כה:
הקורא
עומד פרק שלישי מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
לפנים מה לאחור.
קמ"ל שבחו הוא. שבח הוא ליהודה הקרייה: דאודי. שהודה
פי' נ) מה בסוף
גבולי העולם למזרח
פה א
א)
מחטאו: מאהבה. של ברכות: ומיראה. של קללות. ואין לבן לשמים:
ולמערב אי נמי מה היה קודם ששת ימי בראשית ומה יהיה
(ב)
מעשה
של עגל השני נקרא ולא מתרגם.
פייגי דעתייהו. יחלוש דעתן כשישמעו שיהו נענשין ויאמרו טוב
אחר שיכלה העולם: ס)
פו ב
ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו הואיל וסופנו ליענש: אל תתרגם
פירש רש"י שלא יאמרו ממשות היה בו מדקאמר אהרן ויצא העגל
א ג
ב)
אלא אחרון. ויהיו בני יעקב שנים
הזה וקשה דהא בירושלמי פליגי
אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר
עשר. והפסוק הזה נפסק בהפסק
ומה לפנים ומה לאחור קמ"ל מעשה לוט
ג)
❖
עד לשמצה בקמיהם ע) (היה) מעשה
ד) ה)
פרשה לכך קורהו אחרון כאילו הוא
ושתי בנותיו נקרא ומתרגם פשיטא מהו
ו)
פסוק לעצמו: מן ויאמר משה אל
עגל השני והיינו סיפיה דקרא דוירא
דתימא ניחוש לכבודו דאברהם קמ"ל מעשה
ז)
אהרן. מה עשה לך העם הזה (ג):
משה ולפרש"י לא היה לו לומר אלא
ח)
תמר ויהודה נקרא ומתרגם פשיטא מהו
מוסף רש"י
ט) י)
פקרו המומרים . העיזו פניהם לומר
עד תחלת הפסוק לכן נראה כדמפרש
ח)
דתימא ליחוש לכבודו דיהודה קמ"ל שבחיה
כ)
ישגלנה.
יש ממש בע"ז: משום ישא. שלא
בירושלמי דהטעם הוי לפי שאין דומה
ל)
הוא דאודי מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם
גנאי של יחיד ביחיד או של צבור
יאמרו הקב"ה נושא להן פנים ואינן
מ) נ)
פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודן של
(דברים כח ל)
בצבור לגנאי של יחיד בצבור ומשום
יודעין שכדאי הן ישראל לשאת להן
ס)
קרס.
כבודו של אהרן לא רצו לתרגם:
ישראל קמ"ל כל שכן דניחא להו דהויא להו
פנים כדאמרינן בברכות
ע) פ)
❖
לא כדאי הם ישראל לשאת להן פנים
כפרה קללות וברכות נקרין ומתרגמין
הדרן עלך הקורא את
לא יוכלו מלט
אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת
פשיטא מהו דתימא ניחוש $ דלמא
המגילה עומד
משא.
והן מחמירין על עצמן עד
(א) פייגא דעתייהו דצבורא קמ"ל אזהרות
גליון הש"ס
בני
כזית עד כביצה: ישגלנה. לשון
העיר פ) הואיל והעם מתפללין בו
(סנהדרין סג:) לעגלות
ועונשין נקרין ומתרגמין פשיטא מהו דתימא
גמ' דלמא פייגא.
בית און.
בתעניות ובמעמדות. לא גרס
משכב כדכתיב והשגל יושבת אצלו
יגורו שכן
ניחוש דלמא אתו למעבד מיראה קמ"ל
וי"מ ט) כלבתא: בעפולים.
ובמעמדות שהרי גבי מעמדות לא מצינו
❖
שומרון.
מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם [מעשה
רחוב אלא לבית הכנסת היו הולכין
לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים
כי אבל עליו
עמו.
אבשלום נקרא ומתרגם] פשיטא מהו דתימא
ושניהן בנקב בית הריעי: חריונים.
כדתניא בפ' בתרא דתענית
וכמריו.
הגהות הב"ח
חרי לשון ריעי: דביונים. הזב מן
כיון
ליחוש ליקריה דדוד קמ"ל מעשה פילגש
עליו יגילו.
(א) גמ'
היונים שלא לפרש שהיו ישראל אוכלין
בגבעה נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודו דבנימין קמ"ל
אלא כבידו.
גלליהן בשומרון: את חוריהם. ריעי
1 הודע את ירושלם את תועבותיה נקרא ומתרגם פשיטא לאפוקי מדרבי
אתו
היוצא דרך הנקב: מימי שיניהם.
למיעבד
מאהבה
אליעזר דתניא מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר
ומיראה קמ"ל אזהרות
שינים יש לכרכשתא וצואה לחה ורכה
הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו עד שאתה בודק בתועבות
ועונשין
נקרין
קרויה מימי שיניהן: למחראות.
ומתרגמין פשיטא מהו
(סנהדרין סג:)
ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול:
❖
גבי עבודה זרה כתיב בספר
דתימא ניחוש
הדרן עלך הקורא עומד
ואלו נקרין ולא מתרגמין (רעבד"ן סימן) מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם
מלכים כי חור לשון מוצא ריעי הוא:
לעגלות בית און. לקול השמועה
ומעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה קורא חזן הכנסת
(ב) רש"י
תורה אור השלם
הבאה על עגלי בית און יגורו שכיניהם
2 ויהי בשכון ישראל ואמר לו למתורגמן (הפסק) אל תתרגם אלא אחרון
על חטאו
(ג) ד"ה
1. בֶּן אָדָם הוֹדַע אֶת
שבשומרון כי אבל עליו על העגל:
ושיבחוהו חכמים מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם איזה מעשה עגל
שחזר אהרן
יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ:
וכמריו (ד) (אשר) עליו יגילו. אשר
וספר המעשה נקרא
השני מן 3 ויאמר משה עד 4 וירא משה תניא ר"ש בן אלעזר אומר לעולם
יחזקאל טז ב
היו רגילין לשמוח עליו עתה יתאבלו
2. וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל
מעשה העגל השני
יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו
(ד) ד"ה
על כבודו כי גלה ממנו: אלא כבידו.
בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן
המערערים שנאמר 5 ואשליכהו באש ויצא העגל הזה: ברכת כהנים נקרין
וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ
כובד משאו של ריעי י) תהיה בו וכובד
(ה) ד"ה
אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל
ולא מתרגמין מ"ט משום דכתיב ישא: מעשה דוד ואמנון לא
עגבותיו. ודומה לו בספר ישעיה
א]
[א]
כ)
6
וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים
עָשָׂר: בראשית לה כב
נקרין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם לא
ל) (כרעו קרסו) יחדיו לא יכלו מלט
❖
3. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל
משא וגו' הוא משא של ריעי. ורבותי
קשיא הא דכתיב אמנון בן דוד הא דכתיב אמנון סתמא ת"ר כל
א
7
אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם
מפרשין וכמריו עליו יגילו ממש לשון
הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו
המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון ישגלנה ישכבנה
8
חֲטָאָה גְדֹלָה:
הגהות הגר"א
שמחה שהיקל משאוי שלהן אבל אין
בעפולים בטחורים חריונים דביונים לאכול את חוריהם ולשתות את מימי
שמות לב כא
9
01
11
לפרש כן שהעגל כולו גלה כאחד שנטלו
[א] גמ'
4. וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם
שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם 21למחראות למוצאות ר'
סנחריב: שי"ן ותי"ו. לשון וחשופי
כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה
❖
יהושע בן קרחה אומר למחראות כשמן מפני שהוא גנאי לעבודת כוכבים
אַהֲרֹן
לְשִׁמְצָה
שת ערות מצרים : דסני
בְּקָמֵיהֶם:
אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בבר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא
שומעניה. שיוצאות עליו שמועות
שמות לב כה
דכתיב כרע בל קרס נבו וכתיב קרסו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו' ר'
5. וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב
רעות ושנואות שהוא נואף: בג' ושי"ן.
31
41
הגהות מהר"ב
הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי
ינאי אמר מהכא לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו
(ה) בר גירתא זונה שמה סרייא שם
51
רנשבורג
וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא
מוסרח כך הוא בתשובות הגאונים
עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבידו אמר רב
הָעֵגֶל הַזֶּה:
א] גמ'
שמות לב כד
מותר לבזות גם את אמו שילדתו.
הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא שרי ליה לבר ישראל
❖
6. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ
ורבותי מפרשים גיופא שייטא שטייא:
למימר ליה לעובד כוכבים שקליה לעבודת כוכבים ואנחיה בשין תיו שלו אמר
וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
במדבר ו כו
רב אשי האי מאן דסנאי שומעניה שרי ליה לבזוייה בגימ"ל ושי"ן האי מאן הדרן עלך הקורא את
7. וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן
רבינו חננאל
דשבחיה ינוחו לו ברכות על ראשו:
דשפיר שומעניה שרי
לשבוחיה ומאן
וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת
המגילה עומד
מה לפנים קודם נברא
יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ
הדרן
עלך הקורא
את המגילה עומד
העולם ומה לאחור, קמ"ל
אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד:
בני העיר שמכרו רחובה של עיר. יש
שמואל א יג א
דלא חיישינן. מעשה לוט
בני
8. אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ
ובנותיו נקרא ומיתרגם.
העיר שמכרו
רחובה של
עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת בו קדושה כדמפרש בגמ'מ) הואיל
מעשה תמר ויהודה נקרא
אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה
בית הכנסת
לוקחין תיבה
תיבה לוקחין
מטפחות מטפחות
ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות:
ומיתרגם. מעשה העגל
ג
וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע
הראשון נקרא ומתרגם.
וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ:
יקחו
לוקחין
דברים כח ל
קללות וברכות נקראין
9. יַכְּכָה יְיָ בִּשְׁחִין מִצְרַיִם וּבַטְּחֹרִים וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא: דברים כח כז 01. וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן
ומיתרגמין, ולא יהא אחד מתחיל ואחד גומר אלא המתחיל הוא גומר את כולן. הזהרות ועונשין נקראין ומתרגמין. מעשה
וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף: מלכים ב ו כה 11. וַיֹּאמֶר
אמנון ותמר נקרא ומתרגם, והני מילי דכתיב ביה אמנון סתמא אבל כל היכא דכתיב אמנון בן דוד נקרא ולא מיתרגם. מעשה
אבשלום בפילגשי אביו נקרא ומיתרגם. מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם. וכל הני כולהו אמרינן עלוהי פשיטא כול'.
אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה לֶאֱכֹל
אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם: מלכים ב יח כז 21. וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל
הודע את ירושלים נקרא ומתרגם, ומעשה באחד שקראו ואמר לו ר' אליעזר צא ובדוק בתועבות אמך. והמרכבה קורין אותה
וַיְשִׂמֻהוּ לְמוֹצָאוֹת עַד הַיּוֹם: מלכים ב י כז 31. כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת
לרבים. מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם ומעשה בר' חנניה בן גמליאל שהלך לכבול ועמד וקרא וילך ראובן וגומ' ואמר
מַשָּׂא לַעֲיֵפָה: ישעיהו מו א 41. קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה: ישעיהו מו ב
למתורגמן אל תתרגם אלא מן ויהיו בני יעקב ושבחוהו חכמים. מעשה העגל השני נקרא ולא מיתרגם, מן ויאמר משה [אל]
51. לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ: הושע י ה
(ל)אהרן עד וירא משה את העם. ועוד כתוב נקרא ולא מיתרגם, ויגף ה' את העם על אשר וגו'. תניא לעולם יהא אדם זהיר
בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיב אהרן למשה פקרו המינים, שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. ברכת כהנים נקרא
ולא מיתרגם. מאי טעמא, משום ישא ה' פניו אליך. ירושלמי לא נקראין ר' בא בעא מר' יוסי מאי טעמא, אמר ליה כה תברכו, לברכה ניתנה ולא לקריאה. תוספתא מעשה דוד בבת שבע לא ניקרין ולא מיתרגמין והסופר מלמד כדרכו. תנו רבנן כל
המקראות שכתובים לגניי כגון ישגלנה, קורין אותה ישכבנה. וכגון בעפלים, קורין אותם בטחורים. חריונים, קורין אותם הדביונים. וחוריהם, קורין אותם צואתם. ולמחראות, קורין אותן למוצאות. אלו בלשון הקודש הן גניי גדול בלשון הזה, לפיכך
משנין אותם שלא להוציא אדם דבר מגונה מפיו. אמר רב נחמן כל ליצנותא אסורה בר מליצנותא דעבודה זרה, [כ]דכתיב כרע בל קרס נבו, וכתיב קרסו כרעו יחדיו וגומ'. ר' ינאי אמר מהכא שנ' על כבודו כי גלה ממנו, כלומר עמו של עגל מתאבלין
והכומרים שהיו עליו מגילין עכשיו מתעצבין, על כבודו כי גלה, כלומר לקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו, ניטל כולו, בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו. שרי למימר לגוי שקליה לעבודה זרה ואנחיה בשת שלך. [פי' שת ותחת],
כדכתיב וחשופי שת ערות מצרים ופירושו מקום השתנת מי רגלים, ובתחת מקום הצואה. ואמר רב אשי מאן דסני שומעניה, כגון השותה בארבעה מיני זמר וכיוצא בו, כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה, ומפורש בחגיגה,
וכל שכן בדבר שהוא יתר מזו. שרי לבזוייה בשי"ן וגימ"ל. כלומר מי ששמעו רע, מותר לבזותו בן זונה דגיירא וגיירתי, ונגלו שוליו ונחמסו עקביו. (ופיר') [ופ"א] בן שפחה בן גוי. כדגרסינן בסנהדרין כמן קרינא לרשיעא בר צדיקא, רשיעא בר רשיעא
כי האי תנא כו'. [תוספתא] ר' יהושע בן קרחה אומר וישימם למחראות קורין אותו בכינוי מפני שגניי לעבודה זרה הוא. הכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים, כתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד. ר' יהודה אומר המתרגם פסוק בצורתו הרי זה בדאי
והמוסיף הרי זה מגדף. פירוש המתרגם השם בצורתו בדאי והמוסיף עליו זולתי התרגום שלנו הרי זה מגדף. תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא להוסיף ולא לפחות ולא לשנות אלא אם כן הוא אביו או רבו. ירושלמי תפלין ומזוזה מי קודם,
שמואל אמר מזוזה קודמת שכן נוהגת בשבתות ובימים טובים מה שאין כן בתפילין. רב הונא אמר תפילין קודמין שנוהגין במפרשי ימים והולכי מדברות מה שאין כן במזוזה. מתניתין מסייעא לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת
אין עושין אותה תפילה, למה שמעלין בקדש ולא מורידין. הדרן עלך הקורא