כט:
בני העיר פרק
רביעי מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על
הכלאים דזמן זריעה היא. לאו דוקא זמן זריעה שהרי לא הוי
ועל הכלאים. לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין
התבואה: (ג) חודש
מז א
א)
ב)
בחדשו לחדשי השנה. כל הני חדשים למה לי: אלא אמרה תורה.
הזמן שמפרש בהמקבל אלא רוצה לומר סוף זריעה
מח ב
וכבר גדלו התבואות והזרעים ואז הכלאים ניכרין אבל קודם לכן
יש לך חודש שאתה צריך לחדשו בהבאת עולות תמידין ומוספין
חדא
מכלל חבירתה
איתמר. וא"ת ומאן דאמר
אינן ניכרין:
מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בראש השנה ל) דגמרינן שנה שנה
ג)
ד)
מכללא אמאי אמרה והא כיון דידעינן
מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי
מט ג
ה)
השנה : כמאן. מקדמינן
אידך כל שכן הא ויש לומר דמאן
ועל הכלאים בשלמא על הכלאים דזמן
ו) ז)
א
נ ד
דאמרה באתריה דרב הוה דסבר
כולי האי דלא כרבן שמעון בן גמליאל:
זריעה היא אלא על השקלים מנלן אמר ר'
ח)
בט"ו באדר שולחנות. בעלי מטבעות
דראש חודש אדר שחל להיות בשבת
טבי אמר רבי יאשיה דאמר קרא זאת עולת
נא ה ו
ט)
1
שאין מוציאין כי אם שתי תורות ולא
המחלפין שקלי כסף בפרוטות:
י)
חודש בחדשו אמרה תורה ב חדש והבא
יושבין במקדש. הוא סימן שכבר
הוו ידעי כלל אידך דרבי יצחק ומזה
קרבן מתרומה חדשה וכיון דבניסן בעי
כ)
הטעם איצטריך לאשמועינן ההיא
קרב זמן לתרום את הלשכה בשלש
נב ז
ל)
אקרובי מתרומה חדשה $ קדמינן וקרינן
דראש חודש טבת שחל להיות בשבת
קופות וימהרו ויביאו דמאותו היום
נג ח
מ) נ)
באחד באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש
ס) ע)
דמוציאין שלשה ספרי תורה:
מתחילין למשכן את המעכבים:
נד ט י
והלכתא אין משגיחין בחנוכה.
פ) צ)
משום שולחנות קדמינן. לאחד
כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאי רבן
❖
פירוש לעשותו עיקר
באדר דהיינו שתי שבתות. וטעמא
שמעון בן גמליאל האמר שתי שבתות דתניא
ואע"ג דהלכתא כרבה לגבי רב
דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בפ"ק
שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים
ג
דפסחים : טעמא כדרבי טבי.
יוסף צ) מ"מ הוצרך לפסוק הלכה כוותיה
יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות
תורה אור השלם
משום דפליגי עליה שאר אמוראי :
ק)
טעמא מאי מייתינן שקלים באדר
ק)
עדיין אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל כיון
1. וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין
כדרבי טבי שיקריבו קרבנות באחד
❖
דאמר מר דבחמשה עשר בו שולחנות יושבין
יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין
בניסן מתרומה חדשה והך מצוה התם
לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין
במדינה ובכ"ה יושבין במקדש משום שולחנות קדמינן וקרינן מאי פרשת
כתיבא: שקלים לאדנים כתיבי. התם
לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ
שקלים רב אמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי ושמואל
בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
כדכתיב מ) ולקחת את כסף הכפורים
גליון הש"ס
2
במדבר כח יד
ונתת אותו על עבודת אהל מועד
אמר כי תשא בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דקרי לה פרשת שקלים
גמ' קדמינן וקרינן.
2. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ה 3
והן השקלים שנעשו מהן אדני המשכן
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי
דכתיב בה שקלים אלא למאן דאמר את קרבני לחמי (א) הכא מידי שקלים
❖
לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי
כדכתיב וכסף פקודי העדה וגו'
כתיבי התם אין טעמא מאי כדר' טבי בשלמא למ"ד צו את בני ישראל
תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי
ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני
בְּמוֹעֲדוֹ: במדבר כח ב
משום דכתיבי קרבנות התם כדר' טבי אלא למ"ד כי תשא קרבנות מי כתיבי
3. כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי
הקודש וגו' נ): שלש תרומות. נאמרו
הגהות הב"ח
שקלים לאדנים כתיבי כדתני רב יוסף שלש תרומות הן של מזבח למזבח
יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ
שם ס) מחצית השקל תרומה לה' יתן
(א) גמ'
אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיְיָ בִּפְקֹד
ושל אדנים לאדנים ושל בדק הבית לבדק הבית בשלמא למאן דאמר כי
תרומת ה' לתת את תרומת ה' תרומת
אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף
תשא היינו דשני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים אלא למ"ד צו את קרבני
אדנים היתה לאדנים ותרומת מזבח
בִּפְקֹד אֹתָם:
שמות ל יב
מאי שני שני דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד בדראש
למזבח לקנות מהן קרבנות צבור לכל
(ב) שם
4. וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל
השנה דכתיב בה לכפר על נפשותיכםע):
חודש ואילו האידנא כולהו בדראש חודש הניחא למאן דאמר לסדר
כל
הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף
לבדק הבית. היא לא היתה שוה
הַקּ¢ דָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית
פרשיות הוא חוזר אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר
(ג) רש"י
יְיָ כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף
בכולן אלא איש כפי נדבתו שנאמר
ופרשתא דיומא קרינן מאי שני שני דאילו ראשי חדשים קרו שיתא
נַפְשׁוֹת עֶרְכּוּ כָּל כֶּסֶף
ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב
(ד) ד"ה
אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ
בעניינא דיומא וחד קרי בדראש חודש ואילו האידנא קרו תלתא בעניינא
בחנוכה.
לב וגו' : הניחא למאן
לְהָבִיא בֵּית יְיָ:
❖
❖
לעשותו
מלכים ב יב ה
דיומא וארבעה קרו בדראש חודש מיתיבי ו ר"ח אדר שחל להיות בשבת
דאמר. בפרקין האי דקתני מתני' פ)
קורין בפרשת שקלים ומפטירין ביהוידע הכהן בשלמא למ"ד כי תשא היינו
בחמישית חוזרין לכסדרן: לסדר
דמפטירין ביהוידע הכהן דדמי ליה דכתיב 4כסף נפשות ערכו אלא למ"ד את
פרשיות הוא חוזר. שקראו את
רבינו חננאל
מוסף רש"י
אלו והפסיקו מלקרות את פרשת
קרבני לחמי מי דמי דמי כדר' טבי מיתיבי חל להיות בפרשה הסמוכה לה
ועל הכלאים.
ולמה באחד באדר,
השבת איכא למימר כדאמר האידנא
דקיימא לן כר' טבי
בין מלפניה ובין מלאחריה קורין אותה וכופלין אותה בשלמא למ"ד כי תשא
דמצריך לאיתוי הקרבנות
קרו כולהו בדראש חודש. אלא
היינו דמתרמי בההוא זימנא אלא למ"ד צו את קרבני מי מתרמי בההוא זימנא
שקריבין בראש חודש
(לעיל יג:)
למאן דאמר כו' דמפרש חוזרין
ניסן מן השקלים של
אין לבני מערבא זדמסקי לדאורייתא בתלת שנין תניא כוותיה דשמואל ר"ח
(מו"ק ו. מכת"י)
שנה זו, מן התרומה
לכסדרן לסדר ההפטרות אלמא
אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן א"ר יצחק
זאת עולת חדש
שנתרמה. כדתנן בשלש
ההפטרות הופסקו עד הנה אבל לא
בחדשו.
קופות של שלש סאין
נפחא ח ר"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וקורין בהן אחד
הפרשיות דעד השתא הוו קרו נמי
כו'. והא שמועה דר' טבי
בעניינו של יום ואחד בשל ר"ח ואחד בכי תשא וא"ר יצחק נפחא ר"ח טבת
(ר"ה ז.)
מעניינא דיומא מאי שני: כדרבי
בראש השנה פרק ראשון.
ט
וכיון דבעינן לאקרובי מן
טבי. זאת עולת חודש בשקלים אמר:
שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד
השקלים החדשין באחד
חל להיות. ר"ח אדר בפרשה הסמוכה
בדראש חודש ואחד בחנוכה וצריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר ר' יצחק
בניסן מקדמינן ומשמעין
באחד באדר, כדתניא
לפרשת שקלים: וכופלין אותה. בשבת
אבל בהך כרב ס"ל דאמר פרשת שקלים את קרבני לחמי ובשתי תורות סגי
שואלין בהילכות הפסח
שניה אע"פ שקראוה בראשונה: בההוא
(יומא סה:)
קמ"ל ולימא הא ולא בעיא הך חדא מכלל חבירתה איתמר איתמר ר"ח טבת
קודם הפסח ל' יום.
זימנא. באותו פרק של אדר: מי
לסדר פרשיות הוא
אמרינן מתני' נמי כרבן
שחל להיות בחול א"ר יצחק קרו תלתא בר"ח וחד בחנוכה ורב דימי דמן
י
חוזר.
שמעון בן גמליאל דאמר
מתרמי. והלא בפרשת פינחס היא שהיא
שואלין בהילכות הפסח
חיפא אמר קרו תלתא בחנוכה וחד בר"ח אמר ר' מני כוותיה דרבי יצחק נפחא
סמוכה לחודש אב: דמסקי אורייתא.
קודם לפסח שתי שבתות,
מסתברא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם א"ר אבין כוותיה דרב דימי מסתברא
(לקמן ל:) לסדר
מסיימין חמשה חומשין פעם אחת
כיון ששנינו בט"ו באדר
הפטרות הוא חוזר.
שולחנות ישבו במדינה
מי גרם לרביעי שיבא ר"ח הלכך רביעי בר"ח בעי מיקרי מאי הוי עלה
לשלש שנים ולא בכל שנה כמו שאנו
כדי לקבל השקלים מכל
עושין: אין משגיחין (ד). לעשות עיקר:
רב יוסף אמר אין משגיחין בראש חודש ורבה אמר אין משגיחין בחנוכה
אדם, מקדמינן ומכרזינן
(שם)
אמרי
קודם השולחנות ט"ו
והלכתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר איתמר חל להיות בואתה תצוה
(ב)
[יום]. מאי פרשת שקלים
אמר רבי יצחק נפחא קרו שיתא מואתה תצוה עד כי תשא וחד מכי
תשא עד ועשית אמר אביי
רב(א) אמר צו את בני
ישראל את קרבני לחמי
אמרי
וגו', ושמואל אמר כי
תשא. בשלמא לשמואל היינו דכת' מכי תשא תרומה לה', יתן תרומת ה', לתת את תרומת ה' לכפר, חדא לאדנים וחדא. למזבח וחדא לבדק הבית. אלא לרב בצו את קרבני, מי כתיבי שקלים התם. איכא
דאמרי בשלמא לשמואל דאמר בכי תשא היינו דשאני ראש חדש [אדר משאר ראשי חדש], דבכל ראשי חדש (אדר) קורין בצו ובראש חדש אדר בכי תשא. אלא לרב מאי ש« נ≈י. ואמרינן דבכל ראש חדש
שחל להיות בשבת קרו שיתא בעיניינא דיומא, בפרשה של אותה שבת, וחד קרי בדראש חודש. ובראש חדש אדר מניחין פרשת היום וקורין כולן בצו את בני ישראל. הניחא לר' אמי דאמר, הא דתנינן
בחמישית חוזרין לסדרן, לסדר פרשיות, מכלל שאלו ד' שבתות לא קרינן עניין היום והאידנא חוזרין לעיניין היום. אלא לר' ירמיה דאמר לסדר הפטרות הן חוזרין, אבל סדר פרשיות לעולם קורין אותן
כל פרשה בזמנה, מאי איכא למימר. ומותבינן לרב מאי דמי הפטרה דיהוידע לצו את בני ישראל. ופרקינן כר' טבי דמצריך קרבן ראש חדש ניסן מתרומה חדשה. ותוב מותבינן לרב מחל להיות ראש
חדש אדר בפרשה הסמוכה לה כו', איך יתכן לחול פרשת פנחס באחד באדר. ופרקינן תמצא בעיניין הזה לבני מערבא שמסיימין התורה לשלש שנים, פוסקין כל פרשה שלש פרשיות, איפשר דמיתרמי
להו כי האי גוונא ועליהן תניא זו הברייתא. תניא כשמואל ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן. [אמר] ר' יצחק נפחא ראש חודש אדר שחל להיות בשבת,
מוציאין ג' תורות וקורין אחד בעיניין היום ואחד בראש חודש [ואחד בכי תשא. וא"ר יצחק נפחא ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, מביאין ג' תורות וקורין אחד בעיניין היום ואחד בראש חודש]
ואחד בחנוכה. ראש חדש טבת שחל להיות בחול, אמר ר' יצחק נפחא ג' קורין בראש חודש. ואסיקנא כוותיה, אין משגיחין בחנוכה וראש חודש עיקר. איתמר חל ראש [חודש] אדר להיות בואתה תצוה,