ה:
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורחץ
בקרונה
של צפורי. לאו דוקא בקרונה אלא כלומר
בקרונה של צפורי. ביום השוק בפרהסיא בשעת
לז א
הילוך קרונות:
א)
ולא הודו לו. מתשעה באב: אמר לפניו. [לפני] ר' אלעזר: לא
בפרהסיא ואם תאמר מאי איריא לרחוץ אפי' לאכול
ב) ג)
כך היה. לא ביקש לעקור לגמרי אלא אותה שנה בלבד: טובים
נמי מותר כדתניא בר"ה אין צרה ואין שלום רצו
השנים. אילו לא שמעתי (ב) הייתי טועה בדבר עכשיו טוב לי שלימדתני
מתענין לא רצו אין מתענין וי"ל דכיון דקבלוהו כבר אבותינו על
ד) ה)
ב
ו)
האמת: בר ארביסר הוה. לא היתה
עצמם מסתמא גם הם קבלוהו:
ז) ח)
ג
ובקש
לעקור תשעה באב ולא
(ג) מן המוקפין: וטבריא מוקפת חומה
ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר
ט) י)
הודו לו. קשה היכי סלקא
מימות יהושע. לקמן ילפינן מקרא:
כ)
בתמוז ובקש לעקור תשעה באב ולא
ל) מ)
וכי פשיטא ליה. שהיה מבני חמיסר
דעתך דהאי תנא [דרבי] היה רוצה
הודו לו אמר לפניו רבי אבא בר זבדא
לח ד
מי שרי בארביסר במלאכה: לא
לעקור ט' באב לגמרי והא אמרינן
רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב
לט ה ו ז
נצרכא.
כל האוכל ושותה
במגילת תענית שהרי כבר
שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר
נ)
בתשעה באב אינו רואה בנחמה של
כתובין במגלת אסתר שאסור בהספד
השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה ולא
ותענית אלא לאסור כו': שדי
ירושלים ועוד דהא אין בית דין יכול
מ ח ט
הודו חכמים קרי עליה טובים השנים מן
כיתנא. זורע פשתן: בר יומיה הוה.
לבטל דברי בית דין חבירו אא"כ
1
שקראו בו בני עירו: אפילו תימא
גדול הימנו בחכמה ובמנין ויש
האחד ורבי היכי נטע נטיעה בפורים והתני
מא י
בר יומיה הוה גרסי'. רבי שנטע
לומר דלא רצה לעוקרו מ) אלא מחומרא
רב יוסף שמחה ומשתה וי"ט שמחה אמלמד
שיש בו יותר משאר תעניות אי נמי
נטיעה ביום שקראו בו נטע
שאסורים בהספד משתה מלמד שאסור
ב
יש לומר דרצה לעקרו מתשיעי ולקבעו
ודקא קשיא לך יום טוב שאסור
מב כ
בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית
❖
בעשירי כדאמר ר' יוחנן
בעשיית מלאכה
ההוא קרא דכתיב
מלאכה אלא רבי בר ארביסר הוה וכי נטע
ס) ע)
נ) אילו הואי התם קבעתיה בעשירי:
שמחה ומשתה ויום טוב ט) כתיב
בחמיסר נטע איני והא רבי בטבריא הוה
שאסורים
בהספד. השיב
מעיקרא קודם קבלה אבל בשעת
פ)
מוסף רש"י
וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון
❖
רש"י וכי מי נתן
קבלה לא קיבלו
עליהן אלא שמחה
בנין בנין של שמחה.
הואי אלא רבי בר חמיסר הוה וכי נטע
כח לימי מגילת אסתר לדחות אבילות
ומשתה לאוסרן בהספד ותענית
אבל י"ט לא קיבלו עליהן: ובאתריה
ס) אי איתא דבהספד נאסר משום
בארביסר הוה ומי פשיטא ליה דטבריא
תורה אור השלם
דרבי לא נהוג גרסינן. במקומו של
דכתיב ימי משתה ושמחה והא חזינן
מוקפת חומה מימות יהושע בן נון והא חזקיה
1. טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן
(תענית
רבי לא נהגו איסור בדבר: נטיעה
דכולי עלמא נהגו בו היתר אלא
קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא
יד:) בית חתנות.
הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם
של שמחה. דכיון דפורים יום שמחה
ודאי לא הוי אלא לענין שאין נופלין
(שם) אבורנקי
שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם:
ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון
של מלכים.
על פניהם דלא הוי יום צרה אלא
הוא מותר לנטוע נטיעה של שמחה:
קהלת ד ט
יום שמחה: והא רבי בטבריא
היא אי לא לחזקיה מספקא ליה לרבי פשיטא
2. עַל כֵּן הַיְּהוּדִים
כדתנן עברו אלו. י"ג תעניות שב"ד
הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי
ליה וכי פשיטא ליה מי שרי והכתיב במגילת
הוה. נראה שהיה (ו) בימי אנטונינוס
מתענין על הגשמים: ולא נענו.
הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם
תענית את יום ארבעה עשר ואת יום
מן השמים: ממעטין. בנטיעה ובבנין:
כשהיו יחד כדאמר במס' ע"ז
אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ
אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם
ותנא (ד) נטיעה נטיעה של שמחה.
שרצה לשחרר בני טבריא ממס
חמשה עשר יומי פוריא אינון דלא למספד
טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ
לפי שהיו תלמידי חכמים דקאמר
בנין האמור כאן שאסורין בבנין של
בהון ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את
לְרֵעֵהוּ: אסתר ט יט
ג
3. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם
ליעביד טבריא קלניא:
שמחה שנוהגין עצמן כנזופין וכאבלים:
של זה בזה ואת של זה בזה הני מילי
דברים המותרים ואחרים
של
הַיְּהוּדִים
מֵאוֹיְבֵיהֶם
ונטיעה. האמורה כאן נטיעה של
מלכים.
בהספד ובתענית אבל ד מלאכה יום אחד
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם
נהגו בהן איסור. קשה
שמחה כגון אבורנקי אילן שצילו נאה
מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל
ותו לא איני והא רב חזייה לההוא גברא
דהא רבי התיר בית שאן ע"י ר' מאיר
לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם
כגון אילן שכופפין אותו על גבי
דהוה קא שדי כיתנא בפוריא ולטייה ולא
יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה
שאכל שם עלה של ירק בחולין
כלונסות ויתידות והמלכים אוכלין
(תענית שם) שור איגר.
וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ
צמח כיתניה התם בר יומא הוה רבה בריה
וי"ל דהתם לא נהגו איסור אלא
תחתיו בימות החמה ומתעדנין בה
(ערכין
לְרֵעֵהוּ
וּמַתָּנוֹת
❖
לב.)
לָאֶבְיוֹנִים: אסתר ט כב
דרבא אמר אפי' תימא (א) ביומיה הספד ותענית
בטעות והכא מיירי בדבר שנהגו בו
במיני שמחות ובנין בית חתנות
4. וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים
איסורא במתכוין :
ע)
לבנו כשמשיא אשה לבנו הראשון
קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו
ה
צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת:
ממעטין במשא ומתן. פי' של
היה בונה לו בית ועושה לו חופה
יהושע יט לה
דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב
רבינו חננאל
2
5. וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד
שמחה דומיא דבנין
בתוכו. אלמא איכא נטיעה של שמחה:
ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה
אוקימנא דר' (יהודה)
3
מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה
וערי מבצר הצדים וגו'. בספר
ונטיעה דבסמוך אבל שאר בנינים
(ז)
פשיטה ליה דטבריא
וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר
ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב ואלא רב מ"ט
שרו ואין לך משא ומתן גדול מזה :
פ)
מוקפת חומה מימות
בנחלת נפתלי וקיימא לן
יהושע
אֲשֶׁר לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת
ממעטין. רוצה לומר שלא יהו
לטייה לההוא גברא דברים המותרין
יהושע בן נון היא, ור'
לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא
לקמן דרקת זו טבריא וקרי ליה ערי
יֵצֵא בַּיֹּבֵל: ויקרא כה ל
בר חמיסר הוא, וכי
ו ואחרים נהגו בהן איסור הוה ובאתריה
ששים כלל $ וחמירי
מבצר אלמא מוקפת חומה הואי:
6. וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר
נטע בארביסר נטע כו'.
דרבי לא נהוג ואיבעית אימא לעולם נהוג
דחד גיסא שורא דימא הויא. אין
ואסיקנא אפילו תימא
מתשעה באב שמארסין בו אבל
אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל
ביומי, הספד ותעניות
שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה
אין לפרש ממעטין אבל ששים
ורבי נטיעה של שמחה נטע כדתנן עברו
לה חומה מצד אחד אלא הים חומתה
ח
ז
קבילו עילויהו, וכי אסירי
תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:
❖
קצת דאם כן היה לו לפרש
ומספקא ליה אי חשיב היקף אי לא:
אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין
ויקרא כה לא
הספד ותעניות, כולי
עלמא, כדכתיב במגילת
חומה ולא שור איגר. בבתי ערי
השיעור מה הוא קורא ממעט:
ובנטיעה באירוסין ובנישואין ותנא עלה
תענית ארבסר וחמיסר
חומה כתיב עיר חומה ולא עיר
שטובה
ט בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של
פוריא אינון דילא למיספד
גליון הש"ס
שאין לה חומה בפני עצמה אלא
ואמר רבא לא נצרכא
שמחה איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו איזו היא נטיעה
תוס' ד"ה ממעטין ר"ל
אלא לאסור את של זה
מוקפת בתים סמוכות זו לזו וחומות
וכו' וחמירי מט"ב.
בזה [ואת של זה בזה],
של שמחה זה הנוטע אבורנקי של מלכים גופא י חזקיה קרי בטבריא
❖
חיצונות של בתים נעשות חומה לעיר
פירוש לאסור לבן כרך
בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא
והיינו שור איגר שגגותיה חומותיה.
בי"ד בהספד ותענית ולבן
כפר בט"ו, אילו ואילו
אי לא ומי מספקא ליה מלתא דטבריא והכתיב וערי מבצר הצדים צר
גג י) מתרגמינן איגר: סביב. לגבי
4
אסורין בהספד ותענית
הגהות הב"ח
בתי החצרים כתיב אשר אין להם
וחמת רקת וכנרת וקיימא לן רקת זו טבריא היינו טעמא דמספקא ליה משום
בשני ימים הללו. אבל
(א) גמ'
חומה סביב מכלל דבתי ערי חומה
מלאכה אינו אסור אלא
כ)
דחד גיסא שורא דימא הות אי הכי אמאי מספקא ליה ודאי לאו חומה היא
הוה
מי שנהגו בני אותו
מסובבת (ה) סביב קאמר: פרט לטבריא
דתניא אשר לו חומה ולא שור איגר סביב פרט לטבריא שימה חומתה
(ב) רש"י
מקום איסור על עצמם,
5
כ
6
שימה חומתה. שהים שלה היא
ממך
כדתניא דברים המותרין
לענין בתי ערי חומה לא מספקא ליה כי קא מספקא ליה לענין מקרא מגילה
(ג) ד"ה
חומתה מצד האחד: כי מספקא ליה
ואחרים נהגו בהן איסור
מאי פרזים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני
עיר
למלאכה. ורב דלטייה
לענין מקרא מגילה. דלא מפורש
(ד) ד"ה עלה בנין
לההוא גברא ולא צמח
לא מיגלו והא נמי מיגליא או דלמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו והא נמי
בה חומה אלא לשון פרזים ושאינן
בנין של שמחה
כיתניה, מקום שלא נהגו
מיגניא משום הכי מספקא ליה רב אסי קרי מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר
לעשות מלאכה בפורים
פרזים כתיב בה ל)
ומספקא ליה
הוה. איבעית אימא רבי
מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא איכא
האי לשון פרזים
אי לשון גלוי
(ה) ד"ה
נטיעה של שמחה נטע,
הוא או לשון עיר
הנוחה ליכבש:
חומה
דאמר אמר רב אסי האי הוצל דבית בנימין מוקפת חומה מימות יהושע
דתנן עברו אלו ולא נענו
(ו) תוס'
ממעטין במשא ובמתן
כד הוינא טליא.
כשהייתי נער:
היא אמר רבי יוחנן כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לסבייא
בטבריא
[בבנין ובנטיעה] כו',
ואישתכח (ז) ד"ה
ואישתכח
ותנא בניין של שמחה
דבשל
נטיעה של שמחה. מיכלל
שמחה דוקא אסור
שאע"פ שאסור בעשיית מלאכה נטיעה של שמחה מותרת לו, דהא מן התעניות הראשונות שנינו עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין ג' תעניות אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה כו', ללמדך שאע"פ שאסורין במלאכה
מן התעניות הראשונות, בניין של שמחה ונטיעה של שמחה מותרין היו, לפיכך בא עתה לאסור אפילו אלו שהיו בהן מותרין עד עתה, מפני שהן של שמחה. וכן בפורים אע"פ שאסורין במלאכה, בנטיעה של שמחה מותרין הן,
לפיכך אמרנו ר' נטיעה של שמחה שהוא אכורנקי של מלכים נטע. רבי רחץ בקרונה של צפורי בי"ז בתמוז וביקש לעקור ט' באב שחל להיות בשבת ודחוהו לאחר שבת, אמר הואיל ונדחה ידחה. ולא הודו לו חכמים. גופא חזקיה
קרא מגילה בטבריא בי"ד ובט"ו משום דמספקא ליה. ומקשינן והא טבריא ודאי מערי מבצר הוא, דכתיב וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת, וקימא לן דרקת זו טבריא. אלא משום שימה חומתה כו'. טלייא, פירוש נערים.