בני העיר פרק
רביעי מגילה
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלוחות
והבימות אין בהן משום קדושה. פירש בערוך י) גליוני
משום דאפכי להו. דרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי
צא א
א)
ב)
מאיר: איכא למיטעי. ואומר תרגום כתוב בתורה ואתו למיכתב
ספר תורה שלמעלה ושלמטה ושל בין דף לדף וקשיא
תרגום בתורה: אבל ברכות. הכל יודעין שאין ברכות כתובין בתורה:
דהא פרק כל כתבי תנן בהדיא דמטמאין את הידים ויש
ג)
צב ב
הלוחות. לא ידעתי מה הן. ויש מפרשין הן העשוין לספרים שלנו שאינן
לומר דהתם ר"ל כל זמן שהן מחוברין בספר תורה והכא מיירי היכא
ד)
עשוין בגיליון: בימה. שהיו עושין
דגייז ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא
ה) ו)
לן היכא דגייזי אי יש בהן קדושה
למלך בפרשת המלך כדאמרינן
משום דאפכי להו ת"ר פותח ורואה גולל
צג ג
במסכת סוטה : יעמידנו
אי לאו ואמאי לא פשיט ליה מהכא:
ז)
ומברך וחוזר ופותח וקורא דברי רבי מאיר
גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו
על התפר. כנגד התפר ששם ראוי
רבי יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא
ח)
א
מהדקו מבפנים. פר"ח
להדקו יפה: הגולל ספר תורה.
ט)
מאי טעמא דרבי מאיר כדעולא דאמר עולא
צד ד
י) כ)
דקאי אקשר מטפחת כשקושר מטפחת
מענין לענין והוא יחיד וספר תורה
מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע
ב
סביב הס"ת יהא הקשר מבפנים
מונח לו על ברכיו גוללו מבחוץ
ל)
למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב
כלפי הכתב שאם יהיה מאחריו
העמוד שהוא חוצה לו גוללו ויגול
❖
צה ה ו
בתורה הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכות
כשיפתח הספר תורה יהיה צריך
מצד חוץ לצד פנים שאם יאחוז
להופכו על הכתב להתיר הקשר
כתובין בתורה ורבי יהודה תרגום איכא
עמוד הפנימי ויגול לצד החוץ
צו ז
יתפשט החיצון ויפול לארץ: וכשהוא
ואין זה דרך כבוד. נהגו לומר
צז ח
למיטעי ברכות ליכא למיטעי אמר רבי זירא
תורה אור השלם
צח ט
מהדקו. כשגמר מלגלול ובא להדקו
כשמוציאין ספר תורה הני פסוקי
אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך
1. וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר
דרחמי תורת ה' תמימה עדות ה'
יאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי
וקורא ולימא הלכה כר' יהודה $ משום
מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ
נאמנה פקודי ה' ישרים מצות ה'
שלא יכסה הכתב בזרועותיו שמצוה
לְכוּ בוֹ כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי
דאפכי להו אמר ר' זירא אמר רב מתנה
צט י
ברה לפי שמתן שכרם בצדם ואחר
תַשְׂמְאִילוּ:
להראות את [הכתב אל] העם
גהלוחות והבימות אין בהן משום קדושה
ישעיהו ל כא
כשמהדקו במסכת סופרים ט): עשרה
כך אומר גדלו שיש בו שש תיבות
ק כ
2. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם
אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן הגולל ספר
❖
שקראו. שנאספו וקראו הג' או
כנגד ששה צעדים של נושאי הארון
ד
חֻקִּים לֹא טוֹבִים
תורה צריך שיעמידנו על התפר ואמר ר'
וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ
(א) ומ' תיבות יש בתורת
הז' כחוק היום. ולפי שאין קורין
יחזקאל כ כה
בָּהֶם:
ה' תמימה כנגד המ' יום שבהם
בתורה פחות מעשרה נקט י' שקראו
שפטיה א"ר יוחנן הגולל ספר תורה גוללו
3. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי
ה
רבינו חננאל
בתורה: משתמשין בבת קול. אם
ניתנה התורה ואח"כ פותחו למקום
יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
מבחוץ ואין גוללו מבפנים וכשהוא מהדקו
ו
❖
ויקרא כג מד
ת"ר פותח ורואה, מברך
שירצה לקרות בו וקורא כהן
בלבו להתחיל דבר ושמע קול או הין
מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ ואמר
וקורא, דברי ר' יהודה.
ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם
(ב)
או לאו הולך אחריו ואין כאן משום
והלכה כמותו. מפני מה
ר' שפטיה א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה
ניחוש: קל גברא במתא. קול שאינו
שיברך כדי שלא יאמרו ההמון
אמרו הקורא בתורה
גליון הש"ס
הגדול שבהם גולל ספר תורה הגוללו נוטל
לא יסייע לתורגמן, כדי
ז
ח
מצוי הוא ובת קול באה אליו: והוא
שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד
גמ' משום דאפכי להו.
שלא יאמרו תרגום כתוב
שכר כולן דאמר ר' יהושע בן לוי עשרה
דאמר הין הין או לאו לאו. שנכפל
אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי
בתורה. אמר שמואל
שקראו בתורה הגולל ספר תורה קיבל שכר
שם מנין
ב' פעמים: נעימה. כגון טעמי
הארץ כל כך עתה אבל לאחר
הלוחות והבימות, פי'
שמשתמשין בבת קול.
החלק של מעלה ושל
המקראות: ערום. בלא מטפחת
שקרא בו ודאי צריך לגוללו כ) קודם
כולן שכר כולן סלקא דעתך אלא אימא
❖
מטה ושל בין הדפין של
סביב ספר תורה: ואל יגלול ספר
שיברך ל) כר' יהודה:
קיבל שכר כנגד כולן ואמר ר' שפטיה אמר
ספר תורה. אין בהן משום
גדול שבכולן גולל. לפי שהוא
קדושה, כלומר אם
תורה. בתוך המטפחת: וידבר משה
ר' יוחנן $ מנין שמשתמשין בבת קול
יכלה ויגנז ויחתך החלק
הגהות הב"ח
את מועדי ה' אל בני ישראל משה
כבודו וגם לפי שהוא גדול
שנאמר 1ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר
שבו אין בו משום קדושה.
תיקן להם לישראל שיהו שואלין
שבכולן כדיי הוא ליטול שכר כנגד
(א) תוס'
אמר ר' יוחנן הגולל
והני מילי דשמע קל גברא במתא וקל איתתא
ספר (כו') [תורה צריך
ודורשין בענינו של יום הלכות פסח
כולם כדאמר רבי יהושע:
שיעמידנו על התפר].
בדברא והוא דאמר הין הין והוא דאמר לאו
מנין
שמשתמשין בבת קול.
בפסח הלכות עצרת בעצרת. למה
פי' שאם יקרע יקרע
לאו ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא
בירושלמי
הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי
בתפר. ועוד אמר הגולל
ספר כו'. פי' מבחוץ
בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב
תני כתיב לא תנחשו ולא תעוננו
כל המצות כולן לא אמרן משה
(ב) בא"ד
כלומר כשהוא מונח הספר
ואף ע"פ שאין ניחוש יש סימן:
לישראל מהו וידבר משה את מועדי
אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים
בחיקו, הכרך החיצון
2
והשונה בלא זמרה. שהיו
ה' אל בני ישראל מלמד שהיה
שם גולל מן הכרך הפנימי,
וגו' מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי
שאם יגלול על הפנימי
רגילין לשנות המשניות
מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד
קלא משפטים לא יחיו בהם קרית ביה
מן החיצון יפול החיצון
בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה
בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו
לארץ. וכשהוא מהדקו
אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי
וע"י כך היו נזכרים יותר: מחזיק החיצון ומהדק
וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם
בלא אותה מצוה. י"מ מצות
חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה
הפנימי. ואמר ר' יהושע
ועל בניהם בזה ובבא:
❖
בן לוי י' שקראו בתורה,
את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם
אחיזה וקשה מאי רבותא
הגולל ספר תורה, כלומר
הדרן עלך בני העיר
אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים
המשלים, נותנין לו שכר
פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה
וסליקא לה מסכת מגילה
כנגד כולם. ואמר ר'
מוסף רש"י
המצוה כהוגן לכך פירש ריב"א בלא
לא יחיו בהם אמר רבי פרנך אמר רבי
יוחנן מנין שמשתמשין
אותה מצוה שעשה באותה שעה שאם
משום דאפכי להו.
יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום ערום סלקא דעתך אלא אימא
בבת קול, שנאמר ואוזניך
ט
תשמענה דבר מאחריך
אחז ספר תורה ערום וקרא בו אין לו
נקבר ערום בלא מצות בלא מצות סלקא דעתך אלא אמר אביי נקבר
וג'. והוא דשמע קל גברא
שכר מן הקריאה וכן אחזו לגוללו
ערום בלא אותה מצוה אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא משמיה דרבי
במתא וקל איתתא בדברא,
או להגיהו אבל אחזו במטפחת אורך
(גיטין כח.) ספר תורה
והוא דאמר הין הין או לאו
ינאי רבה מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה: וידבר משה
י
ערום.
3
לאו. ועוד אמר הקורא
ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד:
(שבת יד.)
בלא נעמה והשונה בלא
את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד
הדרן עלך מסכת
הדרן עלך בני העיר
זמירה [וכו']. ומתמהינן
בזמנו: ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו
מגילה
כ
משום דלא ידע לבסומי
וסליקא
לה
מסכת מגילה
קלא אינון חוקים לא
של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג:
טובים ומשפטים ולא יחיו
הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה
בהם. אלא הכי קאמר שני
תלמידי חכמים היושבין
בעיר אחת ואינן נוחין
זה לזה בהלכה, עליהם
הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים, והם לא טובים זה לזה, ומשפטים לא יחיו בהם. אמר ר' יוחנן האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום, בלא אותה מצוה. אמר ר' יינאי תיגלל המטפחת ואל יגלל
ספר תורה, כלומר בלא מטפחת. [פיסקא] מצוותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו. ת"ר משה תיקן לישראל שיהו שואלין ודורשין הילכות הפסח ועצרת בעצרת והחג בחג. הדרן עלך בני העיר
סליקא מסכת מגילה, שבח לרב עלילה, ברכה ותהלה, תפארת וצהלה, ירום קרנו למעלה: