ט: משקין
בית השלחין פרק ראשון מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאן
במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים.עשייתמצוהעדיף
ובמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים. אל תפלס אלא מצוה שבא
א)
א
ב) ג)
לידך בין גדולה בין קטנה עשה: וכל חפציך לא ישוו בה. שתבטל
שהרי מפסיקין אפילו לר"ש בן יוחי לעושה סוכה ולולב
פו ב ג
ד)
כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה: חפצי שמים ישוו בה. כלומר
כדאי' בירושלמי אבל בהפסקה דתפלה $ וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן
ה) ו)
יוחי ובירושלמי זה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו:
שאם יש לך לעסוק במצוה
תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה:
(ג) א]
פוקסת. פי' בקונטרס מתקנת
ז)
דאפילו חפצי שמים לא. דמבטל
פז ד
ח)
מצוה ועוסק בתלמוד תורה: תעייל
שער שלא יתפזר וקשה
כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים הדר
ט)
ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל. משמע
דבפרק המצניע
י)
יתבי וקא מבעי להו כתיב 1 יקרה היא מפנינים
❖
אמר דמתחייב בשבת משום טוה
ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא
(ד)
וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים
ועוד דסורקת ה"ל למיתני כמו גבי
סחורה ולא תמכרנה תיפוק ולא
ישוו בה וכתיב 2 כל חפצים לא ישוו בה
נזיר
ובפ' קמא דכתובות
תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר
כ)
תורה אור השלם
דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה כאן במצוה
א
ל)
ולא תביאנה: תעייל כלתא. שדרך
פירש בקונטרס קליעת
מ)
1. יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים
שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה
כלתא הולכת אצל הבעל: ולא תיפוק.
שער וקשיא דבפרק המצניע שונה
וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ
שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים אמרו ליה
גודלת ופוקסת ואין לפרש מעברת
דלא לימות בנך דהדרי נפקי מינך
משלי ג טו
בָהּ:
2. כִּי טוֹבָה חָכְמָה
והדרי לבי נשייהו: שתא חדתא.
מאי בעית הכא אמר להו דאמר לי אבא זיל
סרק על פניה דהכא תני תרוייהו
נ)
מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצִים לֹא
וגם בפ' קמא דכתובות ויש לפרש
זו שנה ראשונה של נישואין דכתיב
❖
גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע
ס)
יִשְׁווּ בָהּ: משלי ח יא
3. קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם
דמתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף
כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו'
ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא
מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ
: ליחרב ביתך. בית
וריב"א מפרש שנותנת חוטין של בצק
תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל
בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת:
הגהות הב"ח
קברתך דלא תמות אלא תחיה לאורך
[דקין] על פניה להאדים הבשר
(ה)
תהלים מט יב
פתורך ולא תחזי שתא חדתא כי אתא לגבי
(א) גמ'
4. וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ
ימים: לא תבוש ולא תתבייש. לא
והיינו טוייה והאי דקורא ליה
אבוה א"ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן
במועד
וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְיָ
תיבוש אחריני כדי שלא תתבייש שלא
בירושלמי צובע שהוא מאדים הבשר
הוא
אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה
אבל צעורי צעורן א"ל מאי אמרו לך הכי והכי
תבא לידי כך פן תתבייש: ותנא
ובנין נמי שייך בתיקון האשה למאי
הוא
עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא
(ב) רש"י
אמרו לי א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו
בה. ושנה בה לא יבושו עמי לעולם
דמפורש סוף המצניע
יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם:
וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל
והיינו לא תבייש ולא תתבייש:
משום בונה ומייתי קרא דויבן את
תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל
לרהוט
אָנִי וַאֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין
סטכת.
כוחלת. נותנת כחול בין עיניה כדי
הצלע:
בפרק כל
(ג) תוס'
ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך
עוֹד וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי
לְעוֹלָם: יואל ב כו-כז
שדומות נאים: פוקסת. מחלקת
הקרבנות מפרש
דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא
5. וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה
כדאמרינן בירושלמי
שערה לכאן ולכאן י): ומעברת סרק
דשמן המור הוא סטכת ובפ' קמא
(ד) ד"ה
ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך ליחרוב ביתך
וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ
על פניה. סם אחד כדי שתראה
דמגילה
מאי שמן המור רב
כ)
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ
וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא
דפוקסת מתחייבת
כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר
אדומה: סכין על פניה של מטה.
הונא
אמר רבי חייא סטכת:
(ה) בא"ד
חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי
עלמא ביתא דכתיב 3 קרבם בתימו לעולם
כדי להעביר שער של מטה: היתה
ההדיוט
❖
והוא תקון
מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה ח¢ דָשִׁים
אל תקרי קרבם אלא קברם לבלבל פתורך
מיקשטא. כי הני קשוטין כדאמר
בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה
ח¢ דָשִׁים
בַּבְּשָׂמִים
הכא: באנפי כלתה. שהיתה כל כך
בבני
ובנתא ולא תיחזי שתא
חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא
וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים:
גליון הש"ס
זקינה שהיתה לה כלה שהיא אשת
❖
אחריתי ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב א"ל (אבוה) זיל לגביה
א)
אסתר ב יב
תוס' ד"ה כאן במצוה
בנה: לא שנו. הא דאמר עושה
דליברכך א"ל יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש אתא גבי אבוה א"ל
ב)
וכו' וק"ש אין מפסיקין.
אשה תכשיטיה: אלא ילדה. בחורה
מאי אמר לך א"ל מילין בעלמא הוא דאמר לי א"ל ברכך ברכתא דברכן
רבינו חננאל
שדרכה בכך ולהכי הוי לה שמחה
קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה דכתיב ואכלתם אכול ושבוע והללתם
❖
4
במועד: אבל זקינה לא. והיכי
אבל מצוה שאי אפשר
וגו' ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו
לעשותה על ידי אחרים,
עבדא אשתך הכי דמיקשטא הא
אורח חיים פן תפלס. תוב
עמי לעולם: ועושה אשה תכשיטיה: ת"ר אלו הן תכשיטי נשים כוחלת
ב
הויא זקינה: ואפילו עומדת על
כתיב, יקרה היא מפנינים
הגהות הגר"א
ופוקסת ומעבירה (סרק) על פניה ואיכא דאמרי מעברת סרק על פניה של
וכל חפציך לא ישוו בה,
פתח קברה. שריא להתקשט: לקל
ג)
[א]
[א] גמ'
הא חפצי שמים ישוו
טבלא רהטא. פירוש קשקוש הזוג
מטה דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב רב הונא בר חיננא
בה במצוה שאי אפשר
ר"ל מיני זמר בהילולא וכי היכי
לעשותה על ידי אחרים,
קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה אבל זקנה לא א"ל
❖
וכל חפצים לא ישוו
דרהטא ילדה בת שית לקל הילולא
האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה דאמרי
בה במצוה (שאי אפשר)
הכי עבדא (ב) בת שיתין והכי נמי
[שאפשר] לעשותה על ידי
אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא: ר' יהודה אומר לא תסוד:
מיקשטא: שניוול הוא לה. שגנאי
הגהות מהר"ב
אחרים. אמר להו אבא
תניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה ומודה ר'
ד)
שדרני לגביכו דתיברכון
הוא לה וניוול בסיד ומצטערת בסיד: רנשבורג
יתי, אמרו ליה תהא
יהודה ג בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע"פ שמצירה
שיכולה לקפלו במועד. אע"פ שהיא
א] תוס'
רעוא דתזרע ולא תחתצד,
היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא
מנוולת בסיד: שמחה היא לאחר
פי' דתוליד בנים ולא
תקברם. תעיל ולא תפיק,
זמן. במועד לסוף המועד לאחר
והתנן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר אמרו לו אע"פ שמצר
ה)
ד
תעיל כלתך לביתך ולא
שקפלתו את הסיד שטפלה לפי שמשיר
עכשיו שמח הוא לאחר זמן אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד
תוציאם. תפיק ולא תעיל,
❖
את השער ומעדן את הבשר והואיל
תוציא בנות לבית בעליהן
דכולהו מצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו רבינא אמר כותי לענין פרעון
ולא ימותו בעליהן וישובו
דהאי סיד משמחתה לאחר זמן להכי
לעולם מצר אמר רב יהודה בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים
אליך. ליחרב ביתך וליתיב
ו)
שרי לה לטופלו במועד אע"פ שהיא
אושפיזך, פי' יהיה ביתך
מוסף רש"י
עניות טופלות אותן בסיד עשירות טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן
חריבה והוא מקום קברך
מצירה עכשיו: ומי אית ליה לרבי
ופוסקת ומעבירה שרק
המור שנאמר 5 ששה חדשים בשמן המור ז) מאי שמן המור רב הונא בר חייא
שאתה עתיד להקבר בו
יהודה האי סברא. אע"ג שהיא
על פניה.
כי הוא ביתו של אדם,
אמר סטכת רב ירמיה בר אמי אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי
ח)
מצירה עכשיו שמחה וכו': נפרעים
(שבת סד:)
כלומר תאריך ימים בעולם
הזה הנקרא אושפיזא,
יהודה אומר אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר
מהם. מהכותים ביום חגם מפני
וישאר מקום קברך חרב
שהוא מצער דכל אדם שפורע מיצר
את השער ומעדן את הבשר רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר אבר שקל
ט)
הנקרא ביתך, שנאמר
אבל לא משלמים להם ממון ביום
קרבם בתימו לעולם,
בה ד' מאה זוזי הוה ההוא כותי בשבבותיה דה"ל ברתא טפלה בחד זמנא
לא תסוד.
(שם צד:).
קברם בתיהם לעולם.
חגם לפי שמשמחם ביום חגם ומודה
ומתה אמר קטלא ביבי לברתי אמר
רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא
ליבלבל פתורך, כלומר
לע"ז כדפי' במס' ע"ז: שמח הוא
מפני שניוול
יהיו לך בנים הרבה
בעיין בנתיה טפלא אנן דלא שתינן
שיכרא לא בעיין בנתין טפלא:
לאחר זמן. שפרע לו ואמאי נפרע
הוא לה.
יבלבלו שלחנך. ולא
ההדיוט
תיחזי חדא, דלא תימות
מהן אבל לרבי יהודה לא אית ליה
אתתך ותיסב אחריתי.
עכשיו שמחה היא לאחר זמן: הנח
האי סברא דמשום שמיצר
עכשיו
שרי והיכי אית
ליה האי סברא
גבי טפול אע"ג שהיא מצירה
אמר ליה ר' לבריה, זיל
להלכות מועד. להכי א"ר יהודה הכא דשרי אע"פ שהיא מצירה כו': דכולהו הלכות מועד. דשרי משום האי טעמא נמי שרו כגון אפיה
לגביה שמעון בן חלפתא
(ע"ז ו:)
דליברכך, אזל לגביה אמר
ובישול דמצער השתא כשהוא אופה ומבשל ולהכי שרי דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובישולו בי"ט: כותי לעולם מיצר. שפורע ולהכי
לקפלו.
ליה תהא רעוא דלא תיבוש
לא אית ליה לר' יהודה התם אע"פ שמיצר שמח וכו' אבל לעיל גבי טפול אית ליה לר' יהודה אע"פ שמצירה עכשיו שמחה לאחר זמן:
במועד.
ולא תתבייש. אמר ליה
שהגיעו לפירקן. לשיער: ולא הגיעו לשנים. שאינן בנות י"ב שנה ויום אחד שעדיין אינו דין שיהא להן שער ובושות על כך: עניות
אבוה ברי ברכך ברכתא
דברכינהו קב"ה לישראל,
טופלות. השיער בסיד ומשירות אותן: אנפיקינון. היינו אנפיקינון דקתני התם במנחות אנפיקינון לא יביא היינו אותו שמן
(שם)
ותנא ביה, שנא' ואכלתם
שעושין מזיתים: שלא הביאו שליש. שלא בישלו שליש: ולמה סכין אותו. אכל הני קא מהדר דקאמר טופלין כו': ושקל בה ארבע מאה זוזי.
שמח הוא לאחר זמן.
אכול ושבוע והללתם וגו'.
(שם ב.) דכולהו
ועושה תכשיטיה במועד.
שנתייפת ונטל מבעלה כך: טפלה כולה בחד זימנא. דסבר למיעבד כרב ביבי ומתה: בעיין בנתין טפלא. דשכר מגדל השער ומעבה את הבשר:
מצר עכשיו ושמח
תנו רבנן אלו הן תכשיטי
תופר לאחר זמן נינהו.
נשים, גודלת כוחלת
פוקסת נוטלת שערה וציפרניה ומעברת שרק מעל פניה, איכא דאמרי מעברת סכין על פניה של מטה. דביתהו דרב חסדא
(ע"ז ו:) שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים.
הות מיקשטא באנפי כלותיה כו', ואפי' עומדת על פתח קיברה, דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית (לכל) [לקל] טבלא רהטאי. ר'
(שבת פ: וכעי"ז פסחים מג.) טופלות. (שבת שם) (פסחים שם) סטכת. (שם)
[יהודה] אומר לא תסוד כו'. תניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניול הוא לה אם היא תשאר בסיד. ומודה בסיד
(מנחות פו.) ולמה סכין אותו. (שבת פ:) שמשיר את השער. (מנחות
שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד, ואע"פ שמצירה עכשיו שמיחה היא לאחר זמן. ומי אית ליה לר' יהודה האי סברא
פו.) ומעדן את הבשר. (מגילה יג. ובב"ח הוסיף: ומצהיל) (פסחים שם) טפלה. (שבת שם) שקל
[והתנן] בראשון [מ]מסכת ע"ז ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר כו'. ופירק רב נחמן בר יצחק הנח להלכות המועד
בה ד' מאה זוזי. (שם) דשתי שיכרא. (שם)