
י"ד דמסכת סופרים ואם היה המפטיר קטן שאינו ראוי לעבור לפני התיבה ולא
לפרוס על שמע אביו
או
רבו עוברין על ידו,
(ה) ד"ה ביה
נמי דלא תרתי מוציא