כד:
הקורא עומד
פרק שלישי
מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כשאתה
מגיע
אצל וחכיתי לה'. קשה כיון שלא היה
משום כבוד איכא: קטן
פוחח מהו שיקרא
יכול
סז א
דהכא אינצויי ליכא
א) ב)
בתורה. גדול פוחח הוא דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר
לומר חי"ת א"כ היאך הורידו
רבי לפני התיבה
כשגזר תענית כדאי' בהשוכר את הפועלים והא
אבל קטן אינו מוזהר או דלמא לא פליג מתני' בין
סח ב
קטן לגדול: לדרוש במרכבה. דיחזקאל: פחתים. גומות:
אין מורידין לא מאנשי חיפה ולא מאנשי בית שאן לפי שקוראין לאלפין
ג)
מתני' כהן שיש בידיו מומין. לפי
עיינין ולעיינין אלפין וי"ל דכשהיה
סט ג ד
מתכוין לקרות החי"ת קורא אותה
שהעם מסתכלין בו ואמרינן במסכת
הכא נמי איכא נצויי אביו ונצויי רבו: פוחח
ד)
ע ה
שפיר ע"י טורח אבל לא היה בקל
ה) ו)
חגיגה המסתכל בכהנים
פורס על שמע וכו': בעא מיניה עולא בר
ז)
ולפי שאמר ליה אליהו שעל ידו
בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות
רב מאביי קטן פוחח מהו שיקרא בתורה
עא ו
תמהר הגאולה לפיכך הורידו :
ע)
לפי שהשכינה שורה על ידיהן ח):
ח)
אמר ליה ותיבעי לך ערום ערום מאי טעמא
אם
גמ' בוהקניות. לונטיי"ש בלע"ז:
היה דש בעירו מותר.ואפילו
לא $ משום כבוד צבור הכא נמי משום כבוד
עב ז ח
עקומות. כפופות: עקושות. לצידיהן:
במומין שבידו כדאמר בירושלמי
צבור: סומא פורס על שמע וכו': תניא
חיפני ובישני. כהן שהוא מאנשי
בההוא כהן דהוו ידיה עקישי אתא
עג ט
אמרו לו לרבי יהודה הרבה צפו לדרוש
ט)
לקמיה דרבי נפתלי אמר ליה כיון
חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין
י)
בלשונן הן: מפני שקורין לאלפין
שאתה דש בעירך מותר:
במרכבה ולא ראו אותה מימיהם ור' יהודה
עד י
כ)
סכנה
ואין בה מצוה. פר"ת
עיינין ולעיינין אלפין. ואם היו עושין
ל) מ)
התם באבנתא דליבא תליא מילתא והא קא
נ)
בשעת הסכנה יכול
ברכת כהנים היו אומרים יאר יער
מיכוין וידע הכא משום הנאה הוא והא לית
עה כ
ס)
להסתכן בהן ולא תגין עליו המצוה
ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים
ע)
ליה הנאה ורבנן אית ליה הנאה כרבי יוסי
❖
ולא יעשה לו נס כמו לאלישע בעל
עו ל
שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו
דתניא א"ר יוסי כל ימי הייתי מצטער על
הכנפים :
את פני ומתרגמינן
מקרא זה 1 והיית ממשש בצהרים כאשר
בתפרן.
כשהוא תופר בית
ית רוגזי ומעי"ן עושין אלפי"ן
עז מ
תורה אור השלם
ימשש העור באפלה וכי מה אכפת ליה לעור
❖
מושבם צריך ליזהר
ופוגמין תפלתן. ודאמרינן
1. וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ
בין אפילה לאורה עד שבא מעשה לידי פעם
שלא ימשוך חוט התפירה יותר מדאי
דבי ר"א קורין לאלפין עיינין ולעיינין
בַּצָּה¢ רַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ
אלפין ההוא בדרשה: ט) פניו ידיו
ויתקלקל הריבוע ור"ת פירש דצריך
אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה
הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא
רבינו חננאל
ורגליו. הנושא את כפיו חולץ מנעליו
שיהא התפר עצמו מרובע:
תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ
וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה
דאי לאו הכי אתו אביו או
אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל
יברכוך
כדתניא ואם יש בו מום
בידו אמרתי לו בני אבוקה זו למה לך אמר
רבו לאינצויי. [פיסקא]
הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ:
יסתכלו בו ומתוך כך רואין את ידיו:
קטן קורא בתורה ומתרגם.
דברים כח כט
לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן
2. וְחִכִּיתִי לַיְיָ הַמַּסְתִּיר
דעבי קלך. ותניא בהכל שוחטין
פוחח פורס על שמע
הקוצין ומן הברקנין: מתני' כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו ר'
שיקרא יוצר אור שתים
א
פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי
בשילה ובבית עולמים הלוים
❖
לפניה ואחת לאחריה
ישעיהו ח יז
לוֹ:
יהודה אומר באף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם
נפסלין בקול: אצל וחכיתי לה'.
ומתרגם, אבל פוחח אינו
גמ' ג
מסתכלין בו: (א) תנא מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו אמר ר' יהושע
מקרא זה בספר ישעיה: לא נמצאת
קורא בתורה ואינו עובר
לפני התיבה להתפלל
גליון הש"ס
מחרף ומגדף. שהיה קורא לחיתי"ן
בן לוי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו תניא נמי הכי ידיו בוהקניות לא ישא
ד
י"ח ברכות בציבור ואינו
היהי"ן נראה כאומר והכיתי: זבלגן.
גמ' משום כבוד צבור.
את כפיו עקומות עקושות לא ישא את כפיו אמר רב אסי חיפני (ובשיני)
נושא את כפיו משום
ה
כבוד ציבור. פירוש פוחח,
עיניו זולפות דמעה: לא ישא את
לא ישא את כפיו תניא נמי הכי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן
ו
לבוש בגד קרוע ואין
כפיו. לפי שמסתכלין בו: דש בעירו
ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין
בבגדיו בתי ידים אלא
הוה. כבר היו רגילין אנשי עירו ולא
שם אלמלי.
ידיו כמו ערומות. כמה
אלפין אמר ליה רבי חייא לר' שמעון בר רבי $ אלמלי אתה לוי פסול אתה
דמתרגמינן [כאשר הלך
היו מסתכלין בו עוד. דש לשון
מתני' ציפן זהב.
עבדי ישעיהו ערום ויחף
מן הדוכן משום דעבי קלך אתא אמר ליה לאבוה אמר ליה זיל אימא ליה
(ב) מרגיל כמו כיון דדש דש
❖
שלש שנים] כמה דמהלך
: סטיס. קרו"ג: מתני'
כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה' לא נמצאת מחרף ומגדף אמר רב הונא זבלגן
י)
2
עבדי ישעיהו פחח ויחף
תלת שנין. ירושלמי סוף
לא ישא את כפיו והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה
אף בלבנים לא יעבור. טעמא
משקין מת לו מת קורע,
הגהות הב"ח
העושה תפלתו עגולה.
מפרש בגמ':
ההוא דש בעירו הוה תניא נמי הכי זבלגן לא ישא את כפיו ואם היה דש
ז
מת לו מת אחר מרחיק
(א) גמ'
תפילין שבראשו עגולה כביצה וכאגוז:
שלש אצבעות וקורע,
בעירו מותר א"ר יוחנן סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו והא ההוא
ח
שלמו מלפניו מתחיל
סכנה. שלא תכנס בראשו: ואין בה
דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה פריס ידיה ההוא דש בעירו הוה תניא
מלאחריו, שלמו מלמעלה
מצוה. דמרובעות בעינן: נתנה על
מתחיל מלמטה, שלמו
נמי הכי סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר:
מצחו. של ראש ושל יד על פס ידו:
אלו ואלו ר' חייא בר
ר"י אומר מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו: תנא אם רוב אנשי העיר
(ב) רש"י
אדא דמן יפו אמר נעשה
ט
הרי זו דרך המינות. שמבזין מדרש
מלאכתן בכך מותר: מתני' יהאומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף
כפוחח. [פיסקא] סומא
חכמים והולכין אחר המשמע כמשמען
רגיל (ג) ד"ה
פורס על שמע ומתרגם.
בלבנים לא יעבור בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור העושה תפלתו
ר' יהודה אומר כל שלא
בין עיניך ממש ועל ידך ממש ורבותינו
כ
מרובע
ראה [מאורות] מימיו לא
עגולה סכנה ואין בה מצוה נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות
דרשו במנחות בגזירה שוה
❖
יפרוס את שמע. כלומר
$ ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו ה"ז דרך החיצונים: גמ' מ"ט חיישינן
בין עיניךכ) זה קדקד מקום שמוחו של
לא יברך ברוך אתה ה'
ל
יוצר המאורות, שלא נהנה
תינוק רופס ועל ידך ל) גובה היד
שמא מינות נזרקה בו: העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה: לימא
ונמצא מוציא שם שמים
לעזי רש"י
קיבורת בראש הזרוע שתהא שימה
תנינא להא דתנו רבנן מ תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני ואמר רבא
לבטלה. תניא אמרו לו לר'
כנגד הלב: על בית אונקלי. על בית
בתפרן ובאלכסונן אמר רב פפא מתניתין דעבידא כי אמגוזא: מתני' האומר
יהודה והלא הרבה צפו
לונטיי"ש
במרכבה ולא ראו אותה
[לינטילושי"ש]. מכוסה
יד לבושו מבחוץ: הרי זה דרך
❖
מימיהם כך הסומא. ודחי
נמשים. קרו"ג. חריע.
יברכוך
חיצונים. בני אדם ההולכים אחרי
התם במרכבה באובנתא
דעתם חוץ מדעת חכמים דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות : ציפן זהב. נמי כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך שיהא הכל
מ)
דליבא [תליא] מלתא,
מבהמה טהורה: גמ' שמא מינות נזרקה בו. המינין עובדי ע"ז נ) מקפידין בכך: בתפרן ובאלכסונן. כשהוא תופר בית מושבן צריך
שראיית' קל[ה דל]א בעינן
מוסף רש"י
חולם חלום ואף על פי
ליזהר שלא יקלקל ריבוען במשיכת חוט התפירה וצריך שיהא להן אלכסון כהלכתו (ג) במרובע שתהא אצבע ברוחב ובאורך שהיא
תפילין מרובעות.
שהוא ער. הכא [לענין]
אצבע ושני חומשין באלכסון: כי אמגוזא. עגולות כאגוז אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי ולא תסייעא לברייתא ממתניתין:
(מנחות לה.)
ברכה בהנאה תליא מילתא
ס)
בתפרן.
והסומא אין לו הנאה בכך.
מתני'
ורבנן אית ליה לסומא
[הנאה] באור וכדר' יוסי דאמר כל ימי הייתי מצטער על מה שכתוב כאשר ימשש העור באפלה, וכי מה אכפת לעור בין אפילה לאורה וכול'. והילכתא [כרבנן] סומא פורס על שמע. [כהן שיש בי]דו מומין לא [ישא וכו'. תנא
ב]פניו ידיו ורגליו. בוהקיות לא ישא את כפיו, וכן אם היו עקומות או עקושות לא ישא את כפיו. חיפני ובישני לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן ולא אנשי טבעונין
מפני שקורין לעינין אלפין [ולאלפין עינין]. אמר ליה ר' חייה לר' שמעון בירבי אלמלא לוי אתה פסול אתה מן הדוכן, מאי טעמא משום [דעבי] קליך. אתא אמר ליה לאבוה, אמר ליה זיל אימא ליה כשאתה מגיע אצל וחכיתי
ובאלכסונן.
לה' לא נמצאת מחרף ומגדף. ר' שמעון בר'בי הוה קליה עבי ואמר לו ר' חייא שלא היה יכול לקרות חי"ת אלא היה קורא לחיתי"ן (חיתין) [היהי"ן] לפיכך א'מר לו כשאתה מגיע לקרוא וחכיתי לה' נמצא שונא ישראל מוציאן
בלשון הכאה ונמצא מחרף ומגדף. תניא זבלגן לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר. פי' דש בעירו, ידוע ומפורסם. תניא סומה באחת מעיניו לא ישא את כפיו, ואם דש בעירו מותר. מי שהיו ידיו צבועות אסטס לא
ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו. תניא אם היו רוב אנשי אותה העיר מלאכתן בכך, מותר. תוספתא בית הכנסת שאין להן מי שיקרא אלא אחד, עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב אפילו ז' פעמים. קטן מתרגם על
ידי גדול, אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן, שנא' ואהרן אחיך יהיה נביאך. ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו הזקן בהם, שאין אדם מבזבז לו. חזן העומד לקרות, אחד עומד ומחזן לו עד שיקרא.
כיצד זקנים יושבים, פניהם כלפי העם ואחוריהן כלפי הקדש, וכשמניחים התיבה פניה כלפי העם ואחוריה כלפי הקדש, וכשהכהנים נושאין [כפיהן] פניהן כלפי העם [ואחוריהן] כלפי הקדש, וחזן הכנסת וכל העם פניהם כלפי
הקדש, שנא' ותקהל העדה אל פתח אהל מועד. אין פותחין פתח בית הכנסת אלא למזרח שכן ההיכל למזרח שנא' החונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה. ירושלמי תנ[י אחד] קורא בתורה ואחד מתרגם, (לו)
[לא] אחד קורא ושנים מתרגמין. ובנביא אחד קורא ואחד מתרגם, אחד קורא ושנים מתרגמ' וכול' עד והתרגום מעכב. אמר ר' יוסי מן מה דאנן חמין רבנן נפקין לתעניתא וקרו ולא מתרגמי, הדא אמרה שאין התרגום מעכב.
אמר ר' יונה אף על גב שאין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו. [מתני'] האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין, אף בלבנים לא יעבור. בסנדל איני עובר, אף יחף לא יעבור. מאי טעמא חיישינן שמא נזרקה בו מינות. העושה
(שם)
האומר. (ברכות
תפילתו עגולה. פי' העושה תפיליו עגולין כאגוז. אלא כתנו רבנן תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני ואמר רבא בתופרן ובאלכסונן. [סכנה ואין בה מצוה]. פיר' פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון ואם הן תפילין בראשו
לג:)
עגולין ירצצו מוחו. וזו היא סכנה, ואין מצותן אלא מרובעות. נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זה דרך המינות. ציפה זהב ונתנה על בית יד של אונקלו, פי' אצילי ידיו, [נ"א: תחת אצילי ידיו], הרי זה דרך המינות. האומר