בני העיר פרק
רביעי מגילה
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מבטלין
תלמוד תורה להוצאת המת. ולא קשיא מההיא דמס'
להכנסת
כלה. ללוותה מבית אביה לבית חופתה: כגון דחייצי גברי
לז א ב
א)
ב)
מאבולא לסיכרא. מחיצת אנשים משער העיר עד בית הקברות
דרך ארץ דאמרי' מעשה ברבי עקיבא שמצא
ג) ד)
מקום שסופדין אותו שם: כנתינתה. של תורה: דשף ויתיב.
מת מצוה בדרך ונשאו ארבעה מילין עד שהביאו לבית הקברות
ה)
לח ג ד ה ו
וכשבא אצל ר' יהושע ור' אליעזר וספר להם אמרו לו על כל פסיעה
ובנאה יכניה וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותן לקיים
ו)
ופסיעה שפסעת כאילו שפכת דם
מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה
ז)
ואת עפרה יחוננו : דכי
נקי לא היה מפני שבטל למודו אלא
מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת
ח)
א
לט ז
מרחקנא פרסה. (ד) אני נכנס
משום שהזיזו ממקומו ומת מצוה
הכלה אמרו עליו על ר' יהודה בר' אילעאי
ט) י)
להתפלל בתוכו: רב ששת. סגי
קונה מקומו ל):
שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת
כ)
הני מילי למאן דקרי ותני אבל
נהור הוה: בית רבינו. רב: וככרמל
מ ח
ל)
הכלה בד"א בשאין שם כל צורכו אבל יש
מ)
בים יבא. למדנו שעבר כרמל את
למאן דמתני לית ליה שיעורא.
❖
שם כל צורכו אין מבטלין וכמה כל צורכו
ממילא שמעינן דלמאן דלא קרי ותני
הים ואימתי היה בשעת מתן תורה:
אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב
כשמה. כמשמעה: אדמקיפנא אדרי
אית ליה שיעורא ואין מבטלין תלמוד
מא ט
תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי
איעול בהא. בעוד שאקיף שורות של
תורה בשבילו אלא כדי צורכו
מוסף רש"י
להתעסק בו ודוקא לענין ביטול תורה
לה תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי
בתים הללו אכנס דרך הבית הזה
שהקב"ה שב עמהן.
אבל לענין ביטול מלאכה אסור לכל
ואקצר את הדרך ממבוי למבוי ובית
מב י
שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא
הכנסת בין שניהן: מעיקרא. קודם
בני העיר שהרי בפרק אלו מגלחין
עד סיכרא רב ששת אמר כנתינתה כך
ב
מג כ
שנבנה בית הכנסת שם: ארישא.
לא מחלק בענין
נטילתה מה נתינתה בששים ריבוא אף
איסור מלאכה בין מאן דקרי ותני
מד ל
משום כבודן של מתים אאין נוהגין
(דברים ל ג) כשמה.
נטילתה בס' ריבוא ה"מ למאן דקרי ותני אבל
למאן דלא קרי ותני מ):
בהן קלות ראש קאי:
מה מ
(ברכות סב:) אדמקיפנא
למאן דמתני לית ליה שיעורא תניא ר"ש בן
אין
מתני' קורין בפרשת שקלים.
מרעין בהן בהמות.
אדרי איעול בהא.
יוחי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל
משום כבודן של מתים אבל
להודיע שיביאו שקליהן
נ
מו ס
לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן
האילנות שנוטעין בהן מותרין ואין
באדר כדי שיקריבו באחד בניסן
בהם משום כבודן של מתים אחרי
❖
מתרומה חדשה כדאמרינן בגמרא ט):
גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר הנגלה
1
ומפסיקין לשבת הבאה. מלומר
שאינן על הקברים עצמן:
(שם) קורין בפרשת
נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו'
לכל מפסיקין וכו' וליום הכפורים.
שקלים.
פרשה שנייה כדי שתקרא פרשת
גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר 2 למענכם
גליון הש"ס
צריך לומר דמיירי במנחת
זכור בשבת הסמוכה לפורים לסמוך
שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין ליגאל
גמ' בבי כנישתא דשף.
מחיית עמלק למחיית המן: פרה
יום הכפורים שחל להיות בשבת
שכינה עמהן שנאמר ושב ה' אלהיך את
3
אדומה.
ואהא קאמר שמפסיקין מן הסדר
להזהיר את ישראל לטהר
שם
שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד
שיעשו פסחיהן בטהרה: ברביעית
שחל באותו שבת וקורין בפרשת
מריש הואי גריסנ'.
❖
שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות בבבל
החודש הזה לכם. ששם פרשת
עריות וכן בכל הני שאין קורין
(א)
(האורה סי'
אלא ג' כגון תעניות ומעמדות
היכא אמר אביי בבי כנישתא דהוצל $ ובבי
הפסח.
ובתלמוד ירושלמי י) גרסינן
קכז) משמיעין על
וחנוכה ופורים דליכא למימר דמיירי
אמר ר' חמא בדין הוא שיקדום
כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ולא תימא
השקלים.
הגהות הב"ח
ביום הכפורים שחרית שקורין
החודש לפרשת פרה שהרי באחד
הכא והכא אלא זמנין הכא וזמנין הכא אמר
(א) גמ'
(לעיל יג:)
בפרשת אחרי מות בחול ששה ובשבת
בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה
שכינה שריא
אביי תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה עיילנא
❖
שבעה דא"כ אמאי נקט יום
הפרה ומפני מה הקדימוה שהיא
(ב) שם
(מו"ק ו.)
ומצלינא התם אבוה דשמואל [ולוי] הוו
יכול ושאינו יכול
טהרתן של ישראל: לכל מפסיקין.
הכפורים אפילו שאר מועדות נמי:
(ג) שם
יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא אתיא
מלקרות בענין היום וקורין בענין
על
לא
תורה אור השלם
שכינה שמעו קול ריגשא [קמו ונפקו רב ששת הוה יתיב $בבי כנישתא דשף
למעמדות.
מועד מעין המאורע:
אלא היכא
דמצלינא
1. וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים
ויתיב בנהרדעא אתיא שכינה] ולא נפק אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה
וקורין במעשה בראשית כדקתני
(ד) רש"י
אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה
לקמן במתני' כ): גמ' משמיעין על
אמר לפניו רבש"ע עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי אמר להו שבקוהו
(ב)
אָמַר יְיָ הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי
השקלים. בהכרזת בית דין:
אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם
ואהי להם למקדש מעט אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות
4
כשאני מהלך בדרך
בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה:
ועל
שבבבל ור"א אמר זה בית רבינו שבבבל דרש רבא מאי דכתיב 5 ה' מעון
באותו מקום אפילו אני
שמואל א ב כז
2. כֹּה אָמַר יְיָ
מרבה עלי את הדרך
אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות אמר אביי $מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא
אני נכנס שם ומתפלל
גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל
❖
כיון דשמעית להא דקאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך הואי גריסנא בבי כנישתא תניא ר"א הקפר
בתוכו
(ג)
לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה
6
וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם
אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י שנאמר 7 כי כתבור בהרים וככרמל בים
וְכַשְׂדִּים בָּא¢ נִיּוֹת רִנָּתָם:
יבא והלא דברים ק"ו ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל בתי
ישעיהו מג יד
הגהות הגר"א
3. וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ
כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה עאכ"ו דרש בר קפרא מאי דכתיב 8 למה תרצדון הרים
[א] גמ'
אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב
גבנונים יצתה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני כתיב הכא
וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים
אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ
גבנונים וכתיב התם או גבן או דק אמר רב אשי ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא: אין עושין אותו
❖
ג
9
דברים ל ג
שָׁמָּה:
4. לָכֵן אֱמֹר כֹּה
קפנדריא: מאי קפנדריא אמר רבא קפנדריא כשמה מאי כשמה כמאן דאמר אדמקיפנא אדרי איעול בהא
אָמַר אֲדֹנָי יְיִ כִּי
א"ר אבהו אם היה שביל מעיקרא מותר אר"נ בר יצחק הנכנס ע"מ שלא לעשות קפנדריא מותר
ד
ה
הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי
רבינו חננאל
לעשותו קפנדריא וא"ר חלבו אמר ר"ה והנכנס לבהכ"נ להתפלל [א] מותר לעשותו קפנדריא שנא' 01ובבא עם
הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי
מבטלין תלמוד תורה
לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט
הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב: עלו בו עשבים לא יתלוש
ז
להוצאת המת ולהכנסת
בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם:
יחזקאל יא טז
כלה. במה דברים אמורים
מפני עגמת נפש: והתניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח כי תנן נמי מתני' תולש ומאכיל תנן ת"ר
5. תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ
בשאין שם כל צורכו.
בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים ואין
ח
וכמה כל צורכו י"ב אלפי
הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן
גברי ושיתא אלפי שיפורי
אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר:
מלקטין בהן עשבים ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבוד מתים אהייא אילימא אסיפא כיון ששורפן
כו'. והני מילי למאן דתני
תהלים צ א
במקומן מאי כבוד מתים איכא אלא ארישא: מתני' ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת
6. יְיָ אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ
וקרי, פי' קרא או תנא,
ט
אבל דמתני שמועתא לית
וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ:
שקלים י חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת כ בשניה 11 זכור ל בשלישית
תהלים כו ח
ליה שיעורא. תניא ר'
פרה אדומה ברביעית החודש הזה לכם בחמישית חוזרין לכסדרן לכל מפסיקין בראשי חדשים
7. חַי אָנִי נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְיָ
שמעון בן יוחי אומר
מ
נ
21
31
גמ'
חביבין ישראל שבכל
צְבָאוֹת שְׁמוֹ כִּי כְּתָבוֹר
בחנוכה ובפורים בתעניות ובמעמדות וביוה"כ: תנן התם באחד באדר משמיעין על השקלים
ס
מקום שגלו גלה שכינה
בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם
ועל
עמהן כו' ופשוטה היא.
יָבוֹא: ירמיהו מו יח
8. לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים
עד דרש רבא ה' מעון
גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף יְיָ יִשְׁכֹּן לָנֶצַח: תהלים סח יז 9. אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת
אתה היית לנו, אילו בתי כנסיות ומדרשות. אמר רבא כיון דשמעתא להא לא יתיבנא גריסנא אלא בבי
אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ: ויקרא כא כ 01. וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי יְיָ בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר
כנישתא, שנאמר ה' אהבתי מעון ביתך וגו'. אין עושין בית הכנסת קפנדריא. ואם היה שביל מעיקרא מותר.
נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא: יחזקאל מו ט 11. זָכוֹר
פי' קפנדריא לשון יוון, כשתהיה חצר ויש לה ב' פתחים אחד במזרח ואחד במערב הנכנס בזה ויצא כנגדו
אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: דברים כה יז 21. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל
[ו]מפסיק החצר, נקרא קפנדריא. אמר רב נחמן הנכנס בכנסת על מנת וכו'. אמר רב הונא הנכנס לבית
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: במדבר יט ב 31. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה
הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא. שנאמר ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים [וגו']. [עלו בו עשבים
וכו'. ואקשינן והתניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח] אוקימנא למתניתין נמי הכי, עלו בו עשבים
לָכֶם רֹאשׁ ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: שמות יב ב
לא יתלוש להאכיל אבל תולש ומניח מפני עגמת
נפש. ת"ר בית הקברות אין נוהגין בהן קלת ראש וכו'
עד אם ליקט שורפן במקומן. מתני'
ראש חדש
[אדר] שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים. תנן התם
במסכת
שקלים באחד באדר משמיעין
על השקלים
כו'.
[פי']
מכריזין יכין כל אדם
שקלו ויביאהו למקדש.