משקין בית השלחין פרק
ראשון מועד קטן
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
כמה עד פרסה. דאין מכירין זה את זה ביותר מפרסה
עד כמה. מרוחקין
הני תרי חורי נמלים דכי איכא נהרא בינייהו
סד א
א)
מכירין הני בחורי דהני: עד פרסה. אי ליכא
וליכא גישרא דאין
אפי' בלא נהר א"נ ה"פ כשיש נהר מתי קרויין מכירין
ב)
פרסה בינייהו אע"ג דאיכא נהרא וליכא מעבר מכירין הני בחורי
עד פרסה אבל ביותר מיקרי אין מכירין ודוקא דאיכא נהר:
סה ב
ג)
תניא
ר"ש בן אלעזר אומר. לא ידענא מה הוא אם הוא תנא
דהני: נועץ שפוד. במקום שהן מצוין ומרדה האדמה וממעך אותן:
ד)
סו ג ד ה ו
ה)
הוצא. ענפי דקל דתמרים:
שלישי או שמא מילתיה דת"ק מפרש
(א)
דפנא. ביי"ר וקעבד גדר מדפנא
או שמא י"ל דרבי יהודה מודה בשדה
עד כמה עד פרסה: רבי יהודה אומר משדה
ו)
❖
ומגדל אותה מהוצי הדקל: צר בצרור.
לבן הסמוכה לשדה האילן וחכמים
ז)
האילן כדרכו ומשדה הלבן שלא כדרכו:
סז ז
מניח אבנים זה על גב זה: אמר
מיירי בשדה הסמוכה לבית השלחין
תנו רבנן כיצד כדרכו חופר גומא ותולה
א
רב חסדא לא שנו. דאמר מתני'
לא בשדה הסמוכה לבית האילן ונראה
בה מצודה כיצד שלא כדרכו נועץ שפוד
הגהות הב"ח
❖
מקרין אבל אינו בונה כדרכו:
לי דגרסינן הכי באיזה שדה לבן
ומכה בקורדום ומרדה האדמה מתחתיה
א)
(א) רש"י הוצי
בכותל גינה. דליכא פסידא יתירא
מתירין חכמים ויש ספרים שכתוב
תניא ב) (ר"ש בן אלעזר) אומר ב כשאמרו
אי עיילי בה אינשי: אבל בכותל חצר
בהן כשאמרו בשדה לבן שלא כדרכו
ענפי עץ שקורין לו"ר
רבינו חננאל
משדה לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא
בונה כדרכו. דאיכא פסידא יתירא
לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה
ופרי שלו קורין ביי"ש
(ב) תוס'
וכמה יהא בין חור
בשדה לבן הסמוכה לעיר אבל בשדה לבן
אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה:
לעיר וקאי על דברי רבי יהודה כו':
לחור פרסה. ר' יהודה
אמר
רב אשי מתניתין נמי דיקא.
גוחה. שוחה ונטוי: סותר ובונה
הסמוכה לשדה האילן אפילו כדרכו שמא
ורבי יוסי
אומר צדין משדה הלבן
יוסי
כדרכו. דהיינו כותל חצר מסייע
פסק בתוס' דהר"ר פרץ
כדרכו ומשדה האילן שלא
יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות:
(ג) ד"ה
כדרכו. ת"ר כיצד כדרכו
ליה לרב חסדא: מפני הסכנה.
דהלכתא הכי דכותל חצר מותר
ומקרין את הפירצה במועד: כיצד מקרין
חופר גומא ותולה בה
לבנותו ופירש דהיינו דוקא במקום
שלא תפול על הולכי ברשות הרבים:
❖
לשתוק
מצודה, כיצד שלא כדרכו
רב יוסף אמר בהוצא ודפנא במתניתא
ג) ג
שלא מפני הסכנה לא. קשיא לרב
סמוך לרה"ר שיש לו לחוש לגנבים
נועץ שפוד ומכה בקורדום
תנא צר בצרור ואינו טח בטיט אמר
ומרדה בעפר תחתיה.
ד
אבל בין חצר לחצר ומשום בני חצר
חסדא דאמר בכותל חצר בונה כדרכו
ומקרין פירצה במועד. רב
גליון הש"ס
רב חסדא לא שנו אלא כותל הגינה אבל
אע"פ דליכא סכנה: תריץ. לא
אסור לבנותו כדרכו:
יוסף אמר בהוצא ודפנא,
אמר
תוס' ד"ה אמר רבי
כותל החצר בונה כדרכו לימא מסייע
במתניתא תנא צר בצרור,
רבי נראין דברי ר"מ
קשיא לרב חסדא דהא דקתני במקום
ה
נראין וכו' צריך פריעה
כלומר עולה באבנים זו
במוסגר. מה שפירש
סכנה היינו דסתר לה כשגוחה ובונה
ליה כותל הגוחה לרשות הרבים סותר
ד) ו
ה)
ופרימה כשהוא מוחלט
על גב זו, ואינו טח
לה שפיר: הכא. דקאמר רב חסדא
בקונטרס דמוסגר אסור בתשמיש
וטמא טמא יקרא.
בטיט. אמר רב חסדא לא
ובונה כדרכו מפני הסכנה התם כדקתני
❖
שנו שמקרין את הפירצה
המטה לא נדע מנין לו דהא תנן
שלא במקום סכנה בונה כדרכו
טעמא מפני הסכנה ואיכא דאמרי תא
אלא כותל גינה [אבל
בפרק קמא דמגילה אין בין
כשהיא סתורה קודם לכן אבל לא
כותל חצר] שנפל בונה
שמע כותל הגוחה לרה"ר סותר ובונה
סתר לה במועד: התם. במקום
מוסגר למוחלט אלא פריעה ופרימה
כדרכו. אמר רב אשי
הגהות הגר"א
כדרכו מפני הסכנה מפני הסכנה אין שלא
מתני' נמי דיקא דעל
משמע דלענין תשמיש המטה שוין
סכנה לסתור משום דאיכא סכנה
[א] גמ'
כותל גנה אמרה המשנה
מפני הסכנה לא לימא תיהוי תיובתיה
ולא ליבני דבבנין ליכא סכנה: א"כ.
דלמאן דאמר מוחלט מותר כל שכן
ומקרין את הפירצה
❖
דרב חסדא אמר לך רב
חסדא התם סותר
דלא בני: ממנעי ולא סתרי. והוי
דמוסגר מותר ולמ"ד דמוחלט אסור
במועד, דקתני ובשביעית
בונה כדרכו, דהיכא, אי
סכנה: מתניתין נמי דיקא. כרב
ובונה הכא בונה ולא סותר התם נמי
ה"ה מוסגר אסור דהא מוחלט מאי
נימא דחצר צריכא למימר
חסדא דגינה אינו בונה במועד
טעמא דאסור משום דאיכא ק"ו
ליסתור ולא ליבני א"כ
מימנע ולא סותר
דבונה בשביעית וכי בנין
לעזי רש"י
כדרכו: אלא לאו בגינה. ובשביעית
לימי חלוטו כדאמרינן בשמעתין והכי
בשביעית מי אסיר, אלא
אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני
❖
לאו דגינה ואע"ג דמיחזי
ביי"ר [לוריי"ר] דפנה.
נמי ק"ו לימי הסגירו וגמרינן ימי
בונה כדרכו אבל במועד אינו בונה
ובשביעית בונה כדרכו דהיכא אילימא
כמאן דעביד נטירותא
מתני'
רואין את הנגעים
הסגר מימי ספרו ואי משום דאין
כדרכו:
לפירי. תניא כותל הגוחה
דחצר צריכא למימר אלא לאו דגינה ואע"ג
להקל. כלומר רואה הכהן נגע צרעת
לרשות הרבים סותר ובונה
טעון פריעה ופרימה בימי ספרו
מוסף רש"י
דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי שמע
כדרכו מפני הסכנה שלא
במועד לטהר: לא להחמיר. שאם
נמי אין טעון פריעה ופרימה והא
יפול על בני אדם. מתני'
הגוחה. (סוכה
מינה: מתני' ר' מאיר אומר רואין את
דקאמר התם בגמרא הא לענין
רואה הכהן שהוא טמא אינו אומר
מה.)
ר' מאיר אומר רואין
הנגעים (בתחילה) להקל אבל לא להחמיר
את הנגעים כו'. תניא
שילוח טומאה זה וזה שוין ה"ה לענין
כלום שאם מטמאו נמצא מצערו
ו)
ר' מאיר אומר רואין
תשמיש המטה הן שוין אלא לא פסיק
במועד ורחמנא אמר
וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר:
ז
את הנגעים להקל, כדי
גמ' תניא רבי מאיר אומר ז) רואין את
גמ'
שאם אתה
ליה לאיסור או להיתר וגם מה
ושמחת בחגך:
לטהרו, אבל לא להחמיר.
[ר' יוסי אומר לא להקל
נזקק לו להקל אתה נזקק לו להחמיר.
שפירש בקונט' דמוסגר אינו משתלח
הנגעים להקל אבל לא להחמיר רבי יוסי
ולא להחמיר], שאם אתה
חוץ לג' מחנות מזה חזר בו דהא
כלומר מאחר שרואהו הכהן אומר
נזקק לו להקל אתה
אומר לא להקל ולא להחמיר שאם אתה
א"ר
בפרק קמא דמגילה
בין הוא טמא בין הוא טהור:
קאמר
נזקק לו להחמיר. שנא'
נזקק לו להקל נזקק לו אף להחמיר אמר
לטהרו או לטמאו. אמר
נראין לי דברי ר' מאיר במוסגר.
הא לענין שילוח זה וזה שוין ולפי
ר' נראין דברי ר' מאיר
רבי נראין דברי רבי מאיר במוסגר
שרואין ודברי רבי יוסי במוחלט:
זה קשה מאי שייך צוותא דאשתו
במוסגר כי רואין להקל
ודברי רבי יוסי במוחלט אמר רבא
בהסגר ראשון. שאם מטהר ליה
וצוותא דעלמא במוסגר ובמוחלט
טהור, אבל לא להחמיר
שאם יראה כי הוא
בטהור כ"ע לא פליגי דלא חזו ליה [א] בהסגר
בשלמא צוותא דעלמא יש ליישב שהוא
משמח ליה אי לא מטהר ליה לא
טמא ישתוק, ואוקמה רבה
$ צריך פריעה ופרימה כשהוא מוחלט
מטמא ליה יותר מדמעיקרא
ראשון דכ"ע לא פליגי דחזי ליה כי פליגי
וטמא טמא יקרא ופורש מבני אדם
אלא מסגר ליה פעם שניה:
בהסגר
בימי חלוטו יותר מבימי הסגירו
בהסגר
אבל לתשמיש שניהן שוין ע"כ נראה דהא דקאמר מר סבר צוותא דעלמא ניחא ליה ומר סבר צוותא דאשתו עדיף אמוחלט קאי וה"פ
נראין דברי ר' מאיר במוחלט דרואין דאי מטמא ליה תחילה נמי טמא הוה ואי מטהר ליה מאי אפסדיה דצוותא דאשתו אינו חושש
דצוותא דעלמא עדיפא ליה ונראין דברי ר' יוסי במוסגר דמטמא ליה ופסיד צוותא דעלמא שיהיה טעון פריעה ופרימה וטמא טמא יקרא
וצריך לפרוש מבני אדם וגם יפסיד שיצטער שעד עתה היה מצפה להיות טהור ואין מצפה עתה ליטהר ותנא אחרינא סבר צוותא דאשתו
ניחא ליה והכי פירושו נראין דברי ר' מאיר דרואין במוסגר דאי מטמא ליה לא יפסיד דשניהן מוסגר ומוחלט דינם שוה חוץ מפריעה
ופרימה ובהך הפסד אינו חושש אפי' קרינא ליה הפסד צוותא דעלמא כדפי' אינו חושש אלא אצוותא דאשתו אבל מוחלט אין רואין דאי
מטהר ליה יפסיד צוותא דאשתו דקסבר צוותא דאשתו עדיפא ליה מצוותא דעלמא וקצת ק"ל מהו נראין דברי ר"מ הא לית ליה לרבי
מאיר כלל דהכהן מחויב לומר ואי בעי שתיק ור' (ב) קסבר דלעולם כהן אינו רשאי לשתוק כלל ולדברי ר' לא תמצא בשום אחד
רואין להקל ולא להחמיר דאינו רשאי לשתוק כלל והכי הוה ליה למימר נראין דברי ר' יוסי כו' ואין נראין דברי יוסי כו' והכי איתא
בשמעתין דטיפת חלב : בהסגר ראשון כולי עלמא לא פליגי. מה שפירש בקונטרס בסוף הסגר ראשון ומשום הכי
רואין אי טהור שפיר ואי עומד בעיניו תחילה נמי בבית הכלא היה עומד וקשה דלמא פשה הנגע ויהיה טמא מוחלט והכי משמע בנגעים
פ"א דארבע מראות הללו מצטרפין זה עם זה לפטור את העומד סוף שבוע שני להחליט את שנולד בו מחיה או שער לבן בתחילה בסוף
שבוע ראשון או בסוף שני לאחר הפטור להחליט את שנולד בו פיסיון בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני ויש לפרש בהסגר
ראשון כ"ע לא פליגי דחזי ליה הוי הטעם משום דלטהרו או לטמאו לא שייך למדרש עד שעה שצריך לטמאותו דהיינו בסוף הסגר שני
אבל בסוף הסגר ראשון ראוי הוא להסגיר עוד ולא יטמאנו וכל זה דוחק לכך נראה דברי רבינו יצחק בהסגר ראשון היינו תחילת הסגר ראשון
שיכול (ג) לשמח בהן דהא לא שייך לטהרו או לטמאו בהסגר שני והוא בתחילת הסגר שני שמא אינו יכול לשתוק והוא הדין בסוף הסגר שני:
לטהרו