משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אף
כל שבשדה ושבכרם. וכל הני עבודות דלעיל נוהגות בין
תולדות. כגון משקה זרעים שלא היה במשכן לא אסר רחמנא:
טו א
א)
ב)
זמירה בכלל זריעה. שדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע. בצירה
בשדה ובין בכרם ואפילו שיש מהן שאין עתה נוהגין כן י"ל
טז ב ג ד
שבמקומן היו עושין כך ורגילין לעשותן בשדה ובכרם: אין דנין
ג)
בענבים כקצירה בתבואה וקצירה אב מלאכה היא בפ' כלל גדול
ד)
אותו בכלל ופרט וכלל. הכי הוה שמיע ליה לר' אילעא דכיון דהפרט
. בצירה בכלל קצירה דשניהם חותכין: זימור. מחתך
יז ה
ה) ו)
❖
יח ו ז
ז) ח)
יבשין של גפן: עידור.
בלא תעשה הכלל האחרון אינו מוציא
ענפים
יט ח
הפרט ממשמעותיה ואינו כלל ופרט
שחופר
תחת הגפנים לרפויי
תולדות לא אסר רחמנא דכתיב ובשנה
כ ט י
1
❖
כיסוח. בעשבים שחותך
וכלל דדיינינן ליה בכלל ופרט ולא
ארעא:
כא כ
השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא
הגהות הב"ח
נהירא לי דמנלן דרבי אילעא ס"ל
הרעים
מן הטובים. ולא היינו
תזרע וגו' מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה
(א) רש"י
הכי אימא דהפרט שהוא בלא תעשה
ניכוש
דמעקר העיקרים מן
דפרט
בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא
תורה אור השלם
בטל אבל הכלל עומד במקומו לפי
הקרקע דלזה אין עוקרין אלא
(ב) ד"ה
למימרא דאהני תולדות מיחייב אאחרנייתא
א
1. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת
חותכין למעלה: תלמוד לומר שדך
דבריו ועוד לפי לשון זה קשה לי
שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת
לא מיחייב ולא והתניא שדך לא תזרע וכרמך
לא כרמך לא. מדלא כתיב לא תזרע
אמאי תירץ דכולי עלמא לית להו דר'
מדרבנן
לַיְיָ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע
לא תזמור אין לי אלא זירוע וזימור מנין
שדך לא תזמור כרמך אלא שדך לא
אבין והא הוה מצי לתרוצי דכולי
וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת
(ג) ד"ה
סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר
לניכוש ולעידור ולכיסוח ת"ל שדך לא כרמך
תזרע כרמך לא תזמור ה) משמע שדך
עלמא אית להו דבכל מקום סוגיית
וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא
לא כרמך לא: מקרסמין. היינו
הש"ס היא דכיון דמצי למימר דכולי
לא לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה
(ד) תוס'
ב
תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה
איתא
עלמא אית להו סברת האמורא לא
זימור אלא שקרסום שייך באילנות:
לָאָרֶץ: ויקרא כה ד-ה
שבכרמך מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין
❖
בפר"ח
2. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה
מזרדין. מחתך ענפים יבשים ולחים
מתרצינן לית להו ולימא הכי דכולי
ואין מפסגין באילן ת"ל שדך לא כרמך לא
וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי
עלמא אית להו דרבי אבין מאן דאמר
לפי שיש לאילן ענפים יותר מדאי:
עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת
ג לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה
מפסגין. סומכים האילן שהוא רענן
אינו לוקה שפיר ומאן דאמר לוקה
הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ
גליון הש"ס
❖
שבכרמך מנין שאין מזבלין ואין מפרקין
לְזֵיתֶךָ: שמות כג יא
יותר מדאי: מזבלין. מניחים זבל
סבירא ליה כי הך ברייתא דמפקא
גמ' מנין לעידור ולקישקוש
ואין מאבקין ואין מעשנין באילן ת"ל שדך
א)
❖
בעיקרי האילן: מפרקין. אבנים שעל
ליה לתולדות מקרא וקסבר לאו
ולניכוש
לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך לא
עיקרי האילן: מאבקים. ששרשיו
אסמכתא הוא אלא דרשה גמורה היא
ד
רבינו חננאל (המשך)
נראין ומכסין אותו באבק: מעשנין.
ולי נראה דהא לימא בדר' אבין אמר
וכל מלאכה שבכרמך לא יכול לא יקשקש
חד לאברויי אילני, כלומ',
מוסף רש"י
ר' אילעא וכו' קאזיל בכה"ג דליכא
עושין עשן תחת האילן כדי שינשרו
להפרות האילן, כגון גיזום
תחת הזיתים ה ולא יעדר תחת הגפנים ו ולא ימלא
מלסקל.
שאמ' במס' ע"ז ואסור,
התולעים שעליו: יקשקש. היינו
הכא אלא כלל ופרט דכלל בתרא לא
נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים ת"ל
ז
(סוכה מד:) אברויי
וחד לסתומי פילי, לסתום
חשיב כיון דהאי כלל בקרא אחרינא
עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש
אילני.
הסדקין, ושרי. איתמר
שדך לא תזרע זריעה בכלל היתה ולמה
בזיתים: עוגיות. חופר גומא תחת
וחשיב בכלל המרוחק זה מזה כיון
החורש בשביעית ר' יוחנן
יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעה
ור' אלעזר, חד אמר
הגפן ליתן בו מים: זריעה בכלל
דלא הוו בחד קרא דהכי מוכח בפ"ק
לוקה, סבר לה כר' אלעא
מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל
היתה. ובשנה השביעית שבת שבתון
דפסחים דאיכא למאן
דא' מקום שאתה מוצא
שהיא עבודה שבשדה ושבכרם מדרבנן
וגו' : אף כל עבודה שהיא בשדה
דאמר כיון דהוו בתרי קראי לא
ח
ה)
כלל בעשה, כגון ובשנה
השביעית שבת וגו' שבת
ובכרם. כגון כל הני (א) פרטי יצא
וקרא אסמכתא בעלמא וקשקוש בשביעית
מיצטרפי למיהוי כלל ופרט וכלל
ב)
(סוכה שם)
לה', הרי כלל כל מלאכות
קשקוש ועידור ומים בנקעים ועוגיות
והכא נמי לא הוי אלא כלל ופרט והכי
מי שרי והא כתיב והשביעית תשמטנה
סתומי פילי.
שביעית, ועוד פרט בלא
2
שאינן בשניהן כו': לא יקשקש תחת
איכא הגירסא [בירושלמי דכלאים]
תעשה, שנאמר שדך לא
(ד)
ונטשתה תשמטנה מלקשקש ונטשתה
תזרע וכרמך לא תזמור,
הזיתים ולא יעדר כו'. ואם תקשי הא
בפ"ח חד אמר לוקה סבר לה כרבי
מלסקל אמר רב עוקבא בר חמא ג) תרי
אמר ר' אילעא, כי האי
אסר עידור לעיל קא תריץ לקמן
אילעא דאינו נדון בכלל ופרט כיון
ו)
גוונא אין דנין אותו בכלל
קשקושי הוו חד אברויי אילני וחד סתומי
❖
(שם)
ופרט, ונאמר אין ככלל
בעוגיות הא בחדתי והא בעתיקי
דהפרט בלא תעשה הפרט בטל והכלל
פילי אברויי אילן אסור סתומי פילי שרי
אלא מה שבפרט, זריעה
ט
י
והוא הדין לעידור: (ב) כל הני
במקומו עומד ולפיכך אמר כל החורש
וזמירה קצירה ובצירה אין
איתמר החורש בשביעית ר' יוחנן ור' אלעזר
מדרבנן. אבל מדאורייתא לא הוי
בשביעית לוקה וחד אמר החורש
מידי אחרינא לא. אלא
רבינו חננאל
חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא
הריני דן בכלל ופרט וכלל
בשביעית אינו לוקה לא סבר להא
אלא זמירה ובצירה כדאמרינן לעיל
כ
תולדות לא אסר. שמעינן
שנאמר ואת ענבי נזירך
הני אין מידי אחרינא לא: מלסקל.
דר' אילעא אלא דנין אותו בכלל ופרט
בדר' אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי דאמר
לה, מדכתיב שדך לא
לא תבצור שנת שבתון
להוציא אבנים מן הכרם: (ג) סתומי
הני אין מידי אחרינא לא ודחי לה
תזרע וכרמך לא תזמור.
יהיה לארץ, ומרבה כל
ד) רבי אבין אמר ר' אילעא כל מקום שנאמר
מכדי (זריעה) [זמירה]
מלאכה, ואפילו החורש
פילי. שמסתם בקעים של אילן: שרי.
דכולהו אית להו דרבי אילעא מאן
כלל בעשה ופרט בלא תעשה אין דנין אותו
בכלל (זמירה) [זריעה]
בשביעית לוקה. וחד אמר,
דאית ביה משום פסידא: אברויי
דאמר לוקה שפיר ומאן דאמר אינו
היא, דכיון שזומר ועוזק
החורש בשביעית אינו
בכלל ופרט וכלל מאן דאמר לוקה לית ליה
אילני אסור. דהוי משום רווחא. והאי
לוקה מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה
צומח, ובצירה בכלל
לוקה, לא סבר לה דר'
דרבי אבין אמר רבי אילעא ומאן דאמר אינו
קצירה, למאי הלכתא כת'
אילעא (דא') [ואמר] דנין
כו' ואם נפשך לומר למאן דאמר לוקה
דשרי קשקוש היינו סתומי פילי והאי
רחמנא, ללמדך דאהני
אותו בכלל ובפרט. הני
לוקה אית ליה דר' אבין לא דכולי עלמא לית
דאסיר היינו אברויי אילני: כל
אמאי כתב רחמנא זמירה ובצירה
תולדות מיחייב בשביעית,
אין, כלומר אלו בלבד
ליה דרבי אבין אמר ר' אילעא מאן דאמר
מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא
שמא קסבר ללאו יתירא אתי אי נמי
אתולדות אחרנייתא לא
המפורשין הם במלקות
מידי אחרינא לא. [ו]דחינ',
מיחייב. איני, והתניא
תעשה. כגון הכא דכתיב
לוקה שפיר ומאן דאמר אינו לוקה אמר לך
קסבר כרם משדה לא הוה יליף הלכך
שדך לא תזרע וכרמך
לא דכולי עלמא אית להו
הוצרך למיכתב בין בשדה בין בכרם:
ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה
מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל
לא וגו', אין לי שחייב
דר' אילעא, מאן דאמר
לארץ כלל היינו עשה שדך לא תזרע
לוקה שפיר. ומאן דאמר
בשביעית אלא זורע
קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב
וזומר בלבד, מנין למנכש
אינו לוקה, מכדי זמירה
וכרמך לא תזמור פרט היינו לא
אתולדה אחרינא לא מיחייב ולא והתניא שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור
ולעודר ולמכסח, ת"ל
בכלל זריעה ובצירה
תעשה: אין דנין אותו בכלל ופרט
כו'. ירושלמי בשביעית
שדך לא, פי' הוה
אין לי אלא זירוע וזימור $ מנין לעידור ולקישקוש ולכיסוח ת"ל שדך לא כרמך
ליה למכתב לא תזרע,
פרק ב', מיבלין, מעברין
וכלל. ואף על גב דכתיב כלל
לא לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה שבכרמך ומנין שאין מקרסמין
ואנא ידענא דאין זריעה
היבלת. מפרקין, בעלין.
בתריה כגון הכא דכתיב בתריה
אלא בשדה. שדך דכתב
מאבקין, עושין להן אבק.
ואין מזרדין ואין מפסגין באילן ת"ל שדך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך
ז) שבת שבתון כלומר אין לו דין
רחמנא למה לי, לרבות
מעשנין, מתננין. מזהמין
כל מלאכות שבשדה.
ומתליעין בשביעית, מה
לא כל מלאכה שבכרמך לא מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מעשנין
דשאר כלל ופרט וכלל שכתובין
מנין שאין מזבלין ואין
בין זוהם לעושה בית,
כולן בעשה או בלאו דאמר כלל
באילן ת"ל שדך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך לא וכל מלאכה שבכרמך
מפרקין ואין מאבקין
המזוהם אינו אלא כמושיב
ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין
ואין מעשנין, ת"ל כרמך
שומר. עושה בית מיצל
לא יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים
לא, לרבות כל מלאכות
עליה, והיא גדילה מחמתו.
הפרט דמרבי כל מידי דדמי לפרט
מים ולא יעשה עוגיות לגפנים תלמוד לומר שדך לא תזרע זריעה בכלל
שבכרם שאסורות. קתני
מה בין מחפה באבנים
אלא דיינינן ליה בכלל ופרט הואיל
מיהא דמנכש אסור
ובתכן ובקש שהוא מותר,
היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה
דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל
בשביעית ופרקינן האי
למחפה בעפר שאסור,
אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
המחפה בקש ובתבן
איסורא מדרבנן הוא, וקרא
אסמכתא כו'. יכול לא
[ו]באבנים, אינו אלא
כי
הני אין מידי אחרינא לא: דכולי
יקשקש תחת הזיתים, ולא
כמושיב שומר. המחפה
עלמא לית להו דרבין כו' מאן דאמר לוקה שפיר. כדאמר דדרשינן בכלל ופרט וכלל: אחרינא לא. להכי חורש אינו לוקה:
בעפר, עושה לו טינא
יעדר תחת הגפנים, ולא
ימלא נקעים מים, ולא
והיא גדילה מחמתו.
כי
יעשה עוגיאות לגפנים בין
אילן לחברות ת"ל שדך לא תזרע, זריעה וזמירה בכלל שבת שבתון יהיה לארץ היו, ולמה יצאת להקיש אליה, לומר
לך מה זריעה מיוחדת עבודת שדות וכרמים, אף כל עבודת שדות וכרמים, למעוטי קישקוש ועידור וביקוע ועישות
דעבודת אילנות הן ולא עבודת שדות
(וזרעים) [וכרמים]. והלכך שרי קשקוש
בשביעית. פי' תרי קישקושי הוו