משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יריד של עכו"ם. יומא דשוקא: ומעלה בערכאות. לקיימן בחתימתן דכיון דהשתא הוא דמשכח להו וליומא אחרינא לא שרי: אוהרי. שצדין
קד א
א)
ב) ג)
בו דגים שקורין רוש"א: איזלי. רשתות שצדין בו עופות: למגדל תנורא. לעשות התנור מחדש: מהולתא. נפה: בימות החמה. כלומר
ד)
כשיש ימות החמה כגון בפסח דחבול עלמא שאין יורדין בו גשמים מותר לעשות בו תנור לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל
קה ב ג
ה)
לצורך הרגל: כאן בימות הגשמים. כלומר כשיורדין הגשמים ברגל כגון בסוכות אין עושין תנור
לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל
❖
ו)
קו ד ה
ועבד טירחא שלא לצורך הרגל:
מתני' מעקה למרפסת. כותל
כוורא
ליריד של עכו"ם ולוקחים בהמה עבדים
סמוך למסרחיה מעלי.
א)
א
הגהות הב"ח
קטנה העושין על האיצטבות שלפני
קז ו
ובזמן הזה תופסים סכנה
ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה
(א) גמ'
העליות גדולות כעין שיש על שפת
למיכל סמוך לסירחון וגם משתי
בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל מידן רב
קח ז
נהר רייני"ס: שפין את הסדקין.
עלה אבוה דאמר בסמוך דמעלי
ב שרא לחייא בר אשי למיגדל אוהרי בחולא
שבתנור: ומעגילין אותן במעגילה.
ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס
דמועדא מאי טעמא מעשה הדיוט הוא אבל
קט ח
שגוללין על קרקעות התנור עץ גדול
שאינן טובות בזמן הזה או שמא
ג איזלי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא
עגול כדי לסתום הסדקין: ביד
נהרות דבבל מעלו לו טפי ויש
קי ט
רב יהודה שרא לאמי תנורא למיגדל תנורי
וברגל. (ג) שלוקח בידו עץ ובועטין
(ב) שם
ד
מפרשים דכוורא לא בכלל דגים מיירי
ולרב' בר עשבי למיגדל מהולתא איני והא
ביד על התנור לסתום הסדקים או
ושם דג ששמו כוורא ומשונה בדברים
קיא י
במועד
בועט ברגלו על קרקעות התנור:
תני רבה בר שמואל ושוין שאין גודלין תנור
האלו משאר דגים כדאמרינן פ' כל
(ג) רש"י
קיב כ
מחלצים. עץ כעין רגל שדוחקו
הבשר אסר לן
לכתחילה לא קשיא כאן בימות החמה כאן
ה
❖
(ד) ד"ה
במעזיבה לסתום הסדקין ויש בו
בימות הגשמים: מתני' ו עושין מעקה לגג
גירותא שרא לן לישנא דכוורא ואין
מעשה אומן יותר ממעגילה: ציר.
נראה שיהא בכל הלשונות של דגים
ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה
(ה) ד"ה למולחן
רגל הדלת כמו הדלת תסוב על צירה
טעם אחד:
רבינו חננאל
(ו) ד"ה
אומן שפין את הסדקין ומעגילין אותן
ז
: צינור. הוא החור
הדרן עלך משקין בית השלחין
אע"ג
רב שרא לרב חייא בר
במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלצים
שבאסקופה התחתונה כמו ו) צינורא
(ז) ד"ה
אשי, למיגדל אהורי. פי'
עבדו
הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד
במס' גיטין בסוף פרק
דדשא: הקורה. מה שעל הפתח
ח
ט
ליה
הניזקין (ו)מפרשי רבנן
שתחזור בו הדלת וקורין אוברטו"ר:
שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן
י
אוזלי, שבאך מעזלה.
במועד כובשן: גמ' היכי דמי מעשה הדיוט רב יוסף אמר ב) בהוצא ודפנא
מנעול. בלבדור"א: ובלבד שלא
שיתין
תרגום ויביאו מטוה כד
איצצי ששים פעמים
עזיל, ומפרשי אוהרי,
יתכוין לעשות מלאכתו במועד.
במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט: שפין את הסדקין ומעגילין אותן
❖
אלפכוך. מאי טעמא
כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות
מעשה הדיוט, אבל איזלי
במעגילה: השתא במעגילה אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא הכי קאמר
השנה ומניחו עד המועד: וכבשין.
אסיר, מאי טעמא מעשה
שפין את הסדקין ומעגילין אותן כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא במחלצים:
אומן הוא. רב יהודה שרא
של ציר כלומר דגים ושאר דברים
לעזי רש"י
לאביי תנוראה, למגדל
הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד: ורמינהי
שכובשים במלח שיכול לאוכלן במועד
תנורא בחולי דמועדא.
רוש"א. מתקן לדיג.
עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כו' עד ימיו אין מכאן ואילך לא לא
שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד
ג)
ולרבא בר עישבי שרא
רייני"ס [רינו"ש]. ריין
למגדל מהולתא בחולי
(שם נהר). אוברטו"ר
קשיא כאן בדנפחי כאן בדנגרי מתקיף לה רב חסדא יאמרו קלא רבה
לאחר המועד שיהו נכבשין מהר
דמועדא. ועושין לגג
[אוברידור"א]. משקוף.
וראוין לאכול מיד: גמ' הוצא.
אסיר קלא זוטר שרי אלא אמר רב חסדא לא קשיא הא במגלי הא בחציני
ולמרפסת מעשה הדיוט
בלבדור"א [קלבידור"א].
הוצי דקל: דופנא. עבדי לחיים
אבל לא מעשה אומן. היכי
מנעול. ברר"א [ברד"א].
(ד)
רב פפא אמר כאן קודם גזירה כאן לאחר גזירה רב אשי אמר הא ר' יהודה
דמי מעשה הדיוט, בהוצא
גרזן של טפסן.
של גדר: ואינו טח בטיט. זה הוא
הא ר' יוסי דאמר ר' יצחק בר אבדימי מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד
ודפנא. במתניתא תנא, צר
קונפושט"א. תערובת
ד)
מעשה הדיוט: מעגילה. דרך אומנות
❖
בצרור ואינו טח בטיט.
מאכלים כבושים.
דלא כר' יוסי אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא בחולא
יותר: ביד וברגל. דלאו מעשה
ושפין סדקין ומעגילין
דמועדא כמאן כר' יוסי: כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן: בדיתא
אותן במעגילה ביד וברגל
אומן הוא לא כל שכן: כעין מעגילה.
אבל לא במחצלים. מתני'
מוסף רש"י
לבאי כוורי אזיל כולי עלמא צוד אייתו כוורא שרא להו רבא למימלח
ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה
הציר והצינור והקורה
המשך מעמוד קודם. פתח
מינייהו אמר ליה אביי והא תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד
והמנעול
והמפתח
ביד וברגל: עד ימיו. של יוחנן כ"ג
תרי בבי.
שנשברו מתקנן במועד
היה פטיש מכה בירושלים בחולו של
כובשן אמר ליה כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו ואי שביק להו
ובלבד שלא יכוין מלאכתו
מועד והוא גזר עליו ובטלו. אלמא
(שם) אדעתא
במועד. איני והתנן בסוף
פסדי ה) כפרקמטיא האבד דמי ושרי ואיכא דאמרי כ שרי להו רבא מיצד
דכוורי.
מס' סוטה עד ימיו פטיש
אסור ומתני' קתני ומתקנין מנעול
מיזל אייתויי ומימלח אמר ליה אביי והא אנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן
היה מכה בירושלים. עד
ומפתח: מתניתין דמתקנין אלו
ימיו של יוחנן כהן גדול
כובשן תנן אמר ליה הני נמי מיתאכלי אגב איצצא כי הא דשמואל עבדו
בחוש"מ בדנגרי. במנעול של עץ שרי
אין, מיכן ואילך לא. ופריק
ליה שיתין איצצי ואכל רבא איקלע לבי ריש גלותא עבדי ליה שיתין איצצי
רב הונא האי פטיש דאסיר
דלא הוי קלא רבה: בדנפחי. דפטיש
מיכן ואילך בדנפחי, והא
ואכל רב איקלע לבי רב שפיר אייתו לקמייהו ההוא כוורא תילתא בישולא
היינו קורנס אסור דהוי קלא רבה
(שם) דפשח
דתנן הצינור כו' בדנגרי
תילתא מילחא ותילתא טוויא אמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא סמוך
ואולודי קלא אסור: מגלי. מסר
דיקלא.
הוא ושרי. מתקיף לה רב
חסדא, ונדחה, ופריק,
למיסרחיה מעלי ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא טווייא באחוה אסוקיה
הגדול שרי דלא מוליד קלא כלום:
בחציני אסיר, ומתניתין
בחציני. ברר"א אסיר דהוי אולודי
באבוה מיכלי בבריה אשתי עליה אבוה ואמר רב אמר לי אדא ציידא
דהכא במגלא ושרי.
קלא טפי: לאחר שגזר. יוחנן כ"ג:
קודם גזירה, פירוש
כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא ואמר רב אמר לי
אדא
קודם גזירת יוחנן כהן
הא ר' יהודה הא ר' יוסי. בפירקא
ציידא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא שיכרא שיכרא ולא חמרא:
גדול. ורב אשי אמר מתני'
דלקמן דרבי יוסי לא בעי
(רשב"ם ב"ב שם) אדעתא
דהתם ר' יהודא היא,
הדרן עלך משקין בית השלחין
דחיותא.
ומתני' דהכא ר' יוסי.
לשנויי לדבר האבד ומתני' דשרי הכא
דאמר רב יצחק בר אבא
כל הני בלא שינוי ר' יוסי היא:
(שם)
מאן תנא דבעי שינוי
כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא. כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח דשרי למיעבד בלא שינוי: בדיתא. שם
נהר:
אדעתא דדיקלא.
במועד בדבר האבד דלא
(שם) מחד
כר' יוסי, דאי ר' יוסי הא
לבאי. שם מקום: כוורי. הכי עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה: למימלח. (ה) הרבה אע"פ שאין יכולים לאוכלן
גיסא.
אמר זולף וגומר וגף
במועד שהרי היו מלוחין הרבה: כבשין. בחומץ ובמלח שקורין קונפושט"א. והכא נמי כיון שמלחן הרבה כדי להצניען תו לא חזו במועד:
כדרכו. אמר רבינא כמאן
אמר ליה הני נמי. (ו) דמלחינהו: מתאכלי. במועד: אגב איצצא. שמושך המלח מהן: (ז) שיתין איצצי. כלומר רוחצין אותו הרבה פעמים
מדלינן האידנא כו'.
וכבשין שיכול לאכול מהן
מצצי ליה ששים זימני: רב איקלע. במועד: תילתא מילחא. אגב איצצא: סמוך למיסרחיה מעלי. כלומר יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר
(שם) מהאי
במועד מכבשן. רבא שרא
מההיא שעתא דניצוד: טווייא באחוה. במלח שהמלח נברא מן המים כדגים: אסקיה באבוה. לאחר שצלאו נותנו במים צונן:
אכליה
גיסא ומהאי גיסא.
לבני בדיתאלבאי למיצד
בבריה. מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו: משתיא עליה אבוה. ששותין עליו מים שדגים נבראו מן המים:
לטעון
ולמימלח, אמר ליה אביי
אדעתא
והתנן כבשין שיכול
גופא. כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן: ולא לטעון פוריא. לא ישן לאלתר אחריהם: תחלי. שחלים: מיא ולא שכרא.
דדיקלא.
לאכול מהן מכבשן,
מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר הדרן עלך משקין בית השלחין
(שם) אקרא
שיכול אין לא יכול לא.
דשנואתא.
אמר ליה הני נמי מיתכלי
איצצא,
כשיכבשום
(ב"מ עג:) עד כאן המשך מעמוד קודם.
דחוקים. כי הא דשמואל עבדו ליה ששים איצצי ואכל. פי' מיני תבשיל. אמר רב אמר לי אדא ציידא, כוורא סמוך למיסרחיה
ליריד של עכו"ם. (ערובין מז.) ולוקחים בהמה עבדים ושפחות.
מעלי. ותוב אמר, דג טוויא באחוה, פירוש המלח מן הים והדג מן הים, נמצאו שניהן אביהן הים והן כמו אחים. ואמר
(שם) בתים שדות וכרמים. (שם) וכותב. ומעלה בערכאות
לו מלח הדג במלח שהוא אחיו וצלה אותו במלח. אסוקיה באבוה, פי' כשתעלהו מן האש שוטפהו אסוקיה באבוה, פי'
שלהן.
כשתעלהו מן האש שוטפהו במים מלוחין שהן אביו. אוכליה בבריה, פירוש אכול אותו בבנו והוא ציר של דגים שהוא
מפני שהוא כמציל מידן. (ע"ז יג.)
יוצא מן השמנונית של דג כי הוא חשוב לדג כבנו. וכשתאכלהו שתה אחריו המים כי באותה העת ובאותו מקום היו
(ערובין מז.) למיגדל. (סוכה לז.) עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים.
אומרים להם הרופאים כשתאכל דגים שתה אחריו המים ולא יין או יין ולא שכר. כוורא תחלי וחלבא, ליטעון גופא
ולא ליטעון פוריא. פי' כשיאכל אותם, עד שיתעכלו במעיו לא ישן, כי השינה מיד מזיקתו.
הדרן עלך משקין
הדרן עלך משקין בית השלחין.
(סוטה מז:)