מגילה נקראת
פרק
ראשון
מגילה
ו.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
ואישתכח כוותי גרסי':
רקתא דנהרא. שפת הנהר גבוה מן הנהר אף ציפורי יושבת בראש ההר: כי שכיב איניש הכא. כשמת אדם
א)
1. זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת
גדול בבבל: ספדי ליה התם. בטבריא: ששך. בבל בחילוף א"ת ב"ש: ושם לו ברקת. יצא לו שם בטבריא: וכי מסקי ארון. של
יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי
נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי
מת מבבל לקוברו בטבריא: אמרו הכי. הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת: אוהבי שרידים. אוהבי ישראל: יושבי רקת
בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס:
צאו וקבלו הרוגי עומק. מתי בבל העמוקה: ר' זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא: [ארץ צבי. ארץ] ישראל: גידלה
שופטים א ל
2. זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ
שעשועיה. של שנער: בטיבורה.
שטובה ראייתה. שהיו שם
לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי
באמצעיתה: לא הוריש את יושבי
ואישתכח כוותי חמת זו טבריא ולמה נקרא
ב)
שָׂדֶה: שופטים ה יח
קטרון. שבאה לחלקו ועבר על מה
גנות ופרדסים:
ג)
3. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם
שמה חמת על שום חמי טבריא רקת זו
דכל הנוטל (פרוטה) ממך
ד)
יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע
שאמר הקב"ה לא תחיה כל נשמה
ציפורי ולמה נקרא שמה רקת משום דמידלייא
יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי
בלא דמים אין מועיל.
והניחן לגור שם ביניהם
ה) ו)
דברים לג יט
חוֹל:
כרקתא דנהרא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא
ז)
ולהעלות להם מס: על מדותיו. על
4. כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה
דכתיב
שם יזבחו זבחי צדק וגזל
שמה כינרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי
ח)
וְאַשְׁקְלוֹן
לִשְׁמָמָה
לא מהני בזבח:
מזלו שנמדד לו מן השמים מדה
אַשְׁדּוֹד בַּצָּה¢ רַיִם יְגָרְשׁוּהָ
טראטריות
אמר רבא מי איכא למאן דאמר רקת לאו
שאינו חפץ בה: כולן צריכין לך.
(ה) וקרקסיאות.
וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר:
טבריא היא והא כי שכיב איניש הכא התם
כל אחיך יהו צריכין לך: על ידי חלזון.
י"מ בתי עבודת
צפניה ב ד
5. וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו
כוכבים ומכנה אותן טרטאכ' לשון
ספדי ליה הכי גדול הוא בששך ושם לו
חלזון עולה מן הים להרים וצובעין
ט)
וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר
חרפה וקרקסיאות רוצה לומר בית
בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים ל):
ברקת וכי מסקי ארונא להתם ספדי ליה הכי
גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ וְהָיָה
י)
עמים הר יקראו. מכל השבטים
הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן
כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן
אוהבי שרידים יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי
כ) ל)
זכריה ט ז
כִּיבוּסִי:
מקומות מטונפות יכול ללמוד שם
יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני
מ)
6. וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן
עומק כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה
חול: שפוני זה חלזון. שהוא דבר
תורה אלא ודאי לשממה יהא במהרה
נ)
מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן
ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ
❖
ס)
בימינו ורוצה לומר בתים שמתאספים
וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ
חשוב. ספון חשוב בלשון ברייתא:
צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה
אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי
טרית. דג שקורין טונינ"א: זכוכית
שם לוועד של עובדי עבודת כוכבים:
חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ
רקת כי אבדה כלי חמדתה אלא אמר
לבנה. היוצא מן החול כדאמר
הא
בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן
גליון הש"ס
(רבה) חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא
כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם:
ביציאות השבת וחול של
רש"י ד"ה זממו כו'.
יהושע יט מז
זבולון חשוב משאר חולות וראוי
שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון רבי ירמיה אמר
7. בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר
❖
לזכוכית לבנה: מי מודיעני. על זאת
אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם
רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של ארץ ישראל
הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת
לתת לי דמים: כל המוצא חלזון
(רבא) אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה אמר זעירא
הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי
ונוטלו בלא דמים אינו מצליח: מ) שם
אִמָּלְאָה הָח¢ רָבָה:
קטרון זו ציפורי ולמה נקרא שמה ציפורי שיושבת בראש ההר כצפור
הגהות הב"ח
יזבחו זבחי צדק. כאשר אסור גזל
יחזקאל כו ב
וקטרון ציפורי היא והא קטרון בחלקו של זבולון הואי דכתיב זבולון לא
(א) גמ' על
8. וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם
1
בעולה כך לא יגזלו ממך כלום שאם
זאת שכל
בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים
הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלול וזבולון מתרעם על מדותיו הוה
יטול שוה פרוטה בלא דמים תתקלקל
(ב) שם
מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם
שנאמר זבולון עם חרף נפשו למות מה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה
כריא
הצביעה והחול ולא יועיל כלום:
מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד
2
(ג) רש"י
צָעִיר: בראשית כה כג
זבת חלב ודבש. העזים אוכלין
אמר זבולון לפני הקב"ה רבונו של עולם לאחיי נתת להם שדות וכרמים
וכריא (ד) ד"ה
9. יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד
תאנים והדבש נוטף מהן והחלב
ולי נתת הרים וגבעות לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו
צֶדֶק בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל
יוחן
זב מן העזים ונעשים
כמין נחל:
וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת יְיָ:
כולן צריכין לך ע"י חלזון שנאמר [ עמים הר יקראו] ושפוני טמוני חול
3
(ה) תוד"ה
ישעיהו כו י
ששה עשר מיל. ד'
פרסאות:
01. אַל תִּתֵּן יְיָ מַאֲוַיֵּי
תני רב יוסף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה אמר לפניו
לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל
רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק
רבונו של עולם מי מודיעני אמר לו שם יזבחו זבחי צדק סימן זה יהא לך כל
(א)
3
ארץ ישראל. בכל מקום
יָרוּמוּ סֶלָה:
שהוא שם.
יטלום
תהלים קמ ט
הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום ואי סלקא דעתך
ואם באת לצרפו יחד
הוי כמבי
❖
קטרון זו ציפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא
כובי עד אקרא דתולבקני שם מקום:
טובא וכי תימא דלית בה זבת חלב ודבש והאמר ריש לקיש לדידי חזי לי
אקרא. מקום מעבר הנהר ובלע"ז
❖
רבינו חננאל
פורט"ו: עדיפי ליה. חביבי ליה:
זבת חלב ודבש דציפורי והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל וכ"ת
יתד
תקועה. לרעה: אחידת מגדל
דמדליא כרקתא דנהרא,
דלא נפישא דידיה כדאחוה והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לדידי
פירוש גבוה כשפת הנהר.
שיר.
שיר: והסירותי
לעזי רש"י
כבושת מגדל
חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל והויא כמבי כובי עד אקרא
דמיו מפיו וגו'. גבי צור כתיב שהוא
טונינ"א. טeנה. פורט"ו
דתולבקני עשרין ותרתין פרסי אורכא ופותיא שיתא פרסי אפ"ה שדות
[פור"ט]. נמל. מטר"א.
ראש
לאדום: גלייא (ג) במיא ראשי
❖
וכרמים עדיפא ליה דיקא נמי דכתיב 2 ונפתלי על מרומי שדה ש"מ אמר רבי
א≈ ם.
כיבוסי. היא
ע"ז
הם לאדום:
אבהו 4 ועקרון תעקר זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין החולות והיא
ירושלים: והיה אדום לאלופי יהודה
היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים וכשגברה מלכות בית חשמונאי
ועקרון תהיה בית תלמוד בירושלים נ):
מוסף רש"י
לשם. עיר שכיבשו בני דן: זו פמייס.
ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר אמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב
כי נח נפשיה דרבי
שמשם ירדן יוצא כדאמר מר ירדן
זירא.
והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלהינו והסירותי
5
יוצא ממערת פמייס :
דמיו מפיו זה בית (ב) במיא שלהן ושקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן
ארץ
מטרופולין. לשון יון אימא של מלכות.
שנער הרה וילדה ארץ
ונשאר גם הוא לאלהינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום 5והיה כאלוף
מטר"א אם. פולין לשון שררה כדאמר
צבי גידלה שעשועיה.
ביהודה ועקרון כיבוסי אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי
מר עד שבאו דיופלי מהעיר שני שרים
(מו"ק כה:) אוי
יהודה ללמד בהן תורה ברבים אמר רבי יצחק 6לשם זו פמייס עקרון תעקר זו
: דמרבי. שמגדלין
נא לה אמרה רקת.
קסרי בת אדום שהיא היתה מטרופולין של מלכים איכא דאמרי דמרבי בה
שם בני מלכים: אמלאה החרבה.
(שם) כמבי כובי
מלכי ואיכא דאמרי דמוקמי מינה מלכי קסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו
רישא דקרא יען אמרה צור על ירושלים
עד אקרא דתולבקני.
אמלאה החרבה עכשיו אתמלא
שתיהן אל תאמן ישבו שתיהן אל תאמן חרבה קסרי וישבה ירושלים חרבה
מחורבתה: רשע. זה עשו: בארץ
(כתובות קיב.)
(ד)
ירושלים וישבה קסרי תאמן שנאמר אמלאה החרבה אם מליאה זו חרבה זו
7
ופותיא. (יבמות
נכוחות יעול. את ירושלים יחריב:
אם מליאה זו חרבה זו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא 8ולאום מלאום יאמץ
אמלאה החרבה.
סג.)
אמר יצחק להקב"ה יוחן רשע זה ס)
ואמר רבי יצחק מאי דכתיב 9 יוחן רשע בל למד צדק אמר יצחק לפני
עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע
הקב"ה רבש"ע יוחן עשו אמר לו רשע הוא אמר לו בל למד צדק אמר לו
הוא: אמר. יצחק: בל למד צדק.
9בארץ נכוחות יעול אמר לו אם כן בל יראה גאות ה' ואמר רבי יצחק מאי
כלומר אין אדם יכול ללמד עליו
(פסחים מב:) ולאום
דכתיב אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו
סלה אמר יעקב לפני
מלאום יאמץ.
צדק: אמר לו. הקב"ה: בארץ
01
נכוחות יעול. כלומר עתיד להחריב
הקב"ה רבונו של עולם אל תתן לעשו
הרשע תאות
לבו זממו אל תפק זו
(שם)
את ארץ ישראל: אמר. יצחק
אם
גרממיא
(בראשית כה כג)
כן בל יראה גאות ה': זממו
אל
תפק.
אל תוציאנו
מנחיריו. זמם
כמין
טבעת ברזל $ שנותנין
בחוטמה של
אנקה
ונמשכת
בו ומתוך חוזקה
אינה משתמרת כי אם בו:
גרממיא