יג:
מי
שהפך פרק
שני מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשביל
כבוד
יום טוב האחרון. אבל מרישא (ג) דחנות פתוחה
והתניא. סיועא: כד וכוס לצורך המועד הן
אבל צמר וכלים אין
מג א
א)
ב)
צורך המועד: ואם אין לו. לאומן מה יאכל נותן לו שכרו: מפנן
לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת ורב הונא מתיר
לחצר אחרת ואם אינו מאמינו. בחצר אחרת: מביאן לתוך ביתו.
באורחייהו בשוקא לא פריך דיש לאוקמיה בי"ט ולא בחול המועד
מד ב ג
אלמא בשאינו מאמינו מביאן: מוליכין קשיא. דקתני מתני' ז) דפעמים
ולהכי פריך מסיפא דמיירי בחול המועד דהא ערב י"ט האחרון
חול המועד: בתבלין. פי'
ג)
מוליכין ומתני' דהכא קתני אין מביאין
מה ד
ד)
בקונט' כרוב וכרשינין והקשה בתוס'
כל שכן דאין מוליכין וליכא לתרץ באין
והתניא מביאין כלים מבית האומן כגון
א) א
רבי פרץ דכרוב וקפלוט אינן חשובין
מאמינו דמוליכין מאי מאמינו שייך:
ה) ו)
כד מבית הכדר וכוס מבית הזגג אבל לא
מו ה ו
ז)
כדשניין מעיקרא. כאן בארבעה עשר
תבלין דהא אמרינן
צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן
❖
ח)
כאן בחולו של מועד: מתני' מחפין.
דתבלין לטעמא עבידי ואפילו באלף
ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו
מז ז
מכסין: הדשושות. שדשין וכותשין
לא בטיל ולפת וקפלוט אינו צריך
אצלו ואם אינו מאמינו מניחו בבית הסמוך
חיטין לדייסא: והגרוסות. שטוחנין
לשער כי אם בששים כדאיתא פרק
הגהות הב"ח
מח ח
לו ואם חושש
להם שמא יגנבו
(מפנן
[א] א] ב)
פולין לגריסין: בצנעה. שמא יאמרו
גיד הנשה ותבלין
(ד)
(א) מתני'
לחצר אחרת
ואם אינו מאמינו) מביאן
כך נידוכין כדרכן בפ"ק דביצה
זה לוקח שלא לצורך המועד:
העולה
מט ט י כ
(ב) רש"י
גמ' אקלושי. שמכסהו בענפים
בצנעה בתוך ביתו תרצת מביאין מוליכין
א"כ אינו כרוב ובערוך פירש
שאר
מיני בשמים:
מרוחקין זה מזה דלא הוי כסוי גמור:
א ל
קשיא דקתני
אין מביאין וכל שכן שאין
(ג) תוס'
דתני
אסמוכי. הענפים סומך זה לזה דהוי
מוליכין אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא:
הדרך עלך מי שהפך
כסוי גמור: כמין כרי. מכנסין אותן
מתני' מחפין את הקציעות בקש רבי
ב מ
הוא
ב
ואלו
מגלחין במועד. משום דתנא
ביחד כדי שיהו נוחין לכסות: החמירו
(ד) ד"ה
יהודה אומר אף מעבין מוכרי פירות כסות
ג
ד
❖
ותנן נמי
על עצמם דלא עבדי כלל. ולחומרא:
באידך פירקין דברים
וכלים מוכרים בצנעה לצורך המועד
דתבלין
או דלמא. החמירו על עצמן לעשות
שעושין לצורך המועד כמו מוכרי
❖
ה הציידין והדשושות והגרוסות עושין בצנעה
פירות דנעשים כדין קתני נמי ואלו
בצנעה מדעתן ואם רוצין לעשות
מוסף רש"י
לצורך המועד רבי יוסי אומר הם החמירו
בפרהסיא עושין ולקולא: דשושי.
נעשים שלא כדין לצורך המועד:
והתניא. (פסחים
על עצמן: גמ' פליגי בה רבי חייא בר
והיוצא
הגהות הגר"א
מבית האסורים. שאינו
דשי תבואה. איכא דאמרי דשושי
נה:) כגון כד מבית
יכול לגלח קודם המועד
המשברין תבואה חדא לשנים ושורין
[א] גמ'
הכדר וכוס מבית הזגג.
אבא ורבי אסי ותרוייהו משמיה דחזקיה
במים כו': כונתא. כוסמת שלותתין
שאין מניחין לו לגלח ואפילו
❖
ורבי יוחנן חד אמר מחפין אקלושי מעבין
(שם) אבל לא
אותן היינו חילקא: טמאים בכל
מניחין לו אינו ערב לאדם
צמר.
אסמוכי וחד אמר מחפין בין אקלושי בין
מקום. מקבלין טומאה בין בכפרים בין
לגלח בבית האסורין:
(שם) ואם אינו מאמינו
ומנודה אסמוכי מעבין עושה אותו כמין כרי תניא
וכו'.
הגהות מהר"ב
בכרכים דקיימא לן
נמי הכי מעבין עושה אותו כמין כרי דברי
סולת של בני כרכים מקבלת טומאה רנשבורג
תרצת מביאין.
(שם)
ר' יהודה: מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה וכו': איבעיא להו הן
א] גמ'
שהוכשרה במים ובני כפרים אין
החמירו על עצמן דלא הוו עבדי כלל או דלמא דהוו עבדי בצנעה ת"ש
מקפידין אסולת נקיה ללתות במים
וסולת שלהן טהור שלא הוכשר מעולם
מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד ר' יוסי אומר תגרי
מוליכין קשיא.
אבל חילקא טמאין בכל מקום אפילו
טבריא הן החמירו על עצמן שלא יהו מוכרין כל עיקר צדי חיות ועופות
ו
❖
בכפרים דאי אפשר להם בלא לתיתה
ודגים צדין בצנעה לצורך המועד רבי יוסי אומר צדי עכו הן החמירו על
משום הכי טמאין דהא מיתכשר דשרי
עצמן שלא יהו צדין כל עיקר דשושי חילקא טרגיס וטיסני דוששין בצנעה
להו במיא: לעולם הוי כונתא. ומיקלפן
רבינו חננאל (המשך)
(שם)
לצורך המועד ר' יוסי אומר דשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שלא יהו
דשרי להו במיא דשרי קליפה:
❖
הדרן עלך מי שהפך
דאיתכשור
ומקבלי
דוששין כל עיקר אמר אביי חילקא חדא לתרתי טרגיס חדא לתלת טיסני
דשקיל חלקייהו. כלומר כשנוטל
טומאה. אלא כותנא,
חדא לארבעה כי אתא רב דימי אמר כונתא מיתיבי חילקא טרגיס וטיסני
אמאי טמאה והא לא
הקליפה והוי חלק: כרופייתא.
ג) ז
הוכשרה. ופרקינן כגון
רבינו חננאל
מוכרי בשמים: חנות פתוח לסטיו
טמאין בכל מקום בשלמא למ"ד חדא לתרתי לתלת ולארבעה משום הכי
דמיגלפו ההיא כותנא, פי'
פותח ונועל כדרכו. הואיל ואינו
[מתני'] מחפין את
כוסמת, דאי לאו דשדא
טמאין בכל מקום דאתכשור אלא למ"ד כונתא אמאי טמאין בכל מקום
בהו מיא לא הוה מישלם,
הקציעות בקש, ר' יהודה
פתוח לרה"ר כשאר חנויות: פותח
הא לא איתכשור כגון דמיקלפן דאי לאו דשרא להו במיא לא הוה מיקלפא
כלומר מתקלפת הקליפה
אומר אף מעבין. סוגיא
דלת אחד ונועל דלת אחד. אבל
דשמעתא מחפין בעצים
שלהן. ת"ש הנודר מן
ואמאי קרי ליה חילקא דשקל חלקיהו מיתיבי ד) הנודר מן הדגן אסור אף
כדרכו לא אינו מוכר כדרכו: הא
הדגן, אסור אף בפול
של קש דקים בין בעצים
בפול המצרי יבש ומותר בלח ומותר באורז בחילקא וטרגיס וטיסני בשלמא
המצרי יבש ומותר בלח,
של קש עבים. פירוש
בפירי. שיש לחשוד שקונה לצורך (ב)
קלושי, דקים. סומכי,
ומותר באורז חלקא טרגיס
למ"ד חדא לתרתי חדא לתלת וחדא לארבעה שפיר דנפקו להו מתורת דגן
ימות השנה: בתבלין. מוכר כדרכו כגון
וטיסני. בשלמא למאן
עבים. מעבין עושין אותן
אלא למ"ד כונתא דגן מעליא הוא קשיא רב הונא שרא להו להנהו כרופייתא
כרוב וכרשינין הכל יודעין דלצורך
ח
דאמר דשישי היינו דנפקי
כמין כרי, כלומר כמו
ח)
להו מתורת דגן, אלא
גדיש. ירושלמי ר' יהודה
למיזל לזבוני כי אורחייהו בשוקא איתיביה רב כהנא חנות פתוחה
המועד הן וליכא חשדא שאין ראוין
ה) ט
אומר יאבד דבר מועט ואל
למאן דאמר כותנא דגן
להתקיים הלכך אפי' בפרהסיא מותר:
לסטיו פותח ונועל כדרכו פתוחה לרה"ר פותח אחת ונועל אחת וערב
גמור הוא, כדכתיב והחטה
יאבד דבר מרובה, ר' יוסי
י
והכוסמת.
ועלתה
אומר אל יאבד דבר כל
יום טוב האחרון של חג מוציא ומעטר את שוקי העיר בפירות בשביל
הדרן עלך מי שהפך בתיובתא לרב דימי. רב
עיקר. כהנא אמר אית
כבוד י"ט האחרון מפני כבוד י"ט האחרון אין שלא מפני כבוד
י"ט לא
יהודה שרא להנהו
מילין דקשין הן (החמירו)
ואלו
מגלחין במועד הבא ממדינת
קריפתא למיזל ולמיזבני
מנגעים ואהלות. מוכרי
לא קשיא הא בפירי הא בתבלין:
כ
פירות כסות וכלים מוכרין
בשוקא כי אורחייהו.
הים כו'. במועד לפי שהיה
אוקימנא בתבלי, והא
בצינעא לצורך המועד, ר'
הדרן עלך מי שהפך
אנוס שלא היה יכול לגלח קודם:
דתניא חנות הפתוחה
יוסי אומר הן החמירו על
ומי שנשאל לחכם. שנדר שלא לגלח
עצמן. אוקמינא הן
לסטיו פותח ונועל כדרכו
ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים
כו', אוקימנא בפירות.
החמירו על עצמן שלא
ומבית השביה
והיוצא
ושאל לחכם במועד: מטומאתו לטהרתו.
ל
ירושלמי צדי חיה ועופות
יעשו כל עיקר. דתניא
נזיר טמא כשעלה מטומאתו ושוב אינו
מבית
האסורין והמנודה שהתירו לו
חכמים וכן מי
שנשאל
מוכרי כסות וכלים מוכרים
ודגים צדין כדרכה
משמר נזרו ומגלח וכן מצורע שעלה
בצינעא לצורך המועד, ר'
[בחכה] ובמכמורת, ולא
לחכם והותר
ו) והנזיר והמצורע מטומאתו
לטהרתו מ ואלו
מכבסין
יוסי [אומר] תגרי טבריא
ממעטין בשמחת הרגל.
מטומאתו מגלח ברגל לפי שלא היה
במועד הבא
ממדינת הים ומבית השביה
והיוצא מבית
האסורין
הן החמירו על עצמן שלא
[ר' א]מי מיקל לון,
להם פנאי לגלח קודם הרגל:
יהו עושין כל עיקר. וכן
שממעטין בשמחת הרגל.
ומנודה
הדרן עלך
גמ'
צדי עכו החמירו על עצמן
[פרק מי שהפך]
שלא יהו צדין כל עיקר.
חילקא חטה אחת נחלקת לשתים, (נרגין) [טרגיס] חדא לתלת, טיסני חדא לארבע. כי אתא רב דימי אמר האי חילקא
ואילו מגלחין במועד, הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין כו'.
כיתנא הוא. איני והתניא חילקא טרגיס וטיסני טמאים. אי אמרת חטה דשושה לשתים שלש וארבע, וכמו הסולת, היינו