בני העיר פרק
רביעי מגילה
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
דמעלמא קאתו לה. נראה לפרש הכי כיון שרוב בני אדם
לוקחין ספרים. נביאים וכתובים: אבל מכרו תורה כו'. שמעלין
ב א
א) ב)
ג)
רגילים ללכת שם להתפלל אף על פי שאין נותנים כלום
בקדש ולא מורידין. תוספתא מעלין בקדש דכתיב ויקם משה את
ט)
ד)
בבנינו מכל מקום כיון דלדעת אותן רבים נעשה חמורה קדושתו
המשכן בצלאל עשה ומשה שהיה גדול ממנו הקימו ולא
ג ב
ה) ו)
ואינן יכולין למוכרו ועוד יש לפרש כיון שרבים נותנים בבנינו ובשאר
מורידים דכתיב את מחתות החטאים
האלה בנפשותם ועשו אותם
ג
צרכיו ובסמוך נמי דקאמר רב אשי
רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום
ז)
דאדעתא דידי קאתו היינו ממה
לפני ה' ויקדשו וגו'
(א) יקחו ספרים ספרים לוקחין תורה אבל אם
ד ד
ח)
כיון שהוקדשו הוקדשו י) עד כאן: וכן
שנותנים בו לעשות רצונו:
ט)
מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו
ואמאי והא דכרכים נינהו.
י)
במותריהן. מכרו ספרים ולקחו
מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה תיבה לא
ה ה
משמע דסבירא ליה
ממקצת הדמים תורה לא יקחו מן
יקחו בית הכנסת בית הכנסת לא יקחו את
ו ו
למקשן דכיון דלא מיזדבני דאין להן
המותר דבר שקדושתו פחותה:
הרחוב וכן במותריהן: גמ' בני העיר
גמ' זו דברי ר' מנחם כו'. בהדיא
ליטמא בנגעים משום דלא מיקרי
ז ז
שמכרו רחובה של עיר אמר רבה בר בר
אחוזתכם וגם לא קרינן ביה אשר לו
אמרינן בתוספתא דמגילה דהוא
❖
חנה אמר רבי יוחנן זו דברי ר' מנחם בר
אמרה: הואיל והעם מתפללים בו
הבית וקשה דהא בפ"ק דיומא
כ) ל)
בתעניות ובמעמדות. כדתנן במסכת
מחייב ר"מ בית הכנסת של כרכים
יוסי סתומתאה אבל חכ"א הרחוב אין בו
א
מ)
במזוזה וגם מוקי ברייתא דהתם
תעניות עברו אלו ולא נענו
נ) ס) ע)
משום קדושה ור' מנחם בר יוסי מאי טעמיה
תורה אור השלם
דקאמר דבית הכנסת מיטמא בנגעים
מוציאין את התיבה לרחובה של עיר.
הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות
1. כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן
כוותיה ועוד קשה אמאי נקט של
תוספת'ט) ובמעמדות (ב) תנןכ) מתכנסין
ורבנן ההוא אקראי בעלמא: בית הכנסת
אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה
❖
כרכים דהא (ר"מ) לא מפליג התם
ע)
בעריהן וקורין במעשה בראשית
וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ
לוקחין תיבה: אמר רבי שמואל בר נחמני
ויקרא יד לד
בין של כרכים לשל כפרים לענין
אֲחֻזַּתְכֶם:
ותניא בגמרא ל) אנשי מעמד נכנסין
2. לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְיָ יִשְׁכֹּן
א"ר יונתן ב לא שנו אלא בית הכנסת של
נגעים ומזוזה ויש לומר דודאי המקשן
לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות
לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל
הגהות הב"ח
כפרים אבל בית הכנסת של כרכין כיון
טעה בתרתי חדא דאין חילוק בין
בשבת אפשר בית הכנסת היה להם
הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן:
❖
(א) במשנה לוקחין
דברים לג יב
דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני ליה
כרכים לשל כפרים כדמסיק התם
קבוע ברחובה של
עיר ומתכנסין
(ב) רש"י
לרבנן דר"מ דהיינו ר' יהודה וגם
שם המעמד כולו כדרך ששנינו
דהוה ליה דרבים אמר רב אשי האי בי
והא דתנן
ג
טעה בהא דאע"ג דלא מיזדבני יש
דבית
בביכורים כל העיירות
כנישתא דמתא מחסיא אף על גב דמעלמא
גליון הש"ס
ולמשכים היה
להן ליטמא
בנגעים לרבי מאיר:
מ) לעיירות של
שבמעמד מתכנסין
אתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא
רש"י ד"ה תוספתא
ורצועה
יוצאה מחלק יהודה
מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו
ובמעמדות וכו'.
מזבנינא לה מיתיבי א"ר יהודה מעשה
לחלק בנימין ובה היה
נכנסין לבתים ולנין שם והיה הממונה
בבית הכנסת של טורסיים שהיה בירושלים
מזבח בנוי.
קשה דהא בפרק איזהו
אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו
(ג) בא"ד
שמכרוה לרבי אליעזר ועשה בה כל צרכיו
מקומן אמר דבקרן
הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה
שם ד"ה
הוה
והא התם דכרכים הוה ההיא בי כנישתא
טורסיים צורפי נחושת.
דרומית מזרחית לא היה יסוד לפי
ואקראי הוי שמעמד הזה אינו חוזר
(ג)
שלא היה יסוד אלא בחלקו של טורף
זוטי הוה ואינהו עבדוה מיתיבי בבית ארץ
חלילה עד חצי שנה ובתלמידי רבינו
1
(ז) בנימין דכתיב בנימין זאב יטרף
יצחק הלוי מצאתי $ ובמעמדות לא
שם ד"ה לא שנו כו' ובהכ"נ
אחוזתכם ד אחוזתכם מיטמא בנגעים ואין
בחשיבותו.
אלמא שכל המזבח
גרסינן ומפרש שלא היתה תפלתן
ירושלים מיטמא בנגעים אמר רבי יהודה אני
ברחוב עד כאן: אקראי בעלמא.
בנוי בחלקו של בנימין וי"ל אותו קרן
לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא
אינו תדיר: לא שנו. דיכולין למכור
דרומית מזרחית שלא היה בו יסוד
בתי כנסיות ובתי מדרשות מיטמאין אמאי
בית הכנסת אלא של כפרין: אבל
שהיה בחלק יהודה על זה היה מצטער
הא דכרכין הוו אימא א"ר יהודה אני לא
של כרכין. הוה להו בתי כנסיות
בנימין לבולעה כדי שיהא כל המזבח
אף
שמעתי אלא מקום מקודש בלבד במאי
לא המטות. פירש
בחלקו:
דרבים והכל בעליהן ואין בני העיר
קמיפלגי ת"ק סבר לא נתחלקה ירושלים
לבדם בעלים להם: טורסיים.
הר"ר יוסף דסבירא ליה דכיון
ה
(ד) ד"ה
$ צורפי נחושת: ואין ירושלים מטמאה
שהקרקע מקום המטות לא היה
לשבטים ורבי יהודה סבר נתחלקה ירושלים
מטמאין (ה) ד"ה
בנגעים. דלאו אחוזה היא כדאמרי'
מיוחד לבעלים לא היה כח בידם
לשבטים ובפלוגתא דהני תנאי דתניא מה
להשכירם שכירות שלם ומכל מקום
לקמן. דסבירא ליה להאי תנא לא
היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות
ובית קדשי הקדשים שהוא
מחמת
מטלטליהם היו נוטלין
נתחלקה ירושלים לשבטים ולא נפלה
לצד נשאר
והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם
בגורל לא ליהודה ולא לבנימין: אני
עורות הקדשים:
והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה
קרן
לא שמעתי. שלא יהא מיטמא אלא
אוגורה
מזרחית דרומית
יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של
❖
מקום מקדש בלבד משום דבית של
(ו) ד"ה
בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום
בקדושתו
קודש הוא וגבי נגעים ובא אשר לו
בקדושתן
לבולעה שנאמר חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין ונעשה
הבית בעינן אבל ירושלים
2
שבעה
רבינו חננאל
מיטמא בנגעים דסבר נתחלקה
(ז) תוס'
אושפיזכן לשכינה והאי תנא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים
שהוא
פרק שלישי: בני העיר
לשבטים ואחוזתכם קרינא ליה. קתני
דתניא אין משכירים בתים בירושלים מפני שאינן שלהן ר"א (בר
❖
ו
בני העיר שמכרו רחובה של
מיהת לרבי יהודה דאית ליה נתחלקה
צדוק) אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפיזין נוטלין אותן
עיר לוקחין בדמים בית הכנסת
לא שנו אלא מקום מקדש אבל בתי
כו'. אוקימנא לר' מנחם בר'
בזרוע אמר אביי ש"מ אורח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא באושפיזיה
יוסי סתימתאה, דסבר הואיל
כנסיות ובתי מדרשות שבה (ד) כשאר
מוסף רש"י
והעם מתפללין בה בתעניות
אמר רבא ז לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד
בתי העיר ואע"ג דשל כרך הוא:
סתומתאה.
ובמעמדות יש בה קדושה.
אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו
מקודש. אף בתי כנסיות משמע:
ואין ירושלים
אבל חכמים אומרים אקראי
מיטמא בנגעים.
בעלמא הוא, הרחוב אין בו
למישתא
הר הבית. בכניסתו מצד המזרח. כל
משום קדושה. פי' דברי ר'
מה שיש שם פנוי קרוי הר הבית שאין לה שם אחר: והלשכות. שבתוך החיל: והעזרות. שלשתן עזרת נשים ועזרת ישראל הן אחת
פלוני סתימתאה, זו המשנה
(יומא יב.) אני לא
עשרה אמה שישראל רשאין ליכנס לפנים מן השער ואחריהם לצד מערב לעזרת כהנים י"א אמה שבין דריסת רגלי ישראל למזבח
אף על פי שהיא סתם משנה,
שמעתי.
אינה לר' מאיר כדקיימא לן
החיצון: ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל (ה). מצד מערב. עכשיו יותר בנתיים מקום המזבח ל"ב אמה ובין האולם והמזבח כ"ב
אלא מקום מקדש
סתם משנה ר' מאיר היא,
אמה שלא פירש של מי הוא חזר ופירש רצועה יוצאה כו' לימדך כאן רצועה זו לבדה ליהודה אבל צפונו של מזבח ודרומו ומערבו
בלבד.
אלא [ל]ר' עקיבא היא אי
לר' מנחם בר' יוסי היא זו
של בנימין. ובמסכת זבחים אמרינן שאין ליהודה באותה הרצועה אלא המזרחית מקום היסוד ולכך לא היה יסוד למזרחו של מזבח:
נ)
המשנה והיא שנוייה סתם.
והיה בנימין הצדיק. צופה ברוח הקדש שכן עתיד להיות ומצטער עליה: חופף עליו. אדם המצטער חופף ומתחכך בבגדיו. לשון
ולא כל דבריהן של חכמים
(שם)
שפשוף כמו נזיר חופף ומפספס : אושפיזכן. שהיה ארון בחלקו: והאי תנא סבר כו'. והיינו תנאי דאמרן לעיל:
במאי קמיפלגי.
הללו בכל המשנה סתומין
(שם) הר הבית
הן, אלא המשניות שהזכירום
אין משכירין. בעלי בתים את בתיהם לעולי רגלים אלא בחנם נותנין להן ונכנסין לתוכן: עורות קדשים. תודה ושלמים
בלבד. [פיסקא] בית הכנסת
הלשכות והעזרות.
שהעורות לבעלים: גולפא. קנקן של חרס שנשתמש בו: ומשכא. אם שחט בהמה: לא שנו. דאין מורידין דמים מקדושתן
לוקחין תיבה. אוקימנא בכנסת
ס"ת והלה מנהיג ספרים בהוייתן: אלא שלא מכרו.
$ ובית הכנסת (ו) בחשיבותו עומד אף ביד לוקח דומיא דספרים לוקח בהן
של כפרים, אבל כנסת של
כרכים לא מזדבנא משום
הטובים ברשות העם. [אבל אם מכרו וכו'] פקעה קדושה מן החפץ ומן הדמים ומותר לעשות מהן כל רצונם. והיינו דבעא
שהיא של רבים. אמר רב אשי
מיניה רבינא מרב אשי על תילא דבי כנישתא ס) מהו למיזרעה אלמא במכר כל דהו הבית והמעות בקדושתייהו קיימי:
כנשתא דמתא מחסיא אע"ג
למישתא דמעלמא קא אתו לה ושל
(שם) ורצועה היתה יוצאת מחלקו של
רבים היא, כיון דאדעתא דידי אתו אי בעינא מצינא מזביננא לה. וכנסת של טרסיים בירושלים שקנאה ר' אלעזר בן עזריה
יהודה.
הם עשאוה לעצמם ולא מסרוה לרבים, לפיכך מכרוה. וכנסת של כרכין אין מוכרין לפי שאינה שלהן, והתניא [אחוזתכם]
מטמא בנגעים ואין ירושלים מטמא'ה בנגעים. אמר ר' יהודה אני לא שמעתי שאין מטמא בנגעים אלא בית המקדש.
הא בתי כנסיות דירושלים מיטמאין, אמאי והא דכרכים נינהו. ופרקינן אימא לא שמעתי אלא מקום מקודש ואפילו בתי
כנסיות במשמע. במאי פליגי, תנא קמא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים, ואינה אחוזה לפיכך אינה מטמאה. ור' יהודה
סבר נתחלקה ואחוזתם היא, זולתו מקום מקודש. וכי הני תנאי מה היה בחלקו של יהודה הר הבית לשכות ועזרות,
מה בחלקו של בנימין כו', האי תנא סבר נתחלקה וחלק ליהודה ובנימין היא. והאי תנא סבר לא נתחלקה, דתניא אין
משכירין בתים בירושלם לפי שאינן שלהן כו'. אמר אביי שמע מינה דרך ארץ להניח אכסניי לבעל הבית הקנקן שהיה בו היין
(זבחים נג:) חופף. (שם נד.)
ושתאו, והעור של כבש ששחט ואכלו. אמר רבא לא שנו, מכרו רחוב לוקחין בדמים בית הכנסת כך וכך וכו', אלא אם לא
(יומא יב.) אושפיזכן לשכינה. (שם)
מכרו
שבעה
טובי העיר במעמד
אנשי
העיר.
אבל
אם
מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אפי'
(סוטה לז.) והאי תנא. סבר לא נתחלקה. (יומא יב.) עורות קדשים.
(שם) גולפא. ומשכא. (שם)