בני העיר פרק
רביעי מגילה
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כוותיה
דרב פפי מסתברא. מהכא משמע דהלכה כר' יהושע
לעשות מבית הכנסת בית המדרש: וישרף את בית ה' ואת כל בית
כ א
א)
ב)
גדול. בנבוזראדן כתיב: תסתיים. יש סימן: מותר לעשות בית
בן לוי לגבי דר' יוחנן מדמייתי ראיה דהלכה כרב פפי
ג) ד)
המדרש. אלמא בית המדרש הוי בית גדול: דיעבד. שמכרוהו כבר
משום דרבי יהושע בן לוי קאי כוותיה אע"ג דרבי יוחנן פליג עליה ח):
כא ב ג ד
אבל
התנו ז' טובי העיר במעמד כו'. קשה דכיון שהתנו ז'
כדקתני מכרו תורה ומשום הכי מותר
ליקח בדמיו ספר תורה שאם
ה)
ו)
טובי העיר במעמד אנשי העיר למה
לאו מה יקחו מהם כי קא מיבעיא
ז)
לן למכור לכתחילה לכך: חומשין.
לי להותירו ואמאי נקטיה והא אפי'
כוותיה דרב פפי מסתברא דא"ר יהושע בן
כב ה ו
בכל הדמים יכולין הן לעשות מה
ח)
ספר תורה שאין בו אלא חומש אחד:
לוי בהכ"נ מותר לעשותו בית המדרש ש"מ
אבל לא נביאים וכתובים במטפחות
שירצו כדאמר לעיל אפילו למישתי
דרש בר קפרא מאי דכתיב וישרף את בית
1
ספר תורה. שמוריד המטפחות
ביה שיכרא ופרש"י לקנות מן הדמים
כג ז ח ט
ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת
מקדושתן: במטפחות של חומשין.
שכר לשתות ויש לומר דנקט והותירו
❖
כל בית גדול שרף באש בית ה' זה בהמ"ק
דקא מעלי להו למטפחות: אבל
לאשמועינן דאף במותר בעי תנאי
❖
בית המלך אלו פלטרין של מלך ואת כל
במטפחות ספר תורה לא. אלמא
דסלקא דעתך דאם קנו מן הדמים
בתי ירושלם כמשמען ואת כל בית גדול
דבר קדושה והותירו דמותר לעשות
אין משנין לכיוצא בה אלא למעלה
תורה אור השלם
הימנה: אימא סיפא ולא חומשין
מן המותר כל מה שירצו אפילו בלא
שרף באש ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד
רבינו חננאל (המשך)
1. וַיִּשְׂרַף אֶת בֵּית יְיָ וְאֶת
במטפחות של ספר תורה. דהא
תנאי קמ"ל דלא:
אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום
איפשר, כמה דלא איפשר
בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי
ירידה היא: וקא מותיב דפא
למיכרכיה ולא ליתב דפא
רבי
יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית
שמגדלין בו תפלה מ"ד תורה דכתיב ה' חפץ
2
אחבריה. אלא כשם
גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ:
אחבריה. דף נגלל על חבירו:
למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ומ"ד תפלה דכתיב 3ספרה נא הגדולות אשר
שכורכין דפא אחבריה, כך
מלכים ב כה ט
משום פשיעותא. שמא משימכור שוב
2. יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ
מניחין תורה על גבי תורה.
עשה אלישע ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד תסתיים דר' יהושע בן לוי
ת"ש מיהא אין מוכרין ספר
יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:
לא יקנה ומתוך כך יפסדו הדמים:
הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה דאמר ר' יהושע בן לוי בית הכנסת
תורה אפי' ישן ליקח בו
ישעיהו מב כא
כי קאמרינן דמנח לאיפרוקי. שכתוב
3. וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל
חדש. ודחינן התם משום
מותר לעשותו בית המדרש ש"מ: אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים וכו':
כבר החדש בבית הסופר ואינו מעוכב
פשיעה שמא ימכר הישן
גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים
ולא יזדמן לו ליקנות חדש,
איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי ליה אסור
אלא לתת לו דמים: אלא ללמוד
לֵאמֹר סַפְּרָה נָּא לִי אֵת
כי קא מיבעיא לן דמנח
כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה
תורה. להתפרנס בו כשלומד תורה.
או דלמא כיון דליכא לעלויי עילוייא אחרינא שפיר דמי תא שמע אבל מכרו
ספר תורה לימכר, מהו
אֱלִישָׁע: מלכים ב ח ד
4. כִּי כֹה אָמַר יְיָ בּוֹרֵא
וקס"ד דה"ה לקנות ספר תורה:
לימכור ישן ולקנות מיד זה
תורה לא יקחו ספרים ספרים הוא דלא הא תורה בתורה שפיר דמי מתני'
חדש. ת"ש אין מוכרין ספר
הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים
שאינו צריך לו. שיש לו אחר: אינו
דיעבד כי קא מיבעיא לן לכתחלה ת"ש גוללין ס"ת במטפחות חומשין
תורה אלא ללמוד תורה
יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא
רואה סימן ברכה לעולם. באותן
ולישא אשה. ש"מ תורה
כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ
וחומשין במטפחות נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים במטפחות
הדמים: שמכרו והותירו. מכרו
בתורה שרי. ודחינן שני
לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְיָ וְאֵין
❖
חומשין ולא חומשין במטפחות ס"ת קתני מיהת גוללים ס"ת במטפחות
תלמוד תורה דאמר מר
עוֹד: ישעיהו מה יח
אחד מן הקדושות הללו ולקחו
גדול תלמוד שהתלמוד
חומשין מטפחות חומשין אין מטפחות ס"ת לא אימא סיפא ולא חומשין
ממקצת הדמים קדושה מעולה
מביא לידי מעשה. ולא
במטפחות ס"ת הא תורה בתורה ש"ד אלא מהא ליכא למישמע מינה
והותירו מהן: אבל גבו. מעות
איפשיט בהדיא. אין
גליון הש"ס
מוכרין ספר תורה
תא שמע מניחין ס"ת על גבי תורה ותורה ע"ג חומשין וחומשין ע"ג נביאים
מן הצבור לצורך ספר תורה וקנאוהו
א
גמ' אלא ללמוד תורה.
לכתחילה. ת"ר לא ימכור
ונותר בידן מן הדמים מותר להורידן
וכתובים אבל לא נביאים וכתובים ע"ג חומשין ולא חומשין על גבי תורה
אדם ספר תורה אע"פ שאין
צריך לו. יתר על כן אמר
שהרי עדיין לא באו לשימוש קדושה
הנחה קאמרת שאני הנחה דלא אפשר דאי לא תימא הכי מיכרך היכי
רבן שמעון בן גמליאל
חמורה: שלא התנו. על מנת
שם אשה נמי.
כרכינן והא קא יתיב דפא אחבריה אלא כיון דלא אפשר שרי הכא נמי
אפילו אין לו מה יאכל
לעשות רצוננו מן הדמים:
ומכר ספר תורה או בתו,
כיון דלא אפשר שרי ת"ש דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משום רשב"ג
אינו רואה סימן ברכה
לדוכסוסיא. מפרש לקמן: כי התנו
לעולם. פיסקא מכרו בית
לא ימכור אדם ס"ת ישן ליקח בו חדש התם משום פשיעותא כי קאמרינן
מאי הוי. הא דמי קדושה הן:
❖
הכנסת לא יקחו רחוב וכן
כגון דכתיב ומנח לאיפרוקי מאי ת"ש דא"ר יוחנן משום ר"מ אין מוכרין
וטעמא דהתנו. כשגבו לעשות
ב
במותריהן. אמר רבה לא
שנו שאם מכרו רחוב יקחו
ס"ת $ אלא ללמוד תורה ולישא אשה ש"מ תורה בתורה שפיר דמי דלמא
רצוננו וחפצנו ממותר הדמים:
בדמים בית הכנסת וכן
מוסף רש"י
פרשא דמתא. בני העיר שוכרין
שאני למוד שהלמוד מביא לידי מעשה $אשה נמי לא תהו בראה לשבת
במותריהן, כלומר אם
4
אלא מהא ליכא
אדם רוכב סוס שיהא להן מזומן
מכרו רחוב וקנו כנסת
יצרה אבל תורה בתורה לא ת"ר לא ימכור אדם ס"ת אע"פ שאינו צריך
ג
למישמע מינה.
ונשארו מן הדמים לא יקנו
לשולחו בשליחות למושל העיר
לו יתר על כן ארשב"ג ד אפי' אין לו מה יאכל ומכר ס"ת או בתו אינו
אלא כנסת וכן כל השנוים
כשיצטרכו: נותנין. אותה לגבאי
במשנתינו. לא שנו אלא
רואה סימן ברכה לעולם: וכן במותריהן: אמר רבא הל"ש אלא שמכרו והותירו
אם מכרו והותירו, אבל אם
אותה העיר כדי שלא יחשדום
אבל גבו והותירו מותר איתיביה אביי בד"א שלא התנו אבל התנו
גבו מעות ליקנות בית
בפוסקים ואינן נותנין: וכשהן באים.
הכנסת וקנו בית הכנסת
אפילו לדוכסוסיא מותר ה"ד אילימא שמכרו והותירו כי התנו מאי הוי
❖
וחוזרים למקומן תובעים אותן מן
(שבת קכא.)
והותירו מן המעות, מותר
אלא שגבו והותירו טעמא דהתנו הא לא התנו לא לעולם שמכרו והותירו
להן ליקנות מה שיירצו.
הגבאים ומפרנסין בה עניי עירן:
(קתני מיהא אם מכרו רחוב
וה"ק בד"א שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל
חבר
ו
לא יקחו אלא בית הכנסת
רבינו חננאל
התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו לדוכסוסיא נמי מותר
וכו'). ומותבינן עליה
מיהא, במה דברים אמורים
כתיב ואת [כל] בית גדול
א"ל אביי לההוא מרבנן דהוה מסדר מתניתא קמיה דרב ששת מי שמיע לך מרב ששת מאי דוכסוסיא
שלא התנו. ואוקימנה הכי,
שרף באש, ר' יהושע בן לוי
אמר ליה הכי אמר רב ששת פרשא דמתא אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דשמע ליה
במה דברים אמורים שלא
אמר בית המדרש הוא,
התנו בשעה שמכרו, אבל
מקום שמגדלין בו תורה,
מילתא ולא ידע פירושא לישיילה קמיה דשכיח קמיה רבנן דלא אפשר דלא שמיע ליה מן גברא
אם התנו מעיקרא, כלומר
כדכתיב יגדיל תורה
ויאדיר. ור' יוחנן אמר בית
בשעה שמכרו, שבעה
רבה אמר רבי יוחנן משום ר"מ ז בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנין וכשהן באין
הכנסת, מקום שמגדלין בו
טובי העיר במעמד אנשי
מביאין אותה עמהן ומפרנסין בה עניי עירן תניא נמי הכי בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן
תפילה. פיסקא אבל
העיר, אפי' לדוכססיא,
שהוא פרשא דמתא, שרי.
(מקום) אם מכרו תורה לא
אותה עמהן ח ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה תנתן
צדקה נותנין וכשהן באין מביאין
אמר ר' יוחנן בני העיר
יקחו ספרים. איבעיא [להו]
לעניי אותה העיר ר"ה גזר תעניתא על לגביה רב חנה בר חנילאי וכל בני מתיה רמו עלייהו צדקה ויהבו
שהלכו לעיר אחרת ופסקו
מהו למכור ספר תורה ישן
עליהן צדקה, נותנין,
וליקח בדמיו חדש.
כי בעו למיתי אמרו ליה נותבה לן
מר וניזול ונפרנס
בה עניי מאתין אמר להו תנינא ט בד"א בשאין שם
וכשבאין מביאין אותה
ודייקינן ממתניתין דקתני
חבר
עמהן ומפרנסין בה עניי
אם מכרו תורה לא יקחו
עירם. אבל יחיד שהלך
ספרים, הא תורה דיעבד
לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה, תנתן לעניי אותה העיר. רב הונא גזר תעניתא, עול לגביה רב הונא בר חנילאי וכל בני מאתיה,
שרי. ומיבעיא לן לכתחילה מאי. ואתינן למיפשטה מיהא דתניא גוללין ספר תורה במטפחות חומשין וחומשין במטפחות נביאים
רמו עליה[ו] צדקה
ויהבו. כדבעי
למיהדר, אמרו ליה ליהב
לן מר וכו' עד במה
דברים אמורים שאין שם
וכתובים כו'. ואסיקנא ליכא למשמע מינה. ת"ש מניחין תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין כו'. ודחינן שני הנחה דלא