ואלו מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומנודה
גמ' הכי גרסינן
וכו' ושנשאל. בירושל' מקשה (א) הני למה התירו והלא
ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין כדתנן אנשי
ג א
א)
ב)
רבה בר בר חנה כו' עד כשהן מנוולים. ומאן
משמר כו' ואמר
פשע שלא בא לפני המועד לפני חכמים להתיר לו
ג)
ומשני שכלו לו שלשים יום של נדוי במועד דאין נדוי פחות משלשים
דמתרשל ולא גילח מקמי רגל ומטי זמן עלייהו לגלח ברגל החמירו
ד ב
ד)
יום וכן מי שנשאל לחכם מוקי לה כשבא בחול המועד אי נמי לפני
רבנן הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר
מקמי רגל דלא להוי ברגל
ה ג ד
ה)
ו)
המועד לא מצאו בו פתח וגילוח
מנוולין אם היו מגלחין במועד לא היו
(ב)
ז)
הראש נמי אסור במועד דהא אמר
מגלחים לפני המועד ונכנסין לרגל
ומנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל
ח)
❖
כשהן מנוולין: אבדה לו אבידה. שלא
בגמ' שלא יכנסו לרגל מנוולין ואין לך
ט)
לחכם והותר א מטפחות א) הידים ומטפחות
ה
היה לו פנאי לגלח קודם הרגל: דלא
ניוול גדול מזה ושמא לא קאי טעמא
הספרים
ומטפחות הספג הזבין והזבות
ב
מוכחא מילתא. דלא ידעי כולי עלמא
בגמרא אלא אשארא אבל גילוח
ו ו
והנדות והיולדות וכל העולין מטומאה
הגהות הב"ח
דאנוס היה אלא יאמרו הוא מכוין
של ראשו אסור משום מלאכה
לטהרה
הרי אלו מותרין ושאר כל אדם
❖
(א) תוס'
להשהות עד המועד: יאמרו כל
אפילו במקום אונס ושאר גילוח דבעי
אסורין: גמ' ושאר כל אדם מאי טעמא
וא"ת
הסריקין אסורין וכו'. כלומר דבייתוס
בגמרא מאי טעמא אסורין והיינו
(ב) בא"ד
אסורין כדתנן אנשי משמר ואנשי מעמד
היה יכול לסרוק חלותיו בלי שהות
גילוח של יפוי דהוה לך למישרי לצורך
ב) ג
לו
רבינו חננאל
כל
אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני
לפי שהיה לו דפוס ואעפ"כ אסרו
המועד אע"פ שהיא מלאכה אבל
כל
מאי טעמא, כדתנן אנשי
משום דאמרי כל הסריקים כו'. הכא
גילוח כל הראש אסור משום מלאכה
כבוד השבת ואמר רבה בר בר חנה אמר
הראש
ג)
משמר ואנשי מעמד
(ג) בא"ד דוקא
נמי כיון דלא מיגליא לכולי עלמא
והני כגון נזיר ומצורע הוא דשרי
(ג)
אסורין לספר ולכבס.
ר' אלעזר מ"ט כדי שלא יכנסו למשמרתן
ד
ואמרי' מה טעם, שלא
אונסיה יאמרו כולי עלמא אסורין
משום מצוה ולפי זה אסור לגלח
כשהן מנוולין הכא נמי כדי שלא יכנסו
כל
יכנסו למשמרתן מנוולין,
לגלח וזה מותר: מי שאין לו אלא
ראשו במועד ועוד יש לפרש שנראה
כל
דכיון דיודעין דאסורין
לרגל כשהן מנוולין בעי ר' זירא אבדה לו
ה
(ד) ד"ה
חלוק אחד. נמי לאו מוכחא מילתא
שמותר לגלח ראשו במועד וא"ת
[לספר ו]לכבס אף הם
אבידה ערב הרגל כיון דאניס מותר או
אע"פ שיש דברים
מספרין ומכבסין מקודם
לכולי עלמא: איזורו מוכיח עליו.
מאי קא משמע לן נזיר ומצורע יש
ונכנסין
מתוקנין
דלמא כיון דלא מוכחא מילתא לא אמר אביי
לומר דס"ד דאסור שלא ישהו
דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו
מלאכה אלא
[ו]מהוגצין. הכא נמי, כדי
(ה) בא"ד
יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס
שלא יכנסו לרגל מנוולין.
קרבנותיהן קא משמע לן דשרי ואי
ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו
ד)
נראה
בעי ר' ירמיה אבדה לו
מיירי הכא בשלא היה להן פנאי
ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל
מותרין ולטעמיך הא דאמר רבי אסי אמר
(ו) ד"ה
אבידה ערב הרגל, כיון
שאין לו אלא חלוק אחד: אומן.
דוקא והוא כדבעי למימר בגמרא
דמי
דטרוד הוא באבידתו אנוס
רבי יוחנן ה) כל מי שאין לו אלא חלוק אחד
(ז) ד"ה
הוא, ומותר לספר ולכבס
יש לומר דהכי קאמר דנזיר ומצורע
כגון ספר שהכל באים אצלו ערב הרגל
מותר לכבסו בחולו של מועד התם נמי
אלא
במועד. או דלמא כיון דלא
העולין מטומאה לטהרה דוקא שעולין
ורואים שאבדה לו אבידה ואנוס הוא
אחד
מוכחא מילתא כמו
יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס
ואינו יכול לספר עצמו: כי הנך.
עתה אבל עולין מטומאה לטהרה
(ח) ד"ה
השביה ובית האסורין, לא.
מותרין הא אתמר עלה אמר מר בר רב אשי
דקאמר
ועלתה בתיקו. פירוש
מקודם רגל אסורין:
דמתניתין דקתני מגלחין דמידע לכל:
ושאר כל אדם מאי טעמא
יאמרו כל הסריקין אסורין
איזורו מוכיח עליו רב אשי מתני בעי ר'
מפני שיצא שלא ברשות. כלומר הואיל
נמי
כו', הא לגבי מצה בפסח
❖
זירא אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל
אסורין. אע"פ שהוא
ולא יצא ברשות אחרים אלא ברצון
איתמר, דאסרו רבנן
לעשות מצות סרוקות
עצמו לאו אנוס הוא: לשוט. אם
מהו כיון דאומן הוא מוכחא מילתא או דלמא
מלאכה היה לנו להתירה לצורך המועד
מפני שהאשה שוהה
יצא שלא לצורך ולא יצא אלא כדי לשוט
(ד) א"נ [אף] שיש מלאכות אסורות
כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך לא תיקו:
עליהן ומחמיצתן, ואמרו,
מוסף רש"י
בעולם ולראותו וחזר במועד: דברי
במועד שאין בהן טורח כגון פרקמטיא
בייתוס עושה בדפוס שאין
ממדינת הים: מתניתין דלא כר' יהודה
מטפחות
הידים.
שם שהייה אלא בפעם
הכל אסור. לגלח במועד: למזונות.
מכל מקום זה שהוא ליפוי ראוי
דתניא ו) ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים
אחת קובעת בדפוס
להתיר לכבוד מועד ויש מפרשים
שיצא לחזר אחר מזונות שאין לו מזונות
(לקמן
ונמצאת המצה מצויירת.
לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבא
יח.) ומטפחות הספג.
ומתמהינן התם, יאמרו כל
דקאי על גילוח הראש דאסרינן
וחזר במועד אחריהן דברי הכל מותר
ט)
לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי הכל
הסריקין אסורין סריקי
לגלח במועד לפי שיצא באונס:
משום טירחא מכל מקום מקשה דהיה
(שם)
בייתוס מותרין, מי יודע כי
מותר לא נחלקו אלא להרויחא מר מדמי
להרויחא. שיש לו נכסים הרבה ויוצא
לו להתיר לצורך המועד ואין זה
וכל העולין מטומאה
בדפוס ייעשו, הכא נמי
לטהרה. (שם)
ליה כלשוט ומר מדמי ליה כלמזונות
יאמרו הכל אסורין לספר
כדי להרויח יותר: נראין לי דברי
נוטה לפי מה שפירש' המשנה
(ה)
ו
אנשי משמר.
ולכבס וזה האיש מותר.
רבי יהודה. דאסר בגילוח לבא
דגילוח כל הראש מלאכה גמורה
מיתיבי אמר ר' נראין דברי ר' יהודה
ז)
(תענית טו:) ואנשי
אבל מי שאין לו אלא
ואסור:שאין לו אלא חלוק אחד
ממדינת הים כשיצא שלא ברשות:
מעמד.
חלוק אחד מותר לכבסו
כשיצא שלא ברשות ודברי חכמים כשיצא
בחולו של מועד, כי איזורו
מותר לכבסו במועד. ואם תאמר
ודברי חכמים. המתירין כשיצא
ברשות מאי שלא ברשות אילימא לשוט
מוכיח עליו, כלומר
ברשות: אילימא לשוט. דקאמר רבי
היאך יכבסנו במועד אם כן ישאר
כשרואין אדם ערום חגור
והאמרת דברי הכל אסור ואלא למזונות
במועד בלא חלוק בשעת כיבוס כמו
נראין דברי ר"י ביצא לשוט דהיינו
אזור ורוחץ חלוקו, כל
והאמרת דברי הכל מותר אלא פשיטא
רואיו יודעין שאין לו אלא
כן היה יכול לכבס קודם המועד
שלא ברשות הא אמרת וכו' ומאי נראין
חלוק אחד. הבא ממדינת
להרויחא אימא סיפא נראין דברי חכמים
ויהיה בלא חלוק בשעת כיבוס וכי
דברי רבי יהודה הלא שניהם מודים
(שם)
הים. מתניתין דלא כר'
כשיצא ברשות מאי ברשות אילימא למזונות
אסורין לספר ולכבס.
תימא כשכבסו קודם מועד ומשום
בה אלא פשיטא להרווחא ואשמעינן
יהודה, דתניא ר' יהודה
אומר, הבא ממדינת הים
הא אמרת דברי הכל מותר ואלא להרויחא
הכי מותר לכבסו במועד א"כ תרתי
דנראין לו דברי ר' יהודה שאוסר
לא יגלח מפני שיצא שלא
בגילוח: והא נראין דברי רבי יהודה
נמי אם יתלכלכו למה נאסור לו והלא
והא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהא הכי
(שם) שלא
ברשות. אמר רבה, לשוט,
יכנסו למשמרתן כשהן
בהא. וקשיא דרבי אדרבי דברישא
לא פשע י"ל דדי לו בשתי חלוקין
פי' לשוט כמטייל
קאמר נראין דברי ר' יהודה לרבנן כשיצא
מנוולין.
וכמשתעשע, כלומר, שלא
אחד ליו"ט ראשון ואחד לי"ט אחרון
נראה לו דברי ר"י דאסר בהרווחא
שלא ברשות ומאי ניהו לשוט שאפילו חכמים
לצורך, דברי הכל אסור.
בירושלמי אמרו בגדי קטנים מותר
ובסיפא נראה לו דברי חכמים דמתירין
למזונות, כלומר יצא
לא נחלקו עליו אלא להרויחא אבל לשוט
(שם יז.) יאמרו כל
במדינת הים מדוחק לבקש
לכבסן במועד דניכרים שהם קטנים
הרווחא אלא ודאי איכא למשמע מהכא
הסריקין אסורין.
מודו ליה ונראין דברי רבנן לר' יהודה
מחיה, דברי הכל מותר. כי
ומלוכלכין כמי שאין לו אלא חלוק
דלאו הכי הוא כדקאמרת דבלשוט
פליגי ר' יהודה וחכמים,
אומן
כשיצא ברשות ומאי ניהו למזונות
אחד (ו) : שאבדה לו אבידה
ובמזונות פליגי: ה"ק. לאו היתר דידיה
כשיצא להרויחא, פירוש
להתעשר, כלומר לסחור
שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליהם
ערב הרגל. פירש בקונטרס דבאומן
אשמעינן ולא רואה אני קאמר אלא
ולהרויח. ר' יהודה מדמי
פלוגתייהו קמ"ל במאי פליגי נראין
מבעי' ליה אבל בני העיר אע"פ
אלא
להרויחא אבל למזונות מודה להו
ליה לשוט, דהא בכאן
דברי ר"י האוסר לחכמים וכו': קטן
שאין להם (ז) אומן אחר לא מיבעיא
מחייתו מצויה ואסיר,
אמר שמואל קטן הנולד במועד מותר
ורבנן מדמו לה ליוצא
הנולד במועד. ולו שערות גדולים
ליה דפשיטא דאסורים יש להסתפק
לגלח
במועד שאין לך בית האסורין
בבקשת מזון. ומותבינן
אם חלה ונתרפא אם מותר לגלח
מותר לגלח במועד שער ראשו
עליה, אמר ר', נראין דברי
גדול מזה במועד אין מעיקרא לא
מתיב אם מוכחא מילתא כי הני: ר' יהודה שיצא שלא
המצערו: שאין לך בית האסורין
מתני' דלא כר"י. תימה לוקמא
ר' פנחס כל אלו שאמרו מותר לגלח
ח)
ברשות, ונראין דברי
גדול מזה. ממעי אמו שהיה שם
חכמים שיצא ברשות. ואי
במועד
מותר לגלח בימי אבלו הא
אסור
ואנוס הוא: מעיקרא לא. דאם
אפילו כר"י ולמזונות אפי'
(חולין קח.) כל מי שאין
אמרי' לא פליגי אלא
לגלח במועד אסור לגלח בימי אבלו
לו אלא חלוק אחד.
נולד קודם הרגל אינו מגלח ברגל
רבי
יהודה מודה ושמא כיון דקתני
בהרויחא, קשיא דר'
אדר', דאמר נראין דברי ר'
ואי
הואיל והיה יכול לגלח קודם הרגל:
ר"י
אומר הבא וכו' משמע שבא
יהודה בהרויחא. (מכלל
לחלוק על המשנה:
ואי
דפליגי רבנן עליה) ועוד,
אלא להרווחא והא אמרת נראין דברי ר"י בהא. נראה דל"ג ועוד מכלל דפליגי רבנן
(תענית כט:)
נראין דברי חכמים [מכלל
אפילו
למזונות ובההיא פ"ק דשחיטת
איזורו מוכיח עליו.
דפליגי רבנן עליה], (אלא)
חולין (ח) נראין דברי רבי
יהודה שמצאה באשפה ל"ג ועוד:
[אלמא] פליגי אפי' לשוט
עשה והאמרת לשוט, דברי הכל
אסור. ופרקינן, הכי קאמר
נראין דברי ר' יהודה לחכמים ומודו ליה, בשיצא שלא ברשות [ונראין דברי חכמים לר"י ומודה להו בשיצא ברשות], ומאי
(חולין קח.)
ניהו למזונות, שאף ר' יהודה לא חלק אלא בהרויחא. וקיימא לן כסתמא דמתני' דשרי אפי' מאן דנפיק להרויחא. וכן אמר
הגאון זצ"ל. אמר שמואל קטן הנולד ברגל מגלחין אותו במועד, אין לך בית האסורין גדול ממעי אמו. איני שאם נולד
קודם לרגל אסור לגלחו במועד, והתנן כל אלו שאמרו מגלחין במועד מותר[ין] לגלח בימי אבלן. הא אסור' לגלח במועד אסור' לגלח בימי אבלן,