ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנודין
ומצורעין מה הן בתספורת. ומראשו יהיה פרוע לא
מנודין ומצורעין מהו.
להכי קאמר להו בהדדי משום דפשיט להו
יט
א)
א
ב) ג)
בהדדי: מנודה שמת
וכו'. סיפא דברייתא היא: כגלו של עכן.
בעי לאוכוחי דלית ליה דר"א דמוקי לה לקמן בתספורת
דכתיב ויקימו עליו גל אבנים גדול: והן מתעטפין.
תדע דלקמן בעי לאוכוחי מינה הנחת תפילין כר"ע:
(מנודה) מהו בעטיפת הראש אמר רב יוסף תא שמע.ולא
שלש עשרה ת"צ: מנודה
מפורש במסכת תענית לאחר שהתענו
כ ב
ד)
לשמים. כי הני שאני דחמירי ולהכי
נראה לו דברי רב פפא דמוקי ראשו
ה) ו)
צריכי עטיפת הראש אבל אחרים אינן
יהיה פרוע אכומתא וסודרא: כא ג
מנודין ומצורעין מה
הן בתספורת ת"ש
וראשו
יהיה פרוע. צריך עיון
צריכין עטיפת הראש: יעטה. משמע
א מנודין ב ומצורעין אסורין לספר ולכבס
עטיפת הראש: פארך. זה תפילין:
אי פליגי הכי בראשיכם
מנודה שמת ב"ד סוקלין את ארונו
כב ד
ז) ח)
דבר שהוא חוץ מגופו אף הוייה
אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו
ט) י)
ר' יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל
האמורה בראש. ראשו יהיה פרוע
דלעיל מייתי (א) עליה תספורת לאבל
כ)
אבנים כגלו של עכן אלא ב"ד שולחין
❖
ג
ל)
משמע מגולה כענין דכתיב ופרע את
ולא מייתי מיניה למצורע דמשמע
כג ה
ומניחין אבן גדולה על ארונו א) ללמדך
דסבר כר"ע ופליג אדר' אליעזר
ראש האשה דבר שהוא
שכל המתנדה ומת בנידויו ב"ד סוקלין
כדפרישית לעיל ושמא ר"ע לא פליג
חוץ מגופו ולא אמרינן משער שהוא
הגהות הב"ח
כד ו
מגופו: מאי לאו. שיהא ראשו מגולה
את ארונו אבל חייב בעטיפת הראש
אדרבי אליעזר דפריעת הראש היינו
ד
(א) תוס'
מתפילין: אכומתא וסודרא. כלומר
גידול שער בין במצורע בין באבל
מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל ולא תעטה
מיניה איסור
1
❖
ותרוייהו דורש ר"ע ולעיל דלא מייתי
שיהא ראשו מגולה מכומתא וסודרא
על שפם מכלל דכולי עלמא מיחייבי
אבל תפילין מניח: דהא א"ל רחמנא
מיניה למצורע משום דמשכח ברייתא
מנודה מהו בעטיפת הראש אמר רב יוסף
ליחזקאל האנק דום. כלומר בדבר
בהדיא מייתי לה ואע"ג דברישא
גליון הש"ס
ת"ש והן מתעטפין ויושבין כמנודין
ב)
כה ז ח ט
דסוגיא מייתי אבל אינו נוהג אבילותו
זה תנהוג אבילות שתדום ולא תשאל
תוס' ד"ה ובועלי נדות
וכאבלים עד שירחמו עליהם מן השמים
לשלום: ת"ש. דתני גבי תעניות הן
ברגל ומניח המשנה דלקמן ומייתי
וכו' ובתוספ' פי' דכיון
א"ל אביי דלמא מנודה לשמים שאני
יושבין כמנודין ואבלים כו': שפם.
קראי דושמחת לפי שצריך לפרש מנלן
כו י
דטומאת בועל נדה.
דחמיר מצורע מהו בעטיפת הראש ת"ש
משמע שפתותיו מדובקות: מי
מתני' דאבל אינו נוהג אבילותו ברגל
❖
קתני כמנודה. שאסור בשאילת
אבל ראשו יהיה פרוע דמיירי בגידול
ועל שפם יעטה מכלל שחייב בעטיפת
ה
2
שלום: מוחרם. שמחרימין בחרם
שער דומה לו דבר פשוט וניחא ליה
הראש ש"מ ג) אבל ו אסור להניח תפילין
אסור
כז כ
הגהות מהר"ב
בשאילת
לאחר ל' יום לאחר הנדוי א]: בפקתא
לאתויי ברייתא:
מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך
1
רנשבורג
דערבות. בשוק של אותו מקום:
שלום דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל
חבוש עליך מכלל דכ"ע אסור ד) מנודה
כח ל
האנק דום. דמשמע שתיקה משאילת
בעלי קריין אסורין. לפי שבא להם
א] רש"י
מהו בתפילין תיקו מצורע מהו בתפילין
מחמת שמחה וקלות ראש וליכא אימה:
שלום ומתלמוד תורה נמי משמע
דמות ת"ש 2 ה) והצרוע ז לרבות כ"ג בגדיו יהיו
בסמוך מהאנק דום והא דהיה
כט מ
פרומים שיהו מקורעים וראשו יהיה
יחזקאל נוהג אבילות בהאנק דום
ח
2
פרוע אין פריעה אלא גידול שער דברי ר"א ר"ע אומר נאמרה הוייה בראש
ובכל שאר דברים לא היה עושה שהיה
ט
צריך להראות בקצת דברים שהוא
❖
ל נ ס ע פ
ונאמרה הוייה בבגד מה הוייה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו אף
אבל ולא היה נוהג דיני אבל אלא
הוייה בראש דבר שחוץ מגופו מאי לאו אתפילין אמר רב פפא לא
למשל:שיהו שפתותיו מדובקות.
ו) אכומתא וסודרא אבל י אסור בשאילת שלום דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל
מוסף רש"י
לעיל דרשינן מיניה עטיפת הראש
לא צ
האנק דום מנודה מהו בשאילת שלום אמר רב יוסף ת"ש ובשאילת
ז) כ
1
מדקאמר ליה רחמנא
ושמא תרוייהו משמע א"נ מדכתיב
ליחזקאל פארך חבוש
שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום א"ל אביי דלמא מנודה
שפם ולא כתיב שפה:
עליך.
ובועלי
לשמים שאני דחמיר מצורע מהו בשאילת שלום ת"ש ועל שפם יעטה שיהו
נדות מותרין. אחר
שפתותיו מדובקות זו בזו שיהא כמנודה וכאבל ואסור בשאילת שלום
שטבל לקרי אבל לקריו
ל
לב ק
צריך טבילה ולרבי יהודה משמע
ש"מ וניפשוט מינה למנודה אמר רב אחא בר פנחס משמיה דרב יוסף מי
התם דלא צריך טבילה לדברי תורה
קתני שאסור שיהא כמנודה וכאבל ח) [קתני] במילי אחרנייתא ואסור נמי
לג ר
לבעל קרי היכא דלא נטהר ע"י
בשאילת שלום אבל אסור בדברי תורה מדקאמר רחמנא ליחזקאל דום
מ
טבילה זו בפרק מי שמתו
מנודה מהו בדברי תורה אמר רב יוסף ת"ש מנודה נ שונה ושונין לו נשכר
במשמשת וראתה דם ובעל קרי
ונשכרין לו מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו אבל
ס
ע
שראה זיבה צריכין טבילה ור' יהודה
לד ש
(סוכה כה:)
שונה הוא לעצמו שלא יפסיק את למודו פ ועושה לו חנות קטנה בשביל
פוטר והא דהכא בלא טבילה כרבי
והצרוע לרבות כהן
פרנסתו ואמר רב זבוני מיא בפקתא דערבות שמע מינה מצורע מהו בדברי
גדול.
יהודה צריך ליישב דאיירי רבי יהודה
לה ת
(לעיל יד:) מה להלן
תורה ת"ש והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך
בסיפא דהך ברייתא בפ' מי שמתו
ט)
3
באימה וביראה.
וקאמר רבי יהודה שונה
בחורב מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה מכאן אמרו הזבין והמצורעין
י)
לו א
(ברכות כב.) מכאן
הוא בהלכות דרך ארץ וליכא למימר
ובועלי נדות מותרין לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש
צ
אמרו.
דלרבי יהודה נמי בועלי נדות חייבין
ובש"ס בהלכות ובאגדות ק ובעלי קריין אסורין ש"מ אבל ר אסור כ) בתכבוסת
טבילה כמו בעל קרי בעלמא דהשתא
דכתיב וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא
❖
4
ומה בעל קרי שראה זיבה אחר כך
ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת
שהיה חייב כבר פוטר רבי יהודה
על מת מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת ת"ש מנודין ומצורעין אסורין לספר
בועל נדה לא כל שכן מיהו לכאורה
תורה אור השלם
ולכבס ש"מ אבל חייב בקריעה דקאמר להו רחמנא לבני אהרן לא תפרומו
נ"ל דלא פליגי רבי יהודה ורבנן אלא
ש
5
1. הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל
בהני טומאות דדומיא דקרי הוי דהיינו
מכלל דכ"ע מיחייבי מנודה מהו בקריעה תיקו מצורע מהו בקריעה ת"ש בגדיו
2
לֹא תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ
דטומאה יוצאה עליו מגופו אבל
יהיו פרומים שיהו מקורעין שמע מינה אבל חייב בכפיית המטה דתני בר קפרא
עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים
ת
א
בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל
בטומאת שרצים מודה רבי יהודה
דמות
שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא
דבהדי קרי צריך טבילה א"כ ה"נ
❖
(שם כב.)
תֹאכֵל: יחזקאל כד יז
בועל נדה מודה דלא חשיב טומאה יוצאה מגופו ואפילו מאן דבעי למימר בפרק אלו דברים בפסחים ובפ"ק דיומא
2. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ
הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים
דמשתלח חוץ לשתי מחנות כמו בעל קרי מ"מ לא חשיב טומאה יוצאה מגופו ורבי יהודה נמי הצריך טבילה לדברי תורה $ בתוספ'
וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל
רבינו חננאל
פי' דכיון דטומאת בועל נדה מכח קרי רבי יהודה מודה דצריך טבילה:
שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא
ה"ג מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת ת"ש מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס. ובספר הרב לא היה כתוב כל זה והיה
ויקרא יג מה
וכן מנודה וכן מצורע.
יִקְרָא:
3. רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר
דתניא מנודין ומצורעין
קשה לרב למה לא בעי ליה ותירץ דכבר אייתי לעיל הך ברייתא דגבי תספורת ואהא הקשה לקמן גבי עשיית
אסורין לספר ולכבס.
נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח
מלאכה קמיבעי ומביא ברייתא דמתנייא לעיל ונשכרין ותירץ דאגב דמצורע קאי בתיקו קא בעי מנודה ומייתי לברייתא דלעיל:
מנודה שמת בית דין
אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ
סוקלין את ארונו, ר' יהודה
ורחיצה
עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ
אומר לא שיעמידו עליו גל
כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם
אבנים כגל עכן, אלא בית דין שולחין ומניחין אבן על ארונו כו'. אבל חייב בעטיפת הראש. מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל,
לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְיָ אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר
יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן: דברים ד ט-י 4. וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה
לא תעטה על שפם, מכלל דכולי עלמא אסירי. וכן מנודה, דתנן והן מתעטפין ויושבין כמנודין ואבלים עד שירחמו עליהן
מן השמים. ודחי אביי ודלמא מנודה לשמים דחמיר חייב בעטיפת הראש, אבל מנודה לבני אדם לא. ולקולא עבדינן ולא
וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים
מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת: שמואל ב יד ב 5. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם
מחייבינן למנודה בעטיפת הראש, דהא איבעיא ולא איפשיטא. מצורע, אסיקנא דחייב בעטיפת הראש. אבל אסור בתפלין.
לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ: ויקרא י ו
מדכתיב ביחזקאל, פארך חבוש עליך, מכלל דכולי עלמא אסירי. מנודה מהו בתפלין תיקו. מצורע מהו בתפלין ולא
איפשיטא בהדיא. אבל אסור בשאילת שלום. מדכתיב ביחזקאל, האנק דום, אלא דבר, מכלל דכולי עלמא אסירי. [וכן
מנודה וכן מצורע. אבל אסור בדב]רי תורה. דאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום, מכלל דכולי עלמא אסירי. מנודה מאי, ת"ש מנודה שונה ושונין לו, נשכר ונשכרין לו. מוחרם לא שונה ולא שונין לו [לא נשכר] ולא נשכרין לו, אבל שונה לעצמו
שלא יפסיד תלמודו, ועושה לו חנות קטנה בפקתא דערבות שהיא ארץ ציה רחוקה מן הישוב, לזבוני מיא כדי פרנסתו. וכן מצורע מותר בדברי תורה. אבל אסור בתכבוסת ובסיכה. שנאמר וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה
התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת. אבל אסור ברחיצה. דרחיצה בכלל סיכה היא. מנודה ומצורע ברחיצה, לא איפשיטא בהדיא. אבל חייב בקריעת בגדיו. מדכתיב בבני אהרן, ובגדיכם
לא תפרומו מכלל דכולי עלמא חייבים, וכן מצורע. מנודה מאי, תיקו. אבל חייב בכפיית המטה.