יד:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי
מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עשה
דיחיד. משמע דאבילות איכא עשה דאורייתא מדלא קאמר
ואי אמרת בקטן אית ליה פלוגתא. חילוק דנולד קודם הרגל אינו
ז א
א) ב)
ודחי עשה דרבנן והאי דקאמר לעיל לא מבעיא
מגלח ברגל ואית לן למימר הואיל ואסור לגלח ברגל אסור לגלח נמי
ג)
בימי אבלו א"כ נמצאת אתה אומר אבילות אפילו בקטן: מקרעין
ימי אבלו דרבנן היינו עשיית מלאכה דנפקא לן באסמכתא
ח ב
ד)
לקטן. את בגדיו: מפני עגמת נפש. שיבכו הרואין וירבו בכבוד
מוהפכתי חגיכם לאבל אבל גוף האבילות דאורייתא מיהו נראה לי
ה)
ו)
המת ולא מפני שהוא אבל: מי
דשמחת הרגל נמי דרבנן ושמחת היינו
ט ג
ז) ח)
קתני הא אסורין. דמשמע האסורין
בשלמי שמחה כדאיתא בחגיגה :
ואי אמרת קטן אית ביה פלוגתא $ נמצאת
ט)
מהו
שינהוג נידויו ברגל. א]והקשה
לגלח במועד אסורין לגלח באבל:
אבילות נוהגת בקטן והתניא מקרעין
א) א
י ד
י) כ)
יש מהן אסורין. בשאר כל אדם
הרב הא ליכא אלא עשה
(ג)
לקטן מפני עגמת נפש אמר רב אשי $ מי
ב)
ל) מ)
שאסורין לגלח במועד (ב) אסורין
ואין עשה דוחה עשה ואפילו עשה
יא ה ו
נ)
קתני הא אסורין דלמא יש מהן אסור
❖
ויש מהן מותרין.
ליכא אלא עזרא גזר כדלקמן
לגלח בימי אבלן:
ס)
ויש מהן מותר אמימר ואי תימא רב שישא
והא לאו קושיא היא דהא נידוי
כגון קטן זה שנולד קודם הרגל
יב ז
בריה דרב אידי מתני הכי אמר שמואל
דחי לאו דמקלל חברו דאיכא לאו
שאסור לגלח ברגל מותר לגלח בימי
הגהות הב"ח
קטן מותר לגלחו במועד לא שנא נולד
אבלו: אתי עשה דרבים. ושמחת:
ושמא מסוטה ילפינן ועוד כיון שעבר
ב
יג ח
(א) גמ'
ודחי עשה דיחיד. אבל דכתיב
במועד ולא שנא נולד מעיקרא אמר רב
על דברי הדיינין הרי יש כאן עשה
יד ט
העולה
ואי
אבל יחיד עשי לך: דהשתא.
דרבים: לא ציית דינא משמתינן
פנחס אף אנן נמי תנינא כל אלו שאמרו
(ב) רש"י
ליה. תימה לימא דאי לא צית דינא
שאירעו במועד: דנין דיני נפשות.
מותר לגלח במועד מותר לגלח בימי אבלו
טו י
יש מהן
נחתינן לנכסיה ב] מיהו פריך שפיר:
במועד אבל לא ביום טוב שאסור
הא אסורין לגלח במועד אסורין לגלח בימי
(ג) תוס'
ממנעי
משמחת י"ט. הקשה
משום שבות . ודייקינן מינה מדדנין
י)
דיחיד
אבלו אי אמרת קטן אסור נמצאת אבילות
דיחיד
בתוס' הר"א היכי קשה
במועד מכלל דאי לא ציית נמי
❖
טז כ
נוהגת בקטן ותניא מקרעין לקטן מפני
דרבים
משמתינן ליה במועד: אתי רגל
ליה דהא ממנעי משמחת י"ט מאכילה
עגמת נפש אמר רב אשי
מי קתני הא
ודחי ליה. שאינו נוהג נדוי ברגל:
ושתיה וגוף ההריגה דהוא מלאכה
אסורין דלמא יש מהן אסור ויש מהן מותר
דלמא לעיוני. הא דתני דדנין לא
לא חיישינן ונראה לי מדאסר רחמנא
גליון הש"ס
יז ל
אמרי' דלימא איש פלוני חייב איש
הבערת בת כהן בשבת מכלל דבמועד
אבל אינו נוהג אבילותו
ברגל שנאמר
ג
גמ' נמצאת אבלות
יח מ
פלוני זכאי ואיכא למידק מינה דאי
שרי אי נמי כיון שהיא מצוה לצורך
נוהגת בקטן.
1 ושמחת בחגך אי אבילות דמעיקרא הוא
י"ט קרינא בה: נמצאת אתה
לא ציית משמתינן ליה אלא מעייני
אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד ואי
מענה את דינו. קשיא לן דבפ' אחד
בדין ולא אמרי ליה כלום: מענה
❖
אבילות דהשתא הוא לא אתי עשה דיחיד
את דינו. דכי לא אמרו ליה דינו
דיני ממונות
בשמעתין
ודחי עשה דרבים מנודה מהו שינהוג
ד
דלפיכך אין דנין (בשבת) מוכח
לאלתר דעייני ביה הוה ליה עינוי
נידויו ברגל אמר רב יוסף תא שמע דנין
תורה אור השלם
ה
ג)
הדין: אלא. לעולם דנין דינו וגומרין
דעינוי הדין לא שייך עד שילינוהו
דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות ואי
אחר שיגמור הדין וכי תימא דלעיוני
ממש במועד ואיכא למידק מינה אי
1. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה
וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ
לא ציית דינא משמתינן ליה ואי סלקא
לא ציית משמתינן ליה ואיכא למשמע
דהכא היינו גמר דין ולא יהרגוהו עדיין
ו
וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר
מינה דנוהג נמי ברגל ודאמרת א"כ
עד אחר הרגל א"כ אמאי פריך לימא
דעתך אינו נוהג נידויו ברגל משומת ואתי
שם מי קתני הא
וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר
אסורין.
מימנע משמחת י"ט הכא במאי
לעיוני בעלמא בלא גמר דין ולא
בִּשְׁעָרֶיךָ: דברים טז יד
מעיקרא אתי רגל דחי ליה השתא משמתינן
שם לא מיבעיא
2. לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם
עסקינן דאתו מצפרא כו': ת"ש
יעשוהו גמר דין עד אחר המועד
ליה אנן א"ל אביי ודלמא לעיוני בדיניה
קאמר.
לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ:
מנודה שהתירו לו חכמים. קא סלקא
וי"ל דמשתכחי אף על גב דאיכא
ויקרא יט כו
דאי לא תימא הכי דיני נפשות דקתני ה"נ
שם מכלל דכולי עלמא
3. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ
סופרי דיינין הכותבים דברי כל אחד
דעתך התירו לכל מנודה נידויו
אסור.
דקטלין ליה והא קא מימנעי משמחת יום
הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים
❖
ברגל דאין נידוי נוהג ברגל: דאזיל
מ"מ הסברא אשר בלב משתכח ומהאי
וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל
טוב דתניא ר"ע אומר מנין לסנהדרין
ד)
ז
ופייסיה לבעל דיניה. ברגל והתירו
טעמא אמרינן דאין דנין
שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא
(שראו בא') שהרגו את הנפש שאין טועמין
ויקרא יג מה
לו חכמים ב"ד שבאותו דור: שינהיג
בערב שבת דליבא דאינשי אינשי:
יִקְרָא:
4. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל
הגהות מהר"ב
אמר
אביי ת"ש מנודה שהתירו
צרעתו. שלא יבא אל תוך המחנה
כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם
2
אַהֲרֹן
וּלְאֶלְעָזָר
ולא יגלח: הא בימי טומאתו נוהג. רנשבורג
כו'. אביי לטעמיה דדחי
אלא לעיוני בדיניה ה"נ לעיוני בדיניה א"ל
וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם
א] תוס'
צרעתו ברגל: ניגזור. שלא יהא
אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא
ודלמא לעיוני ואין חושב ראייה
אם כן נמצאת מענה את דינו אתו מצפרא
ה) ח
תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל
מגלח במועד דכיון דגילח צריך להביא
להוכחה דלעיל ואע"ג דדחי דאי לא
כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם
ומעייני בדיניה ועיילי ואכלי ושתו כולי
קרבן ושמא משהה קרבנותיו עד ליום
תימא דקאמ' לא חש באותו דיחוי ג] ואפי'
כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת
יומא והדר אתו בשקיעת החמה וגמרינן
ב] ד"ה
ו)
הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ:
טוב האחרון ומקריבן ואסור להקריב
נראה דיחוי ה"נ מסתברא מ"מ נוכל
❖
ויקרא י ו
לדיניה וקטלו ליה אמר אביי ת"ש ומנודה
קרבנות יחיד בי"ט: לרבות כ"ג.
לומר לעיוני בלאו הכי נמי מסתברא:
ג] ד"ה
והא כ"ג דכל השנה כולה כרגל
שהתירו לו חכמים אמר רבא מי קתני
שנוהג בו צרעת: הא כהן גדול כל
כו'. משמע דאם אין מנודה
השנה לדידיה כרגל לכולי עלמא דמי
שהתירוהו חכמים שהתירו לו חכמים
רבינו חננאל
דתנן כ"ג מקריב אונן. מדאמר לו
נוהג נידוי ברגל הוא הדין כ"ג אינו
קתני דאזל ופייסיה לבעל דיניה ואתי קמי
ואי אמרת קטן הנולד
נוהג נידוי כלל וקשה דהא כ"ג דן
אהרן למשה ואכלתי חטאת היום
קודם לרגל אסור לגלח
דרבנן ושרו ליה מצורע מהו שינהיג
במועד נמצאת אתה אומר
ולא אמר למשה והקרבתי
ודנין אותו ואי לא ציית דינא (לא)
ד] ד"ה
צרעתו ברגל אמר אביי תא שמע ז) והנזיר
אבלות נוהגת בקטן. ותניא
מכלל דהקרבה באנינות ולמדנו דכ"ג
משמתינן ליה ולמאי דפרישית לעיל
ד]
מקרעין לקטן מפני עגמת
והמצורע מטומאתו לטהרתו הא בימי
❖
נפש. ודחי רב אשי מי
מקריב אונן אבל כולי עלמא בשאר
דנוכל לומר למיחת לנכסיה ניחא:
טומאתו נהיג $ לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא
קתני האסורין לגלח
ימות השנה אונן אינו משלח קרבנותיו
מנודין
במועד אסורין לגלח בימי
בימי טומאתו דלא נהיג אבל לטהרתו ניגזור שמא ישהה קרבנותיו קמ"ל
כדאמרינן לקמן שלמים בזמן
אבלן, מדוקיא הא אסורין
מוסף רש"י
בכאן אסורין בכאן
אמר רבא ת"ש והצרוע לרבות כהן גדול והא כה"ג דכל השנה כרגל
שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן וברגל
ח) ט
3
והנזיר
והמצורע
שמעינן (מינ') [לה],
משלח וכהן גדול אונן מקריב כל השנה
לכולי עלמא דמי דתנן כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל שמע
ט)
י
כ
מטומאתו לטהרתו.
דילמא יש מהן אסור ויש
אלמא כל השנה לדידיה כרגל דמי וקתני
מהן מותר. וכי קתני הא
מינה נוהג צרעתו ברגל שמע מינה אבל אסור בתספורת מדקאמר
ל
מ
אסור' קתני. איכא דאמרי
דנוהג בו צרעת תיפשוט דכל מצורע
להו רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו $ מכלל דכולי עלמא אסור
4
קטן הנולד בין ברגל בין
נוהג צרעתו ברגל: אל תפרעו. גידול שער
קודם לרגל מותר לגלחו
מנודין
והאי קרא גבי מיתת נדב ואביהוא כתיב
במועד. אין אבילות נוהגת
(לעיל יג:) כהן גדול
ברגל. דאי אבילות
ומדאצטריך קרא למישרי להו מכלל דאחריני אסורין: כ)מצורעין. אע"ג דכתיב וראשו יהיה פרועל) הא דריש ליה לקמןמ) להאי פרוע למילתא אחריתי:
מקריב אונן.
מעיקרא דהא חלה עליה,
מנודין
אתי עשה דרבים, ושמחת
בחגך, היא שמחה
לישראל כולן, דחה עשה דיחיד. וכל שכן אבילות דרגל, דאכתי לא חיילא עליה, דעשה דרבים דחה לה. מנודה מהו לנהוג
נדויו ברגל. פשיט רב יוסף תא שמע דנין במועד, דיני נפשות ודיני ממונות ודיני מכות. וכיון דדיינינן ליה, אי לא צאית (ב"ק קי.)
(זבחים צט. וכעי"ז יומא יג:)
דינא משמתינן ליה, ואי ס"ד אין נוהג נידויו ברגל, מאן דמשמת מקמי רגל אתי רגל דחי ליה, השתא משמתינן ליה. ופריק
אביי דילמא האי דנין דקתני עיונא בדינא בעלמא, דאי לא תימא הכי, דנין דיני נפשות דקתני דינא ממש הוא פסקינן
לדיניה וקטלינן ליה במועד, הא מימנעי דייני משמחת יום טוב. דתניא ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כו'. ולא איפשיטא בהדיא. וקיימא לן דהלכתא כרבא, ומסקנא דשמעתא כוותיה סלקא. מצורע, אסיקנא שנוהג
צרעתו ברגל. [ילפינן לה מכהן גדול דתנ]ן כהן גדול מקריב אונן אלמא לא נ.. ...תא כוליה שנה כהן [ג]דול כרגל שאינם נוהגת [בהם] אבילות, ומדכהן גדול [א]ינו נוהג אבילות והוא נוהג בצרעת כדכתי' והצרוע לרבות כהן גדול, ואכין נמי ישראל
אף על פי שאינו נוהג [אבילות ב]רגל הוא נוהג צרעתו ברגל, שמע מינה. אבל אסור בתספורת. שנא' ראשיכם אל תפרעו, לבני אהרן, מכלל דכולי עלמא אסור. כר' אליעזר דאמר וראשו יהיה פרוע, אין פרוע אלא גידול שער דברי ר' אליעזר.