כז:
בני העיר פרק
רביעי מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה סבר צד
אחד ברבית מותר. קשה מאי שנא מלוה
חבר עיר. תלמיד חכם המתעסק בצרכי צבור: ליכא קדושה.
כד א
א)
ב)
שאין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה: ורבנן. אמרי אי איכא
סאה בסאה דאמר באיזהו נשך דאסור משום
ג)
דאיכא צד אחד ברבית דשמא תייקר התבואה ויש לומר דשאני הכא
למיחש בין רב למעט הכא נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת
דלא הוי דרך הלואה אלא בתורת מכר
אתא לידיה ואכתי קשה מאי
מלך ט) ולא משכחת מכירה בבית הכנסת אלא לא חיישינן דכיון דשקיל
ד)
ב
ה)
שנא ממשכן לו בית משכן לו שדה
דמי ומעלי להו בקדושה מעולה כל
ו)
דאמר התם דאפי' אמר
דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים
חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תינתן לחבר
ז) ח)
מתני'
כה ג
אלא על
ליה לכשתרצה למוכרם לא תמכרם
ט) י)
כדקתני סיפא:
עיר וכ"ש דעניי דידי ודידכו עלי סמיכי:
כ) ל)
מתני' אין מוכרין את של רבים ליחיד מפני
תנאי. ואפילו מרבים לרבים אסר
אלא לי בדמים הללו כ) פירוש
מ)
יותר ממה שהלוה אסור ואמר
ר' מאיר מכירת חלוטין דדרך בזיון
כו ד
נ)
שמורידין אותו מקדושתו דברי רבי מאיר
ס)
רב הונא בריה דר' יהושע דלא כר'
הוא י) [כלומר אינן בעיניו לכלום]:
❖
אמרו לו א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה:
וחכמים אומרים וכו' ממכר עולם.
יהודה דאי כר' יהודה האמר צד
❖
גמ' שפיר קאמרי ליה רבנן לר"מ ור"מ מעיר
אחד ברבית מותר והכא ליכא כי
(ג) ליחיד ולכל תשמיש חוץ מד'
גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדישא השתא נמי
דברים: לבית המים. [א] לכביסה.
אם צד אחד ברבית דשמא לא
תורה אור השלם
אי נמי לבית מי רגלים: גמ' בד'
מוסף רש"י
ימכרם וגם הוי הלואה מדקאמר
קדישא מרבים ליחיד ליכא קדושה ורבנן אי
1. בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ
אמות של תפלה. לאחר זמן:
משכן ואפילו הכי שרי רבי יהודה
איכא למיחש כי האי גוונא נמי איכא למיחש
צד אחד ברבית.
וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת
❖
מתני'
קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא.
משלי יד כח
וי"ל דאכתי לא דמי כלל להלואת
רָזוֹן:
משום ברוב עם הדרת מלך:
אין
1
סאה בסאה דהתם ליכא צד מכר
שאין לך ד"א בהן שלא התפללו בהן
(ב"מ סג.)
מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו
עוברי דרכים: תני ישהה. כדי
כלל אבל הכא וגבי משכן איכא צד
ועשה לו שדהו מכר.
הגהות הב"ח
יחזירוהו דברי ר"מ וחכ"א מוכרין אותו ממכר
הילוך ארבע אמות: משום ניצוצות.
אחד מכר:
(א) גמ'
עולם אחוץ מארבעה דברים למרחץ ולבורסקי
רבא
אמר רבית על מנת להחזיר
שלא יטנפו בגדיו בניצוצות שבאמתו:
חמרא לקידושא
לטבילה ולבית המים ר' יהודה אומר מוכרין
איכא בינייהו. ולרבי מאיר
במה הארכת ימים. באיזה זכות:
יין
(ערכין
(ב) שם ברכתיו
לא. וכעי"ז ב"מ שם) בזמן
אותה לשם חצר והלוקח מה שירצה יעשה:
כפה. צעיף: אסר ריתא. (ד) מין
דמתני' סבירא ליה שהיו מתנין להחזיר
שמוכר אוכל פירות.
גמ'
גמי: דתיטום בשיראי. סתום ומכוסה
שכירות בית הכנסת כשחזרו ובהכי
ולר"מ היכי דיירי בה הא הויא לה רבית
(ערכין שם)
שרו כר' יהודה ל):
במעילין. סתמום פלשתים תרגומו
(ב"מ שם)
א"ר יוחנן ר"מ בשיטת ר"י אמרה דאמר צד
לא השתנתי בתוך ד' אמות של
לוקח אוכל פירות
טמונין פלשתאי :
אחד ברבית מותר דתניא הרי בשהיה נושה
אסור.
תפלה. ואפילו היכא שיש
איכלל. כשנכנס לחופה: [שלחן].
בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן
היו פושטות בגדיהן: וכן למר. אף
(ערכין שם)
היתר גמור כגון ששהה כדי הילוך
שמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות
(ג) רש"י
ד' אמות:
אתה תהא מבורך לכך שמא היה עת
ואפילו
ולא
אסור ר' יהודה אומר אפילו לוקח אוכל פירות
כניתי שם לחבירי. אפילו
רצון ותתקיים אף בי: קפנדריא.
(ד) ד"ה
מותר וא"ר יהודה מעשה בביתוס בן זונן
(ב"מ שם) מאי בינייהו.
חגור עשב
כינוי דלא הוי גנאי והא
מקצר הילוכו דרך בית הכנסת:
(ה) ד"ה את
(שם) צד
ולא פסעתי על ראשי עם קודש.
דאמרינן דהמכנה
שעשה שדהו מכר על פי ראב"ע ולוקח אוכל
אחד ברבית איכא
לברך
שם לחבירו אין לו חלק לעולם הבא
כשהיו התלמידין בבית המדרש על
פירות היה אמרו לו משם ראיה מוכר אוכל
בינייהו.
בלא ברכה
(ו) תוס'
היינו בכינוי של פגם משפחה:
גבי קרקע ההולך על גבי מסיבתן לישב
פירות היה ולא לוקח מאי בינייהו צד אחד
ואמרה
הניחה
לו ג' מ) (אלפים) גרבי
למקומו נראה כפוסע על ראשי העם:
ליה ניחא לך את
ברבית איכא בינייהו מר סבר צד אחד
יין. כדאמרינן הזהיר
ולא נשאתי (ה) כפי. לדוכן לברכת
וכוליה דריך
(שם)
ברבית מותר ומר סבר צד אחד ברבית
דליסופי לך חיי
בקידוש היום זוכה וממלאים לו
כהנים לפי שהכהנים צריכין לברך
אמר דניזכו
(ערכין שם)
אסור רבא אמר דכ"ע צד אחד ברבית אסור
גרבי יין :
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם
דכולי עלמא צד אחד
אנא ודראי לעלמא
שאלו
❖
והכא רבית ע"מ להחזיר איכא בינייהו מר
תלמידיו את ר' פרידא
אשר קדשנו (במצותיו וצונו) בקדושתו
ברבית.
דאתי
אסור.
סבר רבית ע"מ להחזיר מותר ומר סבר
במה הארכת ימים כו'.
של אהרן במסכת סוטה :
קשה נ) דאדרבה היה בזכות שהיה
מתנותיה
אסור: וחכ"א מוכרין אותו ממכר עולם וכו':
והכא רבית ע"מ
(שם)
הגהות הגר"א
שונה לתלמיד אחד ארבע מאות
להחזיר איכא בינייהו.
אר"י אמר שמואל מותר לאדם להשתין מים בתוך ד' אמות של תפלה אמר
[א] רש"י
זימני ונפק בת קול (ו) ואמר נאה
❖
רב יוסף מאי קמ"ל תנינא ר' יהודה אומר מוכרין אותה לשום חצר ולוקח
ליך דליזכי כולי דריה לעלמא דאתי
מה שירצה יעשה ואפילו רבנן לא קאמרי אלא בית הכנסת דקביע קדושתיה
או דליחיי ד' מאה שנין אמר הקב"ה
אבל ד"א דלא קביע קדושתייהו לא תני תנא קמיה דרב נחמן המתפלל
רבינו חננאל
יהבו ליה הא והא
מרחיק ד"א ומשתין והמשתין מרחיק ד"א ומתפלל א"ל בשלמא המשתין
וי"ל דמעיקרא לא ידע כן עד
(שם)
חבר עיר אבל יש חבר עיר
מרחיק ד"א ומתפלל תנינא כמה ירחיק מהן ומן הצואה ד"א אלא המתפלל
תינתן לחבר עיר. כל שכן
לבסוף שראה שחיה כל כך :
ס)
ג
דעניי דידכן נמי עלי
כי מרחיק ד"א ומשתין למה לי אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא
סמיכי. מתני' אין מוכרין
תני ישהה בשלמא משתין ישהה כדי הילוך ד"א משום ניצוצות אלא מתפלל ישהה כדי הילוך ד"א ל"ל
של רבים ליחיד כו'. אין
ד
מוכרין בית הכנסת אלא
אמר רב אשי שכל ד"א תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה: זלפ"ן סימן: שאלו תלמידיו את רבי
(ב"מ שם) כמה
על תנאי, פי' בית הכנסת
ירחיק מהן.
זכאי במה הארכת ימים אמר להם מימי לא השתנתי מים בתוך ד"א של תפלה ולא כניתי שם לחבירי
דיחיד, אימתי [שירצו]
(ברכות כב:) במה
יחזירוהו דברי ר' מאיר.
ולא ביטלתי קידוש היום אמא זקינה היתה לי פעם אחת מכרה כפה שבראשה והביאה לי קידוש
הארכת ימים.
ואקשינן עליה ולר' מאיר
(סוטה
היכי דיר בה והלא ריבית
היום תנא כשמתה הניחה לו ג' מאות גרבי יין כשמת הוא הניח לבניו שלשת אלפים גרבי יין רב
לט.) קפנדריא.
הוא. ואוקמה ר' יוחנן ר'
הונא הוה אסר ריתא וקאי קמיה דרב אמר ליה מאי האי א"ל לא הוה לי קידושא ומשכנתיה להמיינאי
(א)
מאיר בשיטת ר' יהודה
אמרה. דתניא הרי שהיה
ואתאי ביה קידושא א"ל יהא רעוא דתיטום בשיראי כי איכלל רבה בריה רב הונא איניש גוצא הוה
נושה בחבירו מנה ועשה
גנא אפוריא אתיין בנתיה וכלתיה שלחן ושדיין מנייהו עליה עד דאיטום בשיראי שמע רב ואיקפד אמר
לו שדהו מכר כו'. צד אחד
בריבית, פי' אם תהיה
מאי טעמא לא אמרת לי כי (ב) ברכתיך וכן למר שאלו תלמידיו את ר"א בן שמוע במה הארכת ימים
הלואה שתים בשלש
אמר להם מימי לא עשיתי קפנדריא לב"ה ולא פסעתי על ראשי עם קדוש ולא נשאתי כפי בלא ברכה
וכיוצא בה הרי זו ריבית
גמורה משני צדדין גבי
אמר להם מימי לא קדמני אדם לבית המדרש
שאלו תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת ימים
(סוטה לט.) ולא
מלוה וגבי לוה ושניהן
פסעתי על ראשי עם
עוברין. אבל העושה
קדוש. שדהו מכר על תניי, גבי לוקח הוי ריבית דאי מייתי זוזיה מהדר ליה בעל כורחיה, אבל גבי מוכר לא הוי [ריבית] דאי בעי
(שם) ולא נשאתי לא מהדר ליה לעולם ולא אתי לידי איסור ריבית, ואפי' מהדר ליה לא הוי ריבית אלא כשיחזיר ומן מוכח מהשתא שיחזיר
כפי. (שם)
ושמא לא יחזיר לעולם. וסבר לה ר' מאיר כר' יהודה דתנ(י)א צד אחד בריבית מותר. רבא אמר כולי עלמא צד אחד בריבית
אסור, והכא בריבית על מנת להחזיר איכא בינייהו, תנא קמא סבר ריבית אפילו על מנת להחזירו כשיביא לו מעותיו אסור.
ור' יהודה סבר כיון דבעידנא דמייתי ליה מעותיו מהדר ליה מאי דאכל מן הפירות שרי, דלאו ריבית דאסרה תורה הוא. פיסקא וחכמים אומרים מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים למרחץ לבורסקי לבית הטבילה לבית המים. אמר שמואל
מותר להשתין בתוך ד' אמות של תפילה, והני מילי כגון בית או דרך וכיוצא בהן דלא קביעה קדושתייהו, [אבל] כגון בית הכנסת לא. ואסיקנא המתפלל מרחיק ד' אמות מהן, דתנן כמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות. וכן המשתין צריך לשהות
כדי הילוך ד' אמות [ואחר]
(ו)כך יתפלל, משום
ניצוצות.
וכן המתפלל צריך לשהות כדי הילוך ד' אמות וישתין, שכל הילוך ארבע אמות תפלה סדורה
בפיו ורחושי מרחשי
שפתייהו. שאלו אילו כולן במה הארכו ימיהן וכו'