ח: משקין בית
השלחין
פרק ראשון מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דקא עביד בחנם. ונראה דהלכה כרב באיסורי ואפילו לשמואל
לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום. כלומר כיון דמת אין
עה א
א)
ב)
י"ל דלא אסירי אלא ע"י ספדנא אבל הוא עצמו שרי יותר
משתכח מן הלב שלשים יום אם מספידו פחות משלשים יום לפני
עו ב ג
מתאפק מצערו על ידי צעקה וישמח לאחר זמן: אין חופרין כוכין
ג) ד)
הרגל אתי למיספד ברגל דעדיין לא שכחו: דעביד בחנם. מ"ד
ה)
וקברות במועד. פי' בקונטרס לצורך מתים הוא עושה אפילו כשאין
משום מעות שזימן לרגל כיון
דספדן עביד בחנם שפיר דמי ומ"ד
ו) ז)
ח)
צריך עתה כדתנן בהמוכר פירות
לפי שאין המת משתכח מן הלב
עז ד
ט) י)
המוכר מקום לחבירו
שלשים יום בחנם נמי אסור:
לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים
א
א)
❖
עח ה
מתני'
אין חופרין כוכין וקברות.
לעשות לו קבר עושה רחבה של
יום מאי בינייהו איכא בינייהו דקעביד בחנם:
עט ו
מתני' אין חופרין כוכין וקברות במועד
לצורך מתים שדרכן לחפור כוכין
מערה אבל לצורך המת שמת כבר
ב
תורה אור השלם
וקברות לזמנן לצורך מתים שימותו
מותר אפילו ביו"ט שני למיגז ליה
ג אבל מחנכין את הכוכין במועד ד ועושין
דטירחא יתירא הוא: מחנכין.
גלימא ולמיגז ליה אסא כדאמר בפ"ק
1. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה
נברכת במועד וארון עם המת בחצר רבי
פ ז
מפרש בגמ': נברכת. בריכה של
וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ
דביצה כ"ש חול המועד
וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר
יהודה אוסר אלא אם כן יש עמו נסרים:
ואע"פ שיש לחלק דחול המועד
כובסין ולית ביה טירחא כולי האי:
וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר
גמ' מאי כוכין ומאי קברות אמר רב יהודה
❖
וארון עם המת בחצר. שהמת שם
דאורייתא ויו"ט שני דרבנן כמו יו"ט
בִּשְׁעָרֶיךָ: דברים טז יד
כוכין בחפירה וקברות בבנין תניא נמי הכי
שני דעצרת ויו"ט שני דשביעי של
מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים
פסח ושמיני עצרת אין נראה דבכל
מתחילה לצורך הארון ולעשותו כולו
פא ח
אלו הן כוכין ואלו הן קברות כוכין בחפירה
הגהות הב"ח
יום שני קאמר בביצה ועוד כל ענין
אבל לא בחצר אחרת שלא יאמרו
וקברות בבנין: אבל מחנכין את הכוכין:
(א) רש"י
מלאכה אחרת היא: ר' יהודה אוסר.
מלאכה חמיר טפי י"ט שני מחול
פב ט י
כיצד מחנכין
אמר רב יהודה ה שאם היה
נברכת
המועד וכמו שפירש בקונטרס דאיירי
להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך
ארוך מקצרו במתניתא תנא מאריך בו
ב)
כשהיא
בחופר מחיים כך פר"ח אבל לאחר
הארון אא"כ היו מנוסרים בתחילה
ומרחיב בו:
ועושין נברכת כו': מאי
קודם י"ט: גמ' גיהא ובר גיהא.
מיתה שרי והא דתנינן כוכין וקברות
פג כ
(ב) תוס'
נברכת אמר רב יהודה זו בקיע והתניא
אפילו בלא מת וארון דוקא עם
(א) בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו
שמחה
❖
פד ל
הנברכת והבקיע אמר אביי ואיתימא רב
המת שמא כשחופר הוא רגיל לחפור
בו כל השופכים בקיע בר גיהא
בבית והוי הכירא דצריך למת נראה
בריכה קטנה שעושין סמוך לגדולה
כהנא גיהא ובר גיהא: וארון עם המת
❖
לי והא דלא שרי הכא לר' יהודה
כדי שיכנסו המים היוצאין מן
בחצר: תנינא להא דתנו רבנן ו עושין כל
גליון הש"ס
אלא מנסרים המנוסרים מערב יו"ט
הגדולה לקטנה שהיא מליאה ונכנסין
צורכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו
תוס' ד"ה בחגך כו' עיקר
לקטנה: וארון עם המת בחצר.
והתם שרי למיגז ליה גלימא ואסא
דרשה כו'.
ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב יו"ט
רבינו חננאל
שמא נסרים יכולים למצוא מנוסרים
כלומר כשמת בחצר (שפיר דמי)
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מביאין
❖
[מתני'] אין חופרין כוכין
הרבה אבל גלימא ואסא לא ימצא
דמוכחא מילתא דלצורך המת עבידא
עצים ומנסרן בצינעא בתוך ביתו: מתני'
וקברות במועד. פי'
עשויים או שמא בנסירת נסרים יש
מצי למיעבד ארון ובאותה חצר:
להקבר בהן לאחר הרגל.
קול ופירסום גדול וי"מ דאין חופרין אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא
מנסרין המנוסרין. יש עמו נסרין
ג) ז
תניא, הן הן כוכין הן הן
מוסף רש"י
קברות, אלא שהכוכין
אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא
מיירי אפילו לאחר מיתה דומיא
מתוקנין מערב המועד דטורח גדול
ההדיוט.
בחפירה והקברות בבנין.
לעשותן במועד: מתני' מפני (פסחים נה:)
דמחנכין דמשמע לאחר מיתה דמפרש
לו אבל מחזיר הוא את גרושתו ועושה
ח
ומחנכין את הכוכין. כיצד
ששמחה היא לו. מפרש בגמ':
בגמ' שאם היה ארוך מקצרו ומחיים
מחנכין אותן, אמר רב
אשה תכשיטיה במועד רבי יהודה אומר לא
יהודה אם היה ארוך
מחזיר גרושתו. דאינה שמחה כל כך:
אין רגילות לשנותו כי אינו יודע מי
תסוד מפני שניוול הוא לה ד) ט ההדיוט תופר
מקצרו, במתניתא תנא
ועושה אשה תכשיטיה. הני תכשיטין
ישים בו ויש לפרש שעושה לצורכו
מאריך ומרחיב בו. ועושין
כדרכו והאומן מכליב ומסרגין את המטות
י
כ
דקא מפרש בגמ' ו): לא תסוד. בסיד
נברכת במועד. מאי
או לצורך אחר וכמו שפירש שהיו
רבי יוסי אומר ממתחין: גמ' וכי שמחה
נברכת, גוהא ובר גוהא.
עושין והא דשרינן בפ"ק דביצה
מפני שניוול הוא אצלה עכשיו במועד
פי' [מחמצן ונדיין דפרק
היא לו מאי הוי אמר רב יהודה אמר שמואל
שהיא תסוד בסיד ומצטערת:
למיגז ליה גלימא ואסא
לא יחפור]. ירושלמי
וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא
נברכת זה בקיע [כל שהוא
ומסרגין את המטות. בגמ' ז) מפרש:
היינו דוקא כדפרישית שלא ימצא
תושב נקרא בקיע]. ועושין
גמ' מאי הוי. וכי שמחה אסורה
גלימא ואסא עשוי מערב יו"ט אבל
ואמרי לה אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא
ארון עם המת בחצר. פי'
ביו"ט: דאין מערבין שמחה בשמחה.
כוכין וקברות ימצא הרבה שהיו
שאם יעשו הארון בחוץ
ל לפי שאין מערבין שמחה בשמחה רבה
יאמרו כל העם מותר
כלומר בעינן דלישמח בשמחת מועד
רגילים לחפור מחיים ומהאי טעמא
בר [רב] הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל
לעשות במועד, שאינן
לחודיה: מפני הטורח. ליטרח לצורך
יכול להיות מותר בזמן הזה לפי שאין
יודעין שמת לו מת.
ועוסק בשמחת אשתו אמר ליה אביי לרב
נישואין וטירחא במועד אסור: משום
עושין כוכין וקברות מחיים:
כדתניא עושין כל צרכי
ועושין נברכת במועד. תימה
יוסף הא דרבה בר [רב] הונא דרב הוא דאמר
המת גוזזין שערו ומכבסין
ביטול פריה ורביה. דאי שרי נשואין
את כסותו ועושין לו ארון
רב דניאל בר קטינא אמר רב ה) מנין
ואמאי צריך במועד
ביו"ט אין אדם נושא אשה כל השנה
מנסרין המנוסרין מערב
שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת
והלא אין מכבסין במועד וי"ל לצורך
כולה אלא ממתין עד המועד שיהא
יום טוב. רבן שמעון בן
1
גמליאל אומר אף מביא
בחגך בחגך
ולא באשתך עולא אמר
כל אותם שהתירו חכמים לכבס
עושה סעודה אחת למועד ולנשואין:
עצים [ומנסרן] בצינעא
לקמן בפרק בתרא וי"מ
מותרין
מפני הטורח רבי יצחק נפחא אמר מפני
(לתוך) [בתוך] ביתו.
לרחוץ את המת ותכריכין:
ירושלמי לא שנו אלא
ביטול פריה
ורביה מיתיבי כל אלו שאמרו אסורין לישא במועד
וארון עם המת בחצר. אמרינן
באדם שאינו מפורסם,
מותרין
כלומר אינו אדם חשוב,
בירושלמי אמר רבי מנא
אבל אם הוא אדם חשוב
עושין לו ארון אפילו
הדא דאמר במת שאינו מפורסם אבל
במת שמפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק כהדא דרבי חנינא חברייהו דרבנן דמך בחול המועד
שיש קהלות מועטין חשבינן להו מפורסם לכולהו מתים: גיהא ובר גיהא. פי' ר"ח מחמצן
[בשוק]. כד דמך ר' חנינה,
עבדי ליה ארון בשוקא ונראה דלדידן
חברין דרבנן עבדו ליה
ונדיין דפרק לא יחפור וליתא דהתם תנן מרחיקין את הנברכת שלשה טפחים וקאמרינן בגמ' לא שנו אלא מן החמצן אבל
ארון בשוק. והכל מודים
מן הנדיין ארבע אמות ובתוספתא תני מרחיקין את הנברכת ואת הבקיעה שלשה טפחים: ומנסרן בצנעא. ואסור בפרהסיא ויש
שלא יקוץ ארזים, ודכוותה
לא יחצוב לו אבנים, ואם
ליתן טעם דלא דמי לההיא דכל שאסרו חכמים משום מראית העין כו' ודמי טפי לההיא דפ' אע"פ צינור
היו חצובות פלוגתא דר'
אבל מחזיר גרושתו.
[יהודה] ורבנן. מתני' אין
שעלו בו קשקשים כו':
בירושלמי הדא דתימא מהנישואין פירוש גרשה אחר נישואין והחזיר אבל לא מן האירוסין:
לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה
נושאין נשים במועד כו'.
מאי טעמא, אמר ר' חנינה
קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי
מפני שמערבין שמחת
בשמחה: בחגך ולא באשתך. $ עיקר דרשה הוא ולא אסמכתא כדאמרינן פ"ק דחגיגה ורב אשי האי בחגך מאי דריש
הרגל בשמחת אשתו. רב
ביה: מפני הטורח. ומתניתין הכי פי' מפני ששמחה היא לו וטורח בה יותר מדאי: מפני ביטול פריה ורביה. ומתני' ה"פ
אמר משום שנאמר
ושמחת בחגך ולא
מפני ששמחה היא לו ומשהה אותה ברצון עד הרגל שיהא שמח או שיהיה פנוי והא דקתני אבל מחזיר גרושתו שאין שמחה לו ולא שייך
באשתך. עולא אמר מפני
עירוב בשמחה ולא מניח שמחת הרגל וגם אין טורח בה וגם ביטול פריה ורביה אין כאן שהיה לו אשה כבר וסתמא דמילתא יש לו בנים
(ב)
הטורח. ר' יצחק נפחא
אומר משום ביטול פריה
וגם אין רגיל לשהות דבר זה עד הרגל וסעודת ברית מילה מותר לעשות בחול המועד דליכא שמחה כדאמרינן פ' קמא דכתובות
ורביה, שאם אתה מתירו
דלא מברכין שהשמחה במעונו משום דאית ליה צערא לינוקא אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צריך
להכניסה במועד אף
מעבירה הוא בכל השנה
עיון אם מותר לעשות במועד ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר ונראה לי דקיימא לן כרב אשי דדריש
כולה שלא יבטל
בחגיגה בפ"ק בחגך ולא באשתך ואינו אסור לערב שמחה בשמחה ועי"ל דלא חשיבי שמחה בשמחה כי אם סעודת נישואין לבד:
ממלאכתו ומכניסה ברגל
איבעי
ונמצא מבטל כל אותה
שנה. ומותבינן, כל אלו
שאמרו, כגון בתולות אלמנות כו', אסורות לישא במועד,