יא:
מי
שהפך פרק
שני מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
מי שהפך את זיתיו. שהזמינן ליתנם על גבי הבד להוציא מהן
יוסי אומר זולף וגומר וגף כדרכו. פי' בקונטרסלישנאאחרינא
א א
א) ב)
שמן: ואירעו אבל. בשאר ימות השנה שלא סמוך לרגל ואינו
וגף משום דאיכא פסידא שמוליכן בלא מגופה וי"ל דצריך
(ג)
ג) ד)
יכול ליתנם על גבי הבד לפי שאבל אסור בעשיית מלאכה: או
לכסותו מפני השרצים ומיהו מגופה לא היה צריך דדיו בכיסוי מועט
ב ב
ה) ו)
ושמן חדש מתקלקל: אפילו חול המועד דאסורא במלאכה
אונס. היינו מילתא אחריתי
כלומר מי שהפך את זיתיו לפני הרגל
❖
מדאורייתא. פרק קמא
ואירעו אונס ולא היה יכול ליתנם
ג ג
פירשתי: רבי יהודה אומר
מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס
על גבי בית הבד ובא הרגל: או
ד ד ה
אף זורעים כו'. במתניתין מחמיר
שהטעוהו פועלים. שהשכיר ליתנם
או שהטעוהו פועלים טוען קורה ראשונה
הגהות הב"ח
ה ו
רבי יהודה וכאן מיקל:
על גבי בית הבד קודם הרגל ולא
ומניחה לאחר המועד דברי ר' יהודה רבי
(א) רש"י
בורו לגוף. ספרים אחרים כדו:
באו: טוען קורה ראשונה. כלומר
יוסי אומר א זולף וגומר וגף כדרכו: גמ' פתח
ו ז ח
רבן
שמעון בן גמליאל אומר כו'.
נותנן על גבי בית הבד ברגל וסוחט
לא יעשה אף
באבל וסיים במועד אמר רב שישא בריה
ז ט
על פי
ואף על גב דרבן שמעון בן
עליהן הקורה פעם אחת דאי לא
דרב אידי ב זאת אומרת דברים המותרין
גמליאל נמי מודה לדרב שישא בריה
עביד הכי איכא פסידא יתירא:
ח י
(ב) ד"ה
במועד אסורים בימי אבלו רב אשי אמר
ומניחה. בו שלא יסחוט יותר עד
דרב אידי דאסורין בימי אבלו מודה
ט כ
אחרים
לאחר המועד: זולף וגומר כדרכו.
לא מיבעיא קאמר $ לא מיבעיא בימי אבלו
היכא דאין שם אומן אלא הוא דשרי
(ג) תוס'
ובצינעא (ד) יעשו ע"י אחרים משום
כלומר נותנו על גבי בית הבד וסוחט
י ל מ
דמדרבנן הוא ושרי אלא אפילו במועד
כשמוליכן.
פסידא דמשכיר שרינן וגבי אבלו
הכל. כל מידי דשפוך קרי זילוף:
דאיסור מלאכה מדאורייתא במקום פסידא
❖
גמ' פתח באבל וסיים במועד.
דשרינן הוא עצמו באין שם שיעשה
שרו רבנן תניא כוותיה דרב שישא בריה
כמותו ואומן לרבים וספר וכו' משום
דקתני מי שהפך את זיתיו ואירעו
דרב אידי אלו דברים העושין לאבל בימי
ג
דצורך דרבים ורגילא שריא לעיל ויש
אבל ולא פירש אם יכול לטעון קורה
רבינו חננאל
אבלו א) זיתיו הפוכין טוענין לו וכדו לגוף
מפרשים דהא דשרינן לאבל
באבילות אם לא אלא מילי דמועד
מי שהפך את זיתיו
ופשתנו להעלות מן המשרה וצמרו להעלות
קא פריש דכי אירע לו קודם המועד
עצמו (ה) כשלא ימצא אחרים כדמשמע
לטחנם, ואירעו אבל או
מן היורה ומרביצים שדהו משתגיע עונת
אונס או שהטעוהו
אונס טוען קורה ראשונה במועד:
הלשון ואין שם אומן אלא הוא אבל
הפועלים ונכנס המועד,
אסור בימי אבלו. כלומר להכי לא
לכתחילה צריך לעשות על ידי אחרים
המים שלו ר' יהודה אומר אף זורעין לו שדה
טוען קורה ראשונה
פריש דאסור לו לטעון אפילו קורה
מיהו לפי הטעם הזה לא ידענא
ומניחם לאחר המועד דברי
ניר ושדה העומדת לפשתן אמרו לו אם לא
(ד) ד"ה
ר' יהודה, ר' יוסי אומר
ראשונה בימי אבלו: לא מיבעיא
בחמרין וספרין כשמושכרין אצל
תזרע בבכיר תזרע באפל אם לא תזרע פשתן
והאריסין
זולף וגומר כדרכו.
בימי אבלו. דאין אסור במלאכה אלא
אחרים למה אין מצריך בסמוך על
(ה) בא"ד
ומקשינן מתני' באבל, ולא
תזרע ממין אחר ד רבן שמעון בן גמליאל
ידי אחרים ולפי טעם קמא ניחא
מדרבנן דשרי לטעון קורה ראשונה:
היינו דוקא
פירש אם מותר לעשות
אומר זיתיו הפוכין ואין שם אומן אלא הוא
(ו) בא"ד
מלאכתו במקום פסידא
אלא אפילו. חולו של מועד דאסירא
דאין מי שיעשה דבר זה באותו
❖
לו
אם לא, וקפץ ומורה לנו
כדו לגוף ואין שם אומן אלא הוא פשתנו
ביה מלאכה מדאורייתא דכתיב
שיש (ו) אומנות דחמר וגמל וספן:
בחולו של מועד שמותר
אמר להעלות מן המשרה וצמרו להעלות מן
את חג המצות תשמור
במקום פסידא. ופירק רב
שישא בריה דרב אידי,
היורה ואין שם אומן אלא הוא הרי זה יעשה בצינעא יתר על כן אמר רבן
שבעת ימים לימד על כל החג שהוא
גליון הש"ס
ה
זאת אומרת דברים
אסור ג): במקום פסידא שרו רבנן.
שמעון בן גמליאל אם היה אומן לרבים וספר ובלן לרבים והגיע עת הרגל
גמ' לא מיבעיא בימי
המותרין בחולו של מועד
לטעון קורה ראשונה: העושין לאבל.
אבלו דמדרבנן.
אסורין לעשותן בימי
ואין שם אומן אלא הוא הרי זה יעשה האריסין והחכירין והקבלנין הרי אלו
ו
אבלו. תניא כותיה, דברים
אחרים אבל הוא עצמו אינו רשאי:
❖
יעשו אחרים בשבילן ז החמרין הגמלין והספנין הרי אלו לא יעשו ח ואם היו
שעושין לאבל בימי אבלו,
כדו לגוף. מגופת החבית: וזיתיו
פירוש התירו משום
מוחכרין או מושכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו שכיר יום אפילו בעיר
ט
הפוכין. נותנין אותן על בית הבד
פסידא לעשות לו אחרים
אחרת לא יעשה היתה מלאכת אחרים בידו אע"פ שבקיבולת לא יעשה
ולא הוא. אבל על ידי
מוסף רש"י
וטוענין לו קורה ראשונה אבל הוא
אחרים התירו לו להפוך
אף על פי שבקיבולת ולא מיבעיא שאינה קיבולת אדרבה קיבולת כדידיה
עצמו אינו עושה היינו כרב שישא
אדם חשוב שאני.
זיתיו ולגוף כדיו ולהעלות
דמי אלא אימא בין קיבולת בין שאינה קיבולת לא יעשה היתה
פשתנו מן המשרה וצמרו
דאמר דברים המותרין בחוש"מ אסורין
י
כ
(לקמן יב:)
מן היורה ומרביצין שדהו
בימי אבלו: ופשתנו להעלות מן
מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו בבית אחר יעשו מריון בריה
משתגיע עונת המים שלו.
המשרה. כל הני אית בהו פסידא
(שבת נא.)
ר' יהודה אומר אף זורעין
דרבין ומר בריה דרב אחא בריה דרבא ל הוה להו ההוא גמלא דתורא
(כתובות פו.)
כו'. רבן שמעון בן גמליאל
אי לא עביד להו: משתגיע עונת
בהדי הדדי איתרעא ביה מילתא במר בריה דרב אחא בריה דרבא ופסקיה
אומר זיתיו הפוכין פשתנו
המים שלו. כשהגיע זמנו להשקות
במשרה צמרו ביורה ואין
לגמליה אמר רב אשי גברא רבה כמר בריה דרב אחא עביד הכי נהי
השדה שכך היו נוהגין כל אחד ואחד
שם אומן אלא הוא, הרי
דלפסידא דידיה לא חייש אדאחרים לא חייש והא תניא אם היו מושכרין
זה עושה בצנעא בתוך
משקה כל השדות שבבקעה איש יומו
ביתו. וכן היה אומר, אם
או מוחכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו והוא סבר ב) מ אדם חשוב שאני
או שבוע אחד: שדה ניר. שדה
היה ספר או בלן לרבים,
אמר
חרושה: שדה העומדת לפשתן.
והגיע הרגל, ואין שם אלא
הוא, הרי זה יעשה.
שאם לא תזרע עכשיו מכאן ואילך אינו ראוי לפשתן: אמרו לו. לא תזרע שדה ניר ושדה פשתן שאם לא תזרע בבכיר בשדה ניר תזרע
העריסין
והחכורין
באפל ולא הוי פסידא יתירא: בלן. שומר בית המרחץ ומשמשן בבית המרחץ ונוטל מכל אחד שכרו: והגיע עת הרגל. שהכל צריכין לו
והקבלנין בשדותיו הרי
הרי זה יעשה כיון דאית ליה פסידא ואיכא נמי צורך רבים. ול"ג הכא בצינעא דהא רבים הוא: האריסין. מקבלי השדות לשנים לשליש
אלו יעשו, אבל החמרין
והגמלין
[והספנים]
ולרביע: החכירים. שקיבל לשמירה ולעובדה לסכום כך וכך כורין אני נותן לך ממנה: והקבלנים. שקיבלו לשומרה לזמן פלוני בסכום כך
והספינות שלו לא יעשה
וכך בין יהיה הרבה או מעט הרי אלו יעשו אחרים בשבילם: הגמלים והספנים הרי אלו לא יעשו. לא ישכירו לכתחילה לפי שהמלאכה שלהם
מלאכה בהן בימי אבלו.
ואם היו מקודם מושכרין
הוא: ואם היו מוחכרין או מושכרין. הם או בהמתם אצל אחרים למהלך חדש או חדשים הרי אלו יעשו הם לעצמן ולא יפסידו כל שכרן ובעלים
ביד אחרים עושין. שכיר
נמי לא יפסידו. והכא לא קתני על ידי אחרים שהרי הן בעצמן מושכרין אבל אריסים אפשר להם על ידי אחרים בעבודת קרקע: שכיר יום.
יום שלו אפילו בעיר
אחד ואפילו בעיר אחרת ואין יודעין שם שהוא אבל וליכא משום מראית העין: לא יעשה. הואיל ובידו לחזור כדאמרינן פועל
אחרת לא יעשה, היתה
מלאכת אחרים בידו בין
חוזר ואפילו בחצי היום וליכא פסידא כולי האי: אם היתה מלאכת אחרים בידו. בביתו כגון בגד לארוג הואיל וברשותיה לגומרו לאחר זמן
בקיבולת בין שאינה
הרי (א) אלו לא יעשו: ואע"פ שבקיבולת. אחרים היא שקיבל עליו לצמיתות אותו בגד לאורגו בכך וכך: קיבולת. לעשות בכך וכך ד)(שרי): כדידיה
בקיבולת לא יעשה, היתה
דמיא. ואסור אבל שאינה קיבולת דלא הוה כדידיה שרי: בביתו. של אבל לא יעשו אותו (ב) משום חשד שיאמרו הוא בעצמו מסייע במלאכה. אי נמי
מלאכתו ביד אחרים,
בביתו לא יעשו, בבית
שלא יאמרו בימי אבלו השכירו לזה הפועל: גמלא. צמד בקר בין שניהם שור אחד לזה ושור אחד לזה: איתרע ביה מילתא. אבילות: פסקיה לגמליה.
אחר יעשו. מריון ומר
הפסיק שורו מן הצמד ולא שלחו לחרוש בשדה לפי שהיה אבל ומצווה על שביתת בהמתו מדרבנן: להפסד דידיה לא חייש. דלא קא מעבד ארעא
בריה דרב אחא הוו
מגמליה משום דאבל הוא: לפסידא דאחריני. כגון מריון לא חייש דלא קא משדר לגמליה הוי ליה פסידא דלא הוה ליה בהמה לחרוש וכיון דשרי
שותפי, אירע ביה במר
בריה דרב אחא אבל, שדר
כדתניא אם היו מוחכרין וכו' הוה ליה למיחש אפסידא דחבריה: הוא סבר. מר בריה דרב אחא: אדם חשוב שאני. דהא והא אסור לדידיה למיעבד:
ופסקיה לגמליה. אמר רב
מקבלי
אשי והתניא אם היו
מושכרין אצל אחרים שרו.
ודחינן, הני מילי באיניש דעלמא, אבל אדם חשוב אפי' מושכרין לא.