משקין בית השלחין פרק
ראשון מועד קטן ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משקין
משקין בית השלחין במועד. שדה שהיא עומדת בהר וצריך
בית השלחין. שדה שאינה מסתפקת במי גשמים וצריך
א
א)
א
ב)
להשקותה תמיד משקין אותה אפילו בחולו של מועד
להשקותה תמיד ואם אין משקין אותה תדיר נפסדת
ג)
לפי שהוא לו הפסד גדול אם אינו משקה אותה ודבר של הפסד
והלכך משקין אותה בחוה"מ ומשום פסידא שרו ליה רבנן כדאמרינן
תניא אידך ששת ימים תאכל
התירו חכמים לטרוח בו בחולו של מועד כמו שאנו מוצאין במסכת
בפ'
אין דורשין
ד)
חגיגה דכתיב
מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך
ב ב
ה)
ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי
מה שביעי עצור אף ששה עצורים אי
ו)ז)ח)
עצרת לה' אלהיך מה שביעי עצור
מה שביעי עצור מכל מלאכה אף כל
ג ג
ט)
בעשיית מלאכה אף ששה עצורים
ששה עצורים מכל מלאכה תלמוד
משקין
❖
בעשיית מלאכה אי מה שביעי עצור
לומר השביעי ה"א יתירא השביעי
ד
ד
בכל מלאכה אף ששה עצורין בכל
עצור מכל מלאכה ואין הששה עצורים
ה ה
מלאכה תלמוד לומר השביעי שביעי
מכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא
תורה אור השלם
עצור בכל מלאכה ואין ששה עצורין
לחכמים ללמדך איזה יום אסור ואיזה
1. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב
ו ו
בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב
יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו
בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא
בית השלחין במועד $ ובשביעית בין ממעיין
אלא לחכמים לומר לך איזו מלאכה
מלאכה מותרת:
א
אֱלֹהִים: דברים כה יח
וחוטטין
אותה. שאם נתמלא
אסורה בחוש"מ ואי זו מותרת ומלאכה
ז ז
שיצא בתחילה בין ממעיין שלא יצא בתחילה
2. כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה
שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה
הבור מותר לחטוט
יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן
אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי
ב
ח ח
עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ
כגון להשקות בית השלחין התירו
להעמיקו שהעפר תיחוח אבל לחופרה
❖
הקילון ואין עושין עוגיות לגפנים ר' אלעזר
ישעיהו סב ה
ג
א)
אֱלֹהָיִךְ:
חכמים: ובשביעית. מפרש בגמרא :
בתחילה שהקרקע קשה לא משום
ט ט י
ו)
בן עזריה אומר אין עושין את האמה בתחילה
ממעיין שיצא בתחילה. דעכשיו
דאיכא טירחא יתירא:
ומציינין. דליכא טירחא:
במועד ובשביעית וחכמים אומרים עושין
ד
הגהות הב"ח
מתחיל לנבוע שעדיין לא החזיקה
י כ
ויוצאין על הכלאים. מצוה הוא
את האמה בתחילה בשביעית ומתקנין את
ה
❖
דרכה: בין ממעיין שלא יצא בתחילה.
(א) מתני'
המקולקלות במועד ומתקנין את קלקולי
אלא מעיין נובע מזמן מרובה: אבל
לצאת כדאמרינן בגמ'
ו
לא ממי גשמים. משום דאית ביה
ולא דמי להני אחריני דקתני ומתקנין
המים שברשות הרבים וחוטטין אותן ומתקנין
ז
(ב) שם מקוואות
רבינו חננאל
טירחא יתירא כדמפרש בגמרא ז):
דהאי חובה הוא כדמוכח בגמרא:
(ג) גמ'
את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות
עיף ויגע. צמא למים כדכתיב
גמ' דאתי לאינפולי. הקרקע
ואמר
משקין בית השלחין
המים ועושין כל צורכי הרבים ומציינין את
ב)
במועד ובשביעית, בין
שסביבה דעדיין לא החזיקה דרכה:
הרויתי נפש עיפה :
הקברות ח ויוצאין אף על הכלאים: גמ' השתא
ממעיין
ממעין שיצא כתחילה
מאן
תנא פסידא אין. משום
משקין. בחולו של מועד ולא חיישינן
(ד) רש"י שלא
ובין ממעין כו'. ומקשינן
יש לומר ממעיין שיצא בתחילה דאתי
(ה) ד"ה
השתא יש לומר ממעין
דלמא נפיל ואזיל וטרח טירחא
דאשכחן לקמן דרבי מאיר
אדם
שיצא כתחילה, דחיישינן
לאינפולי משקין ממעיין שלא יצא בתחילה
יתירא: מעיין שלא יצא בתחילה.
פליג עלה דמתני' והאי סתם מתניתין
אמת המים
דלמא אתי לאינפולי
דלא אתי לאינפולי מיבעיא אמרי אצטריך אי
שכבר החזיק דרכו: מיבעיא. דמשקה
לא אתיא אליביה כשאר סתמי משום
ול"ש
ובני ליה אמרת משקין,
לא חרב תרוייהו אסר
ממעין שכבר יצא וניתקן
ממנו בחולו של מועד: בית הבעל.
תנא מעיין שיצא בתחילה הוה אמינא הכא
הכי קבעי הש"ס מאן תנא: ועמד מיבעיא. ופרקינן,
מושכין
אמת המים כו'. שאם
שדה הוא בעמק ואינו צריך להשקותה
❖
הוא דבית השלחין אין בית הבעל לא משום
איצטריך לאשמועינן
ואין בה הפסד אם אין משקה אותה:
יש שם מים תחת אילן
דאפי' ממעין ישן דליכא
דאתי לאינפולי אבל מעיין שלא יצא
חששא דלמא נפיל ובני
קא משמע לן. מתניתין דתני בין
זה יכול למושכם במועד תחת אילן
בתחילה דלא אתי לאינפולי אימא אפילו
ליה, [אין] משקין אלא
גליון הש"ס
ממעיין שלא יצא בתחילה: בית
אחר משום דאילן כבית השלחין דמי
בית השלחין, שהן נטועין
בית הבעל נמי קא משמע לן לא שנא מעיין
מתני' ובשביעית בין
השלחין אין בית הבעל. אפילו ממעיין
צמאין למים, מלשון
וצריכין למים טפי והא דתנא מושכין
ממעיין.
שיצא בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא
שלהים, כדמתרגמי' והוא
שלא יצא בתחילה לא: ח) נישלהי.
ולא תנא משקין אורחא דמילתא
❖
עיף, משלהי. אבל בית
בתחילה בית השלחין אין בית הבעל לא
וה"א מתחלף בחי"ת: מאן תנא.
קתני דבענין זה רגילין להשקות
הבעל, שכבר גדל והשריש
אילנות: יתר על כן אמר רבי
ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא
שרשים בקרקע, כמו
דמתני' דפסידא שרי למיטרח בה
בעל באשתו, כדכתיב
מוסף רש"י בחוש"מ כגון בית השלחין: הרווחה
יהודה. עוד היה מחמיר יותר אפילו
דצחותא היא דכתיב ג) 1 ואתה עיף ויגע
והולידה והצמיחה. בין
לא. כגון דבית הבעל דאסור להשקותה
בבית השלחין קא אסר להפנות משום
עוגיות.
ממעין שיצא כתחילה ובין
ומתרגמינן ואת משלהי ולאי ומאי משמע
ממעין שלא יצא כתחילה
דהוי טירחא יתירא:
מאחר שאין בה הפסד שאין צריך
דהאי בית הבעל לישנא דמייתבותא היא
(לקמן ד:)
לגינתו ולחורבתו. של בית
אין משקין שדה הבעל.
להשקותה אלא להרווחה דמילתא
(חולין מא.)
ואמרינן, מאן תנא דחייש
דכתיב 2 כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן
לשוויה אפלי חרפי: אפילו במקום
השלחין גינה מקום זרעים
(ברכות ו.)
לפסידא דבית השלחין כדי
ארי כמה דמיתותב עולם עם בתולתא
ומציינין את הקברות.
שלא יפסידו וייבשו והתיר
פסידא מיטרח לא טרחינן. דקתני
חורבה מקום שחרבו אילנותיו וחרשו
להשקותם, ואפי' הכי לא
יתייתבון בגויך בנייך מאן תנא ט דפסידא אין
מתניתין אבל לא ממי גשמים כו'
וזרעו ונטעו ושמא הוא צריך למים
התיר אלא דבר שאין בו
הרווחה לא ואפילו במקום פסידא מיטרח
משום דאית ביה טירחא: מושכין
יותר ולא זו אף זו קתני אי נמי
י
טורח, אבל להשקות ממי
גשמים וכיוצא בהן שיש
המים מאילן לאילן. בחולו של מועד
נמי לא טרחינן אמר רב הונא ר' אליעזר בן
חרב ביתו ועשאו גינה וצריכה מים
טורח בהן לא התיר. אמר
תדיר יותר משאר בית השלחין
אם יש מים תחת אילן אחד עושין
יעקב היא דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר
(לקמן ה.) מושכין את
רב הונא ר' אליעזר בן
ד)
המים מאילן לאילן.
ומשום דאיכא טירחא יתירא לא:
דרך קטן מאילן לאילן כדי שימשכו
יעקב היא, דתנן ר' אליעזר
מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא
בן יעקב אומר מושכין
המים מאילן זה לאילן אחר: (ד) לא
אם
ישקה את השדה כולה אימור דשמעת ליה
(לקמן
מים מאילן לאילן אבל
ישקה את השדה כולה. בבית הבעל
ו:)
לא ישקה את כל השדה.
לרבי אליעזר הרווחה דלא טירחא במקום פסידא מי שמעת ליה אלא אמר
ודחינן, אימור דשמעת לר'
קמיירי דהרווחה היא. אלמא דהרווחה
רב פפא הא מני רבי יהודה היא דתניא ה) מעיין היוצא בתחילה משקין
אליעזר דלא שרי, הרויחה,
דמילתא אסר ר' אליעזר: אילימא חרבה
מדקתני לא ישקה את כל
ממנו אפילו שדה בית הבעל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אין
כ
ממש. שנעשה בור למה לי למשקה
השדה, אבל שלא להטריח
במקום שיש פסידא מי
משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה רבי אלעזר בן עזריה אומר לא
לההיא דהא אין לה תקנה לעולם:
שמעת ליה. ובא רב פפא
שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר.
כך ולא כך יתר על כן אמר רבי יהודה לא יפנה אדם אמת המים וישקה
ואוקמה לר' יהודה, דתני
שחרב מעיינה שרגילה לשתות ממנו
אין משקין ממעין היוצא
לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד מאי חרבה אילימא חרבה ממש למה
כתחילה אלא שדה בית
דכיון שרגילה לשתות אי לא משקה לה
לי דמשקי לה אמר אביי שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר רבי
השלחין שחרבה. ומקשינן
עכשיו אית ליה פסידא יתירא אפילו
אי חרבה למה לי השקאה,
אלעזר בן עזריה אומר לא כך ולא כך לא שנא חרב מעיינה ולא שנא
הכי לא שרי ר' יהודה אלא ממעיין שיצא
אילא מאי חרבה דקתני,
לא חרב מעיינה מעיין שיצא בתחילה לא וממאי דלמא עד כאן לא קאמר
חרב מעיינה ויצא לה מעין
לה דלאו טירחא הוא אבל מי גשמים
אחר כתחלה.
רבי יהודה בית השלחין אין בית הבעל לא אלא מעיין שיצא בתחילה
ומי קילון דטירחא הוא לא שרי אפילו
דלמא
לבית השלחין ועוד חזינן דקאמר רבי
יהודה לא יפנה (ה) מים כו' אלמא דלא
שרי ר' יהודה טירחא יתירא אלמא מתני' ר' יהודה היא דהא ראב"ע ל"ש חרב מעיינה ממעיין שיצא לה בתחילה ול"ש לא חרב תרוייהו אסר:
דלמא