משקין
בית השלחין פרק
ראשון מועד קטן
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ההדיוט
תופר כדרכו. נראה דוקא לצורך המועד אבל בחנם
תופר כדרכו. בחולו של מועד:
היכי דמי הדיוט. שאינו אומן
פח א
א)
ב) ג)
אחת. שאינו יכול ללקוט נימי
שתופר כדרכו: מלא מחט בבת
למה יתירו אפילו על ידי שינוי מיהו לא איירי בדבר
פט ב
ד)
התפירה של חלוק כדי לתפור כשהוא תופר תוחב תחיבות הרבה
האבד דהיכא דאיכא דבר האבד קיימא לן כר' יוסי דאין מצריך שינוי
❖
כמלא אורך המחט ואח"כ מושכה מן הבגד ונמצאו תפירות הרבה
בדבר האבד והיכא דבגדיו
או מנעליו מקורעין ואם יניח אותן
צ ג ד
במשיכה אחת והיודע לעשות כן אומן
עד לאחר מועד יתקלקלו ראיתי רבותי
הגהות הב"ח
הוא: שאינו יכול לכוין אימרא
שאין מקילין כלל להתיר אפילו על
ההדיוט תופר כדרכו:
היכי דמי הדיוט אמרי
צא ה
בחפת חלוקו. שאינו יודע לתחוב
ידי נכרי כדאמרינן לקמן
(א) גמ'
דבי רבי ינאי כל שאינו יכול להוציא מלא
❖
רבינו אמרו
כל שאינו עושה אינו אומר לנכרי
אותו בגד עב שעושין ממנו אימרא
מחט בבת אחת רבי יוסי בר חנינא אמר
ועושה ושמא לא היו חושבים אותו
בחפת חלוקו אלא שבמקום אחד
כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו:
מקצרו ובמקום אחד מרחיבו: האומן.
דבר האבד או שמא אין כל דבר
רבינו חננאל (המשך)
והאומן מכליב: מאי מכליב רבי יוחנן אמר
החייט מכליב: מפסיע. שאינו תופר
האבד מותר בלא שינוי דבפ' מקום
זהו אומן וכל מי שאינו
מפסיע רבה בר שמואל אמר שיני כלבתא:
ביושר אלא מפזר התפירה ולהכי קרי
שנהגו משמע דוקא
(ב) רש"י
מזויג אינו אומן. אמר ר'
מסרגין את המטות: מאי מסרגין ומאי
עולי רגלים מתקנין מנעלים במועד :
מכליב שדומין תחובי המחט לשיני
סימון הדיוט תופר כיסים
במסרגין כולי עלמא לא פליגי
לתחוב (ג) ד"ה
כיסים. מסרגין את
ממתחין כי אתא רב דימי אמר פליגי בה
הכלב רחוקות זו מזו כשיני הכלב:
המיטות, ר' יוסי אומר
דשתי וערב. תימה
כלבתא. שאינו תופר כדרכו (ב) תוחב
ר' חייא בר אבא ור' אסי ותרוייהו משמיה
קדירה אחת
ממתחין. ר' חייא בר אבא
קדירות.
זה בסמוך זה אלא שתוחב המחט
היאך מותר לעשות מלאכה כי האי
ור' אמי פליגי, תרוייהו
דחזקיה ור' יוחנן חד אמר מסרגין שתי וערב
בלא שינוי: ממתוחי נמי לא.
משום דחזקיה ור' יוחנן
פעם אחת למעלה ופעם אחת למטה
וממתחין שתי בלא ערב וחד אמר מסרגין
(ד) תוס'
אמרו, חד אמר מסרגין
ולהכי קרי ליה כלבתא דהכי קיימי
בלאו הכי נמי נראה דמצי לאקשויי
אבל
כגון אריגה ערב ושתי,
שתי בלא ערב וממתחין שאם היה רפוי
בנין בתחילה אסור
שיני הכלב שן אחד גבוה מחבירו:
היכי קאמר ר' יוסי שאם היה רפוי
ממתחין שתי בלא ערב.
❖
ממתחו איני והא תני רב תחליפא בר שאול
דאסור
וחד אמר מסרגין שתי בלא
מסרגין שתי וערב. שאורגין מטה
ממתחו אבל לא מסרגין שתי וערב
ערב, ממתחין שאם היה
ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה
של חבלים בשתי וערב: שתי בלא
הא אפילו בשתי בלא ערב אסור:
רפוי ממתחו. מתני' ר'
כיון דאפשר למלויי במאני.משמע
בשלמא למאן דאמר מסרגין שתי וערב
חלפתא בן שאול, ושוין,
ערב. שמותח השתי ואינו אורג בה
גליון הש"ס
פי' תנא קמא ור' יוסי,
הערב: שאם היה רפוי. זה שנארג
דאין מותר אלא לצורך המועד:
וממתחין שתי בלא ערב היינו דקתני רב
מתני' מעמידין תנור
שאין מפשילין חבלים
❖
ה"ג יהודה אומר אין מכבשין
ימים רבים והיו החבלים רפויין
תחליפא בר שאול א ושוין שאין מפשילין רבי
וכירים וריחים
לכתחלה. ומתמה רב נחמן
בר יצחק מי איכא מאן
את הריחים בתחילה.
ותלוין למטה שאינן מתוחין ממתחן:
חבלים לכתחלה אלא למאן דאמר מסרגין
דאמר מסרגין שתי בלא
ושוין. רבי מאיר ור' יוסי: שאין
ובחדשה קאמר דהא בגמרא מתיר
הגהות מהר"ב
ערב, והתנן ר' מאיר אומר
שתי בלא ערב ממתחין שאם היה רפוי היה
מפשילין חבלים לכתחלה. שאין
ישנה ואין נראה לומר דבגמ' דמתיר
המטה משיסרוג בה
רנשבורג
ממתחו השתא שתי וערב אמרת לא חבלים
שלשה בתים, מי אפשר
גודלים חבלים לכתחלה: המטה.
ישנה משום ר' אליעזר קאמר והא
א] רש"י
לעשות בית בלא שתי
לכתחלה מיבעיא קשיא א"ל רב נחמן בר
משמיה דידיה כי למה נדחוק לעשות
לעולם אינה מקבלת טומאה עד
וערב, אלא כולי עלמא
יצחק לרבי חייא בר אבין מי איכא למאן
מחלוקת חנם ועוד דלכתחילה משמע
שיסרג בה ג' בתי נירין שהשתי כבר
מסרגין שתי וערב כי פליגי
בממתחין. ולא איפשיט לן
דאמר מסרגין שתי בלא ערב והתנן רבי
חדשה ואם תאמר כבוש מאן דכר
מתוח ואורג בה שלשה בתי נירין
א)
❖
בהדיא האי מיתוח מה
שמיה י"ל תנא קמא אמר מעמידין
דערב. אלמא דמסרגין קרי שתי
מאיר אומר המטה משיסרוג בה שלשה
הוא, אי שתי בלא ערב אי
וערב: היינו דאתו יש אומרים
ובחדשה קאמר ומשמע אפילו כבוש
אם היה רפוי ממתחו.
בתים אלא כי אתא רבין אמר במסרגין כולי
אפשר למימליא במני,
לאפלוגי. דאפילו שתי בלא ערב
רבינו חננאל
ור' יהודה אוסר בכבוש ואית דגריס
עלמא לא פליגי דשתי וערב אלא כי פליגי
אפשר למלאות רפיון
לא מצי: ממתח נמי לא. בתמיה.
ר' יהודה אומר מכבשין את הריחים
דכולהו אע"פ שמצירות
חבלי המטה בכסתות
בממתחין מר סבר ממתחין שתי בלא ערב
הרבה. [מתני'] מעמידין
עכשיו שמחות לאחר זמן.
ולא גרס לכתחילה והיא היא אבל
אתו יש אומרים למיסר נמי מתוחי
ומר סבר שאם היה רפוי ממתחו מיתיבי
אמר רב יהודה אמר רב
תנור וכירים במועד, ר'
עתה קשיא יותר כבוש מאן דכר
ואמאי הא לא קעביד מלאכה ואי
בנות ישראל שהגיעו
יהודה אומר אין מכבשין
מסרגין את המטה ואין צריך לומר שממתחין
שמיה תנא קמא נמי שרי יש לומר
לא עביד הכי לא מצי למיזגא עלה:
את הריחים במועד
לפירקן ולא הגיעו, עניות
דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר ממתחין אבל לא
טופלות אותן בסיד,
כתחלה. מאי מכבשין, רב
אין. ודאי אתו יש אומרים למיסר נמי
דת"ק שרי העמדה בעלמא שאין זה
עשירות בסולת, בנות
יהודה אמר מנקר ריחיא,
מתוחי משום דהואיל ואפשר למלייה
בנין גמור (ד) וה"ה דאסר כבוש בין
מסרגין וי"א אין ממתחין כל עיקר בשלמא
מלכים בשמן המור והוא
פי' כיון שיעמדו הריחים
למטה במאני עד לעיל והדר מצי
בחדשה בין בישנה ור' יהודה שרי
מלטחון מנקרים בהן
סטכת. איכא דאמרי שמן
למאן דאמר ממתחין שתי בלא ערב היינו
זית שלא הביא שליש.
נקרים קטנים כמין
למירמא עלייהו כרים וכסתות
כבוש בישנה וגירסא ראשונה נראה
דאתו יש אומרים לאיפלוגי אלא למאן דאמר
תניא אפיקינון שמן זית
חידודים כדי לטחון
למיזגא עלייהו: לא טרחינן. דהוי
לרבי ומעמידין נראה דוקא העמדה
במהרה. רב יחיאל אמר
שלא הביא שליש סכין
שאם היה רפוי ממתחו ליש אומרים ממתחו
טורח דלא צריך: מתני' מעמידין
דתנור אין זה בנין בתחילה אלא הוא
אותו שמשיר את השיער
בית עינא. ומקשינן עליה
נמי לא אין כיון דאפשר לממלייה במאני
ומעדן את הבשר. ההדיוט
דרב יחיאל, ומפרק כגון
תנור וכירים. שעושין אותם לכתחלה
עשוי כבר אבל אינו מחובר בקרקע
לא טרחינן: מתני' $ ב מעמידין תנור וכירים
דנקרה ובעי לארווחי ביה
תופר כדרכו. בתלמוד ארץ
כדאמרינן לקמן. תנור תוכו חלול
וצריך לחברו ולטפלו בארץ כדמפרש
ישראל מפורש לפיכך
טפי. רב הונא שמע לההוא
וריחים במועד ר' יהודה אומר אין מכבשין
מקום שפיתת שתי קדירות כירה
בפרק כל הכלים אי
ג
כתבנו והנחנו זה. דבי ר'
גברא דהוה מנקר ריחיא
(ג)
את הריחים בתחילה: גמ' מאי מכבשין
בחולו של מועד, אמר,
ינאי אמרי, כדרכו ממלא
מקום שפיתת קדירה אחת: מכבשין.
נמי כי ההוא דפ' המביא כדי יין
את המחט מכלב אחת
מאן האי דמחיל יום טוב
א] בגמ' מפרש: גמ' מנקר ריחיא.
גבי תנור דבי"ט אין סכין
רב יהודה אמר מנקר ריחיא רב יחיאל אמר
אחת. ר' יוחנן א' כדרכו
ליתחיל גופיה. ורב הונא
אותו ואין טשין אותו במטלית וכו'
שכשהיא ישנה וחלקה ואין החטין
סבר לה כיש אומרים דאמ'
אפי' אחת אחת, מכליב
בת עינא מיתיבי מעמידין תנור וכירים
מפסע, כלומר הדילוג.
אין מכבשין כל עיקר. דרש
הכא במועד שרי ולקמן בשמעתין
יכולין לפרך מנקרין אותה חותכין
במועד ובלבד שלא יגמור מלאכתן דברי
מתני' מסייע לר' יוחנן,
רב חמא נוקרין ריחים
נמי קאמר ושוין שאין גודלים תנור
אותה כדי שלא יהא שוה כדי שיפרכו
בחולו של מועד, משום
הרצענים מכלבין במועד,
רבי אליעזר וחכמים אומרים אף יגמור רבי
אין תימר חדא חדא היינו
רבינו אמרו אפי' סוס
החטין תחתיה: בת עינא. נקב
בתחילה ובירושלמי תני ר' חלפתא
יהודה אומר משמו מעמידין את החדשה
אורחייהו כך היא
שרוכב עליו וחמור שרוכב
ובלבד שלא יגלחנו בתחילה ופירש
שעושין באמצע הריחים שהתבואה
אומנותן, אלא מפסע. ר'
עליו מותר ליטול צפרניו.
ומכבשין את הישנה ויש אומרים אין מכבשין
נופלת לתוכה: היינו דמשכחת לה
בתוספ' דלא ידע מאי גילוח ול"נ
יוסי בר' חנינא אומר
דגרסינן שלא יגדלנו: סוס שרוכב
המזויג את האמריות
כל עיקר בשלמא למאן דאמר מכבשין
בישנה. לפי שהישנה צריכה לכך
עליו. פי' בתוספת לצורך המועד
שכבר היא חלקה לפי שתדיר היא
מנקר ריחיא היינו דמשכחת לה בישנה אלא
טוחנת: אלא למאן דאמר. דמכבשין
משמע שאסור לרכוב בחנם:
למאן דאמר בת עינא ישנה בת עינא למה
היינו בת עינא ישנה בת עינא למה
למישקל
לה כגון דקא בעי לארווחי טפי פורתא רב
והלא כבר אית לה בת עינא שכבר
הונא שמעיה לההוא גברא דקא מנקר ריחיא בחולא דמועדא אמר מאן
היא ישנה מלטחון ואי לא הוי לה בת
האי ב) איתחיל גופיה דקא מחיל חולא דמועדא סבר לה כיש אומרים
עינא לא מצי למיטחן: כגון דבעי
דרש רב חמא ד נוקרין ריחים במועד משום רבי מאיר אמר אפילו סוס
לארווחי. האי בת עינא טפי וכי
שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו (ומותר) ליטול צפרנים בחולו של מועד
האי גוונא משכחת לה בישנה: מנקר
ה ג)
אבל
ריחיא. בישנה: איתחיל גופיה.
יתחלל גופו: מותר
ליטול. להן
צפרנים כדרך העושין עכשיו לסוסים שלנו דאי לא עביד ליה
הכי הוה ליה צערא ולא מצי אזיל:
אבל