לא:
בני העיר פרק
רביעי
מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ראש
חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם
פד א
עד אנה ינאצוני
ועד מתי לעדה הרעה תרוייהו במרגלים והם
חזרו
א) ב)
ג)
שנאה נפשי וגו'. ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה (ב)
בט"ב כדאמרינן במסכת תענית : מנהני מילי. מה
ענין
בראשית אצל מעמדות: במה אדע. מה תאמר לי ללמדן
שמעו כ) דבר ה' ובשבת שלפני ט"ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו
דבר
פה ב
שיתכפרו בו עונותיהן: קחה לי עגלה משולשת. כלומר הקרבנות
נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו
יכפרו עליהן: מנהני מילי. דאין
הן דברי ירמיה שמעו דבר ה'
ד) ה)
מפסיקים בקללות: אל תמאס.
חזון ישעיהו ובתר תשעה באב שב
ראש חדש אב שחל
להיות בשבת מפטירין
פו ג
ו)
א
דנחמתא ותרתי דתיובתא ואלו הן
ז)
והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו
1 חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי
פז ד
נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה
לקרות. ובמסכת סופרים יליף לה
לטורח מאי היו עלי לטורח אמר הקב"ה לא
ח)
לבדה אנכי אנכי רני עקרה קומי
מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו
ט)
דיין להם לישראל שחוטאין לפני אלא
פח ה ו
י) כ)
אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך
אל תעשו קוצין קוצין פסקים פסקים
שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא
לשון קציצה: משה מפי הגבורה
מקדימין עניה סוערה קודם רני
עליהם בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן אמר
אמרן. ונעשה שליח לומר כך אמר
עקרה דדרך הנחמות להיות הולכות
פט ז
ל)
רב איכה היתה לזונה מקרא מאי תניא
ומשובחות יותר וסדר זה מתחיל
לי הקב"ה שהרי אמורין בלשון
2
צ ח
בפנחס וסימניך דש"ח נו"ע אר"ק
אחרים אומרים ואם לא תשמעו לי ר'
ונתתי והפקדתי ושלחתיט) מי שהיכולת
3
מ)
שד"ש ולעולם שוש אשיש באתם
בידו לעשות אבל במשנה תורה
נ) ס)
נתן בר יוסף אומר עד אנה ינאצני העם
4
❖
ע)
נצבים דהיינו שבת שלפני ר"ה לפי
כתיב יככה השם ידבק ה' בך משה
י)
הזה ויש אומרים עד מתי לעדה הרעה
5
שהוא סוף הנחמות ודרשו בצום
אמרן מאליו אם תעברו על מצותיו
❖
הזאת אמר אביי ב האידנא נהוג עלמא
הוא יפקיד עליכם: מגמגם. קרא
גדליה ושובה בשבת שלפני יום
תורה אור השלם
למיקרי 6 כי תוליד בנים ומפטירין
אותן במרוצה ובקושי: בארורי.
הכפורים וכשיש שבת בין יום הכפורים
1. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם
7 אסוף אסיפם: [במעמדות] ג במעשה
הגהות הב"ח
במשנה תורה: אכנפשך. אם רצונך
לסוכות אז הוי דרשו בשבת שלפני
שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי
בראשית וכו': מנהני מילי א"ר אמי אלמלא
יום הכפורים משום דכתיב ביה
(א) תוס'
להפסיק פסוק הואיל ואתה קץ
לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא:
ישעיהו א יד
מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר
בקריאתן: קודם עצרת. שהוא זמן קציר
דרשו ה' בהמצאו והיינו בימי תשובה
2. אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה
בברכה בברכה
ושובה בין כפור לסוכות ל) דכתיב בה
וזמן פירות האילן כדמפרש ואזיל:
אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ
(ב) ד"ה
8
קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי
משום הכינה
ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה'
מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ
לא שמתי וכתיב 9ויאמר ה' אלהים במה אדע
❖
וגם
וְעַתָּה מְרַצְּחִים:
נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים
כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך
ישעיהו א כא
ושייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג
3. וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי
ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש"ע
לא ישתנה לעולם ע"פ הפסיקתא
וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל
מוסף רש"י
במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן
01
הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה:
וכן פירש ר"ת ולא כדברי רב החובל
אלמלא מעמדות.
ויקרא כו יד
שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו
ההופך ומבלבל לומר שובה קודם
4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד
כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו
כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות
אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה
וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי
דאין להפסיק בין השש נחמות
מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם: בתעניות ברכות וקללות
ד
בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר
לשביעית אלא כדברי רבינו תם עם
ואין מפסיקין בקללות: מה"מ אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי
(תענית כז:) אם יאמרו
עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ:
ה
לך זקנים סתור.
במדבר יד יא
ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו
דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים
11
5. עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה
וילדים בנה.
ושובה באחריתו מ) והא שאין אנו
(נדרים מ.) וסימן
ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק
הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים
מפטירין חזון בשבת שחל בו ר"ח
לדבר רחבעם בן
עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי
שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן אמר אביי לא שנו
ו
שלמה.
אב משום דקיימא לן נ) דאין אבילות
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה
אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי
מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי:
חל אלא בשבוע שחל ט"ב להיות
במדבר יד כז
טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון
בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון
6. כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי
יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם
בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ
סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר"ח
וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל
ואין הלכה כן וכן פירש הר"ר
קמיה דרב הונא בארורי אמר לו אכנפשך לא שנו אלא קללות שבתורת
תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע
❖
אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין
(נדרים שם)
בְּעֵינֵי יְיָ
אֱלֹהֶיךָ
כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא
ז
לְהַכְעִיסוֹ: דברים ד כה
שמעו וכן אנו נוהגין ע"פ מסכת
תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה
7. אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְיָ
סופרים
שאנו קורין ויחל
ס)
אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין
תורה קודם ר"ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה
רבינו חננאל
בתעניות ובמתניתין אמרינן שקורין
תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה
השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה
אין מפסיקין בקללות
נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם:
ברכות וקללות ע):
ירמיהו ח יג
אלא אחד קורא את
אין
אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש
מפסיקין בקללות. וקורין
8. כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא
כולן. שנאמר אל
השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן תניא רבי שמעון בן אלעזר
תקוץ בתוכחתו. מאי
אחד משום דכתיב מוסר
בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת
טעמא (ש)אין מפסיקין,
שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:
ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו
אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני
ירמיהו לג כה
שאין אומרים ברכה
א"ר אחא אל תעש התוכחה קוצים
9. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱיִ בַּמָּה
שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה וסימן לדבר 21רחבעם בן שלמה
על הפרענות. היכי
עבדינן, תנא כשמתחיל
קוצים וא"ר יהושע דסכנין אני
אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:
ת"ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה במנחה שם קורין
מתחיל בפסוק שלפניהם
בראשית טו ח
אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין
01. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי
בשני בשני שם קורין בחמישי בחמישי שם קורין לשבת הבאה דברי ר' מאיר ר'
וכשמסיים מסיים בפסוק
דין שיברכוני בני על הצרות שלהם
שלאחריהן. ואמר אביי לא
עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז
יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי
שנו אלא קללות שבתורת
מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ
אלא יקרא אחד הכל ויתחיל (א) בדבר
כהנים, והן אם בחוקתי
ולשבת הבאה אמר רבי זירא הלכה ח מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם
וְתֹר וְגוֹזָל:
אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל
תלכו, שנאמרו בלשון
בראשית טו ט
קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה ולימא הלכה כרבי יהודה
לברך תחילה וסוף:
11. מוּסַר יְיָ בְּנִי אַל
רבים ומשה מפי הגבורה
מתחיל בפסוק שלפניהם. לאו
אמרן. אבל שבמשנה
משום
תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ
בְּתוֹכַחְתּוֹ: משלי ג יא
תורה [פוסק] מאי טעמא
משה
מעצמו אמרם. וברוח הקדש:
דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין מתחילין ומשיירין בפחות משלשה פסוקים:
21. אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן
דבלשון יחיד אמורות
קללות שבת"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. שאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה
ומשה מפי עצמו אמרן,
שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל
להיכתב. וכן אמר רב
כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין
מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יוה"כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות
הונא ללוי בר בוטא
וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר:
יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר"ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה
מלכים א יב כג
דהוה מגמגם וקורא
ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה א"ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו הקב"ה בירך ישראל
בארורי דמשנה תורה, א"ל
אכנפשך קללות שבמשנה
בכ"ב וקללן בשמנה ומשה ברכם בשמנה וקללם בעשרים ושתים וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין
תורה פוסק. ר' שמעון בן
קונה הוי מן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר"ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב
אלעזר אומר עזרא תיקן
להם לישראל להיות קורין
ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא
קללות שבתורת כהנים
תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות
[קודם] עצרת, שהיא ראש
שבבחוקותי לעצרת: ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות בתורה עד שיסדיר הפרשה ג' פעמים שנאמר
השנה לדין האילנות דתנן
בארבעה פרקים העולם
אז ראה ויספרה (ב) חקרה והכינה ואחרי כן ויאמר לאדם ואסור לסמוך על הבימה דמה נתינתה מעומד אף קריאתה מעומד:
נידון ובעצרת על פירות
הלוחות האילן, וקללות שבמשנה
תורה קודם ראש השנה, כדי שתיכלה שנה וקללותיה. תניא אם יאמרו לך זקינים סתור וילדים בנה כו'. [פסיקא] בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסידרן כו'. אמר שמואל מקום שמפסיקין בשבת שחרית, שם
קורין במנחה בשבת ובשיני ובחמישי ובשבת הבאה.