הקורא
עומד פרק
שלישי מגילה
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יברכוך
מתני'
טובים. פי' שמוציא את הפושעים
יברכוך טובים ה"ז דרך מינות. שאינו כולל רשעים בשבחו
מן הכלל אי נמי
עח א
א) ב)
משום דמחזי כשתי רשויות כלומר אלהים טובים:
של מקום וחכמים למדו מחלבנה שריחה רע ומנאה
עט ב
ג) ד)
מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים והן אינם אלא גזירות.
הכתוב בין סממני הקטורת שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה
ה)
אחת: על קן צפור יגיעו רחמיך. (ד)
מ) ק' להר"ר אלחנן על מה $ שיסד הקליר בקדושת' שאנו
כלשון הזה רחמיך מגיעין
ו)
פ ג
ז)
אומרים ביום ב' של פסח צדקו אותו
על קן צפור כך חוס ורחם עלינו:
ח)
ועל טוב יזכר שמך. על טובותיך
ואת בנו (ו) לא תשחטו ביום אחד
יברכוך טובים הרי זו דרך המינות על קן
ט) י)
א
דמשמע שר"ל שהקב"ה חס על אותו
כ)
נודה לך או שאמר שני פעמים מודים
צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך
פא ד
ל) מ)
ואת בנו והוא אינו אלא גזירה:
כשהוא כורע משתקין אותו ובגמרא
מודים מודים משתקין אותו המכנה בעריות
נ)
ב
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
מפרש לה: המכנה בעריות. בגמרא
❖
משתקין אותו האומר 1 ומזרעך לא תתן
קשה דהא בפרק אלו נערות
מפרש שדורש פרשת עריות בכינוי
להעביר למולך לא תתן לאעברא בארמיותא
פב ה
אמרינן הכל בידי
ואומר לא ערוה ממש דיבר הכתוב
משתקין אותו בנזיפה: גמ' בשלמא מודים
גליון הש"ס
שמים חוץ מצנים ופחים ונראה
אלא כינה הכתוב בלשונו וקרא אותה
פג ו
מודים דמיחזי כשתי רשויות ועל טוב יזכר
גמ' גנאי הוא לו.
דהכא מיירי בתולדות האדם אם
ערוה המגלה קלון אביו וקלון אמו
תוס'
יהיה חכם או טפש עני או עשיר
שמך נמי דמשמע על טוב אין ועל רע לא
ברבים.
כינוי הוא לשון היפך שמהפך
ד"ה מפני.
גבור או חלש נ) דהכל נגזר עליו חוץ
דיבורו
לשבח או לגנאי והרבה יש
פד ז
ותנן ג חייב אדם לברך על הרעה כשם
❖
מן היראה כדכתיב אל יתהלל
בלשון חכמים בספרי אספה לי
שהוא מברך על הטובה אלא על קן צפור
❖
(ז) עשיר בעשרו והגבור בגבורתו כי
שבעים
איש ואל אראה
יגיעו רחמיך מ"ט (א) פליגי בה תרי אמוראי
אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע
ברעתי ברעתם היה לו לומר
הגהות הב"ח
במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא
אותי והתם מיירי
אלא שכינה הכתוב כיוצא בדבר
תורה אור השלם
(א) גמ' לא
חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה
במאורעות האדם העתידות לבא אליו
וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל
פליגו (ב) שם
1. וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן
בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של
אחר שנולד שגם הם בידי שמים
עשב כבודי היה לו לומר
אנשי
לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא
הוה
הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות ההוא
אלא שכינה הכתוב: האומר ומזרעך
תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ
חוץ מצנים ופחים פירוש הקור
(ג) במשנה
אֲנִי יְיָ: ויקרא יח כא
לא תתן להעביר למולך. לא תבא על
והחום ולא קשה מהא דכתיב לפני
דנחית קמיה דרבה אמר אתה חסת על קן
לא
2. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ
הכותית ותוליד בן לע"ז: משתקין
(ד) רש"י
קרתו מי יעמוד דה"פ אם
אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי
צפור אתה חוס ורחם עלינו (אתה חסת
אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
אותו בנזיפה. שעוקר הכתוב
ישלחנה בפעם אחת כדכתיב בראש
על אותו ואת בנו אתה חוס ורחם עלינו)
לשון הווה
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו
הפסוק משליך קרחו כפתים וגם לא
ממשמעו שהוא עבודת חוק לאמוריים
(ה) ד"ה
וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת
אמר רבה כמה ידע האי מרבנן לרצויי
נקרא
קשה מהא דכתיב ואין נסתר מחמתו
להעביר בניהן לאש ונותן כרת לבא
יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ
למריה א"ל אביי והא משתקין אותו תנן
מתרגם (ו) תוס'
וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
דההיא בעוברי דרכים הוא
על הכותית ומחייב חטאת על השוגג
דברים י יב
ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא ההוא
דקאמר אבל כל זמן שהוא בביתו
ומיתת ב"ד על המזיד בהתראה:
ביום אחד בל
3. בֶּן אָדָם הוֹדַע אֶת
גמ'
דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול
(ז) ד"ה
כשתי רשויות. ומקבל ומודה
ודאי יכול הוא לינצל ממנו:
יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ:
ד
❖
אין מפטירין במרכבה ורבי יהודה
יחזקאל טז ב
אלוה אחר אלוה: על הרעה. ברוך
הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ אמר
חכם בחכמתו אל
❖
מתיר. וקיימא לן כר' יהודה:
דיין האמת: על הטובה. ברוך
ליה סיימתינהו לשבחיה דמרך השתא הני
יתהלל
הטוב והמטיב: מטיל קנאה. לומר
מה
לעזי רש"י
תלתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא
על העופות חס ועל הבהמות וחיות
❖
ואתו (ב) כנסת הגדולה ותקנינהו אנן לא אמרינן להו ואת אמרת כולי
מרטי"ל. פטיש.
הגהות הגר"א
אינו חס: ואינן אלא גזירת מלך.
האי משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיו מקלסין
[א] גמ'
להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו
❖
אותו (באלף) דינרי כסף לא $ גנאי הוא לו אמר רבי חנינא ה הכל בידי
רבינו חננאל
עבדיו ושומרי מצותיו: דכתבינהו
שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל
משה בתורה. האל הגדול הגבור
2
יברכוך טובים. משום
דמיחזי כשתי רשויות, וכן
מעמך כי אם ליראה מכלל דיראה מילתא זוטרתי היא אין לגבי משה
והנורא אשר לא ישא פנים :
הגהות מהר"ב
האומר מודים [מודים],
אנשי כנסת הגדולה. בספר עזרא
רבינו מילתא זוטרתי היא משל לאדם שמבקשין הימנו כלי גדול ויש לו
רנשבורג
וכתי' כי יסכר פי דוברי
ועתה אלהינו האל הגדול
שקר. על טוב יזכר שמך,
דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול אמר רבי זירא
א] רש"י
הא על רע לא, והא תנן
הגבור והנורא שומר הברית והחסד:
ו האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מיתיבי הקורא את שמע
חייב לברך על הרעה כשם
חוץ מיראת שמים. אותה מסורה
שמברך על הטובה. על קן
וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא
❖
ציפור יגיעו רחמיך, כלומר
בידי אדם שיהא הוא עצמו מכין לבו
קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה הא דאמר פסוקא פסוקא ותני לה
חס הקב"ה וכתב לא תקח
לכך אע"ג שהיכולת בידו להכין
האם משאר כל בריותיו.
א"ל רב פפא לרבא ודלמא מעיקרא לא כיון דעתיה והשתא כיון דעתיה
לבבנו אליו דכתיב הנה כחומר ביד
הנה מטיל קנאה במעשה
מוסף רש"י
אמר ליה חברותא כלפי שמיא אי לא מכוין דעתיה מחינא ליה בארזפתא
בראשית, כלומר אילו
היוצר כן אתם בידי בית ישראל
על קן צפור יגיעו
חביבין יותר ושאר שנואין.
דנפחא עד דמכוין דעתיה: המכנה בעריות משתקין אותו: תנא רב יוסף
ואומר והסירותי את לב
רחמיך.
ויש אומרים מפני שעושה
האבן מבשרכם : אמר
קלון אביו וקלון אמו: האומר ומזרעך לא תתן להעביר וכו': תנא דבי
מדותיו של הקב"ה רחמים
על אילו בלבד והן אינן
מילתא מילתא ותני לה. כל תיבה
רבי ישמעאל בישראל הבא על הכותית והוליד ממנה בן לע"ז הכתוב
אלא גזירה. ההוא דנחית
מדבר: מתני' ז מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה תמר נקרא
אומר ושונה אין כאן משמעות שתי
לקמיה דר' חנינה ואמר
רשויות אלא מגונה וסכל הוא:
האל הגדול הגבור והנורא
ומתרגם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם
והאדיר והחזק והוודאי.
חברותא כלפי שמיא. וכי כמנהג
אמר ליה אמריתינהו
ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון (ג) נקראין ולא מתרגמין אין מפטירין במרכבה
חבירו נוהג בהקב"ה לדבר לפניו
לכלהו שבחי דהקב"ה,
ורבי יהודה מתיר ר' אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלם: גמ' תנו
שלא במתכוין וחוזר ומראה לו בכופלו
(ברכות לג:)
3
אנן הני תלת האל הגדול
שמטיל קנאה.
הגבור והנורא אי לאו
רבנן יש נקרין ומתרגמין ויש נקרין ולא מתרגמין ויש לא נקרין ולא
שלא כיון בראשונה: מרזפתא.
[א]
דכתבינהו משה באורייתא
מרטי"ל בלע"ז. ותשם את המקבת
מתרגמין אלו נקרין ומתרגמין: בל"ת עק"ן נשפ"ה סימן: מעשה בראשית
(שם) מדותיו.
ותקנינהו אנשי כנסת
מתרגמינן מרזפתא :
הגדולה לא הוינן אמינא
נקרא
ומתרגם פשיטא מהו דתימא אתו לשיולי מה למעלה מה למטה
להו, שאין קץ לשבחו וכל
תני רב יוסף. לפרושי מכנה
ומה
המוסיף גורע, וכול'. אמר
דמתני' כדמתרגם ערות אביך
ר' חנינא הכל בידי שמים
תגלה שום דבר קלון שבהן: תנא דבי רבי ישמעאל. לפרש מתני' בישראל הבא
חוץ מיראת שמים שנאמר
וערות אמך קלנא דאבוך וקלנא דאמך ולא
ועתה ישראל מה ה' אלהיך
על הכותית הכתוב מדבר: מתני' מעשה ראובן. וישכב את בלהה פילגש אביו : נקרא. בבית הכנסת: ולא
שואל מעמך וגומ'. וכי
מתרגם. חיישינן לגנותו: מעשה תמר. ויהודה: ומעשה עגל הראשון. כל פרשת העגל עד א] ואשליכהו באש ומה
(שם) לחדודי
שואל אדם דבר שאינו
לאביי.
ברשותו אלא מיכן ראיה
שחזר אהרן וספר המעשה הוא קרוי מעשה עגל השני הוא שכתוב בו ויצא העגל הזה ולא יתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו
(ה)
(שם) דכתבינהו
שיראת שמים בידו של
ממש היה בו שיצא מאליו אבל המקרא אין מבינין: הודע את ירושלם. את תועבותיה. פרשה היא ביחזקאל: גמ' ויש לא נקרין
משה.
אדם היא. אמר ר' זירא
ולא מתרגמין. מפרש בסיפא מעשה דוד ואמנון לא נקרין בהפטרה: מעשה בראשית כו'. ואמרינן במסכת חגיגה
האומר שמע שמע כאומר
(שם)
מודים מודים. ומתבינן
המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם. והתם ל)
מפרש טעמא אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כו':
ותקנינהו.
עליה והתניא הקורא את
קמ"ל שמע וכופלה הרי זה
(שם) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
מגונה, ולגבי מודים מודים משתקין אותו. ופרקינן לא קשיא ברייתא דקרי פסוקא פסוקא ותנייה, אבל אי קארי מילה ומילה
ותניה משתקין אותו. פי' ארזפתא דנפחי. קורנס של נפחים. המכנה בעריות כלומר הקורא הפסוק ערות אביו ואמו לא
(שם) מילתא מילתא ותני לה.
יגלה, ואינו קורא ערות אביך וערות אמך כדכת' קרא וכן כל העריות, משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב
וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו ברוח הקודש. מתני' מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם וכול'. [ת"ר] מעשה
(שם) חברותא כלפי שמיא. (שם לד.) מחינא ליה.
בראשית נקרא ומיתרגם, פשיטא, [מהו] דתימא דניחוש לתרגומיה דילמא אתי לשיוליה מה למעלה מה למטה
(שם) בארזפתא.
(ברכות שם)