ב: משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
כן אמאן תרמייה. ואם נפשך לומר ממאי דרמינן אליבא דר'
דלמא אתי לאינפולי. אבל ממעיין שלא יצא בתחילה אפילו בית
יא א
א) ב)
יהודה יותר מר"א כמו דאקשינן לעיל לר"א הכי נמי פרכינן
הבעל נמי שרי רבי יהודה ומתניתין דקתני נמי ממעיין שלא יצא בתחילה
יב ב
ג)
בית השלחין אין בית הבעל לא לאו רבי יהודה היא: אם כן מתניתין
אליבא דרבי יהודה ומאי אלימא להש"ס מילתא דרבי יהודה דמוכח
יג ג
אמאן תרמייה. לא ר"א בן
יעקב כדאמרן ולא כר"מ דשרי אפילו
מיניה דמתניתין אתיא אליביה יותר
מדרבי אליעזר איכא למימר
ד)
ה) ו)
בית הבעל ולא כר' אלעזר בן עזריה
משום דבתרתי מילי אשכחן בהדיא
דאפילו בית השלחין לא שרי ממעיין
במילתיה דר"י כמו במתניתין דפסידא
דלמא אתי לאינפולי
אבל מעיין שלא יצא
ז)
❖
שיצא בתחילה: אלא לרבי יהודה
אין הרווחה לא ובמקום פסידא נמי
יד ד
בתחילה דלא אתי לאינפולי אפילו בית
ולא שנא כו'. ומתניתין ר' יהודה
מיטרח לא טרח אבל לר"א ליכא
הבעל נמי אם כן מתניתין אמאן תרמייה
היא: להודיעך כחו
דרבי מאיר.
לאוכוחי ממילתיה אלא חד מילתא
❖
אלא לרבי יהודה לא שנא מעיין שיצא
תורה אור השלם
דאפילו ממעיין שיצא
בתחילה שרי
כדלעיל דהרווחה אסיר הלכך ניחא
בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה
1. אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
מנכש. תולש
אפילו לבית הבעל:
ליה לאוקמי כר' יהודה ולא כרבי
כחו
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ
בית השלחין אין בית הבעל לא והאי דקתני
רבינו חננאל
דר' מאיר דמיקל.
עשבים רעים מתוך
הטובים וכי
אליעזר:
כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע
מעיין שיצא בתחילה להודיעך כחו דר' מאיר
טפי: משקה
ואם תאמר וליתני שלא יצאו בתחילה
עקרי להו צמחי הני
וסבר ר' יהודה ל"ש מעין
כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם
שיצא כתחלה ולא שנא
שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
מים בזרעים. שזורק
דאפילו מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו
להודיעך כחו דר' יהודה דמחמיר
מים בעיקרי
מעין שלא יצא כתחלה,
ויקרא יט יט
העשבים: משום מאי
מתרינן ביה.
(א) כח דהתירא עדיף:
אפילו שדה הבעל אתמר המנכש והמשקה
2. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה
אין משקין אלא בית
משום מאי מתרינן. דאין אדם
דמאי מלאכה קא חשבינן ליה דודאי
השלחין. והא דקתני מעין
שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ
מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה
שיצא כתחלה, איידי דאמר
אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא
לוקה ולא נהרג אלא
קוצר לא חשבינן שאינו מתכוין ליטול
רבה אמר משום חורש רב יוסף אמר משום
ר' מאיר מעין שיצא
א
יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו
בהתראה שמתרינן בו לא תעשה
העשבים אלא לתקן עשבים הטובים
כתחלה משקין ממנו אפי'
כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיְיָ:
זורע אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה
❖
הך איסורא כדמפקינן בסנהדרין
שבשדה: חורש וזורע וקוצר אבות
שדה הבעל, תנא איהו נמי
דברים טו ב
דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפויי
מעין שיצא כתחלה. אתמר
מלאכות הן בפרק כלל גדול
מקרא דצריך לפרש שם
המנכש, פי' החופר בית
קא
ארעא אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא מה
מרפויי
: לרפויי. לרכך: משום
האיסור בהדיא:
הזרעים, והמשיך מים
הגהות הב"ח
דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח
לזרעים בשבת, משום מאי
ארעא. דבתר עיקר המלאכה
חורש אין משום זורע לא. אמאי לא
(א) תוס'
מתרינן ביה. רבה אמר
אזלינן ודומה לחורש ורב יוסף אע"ג
מיחייב בתרוייהו הא עביד תרוייהו
פירא אמר ליה אביי לרבה לדידך קשיא
וי"ל
משום חורש, מה דרך
❖
דעיקר מלאכה דומה לחורש מחשבת
ואשכחינן במלאכה דמיחייב תרתי:
החורש לרפויי ארעא הכא
ולרב יוסף קשיא לדידך קשיא משום חורש
נמי מרפי ארעא נינהו. ורב
זומר. בשבת: וצריך לעצים חייב.
הנפש לאו לרפויי ארעא ובהכי פליגי
אין משום זורע לא לרב יוסף קשיא משום
יוסף אמר משום זורע, מה
דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן
משום קוצר שהרי צריך לעצים וחייב
דרך הזורע לאצמוחי פירא
זורע אין משום חורש לא וכי תימא כל היכא
גליון הש"ס
לה ולא אחר המ חשבה ורב יוסף
משום נוטע דמשום הזימור גדלי
הכא נמי קא מצמחי פירא.
דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא והאמר
תוס' ד"ה חייב שתים
ומקשי אביי לתרווייהו,
טפי: המחפה. שמכסה את הזרעים
סבר בתר מחשבה אזלינן דהויא עיקר
וכו' וקשיא ל"ג.
ואמאי לא מתרינן ביה
רב כהנא א) ב זומר וצריך לעצים חייב שתים
בעפר: לוקה. משום לא תזרע
ולא אזלינן בתר הדמיון:
❖
משום חורש ומשום זורע,
וצריך לעצים. אבל אם אין
אחת משום נוטע ואחת משום קוצר קשיא
כלאים : אף המקיים.
דהא דמיא להא ודמיא נמי
להא. וכי תימא כל היכא
איתיביה רב יוסף לרבה המנכש והמחפה
שרואה כלאים זרוע ואינו מבטלו:
צריך לעצים לא נאמר בו
ב) ג
דאיכא מלאכה מעין שתים
מוסף רש"י
בשלמא לדידי דאמינא. דמנכש הוי
דחייב משום קצירה דלא דמיא לקצירה
לכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים
ג)
לא מחייבינן אלא חדא.
זומר.
משום זורע משום הכי מנכש בכלאים
דקוצרין למאכל או מידי שצריכין
והאמר רב כהנא הזומר
בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו
וצריך לעצים.
וצריך לעצים חייב שתים,
לוקה דהא אסירא זריעה בכלאים
לאיזה דבר כגון רפואה וכיוצא בהן
דאסירא זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת
אחת משום זורע ואחת
דכתיב לא תזרע: חרישה. לצורך
ואי לאו שקוצרין לצורך גופו פטור
ה)
משום קוצר. ולא פירקו
משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא
(שבת עג:) המנכש
לנפשייהו. איתיביה רב
זריעת כלאים מי אסירא דבשעת
דלא מיחייב אפילו משום תולדה
והמחפה.
אמר ליה משום מקיים והא מדקתני סיפא
יוסף לרבה, המנכש, פי'
חרישה ליכא כלאים כלל: אמר ליה.
דתולדה צריך שתהא דמי לאב
חופר אצל הכלאים ולוקח
מלאכה: חייב שתים.
ר"ע אומר אף המקיים מכלל דתנא קמא
קשיא
מנכש אינו לוקה אלא משום מקיים:
לוקה.
העפר ומחפה בו את
לאו משום מקיים הוא כולה ר' עקיבא היא
הכלאים כדי שיצמח,
תלמוד לומר כלאים שדך לא. ואע"ג
לרבה דאזיל בתר הדמיון דהכא זומר
והמחפה בכלאים לוקה, ר'
דכתיב לא תזרע כלאים ו) גורעין
לא דמי כלל לנוטע ואעפ"כ חייב
ומאי טעם קאמר מאי טעם המנכש והמחפה
(ע"ז
עקיבא אומר אף המקיים.
ודורשין לא כלאים לא יהא כלאים
משום נוטע וקשיא לרב יוסף דאפילו
סד.) כולה ר' עקיבא
בשלמא לרב יוסף דאמר
בכלאים לוקה משום מקיים שר"ע אומר אף
היא.
מנכש משום זורע חייב,
מכל מקום שחייב אתה לבטלו:
אינו מתכוין לצמוח הגפן כיון דודאי
המקיים מאי טעמא דר' עקיבא דתניא שדך
1
היינו דאסורה זריעה
בשלמא מועד. משום הכי שרי דלא
מצמחה מחמת הזימור חייב משום
בכלאים. אלא לרבה דאמר
לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע מקיים מניין
נוטע דהא סתם קאמר רב כהנא
אסיר בשום מלאכה אלא משום
משום חורש, חרישה
תלמוד לומר כלאים שדך לא תנן משקין בית
בכלאים מי אסירא. ופריק
טירחא: וכל מקום פסידא שרו
אפילו לא חישב ליטע ואי קשיא הא
רבה, מאי לוקה דקתני,
השלחין במועד ובשביעית בשלמא מועד
רבנן. למיטרח בחולו של מועד
דאמרינן בדוכתא אחריתי
משום מקיים בכלאים.
משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן
במקום פסידא כדפרשינן לעיל : בין
משום רשעה אחת אתה
(מכות כא:)
וכולה ר' עקיבא היא, ומה
ז)
תלמוד לומר כלאים
טעם קאמר והכי קתני,
למאן דאמר משום חורש. דפליגי
אלא שביעית בין למאן דאמר משום זורע
מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי
שדך לא.
המנכש והמחפה בכלאים
רבה ורב יוסף לעיל במשקה מים
רשעיות תריץ הכי כגון דאיכא מיתה
ובין למאן דאמר משום חורש זריעה וחרישה
לוקה מאי טעמא משום
לזרעים דחד אמר משום חורש וחד
ומלקות אבל תרתי מילי דאסירן
מקיים, שר' עקיבא אומר
בשביעית מי שרי אמר אביי בשביעית בזמן
אף המקיים בכלאים לוקה.
אמר משום זורע: חרישה בשביעית
דדמיין להדדי בשתי מלקיות תרוייהו
הזה ורבי היא דתניא ד) רבי אומר 2 וזה דבר
פי' מקיים בכלאים, שמצא
מי שרי. הא נפקא מבחריש ובקציר
חד רשעה הוא ולא ממעטי מרשעתו
שדה זרועה כלאים ועבדה
השמטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב
ד
הוא וצימחה, ונתקיים
דכל שם מלקות חד רשעה הוא והכי
תשבות דאמרינן אם אינו ענין
מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת
הכלאים בעבודתו, שגורם
נמי אמר במס' פסחים בפ' כל שעה
לשבת שאינו צריך שהרי כבר נאמר
לו הצמחה והפרחת פרי.
כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה
כל מלאכה תנהו ענין לשביעית:
אמר אביי אכל פוטיתא
(ע"ז סד.)
מאי טעמא, אמר קרא לא
ובזמן שאי אתה משמט
תזרע כרמך כלאים אין לי
משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט
בשביעית בזמן הזה. דרבנן: ורבי
לוקה ארבע ואע"ג דרב כהנא אמורא
קרקע.
אלא זורע תבואה בכרם,
היא. דאמר דהוא מדרבנן ומילתא
הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף
קרקע אי אתה משמט כספים רבא אמר
(קדושין לח:)
מקיים מנין, תלמוד לומר
דפסידא שרו רבנן: וזה דבר השמטה
משום דגברא רבה הוה כדאשכחן
לא כלאים. כלומר, האי לא
אפילו תימא רבנן אבות אסר רחמנא
אי אתה
דכתב רחמנא דרוש אותו
שמוט. כתיב בהשמטת כספים.
(גיטין לו.)
במעשה דר' יוחנן דהוה חריף
תולדות
משמט כספים.
בזרוע דהוה ליה למכתב
טובא $ וקשיא ל"ג כיון דלאו תנא הוא לא חשיב לה כל כך ופליגי עליה: אמאי כתיב תרי זימני שמטה שמוט: בזמן
שאי אתה משמט
לא תזרע כרמך ולישתוק,
קרקע כו'. מכלל דאיכא זמן דלא משמט קרקע ואיזה זה
אף
ואנא ידענא דאין זריעה
אלא בתבואה, פי' וממילא
בזמן הזה: אפילו תימא רבנן. דפליגי עליה דרבי ואמרי דשביעית בזמן הזה דאורייתא: אבות מלאכות אסר רחמנא. בשביעית:
(שם)
שמעינן שאסר זריעת
תולדות
התבואה בכלאים (למה
עוד אמר כלאים). כדכתיב
וזרעתם את השנה (ההיא) [השמינית] וגו'. אבל באילנות נטיעה היא, כדכתיב ונטעתם כל עץ מאכל. כלאים דכתב רחמנא למה לי, לרבות המקיים בכלאים בלאו. ומקשינן לרבה ורב יוסף ממתניתין דתנן משקין בית
השלחין במועד ובשביעית. בשלמא מועד משום טירחא הוא דאסור, וכל מקום פסידא שרו רבנן. אלא בשביעית, בין למאן דאמר משקה מים לזרעים חייב משום זורע ובין למאן דאמר חייב משום חורש, תרווייהו
חרישה וזריעה בשביעית אסירי, היכי שרו. ופירק אביי, שביעית בזמן הזה, ורבי היא. דתניא רבי אומר זה דבר השמטה שמוט, כתיב שמיטה וכתיב שמוט, בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת
כספים, בזמן שאתה משמט קרקע כו', והאידנא דלית שמיטה בקרקע שארץ ישראל בידי גויים היא, שביעית בזמן הזה דרבנן, ובמקום פסידא שרו רבנן. רבא אמר לא תימא מתני' רבי היא ולא רבנן, אלא אפי' תימא
רבנן, הניכוש (והחיפוי בכלאים) תולדות נינהו, ובשביעית אבות אסר רחמנא