ואלו
מגלחין פרק
שלישי
מועד קטן
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זו עשירית האיפה שלו. שמביא כהן הדיוט כשמחנכין אותו לעבוד תחילה כדכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום
נ א ב ג
א) ב)
ג) ד)
המשח אותו עשירית האיפה ואמרינן ובניו לרבות עשירית האיפה של כהן הדיוט לחינוך ולאו אקראי דלעיל קאי אלא
מצות כהנים בעלמא הוא דקאמר יחזקאל. אלמא שלא היה יכול להקריב קרבנו עשירית האיפה עד שנטהר מטומאת מת והוא הדין מצרעתו:
נא ד
ה) ו)
אמר רבא וכו'. איידי דאיירי במנודה
מפרש להו: ומזמינין ליה לדינא. לבעל דין: זימנא בתר זימנא.
דאי לא אתי ההוא זימנא קבעינן ליה
ז) ח)
זימנא אחריתי: קראו שם. שמתא
נב ה
מתרין בו שני וחמישי ושני.
כלומר שמתא לפרעה שהעביר המועד
זו עשירית האיפה שלו דברי רבי יהודה
כלומר שהעביר אותו מועד ששמו
פירש בקונטרס שני
ר"ש אומר בבאו יקריב בזמן שראוי לביאה
1 א)
אחר מועד ראשון: דאי מתפקר
מתרין בו תחילה ומנדין אותו וכן
ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו
❖
ט)
בשליחא דרבנן. כלומר שחירף שליח
בחמישי ובשני אחר מחרימין וא"צ
נג ו
ראוי להקרבה אמר רבא מנלן א דמשדרין
ב"ד ושליח אמר חירפני: העיני
שלשים יום ויש מפרשים קודם
שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא דכתיב
האנשים ההם תנקר. אי לאו דשליח
הגהות הב"ח
שינדוהו כלל יתרו בו וכן משמע
נד ז
2 וישלח
משה לקרא לדתן ולאבירם בני
דא"ל למשה משה לא הוה ידע: הכי
בפרק הגוזל בתרא :
(א) גמ'
אליאב
ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב
נה ח
סברא דגברא פלניא. דעת פלוני
דקבעינן דוכתא
וטרקיה
ומשדרינן
ויאמר
משה אל קרח אתה וכל עדתך לקמי גברא רבה דכתיב לפני
שבא לנדות את פלוני דצריך לנדותו
3
3
נו ט י
משמו של אותו חכם: אמר מלאך
ה' את
ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן דקבעינן זימנא דכתיב מחר
ב
נז כ
(ב) רש"י
ה'. ברק אמר לשמתו שהוא שלוחו
זימנא
בתר זימנא דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר
ג
4
כל
של מקום: ומחרימין. בארור:
❖
המועד ומנלן ד דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי
ופרטינן חטאיה. דאמרי לאנשי עירו
נח ל
כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר ומנלן דמשמתינן
ה
5
משום הכי והכי משמתינן ליה: כוכבא
דכתיב אורו מרוז דהכי סברא דגברא רבה דכתיב אמר מלאך ה' ומנלן
ב)
6
6
הגהות הגר"א
הוה. מזליה דסיסרא: דמפקרינן
דמחרמינן דכתיב אורו ארור דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה
ו
לנכסיה. דמאן דלא ציית להו לרבנן:
[א] גמ'
נט מ
דכתיב יושביה ומנלן דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב כי לא באו לעזרת
יחרם (ב) הוא וכל רכושו. דהפקר ב"ד
ז
6
❖
הפקר מהכא נפקא לן בכל דוכתי ט):
ה' ואמר עולא בד' מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא
ג)
ואריב עמם ואקללם. לאותם שהושיבו
נ
רבה הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה שנאמר 7 מן שמים נלחמו הכוכבים ומנלן
נשים נכריות: דכפתינן. ידיו ורגליו:
מוסף רש"י
ח דמפקרינן נכסיה דכתיב 8 וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים
ואסרינן ליה. שקושרין אותו על
ס ס
זו עשירית האיפה.
והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה ומנלן ט דנצינן ולייטינן
העמוד להלקותו: הרדפה. קא מפרש
חמוקי
(מנחות קח.)
ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם
סא ע
ירכיך.
9
רב יהודה בריה דרב שמואל לרודפו
אנשים ואמרטם ואשביעם ומנלן י דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב
מיד דכיון דלא ציית דינא מנדין אותו:
סב פ
הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין מאי לשרושי אמר אדא מרי
ושונין. ומנדין אותו פעם אחרת:
01
❖
סג צ
(סוכה מט:)
לממונא. שחייב ממון לחבירו ולא
אמר נחמיה בר ברוך אמר רב חייא בר אבין אמר רב יהודה הרדפה מאי
רצה לשלם ע"פ ב"ד: לאפקירותא.
סד ק
הרדפה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מנדין
מבזה תלמידי חכמים: לא חל עליה
רבינו חננאל
לאלתר ושונין לאחר ל' ומחרימין לאחר ששים א"ל רב הונא בר חיננא
כ
שמתא ל' יום. ואין שמתא פחותה מל'
סה ר
הכי אמר רב חסדא ל מתרין ביה שני וחמישי ושני מ ה"מ לממונא אבל
אינו משלח קורבנותיו.
יום: קא בעו רבנן למיעל. שצריכין
סו ש
שנאמר שלמים, בזמן שהוא
לאפקירותא לאלתר ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה אימנו עליה
לו: טוט אסר טוט שרי. כלומר מצי
שלם, ולא בזמן שהוא אונן.
סז ת א
אביי ורבא ושמתוהו לסוף אזל פייסיה לבעל דיניה אמר אביי היכי ליעביד
מנודה מהו, ולא איפשיטא.
נ
למישרי ליה אע"ג דלא חל עליה ל' יום
❖
מצורע מהו, ת"ש
לישרי ליה לא חל שמתא עליה תלתין יומין לא לישרי ליה קא בעו רבנן
דאותו שופר שנדוהו יכול להתיר לו
ר' שמעון אומר כתיב בבאו
[א] למיעל א"ל לרב אידי בר אבין מידי שמיע לך בהא א"ל הכי אמר רב תחליפא
יקריב, [קא דייק קרא [דכתיב
ומישרי ליה בתוך ל' יום: לא אתו
גבי] יחזקאל בענין כהן
תורה אור השלם
אחריני ושרו ליה. מדמהדר איהו
בר אבימי אמר שמואל ד) ס טוט אסר וטוט שרי אמר ליה ה"מ לממונא אבל
שנטמא למת [מצוה],
נפשיה למישרי: שנידה לכבודו. ולא
1. וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ
שמעינן מינה דכל מי שאינו
לאפקירותא עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין אלמא קסבר אביי הני בי
ראוי לביאה אינו ראוי
אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת
לשם שמים אלא שהתריז נגדו ודאי
תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה דאיבעיא להו הני בי תלתא
להקרבה, מצורע אינו ראוי
בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ נְאֻם
כיון דתני אין מנודה לרב ודאי לא
לביאה ולפיכך אינו ראוי
אֲדֹנָי אֱלֹהִים:
דשמיתו מהו למיתי תלתא אחריני ושרו ליה ת"ש ה) ע מנודה לרב מנודה
נידה אלא בשביל כבודו דאי במילי
יחזקאל מד כז
להקרבה]. בזמן שראוי לבוא
לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת
ו)
פ
2. וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא
בקודש יקריב, בזמן שאינו
דאיסורא הוי כמי שמנודה לרב דאין
ראוי לבוא אינו ראוי
לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב
מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו צ מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל
חכמה ואין עצה וגו'
להקרבה. אמר רבא מנא לן
וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה:
מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא רשב"ג אומר אחד מן התלמידים
וקתני אין מנודה לרב אבל לכולי
במדבר טז יב
דמשדרינן שליחא מבי דינא
3. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח
ומזמנינן ליה לדינא לקמיה
עלמא מנודה: כל אחד מיפר חלקו.
שנידה ומת חלקו אינו מופר ש"מ תלת שמע מינה תלמיד שנידה לכבודו
ק
גברא רבה פלוני, שנאמר
אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי יְיָ
מדקתני חלקו אינו מופר: לא אתו
נידויו נידוי ושמע מינה כל אחד ואחד מיפר חלקו וש"מ הני בי תלתא
ויאמר משה אל קרח אתה וכל
ר
אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר:
אחריני ושרו. מדקתני חלקו אינו
במדבר טז טז
עדתך היו לפני ה'. אתה
דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא
4. קָרְאוּ שָׁם פַּרְעֹה מֶלֶךְ
ופלוני בעל דינך, שנא' אתה
מופר לעולם אפי' שרו ליה אחריני:
דשמיתו אתו בי תלתא אחריני ושרו ליה א"ל רב אשי לאמימר והא תניא
והם [ו]אהרן. ומנא לן
ש
מִצְרַיִם שָׁאוֹן הֶעֱבִיר
נזיפה. גערה כדלקמן: נדוי
ירמיהו מו יז
דקבעינן להו זימנא, שנאמר
הַמּוֹעֵד:
רשב"ג אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר מאי לאו אינו
5. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת
מחר. ומנא לן דקבעינן זימנא
שלנו. בני בבל: כנזיפה שלהן.
מופר כלל לא עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה ת"ר ת אין נידוי פחות
בתר זימנא, שנאמר קראו שם
חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן
ארץ ישראל: צריך רבי. רבי אבוה
פרעה מלך מצרים שאון
לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי
מל' יום ואין נזיפה פחות מז' ימים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר
דר"ש הוה: מה רבי אומר בדבר
העביר המועד, העביר המועד
הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא
במדבר טז יד
שקבעו לו, ולא נענש עד אחר
שנאמר ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים אמר רב חסדא נידוי
זה. אין רבי בעולם היודע דבר זה:
נַעֲלֶה:
א
11
6. אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְיָ
כן. ומנא לן דאי מתפקר
א"ל לאבוה. לפי תומו ולאו משום
שלנו כנזיפה שלהן ונזיפה דידהו שבעה ותו לא והא ר"ש בר רבי ובר קפרא
בשליחא דבי דינא ואתי
אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא
לישנא בישא: לאיתחזויי ליה. לבקר
שליחא ומחוי, לית ביה
הוו יתבי וקא גרסי קשיא להו שמעתא א"ל ר"ש לבר קפרא דבר זה צריך רבי
בָאוּ לְעֶזְרַת יְיָ לְעֶזְרַת יְיָ
בַּגִּבּוֹרִים: שופטים ה כג
לישנא בישא, שנאמר, העיני
את רבי שהיה חולה שקבל עליו
א"ל בר קפרא לר"ש ומה רבי אומר בדבר זה אזל א"ל לאבוה איקפד אתא בר
7. מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ
האנשים ההם תנקר לא נעלה.
יסורין: אמר ליה בר קפרא איני
ומנא לן דמשמתינן בהרמנא
הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ
קפרא לאיתחזויי ליה א"ל בר קפרא איני מכירך מעולם ידע דנקט מילתא
מכירך. רמז לו שאינו רוצה לראותו:
עִם סִיסְרָא: שופטים ה כ
דגברא רבה פלוני, שנאמר
בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין שוב פעם אחד גזר רבי שלא
8. וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא
אורו מרוז אמר מלאך ה'.
חמוקי ירכיך. כמו חמק עבר :
ומנא לן דמחרמינן ליה נמי,
לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת
אף ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש ז) 21 חמוקי ירכיך ח) כמו חלאים מה ירך בסתר
דכתיב אורו ארור. ומנא לן
הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָח¢ רַם כָּל
אף
דמחרמינן על כל מאן דאכיל
רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל
עזרא י ח
ושתי בהדיה, וקאי בד' אמות
הַגּוֹלָה:
9. וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם
דיליה, שנאמר אורו ארור יושביה. ומנא לן דפרטינן חטאיה, שנאמר כי לא באו לעזרת ה', פי' לעזרת עם ה'. איכא דאמרי מרוז
לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם: נחמיה יג כה 01. וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד
אדם גדול הוה. ואיכא דאמרי כוכבא הוה, והאי דכתיב יושביה, כענין עיש על בניה תנחם. ומנא לן דמאן דמתפקר אבי דינא,
מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין: עזרא ז כו 11. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא
מפקרינן נכסיה, שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.
תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף: במדבר יב יד 21. מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב
ומנא לן דנצינן ולטינן ומחינן ומתלשינן שיער ומשבעינן, דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם
חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן: שיר השירים ז ב
באלהים. ומנא לן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה, שנאמר הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאסורין. מאי לשרושי
הרדפה. אמר רב יהודה משמיה דרב מנדין לאלתר, דמתפקר, ושונין לאחר שלשים, ומחרימין לאחר ששים. אמרו משמיה דרב
חסדא מתרינן ביה שני וחמישי ושני, ואחר כך מנדין אותו. והני מילי לממונא, אבל לאפקירותא, מנדין לאלתר בלא התראה. ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי, אימנו אביי ורבא ושמתיה, אזל פייסיה לרב טובי, אמר אביי היכי נעביד, נישרי ליה, לא חל שמתא
עליה שלשים יום, נשבקיה בשמתיה קא בעו רבנן לאפטורי. אמר ליה רב אידי בר אבין הכי אמר שמואל, טוט אסר וטוט שרי. (כלומר) [פירוש] תקיעת השופר היא השמתא, הקול [ה]מכריז בתקיעת שופר [נ"א: פירוש, (השמטת) [השמעת] הקול המכריז
בתקיעת שופר. והקול המכריז בתקיעת השופר] הוא האוסר הוא [ה]מתיר, כלומר אינו צריך ימים לחול עליה שמתא. אמר ליה הני מילי לממונא, אבל לאפקירותא עד דחייל עליה שמתא שלשים יום. דייקינן, מדקאמר אביי בעו רבנן לאפטורי, קסבר, תלתא
דשמתה לא אתו תלתא אחרינא ושרו. מאי, ת"ש מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב, מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו, מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא. רבן
שמעון בן גמליאל אומר, אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר. ש"מ תלת, ש"מ מדקתני אחד מן התלמידים שנידה ומת, וקתני נמי מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב, דייקינן מינה לרב אינו מנודה, הא לכולי עלמא מנודה. ש"מ תלמיד שנידה לכבודו
נידויו נידוי, ומדקתני ומת חלקו אינו מופר, ש"מ דכל אחד מיפר חלקו. ש"מ נמי דלא אתו אחריני ושרו חלקיה. אמר אמימר הלכתא [תלתא] דמשמתי [אתו תלתא אחריני ושרו ליה, א"ל רב אשי לאמימר והא תניא רשב"ג אומר אחד מן התלמידים שנידה
ומת חלקו אינו מופר, מאי לאו אינו] מופר עד דאתו תלתא אחריני ושרו ליה. ת"ר אין נדוי פחות משלשים יום, ואין נזיפה פחות משבעה. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. אמר רב חסדא,
נידוי שלנו כנזיפה שלהן. ונזיפה דידיהו שבעה, איני, והא בר קפרא, בעידנא דאמר ליה ר', בר קפרא איני מכירך מעולם, וכן כדאמר ליה ר' לר' חייא, ראה מה קורא לך בחוץ, ידעו דנקיט מילתא עלייהו, נהגו נזיפתא בנפשייהו תלתין יומין. ואסיקנא, נזיפותא
דנשיא תלתין יומין. סוגיא דשמעתא, כך גזר ר' שלא ישנו לתלמידים בשוק, שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים, ואין חלאים אלא רבנן כדגרסינן בנדרים מאן חולים רבנן, והן שמתעסקים בתורה שהיא מעשה ידי אומן. ואמר רבי, מה ירך זה בסתר