ד:
מגילה נקראת
פרק ראשון מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ויעבירנה
ארבע אמות ברשות הרבים. קשה אמאי לא קאמר
למימרא דתקנתא דכרכין היא. כדי שיספקו משמע כדי שיהו פנויין
כב א ב
א)
ב) ג)
ליום השמחה: אלא אימא מפני שמספקין. שכר הוא להם בשביל
ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים דאורחא
ד)
דמילתא הוי טפי ויש לומר דמרה"י לרה"ר לא טעו אינשי אבל זימנין
שהן מספקין הלכך היכא דאין נכנסין לא קולא הוא לגבייהו ואין
כג ג
ה)
כאן שכר: סידרא דירחא. דקתני בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו כסדר
שהמגילה קיימא כבר ברשות הרבים
ויעבירנה ארבע אמות בגווה
ו) ז)
ועי"ל דלהכי לא נקט מרשות היחיד
ט)
מנין החודש וכשבא לפרשה נקט סדר
כד ד ה
ח)
לרשות הרבים לפי [שלפעמים] שאין
ימי השבת ושמעינן ימי החודש
❖
למימרא דתקנתא דכרכין הוי והתנן חל
שם חיוב חטאת י) (כיון) שלא היתה
ט)
לאחריה חל להיות ערב שבת כפרים
להיות בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו
עקירה ראשונה לשם כך כגון המפנה
מקדימין ליום הכניסה הרי י"ג חל
ביום ואם איתא ליקדמו ליום הכניסה הוו להו
מוסף רש"י
חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן
להיות בשבת (א) הרי י"ב חל להיות
י)
עשרה ועשרה לא תקינו רבנן ת"ש חל
❖
כ)
אימתי.
להוציאן דפטור מהאי טעמא
אחר השבת כפרים מקדימין ליום
: ויעבירנה ארבע
להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין
במקום שנכנסים בשני
הכניסה הרי י"א: ומשני איידי
ובחמישי.
בו ביום ואם איתא ליקדמו ליום הכניסה
אמות ברשות הרבים. אבל מילה
דמיתהפכי ליה נקט סידורא דיומי.
תורה אור השלם
דאחד עשר הוא מיום הכניסה ליום הכניסה
בשבת אין לדחות דהא חמירא שכן
כ)
כלומר ע"י שאם היה אוחז ימי השבת
אבל במקום שאין
1. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת
נכרתו עליה י"ג בריתות וגם אין
לא דחינן תא שמע א"ר יהודה אימתי
לפי סדר ימי החדש יהו נהפכין לו
נכנסים.
עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה
אדם מל אלא אם כן הוי בקי דסכנה
וטועה בגירסתו השונה את המשנה
במקום שנכנסים בשני ובחמישי אבל מקום
עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת
יש בדבר אך נשאל לר"י הלוי איך
לפי שהיה צריך להזכירן לאחוריו אחר
יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל
שאין נכנסים בשני ובחמישי אין קורין אותה
(לעיל ב:) זמנו של זה
שָׁנָה וְשָׁנָה:
תוקעין במוצאי יום הכפורים והלא
השבת דהיינו י"א בשבת י"ב ערב
❖
לא זמנו של זה.
אלא בזמנה ואי סלקא דעתך תקנתא דכרכין
אסתר ט כא
אסור לעשות מלאכה $ עד שיבדיל
שבת י"ג מתוך כך הוא בא לדלג
היא משום דאין נכנסים בשני ובחמישי
(לעיל ב.)
ותו שמא ילך אצל בקי כדחיישינן
ולטעות להכי נקט סידורא דיומי
ויעבירנה ארבע אמות
מפסדי להו לכרכין לא תימא כדי שיספקו
גליון הש"ס
בר"ה שחל בשבת ואם כן היה לנו
וסדר החודש הבא לו לאחוריים אינו
ברשות הרבים.
מים ומזון אלא אימא מפני שמספקים מים
למיחש להאי גזירה ותירץ דמשום
תוס' ד"ה ויעבירנה כו'
מזכירו בפיו דהרי מאליו הוא נשמע
עד שיבדיל.
ומזון לאחיהם שבכרכין: כיצד חל להיות
ואין כאן עוד טעות: מני מתני'.
דתקיעת שופר חכמה ואין מלאכה
בא"ד שאינה
וגם לא חיישינן שמא ילך אצל בקי
דקתני חל להיות ע"ש עיירות ומוקפות
בשני בשבת כפרים ועיירות גדולות קורין בו
אלא כו'.
דמשום תקיעה אחת $ שאינה אלא
חומה קורין בו ביום אי רבי אי רבי
ביום וכו': מאי שנא רישא דנקט סידורא
❖
יוסי: בכל שנה ושנה. להיות עושים
משום זכר ליובל לא אצטריך כולי
דירחא ומאי שנא סיפא דנקט סידורא דיומי
האי כראש השנה דאורייתא היא
את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם
איידי דמיתהפכי ליה נקט סידורא דיומי: חל
וצריך שלשים קולות ורבינו שמואל
בכל שנה ושנה כל השנים יהו שוות:
הגהות הב"ח
להיות בע"ש וכו': מתני' מני אי רבי אי רבי
דלא אפשר. דאם כן לא יקדמו
אומר דדוקא בשבת ובר"ה דאם
(א) רש"י
יוסי מאי רבי דתניא חל להיות בע"ש כפרים
מעבירו ארבע אמות ברשות הרבים
עיירות למוקפין שאינן יכולין לקרות
כפרים
ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין
מקדימין ליום הכניסה
בשבת: מה כל שנה ושנה עיירות
איכא איסורא דאורייתא בהא ודאי
❖
בי"ד. לכך אין נדחות ממקומן
יש לחוש אבל במוצאי יוה"כ דאפילו
חומה קורין בו ביום ר' אומר אומר אני לא
❖
ודלא כתנא קמא דרבי: זמנו של זה
אם מעבירו ד' אמות ברשות הרבים
ידחו עיירות ממקומן אלא אלו ואלו קורין בו
(סוכה מג.)
א
לא הוא זמנו של זה. הלכך לא עבד
לא הוי אלא איסור דרבנן בהא ודאי
רבינו חננאל (המשך)
ביום מאי טעמא דת"ק דכתיב בכל שנה
1
כתנא דמתני' כו': דלא אפשר.
לא גזר דהוי גזירה לגזירה:
ושנה מה כל שנה ושנה עיירות קודמות
סידורא דיומי. פירוש אילו
רבינו חננאל
ורב
יוסף אמר מפני שעיניהם של
דאי לא מקדמת להו למוקפין צריך
ששנא התנא סדר ימי
למוקפין אף כאן עיירות קודמות למוקפין
החדש ושנה חל להיות
אבל מיום הכניסה ליום
עניים נשואות למקרא מגילה.
אתה לעקור עיירות מפני מוקפין או
י"ד באדר באחד בשבת
הכניסה לא דחינן.
ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה
יקראו ביום אחד: הכא ערב שבת
ע"כ צ"ל דרב יוסף לא פליג אטעמיה
כפרים מקדימין בחמישי
ותריצנה להא דר' חנינא,
אין נדחין עיירות ממקומן אף כאן לא ידחו
זמנם. ואין לך צורך לדחותן: הכל
דרבה דהא גבי שופר ולולב ליכא
ליום הכניסה שהוא אחד
חכמים הקלו על הכפרים
עשר לחדש, חל להיות
שיהו מקדימין ליום
עיירות ממקומן שאני הכא דלא אפשר ורבי
חייבין. ומתוך שהוא מחוייב בדבר
טעמא אחרינא מכל מקום קאמר
יום רביעי (י"ד) [כפרים]
הכניסה מפני שמספקין
הכא טעמא אחרינא משום דאיכא
הוא בהול לצאת ידי חובה:
מ"ט בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין
קורין בשני בי"ב, ואם
מים ומזון לאחיהם
ויעבירנה ארבע אמות. ואפילו לן
נפקותא
מיהא במקדש דליכא שבות
חל להיות בשלישי קורין
שבכרכים. וכן תנא דבי
עיירות נדחין ממקומן אף כאן לא ידחו עיירות
הכפרים ביום הכניסה
שמואל. ואקשינן הלא
ואפ"ה
אסור משום האי סברא
בשדה ומגילה בידו יש לגזור על
ממקומן ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה
שהוא י"ג לחדש, הנה
עזרא אחר שבאו ובנו
הדבר: נשואות למקרא מגילה.
דקאמר רב יוסף:
נמצאו הימים מתהפכים
הבית תיקן קריאת התורה
הוה ושנה עיירות קודמות למוקפין אף כאן נמי
מאחד בשבת ליום רביעי
בשני ובחמישי ובמנחה
לקבל מתנות האביונים ואי אפשר
עיירות קודמות למוקפין שאני הכא דלא
ומיום רביעי יחזור ליום
בשבת, ובימי מרדכי
בשבת: גובין בו ביום. שמקדימין
שלישי, וכן בשבת ובערב
ואסתר שהיו בימי כנסת
אפשר מאי ר' יוסי דתניא חל להיות בערב שבת מוקפין וכפרים מקדימין
בו לקרות גובין הגבאים מתנות
שבת כסדר הזה, לפיכך
הגדולה [נ"א: ובימי
ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום רבי יוסי אומר אין מוקפין
האביונים ומחלקין לעניים: אדרבה.
אחז סדר הימים של
כנסת הגדולה שהיו בימי
שבוע. מני מתניתין דקתני
מרדכי ואסתר] לא היתה
קודמין לעיירות אלא אלו ואלו קורין בו ביום מ"ט דתנא קמא דכתיב בכל
משום דאמרו להקדים את הקריאה
שאם חל ארבעה עשר
תקנה זו ואין שם עדיין
הוא דאמרו להקדים את המתנות
שנה ושנה מה כל שנה ושנה עיירות בארבעה עשר וזמנו של זה לא זמנו
להיות בערב שבת כפרים
יום הכניסה, ואיך אמרה
מקדימין ליום הכניסה
משנתינו אלא שהכפרים
כדמפרש תנא טעמא ואזיל
של זה אף כאן עיירות בארבעה עשר וזמנו של זה לא זמנו של זה ואימא
ועיירות גדולות ומוקפות
מקדימין ליום הכניסה.
מפני שעיניהן של עניים כו':
בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין
חומה קורין בערב שבת.
ומצאנו בתלמוד ארץ
שמחה או רבי או ר' יוסי. רבי
ישראל כך, וכי מרדכי
מוקפין קודמין לעיירות שאני הכא דלא אפשר מ"ט דר' יוסי בכל שנה ושנה
דתניא רבי אומר אומר
ואסתר מתקינין סמניהן,
אני לא שידחו עיירות
כדאמרן להיותם מקדימין
מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות ואימא בכל שנה ושנה מה
ממקומן, אלא אלו ואלו,
ליום הכניסה, על מה
כל שנה ושנה זמנו של זה לא זמנו של זה אף כאן זמנו של זה לא זמנו של זה שאני הכא דלא אפשר וסבר
עיירות גדולות ומוקפות
שעזרא עתיד לתקן יום
חומה, קורין בערב שבת.
כניסה להיות קורין בספר
רבי עיירות לא דחינן ליום הכניסה והתניא חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה בועיירות גדולות
ר' יוסי מאי היא, דתניא
תורה בשני ובחמישי.
קורין בע"ש ומוקפות חומה למחר ר' אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה הכי
חל להיות בערב שבת
ואמר ר' מנא מי שסידר
כול', ר' יוסי אומר
את המשנה סמכה למקרא
השתא התם זמנם שבת היא והואיל דנדחו ידחו והכא זמנם ערב שבת כמאן אזלא הא דאמר רבי חלבו א"ר
אומר אני לא שיקדמו
משפחה ומשפחה מדינה
הונא פורים שחל להיות בשבת הכל נדחין ליום הכניסה הכל נדחין סלקא דעתך והא איכא מוקפין דעבדי
ומדינה עיר ועיר. [מתני]
מוקפות לעיירות אלא
מוקפות ועיירות קורין בו
כיצד חל להיות בשני
למחר אלא כל הנדחה ידחה ליום הכניסה כמאן כרבי דכולי עלמא מיהא גמגילה בשבת לא קרינן מאי טעמא
ביום. ודבריהן פשוטין
כפרים ועיירות גדולות
אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה (ובתקיעת שופר) ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה
הן. ואקשינן וסבר רבי
קורין בו ביום ומוקפין
חומה למחר. ירושלמי
לא ידחו עיירות ממקומן,
בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב רב
והתניא חל להיות בשבת
כל הני דתנינן חל להיות,
יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה תניא נמי הכי אע"פ שאמרו כפרים מקדימין ליום
כפרים מקדימין ליום
בארבסר אנן קיימין. אמר
הכניסה ועיירות גדולות
ר' יוסי מתניתה אומ'
הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום אע"פ שאמרו אדרבה משום דאמרו הוא אלא הואיל ואמרו שכפרים
ד
קורין בערב שבת ומוקפות
כן ומוקפת חומה למחר.
מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום
מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה אבל
חומה למחר ביום ראשון,
אמר ר' יוסי לית כאן חל
ה
רבי אומר אומר אני הואיל
להיות בשיני בשבת דאם
שמחה ונדחו עיירות מיום י"ד
כן מיקלע צומא רבה בחד
ידחו ליום הכניסה. ופרקינן הכי השתא, התם שבת זמנם ולהדחות עומדין ידחו ליום הכניסה, הכא ערב שבת זמנם, לאו
בשבא, וכן אם חל י"ד (באחד) בשבת מיקלע צומא רבה ערב שבת. ואף על גב דאם חל (ר"ד) [י"ד] באדר
לדחייה עומדין, הילכך יקראו בזמנם. ורבי הוא דאמר, כל הנידחיין ידחו ליום הכניסה. כולי עלמא מיהת, בין רבי בין ר' יוסי
להיות בשיני בשבת יבא פסח בד', לא הבאה המשנה להזכיר שחלו ממש אלא סידור יומי נקט, והכי קאמר
בין רבנן דפליגי עלייהו, מגילה בשבת לא קרינן לה, מאי טעמא אמר רבה הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיין בה וכו'
אילו חל להיות בשיני אין מקדימין וקורין בחמישי ואף על גב שלא חל לעולם. חל להיות בשלישי כפרים קורין
כדאמרן, והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב, כולהו חדא גזירה היא שמא יעבירם ארבע אמות ברשות הרבים. ואסיקנא
בי"ג חל להיות ברביעי כפרים קורין בי"ב חל להיות בחמישי קורין בחמישי, מיום הכניסה ליום הכניסה לא
במסכת סוכה מפני מה אין לולב דוחה [את ה]שבת ביום טוב [ה]ראשון, והלא מצותו מן התורה אפילו בגבולין, ואוקימנא
דחינן. חל להיות בערב שבת כפרים קורין בי"ג. חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ב. חל להיות
משום דלא ידעינן בקביעא דירחא ומספק לא דחינן שבת. והיינו טעמא דמגילה והיינו טעמא דשופר. רב יוסף אמר מפני
באחד בשבת כפרים קורין בי"א. ואקשינן ומאי שנא מעיקרא נקיט סידורא דירחא כו', כדתנן מגילה נקראת באחד
שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה. תניא נמי הכי הואיל ואמרו חכמים כפרין מקדימין ליום הכניסה, גובין ומחלקין בו
עשר בי"ב וי"ג בי"ד ובט"ו. פירוש נקיט תנא בי"א לחודש בי"ב לחודש בי"ג לחדש כסדר החדש ואחר כך
ביום, שעיני העניים נשואות למקרא מגילה וכיון שקורין ליום הכניסה כך גובין ומחלקין מעות של פורים ביום הכניסה. אבל
שנה חל להיות בשיני בשלישי ברביעי
בחמישי
(ו)בששי בשבת באחד בשבת. ופרקינן איידי דמיתפכין ליה נקיט