יב:
מי
שהפך פרק
שני מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכניס
אדם פירותיו מפני הגנבים. פירש בתוספות הרב
יש מהן פטור אבל אסור. והא דקתני אין זופתין אסור למיעבד
כד א
א) ב)
ג)
דבאסיפת פירות איכא מלאכה כדאמרינן פרק אין
לכתחילה אבל בדיעבד לא הוי חייב והא דקתני זופתין הוי מותר
ד)
לכתחילה: למיחצד. לקצור ורב הונא יש לו מה יאכל הוה ואמאי
דורשין גבי חג האסיף אסיפה במועד מי שרי
כה ב ג
ה)
שרי לה: אמר ליה. האי דקתני מחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור
ואיני יודע מה מלאכה (ד) וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי
כו ד
היכי דאסירי בפרקמטיא ולקמן
ר' יוסי היא ויחידאה היא ולא סבירא
ו) ז)
לן כוותיה: כיון דכל יומא לאו בפרות
בשמעתין אמר מועד משום
יש מהן פטור אבל
אסור ויש מהן מותר
כז ה ו
ח)
דיישי האידנא לאו שינוי הוא. כי
טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו
ט)
לכתחלה רב הונא חצדו ליה חצדא במועדא
כח ז
י)
דוקא בדבר שהוא מלאכה:
דיישי בלא פרות ולעולם ר' יוסי היא
איתיביה רבה בר רב הונא לרב הונא טוחנין
כ)
אם תימצי לומר צרם אזן הבכור
והא דאסר בפרות משום דאוושא
ל)
קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך
ומת קנסו בנו אחריו. משום
מילתא היא: ואם טחן. במועד
המועד אסור דבר שאבוד במועד מותר
א) א
מ)
דאיסורא עשה אבל כוון מלאכתו לא
לצורך המועד והותיר עד לאחר
כט ח
לעשותו במועד דבר שאינו אבוד במועד
המועד: מותר. לאכלו אחר המועד:
עשה איסורא עדיין ולא צריך להגיה
נ)
❖
אסור במה דברים אמורים בתלושין מן
ובלבד שלא יערים. שלא יעשה הרבה
דאוריי' אבל בפ' השולח
הקרקע אבל מחובר לקרקע אפי' כולו אבוד
ויאמר לצורך המועד אני עושה
דגבי מכר ומת (ה) בעי אי קנסו
ט
ומתכוין כדי שתשתייר לאחר המועד:
בנו אחריו התם גרסינן ודאי
אסור ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר
ב
הגהות הב"ח
ל י
מערים ושותה מן החדש. שיכול לומר
איסורא דאורייתא משום דמכר ומת
ודש וזורה ובורר וטוחן ובלבד שלא ידוש
ג
(א) גמ'
לצורך המועד הטילו: לימא שמואל.
נמי עבד איסור' אלא דלא הוי דאוריי':
בפרות אמר ליה יחידאה היא ולא סבירא לן
דאקפיד כיחידאה סבירא ליה כההיא
נטייבה
לא כ ל
כוותיה דתניא כלל אמר רבן שמעון בן
מתניתא במחובר אפי' כולו אבוד
(ג)
לב מ
(ב) שם רב
גמליאל משום ר' יוסי דבר התלוש מן הקרקע אפילו מקצתו אבוד מותר
נמי אסור ואוקימנא כר' יוסי יחידאה:
(ג) רש"י
והמחובר לקרקע אפי' כולו אבוד אסור ואי ר' יוסי ידוש נמי בפרות הא
חצדא דחיטי דלא הוה פסידא.
לג נ ס
דמחובר
(ד) תוס'
אמר רב יצחק בר אבא מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כר' יוסי
להכי איקפד אבל בחצדא דשערי
ב)
ע
לא סבר לה כר' יוסי דאסיר: אין
אמר לך ה"נ כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי האידנא נמי לאו שינוי הוא
❖
איכא באסיפה
לו מה יאכל הוה. להכי עביד הכי:
(ה) ד"ה
ת"ר ד טוחנין במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם טחן
לא סיימוה קמיה. לא אמרו לו דלא
והותיר הרי זה מותר קוצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך
ודאי גרסינן
לעזי רש"י
הוה ליה מה יאכל להכי איקפד:
❖
המועד אסור ואם קצץ והותיר הרי זה מותר ג) ה מטילין שכר במועד
אדם חשוב שאני. רב לא הוה ליה
נושקי"א [נושקי"ש].
לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם הטיל והותיר הרי
סיכות, מכבנות. הומלו"ן.
למיעבד הכי אפי' אין לו מה יאכל:
❖
כשות.
זה מותר ובלבד שלא יערים ורמינהו מטילין שכר במועד לצורך המועד
מוסף רש"י
נפק. בחצר בשבת: בחומרתא
ושלא לצורך המועד אסור אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואע"פ
דמדושא. טבעת היא של מתכת
קוצצין עצים.
(ביצה יט:)
וחותמה של אלמוג: שירין. נושקי"א
שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש תנאי היא דתניא אין מערימין בכך
רבינו חננאל
ו
מטילין שכר.
בלע"ז: כל שהוא נאכל כמות שהוא
ר' יוסי בר יהודה אומר מערימין רב חצדו ליה חצדא בחולא דמועדא שמע
במועד.
רב הונא חצדו ליה בחולי
(שבת קלט:) אדם
חי. ומיא שתו אינשי כמות שהן:
דמועדא. איתיביה רבה בר
שמואל איקפד לימא שמואל כיחידאה סבירא ליה לא חצדא דחיטי הוה
חשוב שאני.
רב הונא, והתניא דבר
אדם חשוב שאני. יש לו להחמיר
דלא הוה פסיד ורב מאי טעמא עביד הכי אין לו מה יאכל הוה ושמואל לא
האבד מותר לעשותו
על עצמו יותר ולא הוה ליה למיפק
(שבת נא.)
במועד ושאינו אבד אסור
סיימוה קמיה אי נמי ד) אדם חשוב שאני ר' יהודה נשיאה נפק ה) בחומרתא
(כתובות
לעשותו, במה דברים
בחומרתא דמדושא ולא למישתי מיא
פו.) השירין.
דמדושא ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאה שמע ר' אמי ו) איקפד אמר רב
אמורים בתלוש, אבל
דאחים קפילא נכרי: לנסורת.
(שבת מו:) הרי הן ככל
במחובר אפילו כולו אבד
יוסף מאי טעמא איקפד אי משום חומרתא דמדושא הא תניא השירין
ז)
עצים דקים שנופלין מן החתיכה:
הכלים הניטלין בחצר.
אסור. ואם אין לו מה יאכל
הנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר אי משום דאישתי
קוצר ומעמר ודש כו',
אבא. יער: בשלנייא. פירוש שם
ובלבד שלא ידוש בפרות.
העיר כלומר היה לו יער באותו
מיא דאחים קפילא ארמאה הא אמר שמואל בר יצחק אמר רב כל
ח) ז
אמר ליה רב הונא הא
מקום: אישתמיט נרגא בעי למיפסקיה
מתניתא יחידאה היא,
שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי נכרים אדם חשוב שאני
(דהוא) [דהא] רבן שמעון
לשקיה. דרב אשי משום דעבר
אמר רב חננאל אמר רב קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאינו צריך אלא
בן גמליאל תני לה משום
אדאביי: שבקיה. לאבא דלא קצציה
(שבת מו:)
ר' יוסי, ולא סמכינן עליה,
לנסורת שלו ט) לייט עלה אביי רב אשי הוה ליה אבא בשלנייא אזל
במועד שהרגיש משום דעבר אדאביי
וכולן אם כוונו
אי הכי דר' יוסי היא ידוש
למיקצייה בחולא דמועדא אמר ליה רב שילא משלנייא לרב אשי מאי
מלאכתן במועד יאבדו.
בפרות, דהא ר' יוסי לא
נפל ליה נרגא: למיעקר כיתנא.
בעי שינוי. ופרקינן כיון
דעתיך דקאמר רב חננאל אמר רב קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאינו
בחולא דמועדא: למיקטל. לחתוך:
דכל יומא איכא דדייש
צריך אלא לנסורת שלו הא לייט עלה אביי אמר ליה לא שמיע לי כלומר
כשותא. הומלו"ן: לחפיפה. לכסות
י)
בלא פרות לאו שינוי. תנו
רבנן טוחנין קמח במועד
לא סבירא לי אישתמיט נרגא בעי למיפסקיה לשקיה שבקיה והדר אתא
בו מאכל כגון תאנים ותמרים לצורך
לצורך המועד, שלא
(בכורות
המועד: לנזיי. כמו נזייתא דשיכרא
רב יהודה שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא ולמיעקר שומשמי אמר
לד:)
לצורך המועד אסור, ואם
ח
לנזיי גרעינין דאית
טחן לצורך המועד
ליה אביי לרב יוסף בשלמא כיתנא חזי לחפיפה כשותא חזי לשיכרא אלא
והותיר, מותר. כיוצא בו
בהו בשומשמין דחזו למיעבד בהו
שומשמי למאי חזי חזי לנזיי דאית בהו רבי ינאי ט הוה ליה ההוא פרדיסא
קוצצין עצים במועד
משחא: אפקריה ר' ינאי לפרדיסיה.
לצורך המועד, ושלא
דמטא זמניה בחולא דמועדא קטפיה לשנה שהיוה כולי עלמא לפרדיסייהו
לצורך המועד אסור, כו'.
משום דעל ידו היה תקלה לעלמא
לחולא דמועדא אפקריה רבי ינאי לפרדיסיה ההוא שתא: מתני' מכניס
וכן מטילין שכר לצורך
י
דשהו עד לחולא דמועדא וקטפי:
המועד כו'. ובלבד שלא
מתני' שולה. מעלה: שלא יכוין
אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד
כ
יערים. איני, והתניא אע"פ
❖
(גיטין מד:)
שיש לו שכר ישן מערים
ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד וכולן אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו:
מלאכתו במועד. שיש לו פנאי בשאר
ל
מ
ושותה מן החדש. ופרקינן
גמ' תנא ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו רב יוסף הוה ליה כשורי
ימות השנה והוא משהה למועד:
נ
כ)
תנאי היא, דתניא אין
יאבדו. שאסור ליהנות מהן:
מערימין בכך, משום ר'
עיילינהו ביממא אמר ליה אביי והתניא ובלבד שיכניסם בצנעא בתוך ביתו
רבינו חננאל (המשך)
גמ' צינעא דידהו יממא הוא.
יוסי בר' יהודה אמרו
אמר ליה צנעא דהני יממא הוא כיון דבליליא בעו גברא יתירי ובעו מדוכרי
ס
ל)
מערימין. ואע"ג דלמיחצד
כיתנא חזי (לחפינה)
אפי' בלילה כיממא דמי ולא סגי
למי שאין לו מה יאכל
[לחפיפה], כשותא נמי חזי
דנורא אוושא מילתא: ושולה פשתנו מן המשרה כו': מ) בעי מיניה רבי ירמיה
ליה שלא להכניסן להכי מכניסן
שרי, איקפד שמואל עליה
לשיכרא, אלא שומשמי
מרבי זירא כוון מלאכתו במועד ומת מהו שיקנסו בניו אחריו אם תימצי לומר
נ) ע
דרב, ואמר, אפילו הכי
למאי חזו, ואמרינן לנזי
נמי ביום: מדוכרי דנורא. אבוקות:
אדם חשוב שאני. ר'
דאית בהו. ר' ינאי קטף
צרם
מהו שיקנסו בניו אחריו. לבניו
יהודה נשיאה נפק
פרדיס≈ אה בחולי דמועדא,
נמי יהא אסור אותה מלאכה דכיון דכוון מלאכתו במועד דין הוא שיהו אסורין ליהנות ממנה כשם שהיה אביהם קיים:
בחומרתא
דמדושא,
משום דמטא, וחשש
ואשתי מיא דאחים קפילא
לפסידא, לשנה אחרת שהו
צרם כולי עלמא לפרדיסייהו,
ארמאה. ואיקפד ר' אמי
עליה. ואמר רב יוסף תרוייהו שרו להו רבנן חומרתא דמדושא, דתניא השיריים והצמידים והטבעות הרי הן ככל הכלים
וקטפוה בחולי דמועדא. אפקר ר' ינאי לפרדיסיה ההיא שתא. ירושלמי. אמר, ילפון מקלקלתא ולא ילפי מתקנייא. ר' יעקב
בר אחא בשם רבין, פרקמטיא אבידה, שריא מטלטלתא במועדא. שיירתא, שרי מיזבון מינה במועדא. מתני' מכניס אדם
הניטלין בחצר. ואי מיא דאחים קפילא גוי, האמר שמואל בר רב יצחק, כל הנאכל כמות שהוא חי, אין בו משום בשולי
פירותיו מפני הגנבים כו'. תנא, ובלבד שיכניס בצנעא לתוך ביתו. ואי הוו כעין כשורי דרב יוסף, דבלילא בעו גברי יתירי,
גוים. ואמרינן, אפילו הכי אדם חשוב שאני, לא הוה ליה למיעבד הכי. אמר רב חננאל אמר רב, קוצץ אדם דקל במועד
ובעי אבוקות של אש, ואוושא מילתא טפי, עדיף לעייולינהו ביממא. שולה פשתנו מן המשרה שלא תאבד, ובלבד שלא
אף על פי שאין צריך לו אלא לנסורת שלו. לייט עלה אביי. אזל רב אשי למקצץ ההיא ערבא, ואישתמיט נרגא ובעא
למיפסקיה לשקיה, ושבקיה והדר. רב יהודא שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא ולמיעקר שומשמי. אמר אביי, בשלמא
יכוין מלאכתו במועד. וכולן שכיונו מלאכתן במועד יאבדו.