כו:
בני העיר פרק
רביעי מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אוגורה
ומשכונה אסור. קשה דהא רבי מאיר לא אסר
למישתא ביה שיכרא. לקנות בדמים ולעשות
שכר לשתות: תילא.
ח א
א) ב)
ג)
כל בית הרוס קרוי תל כמו והיתה תל עולם : כשורי.
במתניתין אלא ממכר עולם אבל על תנאי שרי ומאי
קורות של בית הכנסת ישן היו צריכין לתתן בחדש: הא דאמר רב
שנא ונראה לי דהאי דר"מ שרי למכור על תנאי היינו של רבים לרבים
ט ב
ד)
חסדא. בבבא בתרא בהשותפין: משום פשיעותא. שמא יפשע
להתפלל שם דאין במכר זה זלזול והא
דאסרי' הכא משכנתא הוי
ה) ו)
י ג ד
(אלא) ויתייאש ולא יבנה אחר: כי
דיחיד משום זלזול:
ז)
תשמישי קדושה וכו' נרתק של
האי גוונא מאי. שאין סתירתו
למישתא ביה שיכרא (א) שפיר דמי רבינא
יא ה
תפילין ורצועותיהן.
אלא לבנינו של זה: חלופי וזבוני.
הוה ליה ההוא תילא (ב) דבי כנישתא אתא
ח)
מכאן משמע שהדל"ת והיו"ד שבקשר
חלה קדושתו על החילוף או על
לקמיה דרב אשי $ אמר ליה מהו למיזרעה
הרצועה אינן אותיות גמורות ולא
הדמים והוא יצא מן הקדושה
אמר ליה זיל זבניה משבעה טובי העיר
להשתמש בו: ליבני. לבינים של בית
הוי הלכה למשה מסיני כי אם השי"ן
במעמד אנשי העיר וזרעה רמי בר אבא
יב ו ז ח
ט)
הכנסת: בעתיקי. שנבנו כבר
שבבתים מדלא קרי הכא לרצועות
הוה קא בני בי כנישתא הוה ההיא כנישתא
בכותל בית הכנסת (ג) שנפל: אבל
אלא תשמישי קדושה והכי נמי משמע
י)
עתיקא הוה בעי למיסתריה ולאתויי ליבני
כ)
בחדתא. שנעשה לשם בית הכנסת
בהקומץ רבה
ל)
לית לן בה: ואפי' למ"ד. במסכת
דלא קרי להו אלא תשמישי קדושה
וכשורי מינה ועיולי להתם יתיב וקא מיבעיא
יג ט י
מ)
והכי נמי משמע בפרק שני דשבת
סנהדרין בפרק נגמר הדין
נ) ס)
ליה הא דרב חסדא דאמר רב חסדא לא
א
דפריך והאמר אביי שי"ן
גבי אורג בגד למת דאסור בהזמנה
ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא
❖
יד כ
ע)
של תפילין הלכה למשה מסיני ולא
מ) בתכריכי המת דאסירי בהנאה
אחריתי התם משום פשיעותא כי האי גוונא
פריך כך מן הדל"ת והיו"ד ולא קשה
דגמרינן שם שם מעגלה ערופה
מאי אתא לקמיה דרב פפא ואסר ליה
טו ל
ב
כדמפרש התם: הני מילי באורג
מההיא דמנחות גבי וראו
גליון הש"ס
לקמיה דרב הונא ואסר ליה אמר רבא
בגד למת. שאינו חסר אלא אריגה
כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך
גמ' א"ל מהו למזרעיה.
האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי אוגורה
טז מ
ויראו ממך ואמרו אלו תפילין שבראש
וכיון שנארג מיד הוא ראוי לפורשו
ג
ומשכונה אסור מאי טעמא בקדושתה קאי
שיש לפרש הטעם לפי שהן לעולם
על המת (ד) אבל לבינים מחוסרים
בגובה של ראש ונראים לעולם שפיר
עשייה לבנותן בכותל והלכך בשל
ליבני נמי חלופינהו וזבונינהו שרי אוזופינהו
יז נ
שם פליגי בה
אות אבל אותן של יד אינן נראין
לבינים דבית הכנסת הוה ליה כטווי
רב אחא ורבינא.
אסור הני מילי בעתיקתא אבל בחדתא
ואין בהן אות כדכתיב והיו לך לאות
לאריג וליכא למ"ד בכי האי גוונא
לית לן בה ואפילו למאן דאמר הזמנה
דהזמנה מילתא היא: מתנה. נתנו
ודרשינן ולא לאחרים
שם לנטורי בעלמא
מילתא היא ה"מ כגון האורג בגד למת
יח ס ע
עבידן.
לאות אבל למה שפרש"י התם דהטעם
בני העיר בית הכנסת לתשמישי חול:
אבל הכא כטווי לאריג דמי וליכא למאן
שם וחוצץ
ותשמישי מצוה. דברים ששימשו
הוי משום שיש בהן השי"ן והדל"ת
בפני הטומאה.
דאמר מתנה $ פליגי בה רב אחא ורבינא
בהן מצוה: דלוסקמי. כמו אמתחת
דהוי רוב אותיות של שדי לפירוש זה
❖
יט פ
חד אסר וחד שרי מאן דאסר בהאי תפקע
קשה כדמשמע בכל הני שהבאתי
(ו)
ושק לשום בו [ספר]: תיק ונרתיק
ד
קדושתה ומאן דשרי אי לאו דהוה ליה
דהיו"ד והדל"ת לא חשיבי אותיות ס):
חדא היא אלא שלשון תיק נופל על
❖
מריש הוה אמינא האי פריסא
דבר ארוך ולשון נרתיק נופל על דבר
הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה הדר הוה
הגהות הב"ח
תשמיש דתשמיש הוא.
קצר: כורסיא. בימה של עץ:
ליה מתנה כזביני ת"ר תשמישי מצוה
ה
(א) גמ'
תורה אור השלם
תשמיש דתשמיש. שפורס מפה עליו
פי' הקונטרס יריעה שפורסין סביב
ולמשטח ביה
נזרקין ו תשמישי קדושה נגנזין ואלו הן
הארון בתוכו וקשה שהרי הארון עצמו
ואחר כך נותן ספר תורה עליו:
1. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת
פרי
תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית ואלו
(ב) שם
דמותבי ספר תורה עליה. בלא
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת
הוי תשמיש קדושה (ז) ואמר ע) (התם)
הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין
הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר
מפה: פריסא. יריעה שפורסין
שאסור לעשות ממנו כורסיא אלמא
הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם
ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתיק של תפילין
סביבות הארון מבפנים: תשמיש
שהתיבה קדושה יותר מן הפורסין
(ג) רש"י
וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה
ונפל (ד) ד"ה
ורצועותיהן אמר רבא מריש הוה אמינא
וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן
דתשמיש הוא. תשמיש של ארון:
לכך נראה לי שפורסין אותה סביב
יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים:
דעייפי ליה. פעמים שכופלין אותו
❖
הארון מבחוץ:
האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא ושרי
ירמיהו לב יד
תחת ס"ת: דאירפט. ארון שנתקלקל
בשלבנו לבית
כוותיה
כיון דחזינא דמותבי עלויה ס"ת אמינא
ונפרד מחבורו. ויש דוגמתו בברייתא
ז תשמיש קדושה הוא ואסור
ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא
(ה) ד"ה
רבינו חננאל
ביבמות מנעל המרופט:
בחבלים
תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי סיפרא עלויה
וארוזים באמלין
תיבותא זוטרתי. לעשות תיבה
למישתא בה שיכרא,
אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור ואמר רבא האי תיבותא דאירפט
דמחתין
כלומר להוציא הדמים
ח
ט
קטנה מן הגדולה הראשונה:
(ו) תוס'
לחולין, שפיר דמי, הרשות
מיעבדה תיבה זוטרתי שרי כורסייא אסיר ואמר רבא האי י פריסא דבלה
מיעבדא כורסיא. בימה: אסור.
בידו. רב אשי אמר ליה
למיעבדיה פריסא לספרי שרי לחומשין אסיר ואמר רבא הני זבילי
מדמשמע
שירדה מקדושתה: פריסא דבלה.
לרבינא זיל זבין ההוא
כ
(ז) ד"ה
תילא דכנשתא משבעה
יריעות הארון שבלו: לחומשין. יש
דחומשי וקמטרי דספרי תשמיש קדושה נינהו ונגנזין פשיטא מהו דתימא
מדאמר רבא
טובי העיר במעמד אנשי
ספרים שהן עשויין כל חומש לבדו
תיבותא
הני לאו לכבוד עבידן $ לנטורי בעלמא עבידי קמ"ל ההוא בי כנישתא
העיר, וזרעיה. ר' אמי הוה
הפריסא
[בני] בי כנשתא ובעא
וכולן בגליון: זבילי. כמין דלוסקמי:
דיהודאי רומאי דהוה פתיח לההוא אידרונא דהוה מחית ביה מת והוו
❖
למיסתר כנשתא עתיקתא
קמטרא. ארגז שקורין אשקריניי"ו.
בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו דלו
ולאיתויי כשורי מינה
והרבה יש בתרגום של יהונתן בן
ולעיולינהו בחדתא דבני.
תיבותא אותבוה דהוה ליה כלי עץ העשוי לנחת וכלי עץ העשוי לנחת
ל
ואסרו ליה רב פפי ורב
עוזיאל (ה) חבלים חבושים
לעזי רש"י
הונא בר תחליפא. אמר
אינו מקבל טומאה מ $ וחוצץ בפני הטומאה אמרו ליה רבנן לרבא והא
ארגזים אמליץ דזהוריתא בקמטרין
רבא בי כנישתא חלופה
אשקריניי"ו [אישקרי"ן].
❖
זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ספר תורה עלויה והוה ליה מיטלטלא מלא
וכן לאשר על המלתחה לדעל קמטריא
וזבונה כדאמרן. [מתנה]
קופסה (בעיקר לתכשיטים).
כזביני דמי ושרי. אבל
וריקם אי הכי לא אפשר אמר מר זוטרא מטפחות ספרים שבלו עושין
: בי כנישתא דרומאי.
נ
להשכירה ולמשכנה אסיר,
אנשי ישראל באו מרומי למחוזא
אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן ואמר רבא ספר תורה שבלה
ס
מאי טעמא בקדושתא
מוסף רש"י
ונתיישבו שם ועשו להם בית הכנסת:
קיימא וקא משתמשי
גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות אמר רב אחא בר
משום פשיעותא.
בקודש. לבינים נמי
אידרונא. חדר שמשימין בו מת והיה
יעקב ע ובכלי חרס שנאמר 1 ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים
חלופינהו וזבנינהו שרי,
מונח בו מת עד שלא נקבר: מחית.
(ב"ב ג:) כלי
אוזופינהו אסיר. והני מילי
(ואמר) רב פפי משמיה דר' פ מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן
עץ העשוי לנחת.
בעתיקתא, שהרסו בית
כמו מונח כדמתרגמינן ותנח בגדו
לבי כנישתא
אסיר ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא אמר רב אחא
הכנסת והוציאו אותם
אצלה ואחיתתיה : בעו
מן הכתלים, אבל לבנים
כוותיה
כהני למיעל ולצלויי. בההוא כנישתא
חדשים שעדיין לא בנאום
בכנסת שרי. ואפילו למאן
אין יכולין ליכנס מפני הטומאה הנכנסת בבית הכנסת דרך הפתח מבית לבית דהכי תנן במסכת אהלות : דלו תיבותא. הגביהו הארון
דאמר הזמנה מילתא היא,
ממקומו: כלי עץ העשוי לנחת. במקום אחד אינו מקבל טומאה דאיתקש כלי עץ לשק לענין טומאה דכתיב וכל כלי עץ או בגד או עור או
הני מילי כגון אורג בגד
שק מה שק המיטלטל אף כלי עץ המיטלטל נ). כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה: מטפחות ספרים. אף של
(יומא כא:)
למת דחזי לאישתמושי
ביה ואסיר, אבל הני ליבני
ס"ת: ואפילו שונה הלכות. כלומר אפילו לא שימש תלמידי חכמים בהש"ס ובגמרא אלא במשניות ובברייתות: מבי כנישתא לבי רבנן.
[כ]מפריש (כ)מטוה לארוג
לעשות
בו דמי, דליכא מאן דאמר
(דילמ') [דליבעי] אתנו עלייהו מעיקרא. תנו רבנן תשמישי מצוה נזרקין, פי' כיון שנתקיימה המצוה ושלמה, נזרקים. כגון עצי סוכה וארבעת מינים שבלולב ושופר וציצית, אלו וכיוצא בהן אין בהו קדושה. אבל כגון
דלוסקומי ספרים, ותפילין ורצועותיהן ונרתיקן, ומזוזות, ותיק של ספר וכיוצא בהן תשמישי קדושה, נגנזין. וכן כסא אע"פ שמניחין בו ספר תורה לפרקים, וכן פריסא שכופלין אותה ופורסין עליה ספר תורה או פורסין
אותה על ספר תורה, וזבילי דחומשי, וקמטרי דסיפרי, כל אילו תשמישי קדושה הן ונגנזין. תיבה דאירפט, פי' [תיבה] שנתחלחלה, כדגרסינן מנעל מרופט, וזקנים מרפטי שפתייהו. מותר לעשות ממנה תיבה קטנה. אבל כסא
אסיר דלא מיחדא תשמישיה לספר תורה. כורסיא נמי שנשברה מותר לעשות [ממנה כורסיא זוטא, אבל דרגא לכורסיא אסיר. פירסא שבלה] מותר לחתוך הבלוי ולעשותו קטן, אבל פריסא לחומשין לא. אמר רבא ספר
תורה שבלה גונזין אותו בכלי חרש אצל תלמיד חכמים ואפילו שונה הלכות. מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן. ההיא כנישתא דהוה פתוחא לאידרונא דהוה מחית בה מת, בעו כהנים
מיעל צלויי בכנשתא התם. אמר להו רבא דלו תיבה אותבוה אבבא, דליהוי כלי עץ העשוי לנחת, כלומר (מת) שאינו מטלטל, וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה. אמרו ליה רבנן והא זימנין
דמטלטלין לה כי מנח ספרא עילויה והוה ליה מיטלטל מלא וריקן. אמר להו המטלטל מלא וריקן אינו עשוי לנחת לעולם, וכל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש.