טז:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אף דברי תורה בסתר. דכתיב בסיפיה דקרא מעשה ידי אומן
לישרי לי מר בתיגריה. הב לי רשותא למיהדר: ידע. מר עוקבא:
סח א
א) ב)
❖
ג) ד)
דנקט. שמואל בדעתיה משום דאזיל בתריה: מי שמעת שמתא
התורה מעשה אומנתו של הקדוש ברוך הוא: רב בר אחוה דרבי
(א)
ה)
מפומיה. אי שמית לך: פסיק סידרא. לימד פרשיות: מכלל
חייא דהוא בר אחתיה ורבה בר בר חנה בר אחוה דר' חייא [דלאו]
ו)
בר אחתיה כדאמרינן בסנהדרין ל): עייא. כך כינה שמו של ר' חייא
דאיכא ראשונים. והלא לא מצינו שאמר דוד דברי אלא במקרא
תורה אור השלם
לשון גנאי: ראה מי קורא לך. כלומר
זה דדברי לשון נבואה: אתה שאול.
1. בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ
צא מכאן: תא. בוא אלי והדר שלח
שנולדת במזלו: והוא דוד. שנולד
אף דברי תורה בסתר יצא רבי חייא ושנה
א)
ז)
גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ:
ליה לא תיתי: וזה. שליח שני לא
במזל שלך: אבדתי כמה דוד. שהוא
לשני בני אחיו בשוק ב) לרב ולרבה בר בר
משלי טז ז
2. חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה
ראיתי: ברצות ה' דרכי איש גם
צדיק ממך: שגיון. שגגה היתה לו:
חנה שמע ר' איקפד אתא ר' חייא לאיתחזויי
בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ:
אויביו ישלים אתו. כי הוא על כרחו
משונה במעשיו. צדיק גמור: שהקים
ח)
משלי א כ
ליה א"ל ג) עייא מי קורא לך בחוץ ידע דנקט
בא: מאי טעמא עבדת הכי. דשנית
עולה של תשובה. שהוא שב תחלה
ט)
3. קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת
מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין
י) כ)
בשוק: ביומא דכלה. דרשה שהכל
לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי
ונתן דרך לשבים כדאמרינן בפ"ק
ל) מ)
מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי
יומין ביום תלתין שלח ליה תא הדר שלח
מצויין שם: מוקים ליה בצדקה.
דע"ז לא דוד ראוי לאותו
נ)
וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהִים
❖
ליה דלא ליתי מעיקרא מאי סבר ולבסוף
דמיבעי למיעבד בסתר: מר עוקבא.
מעשה אלא שאם חטא יחיד
שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ:
ישעיהו מח טז
מאי סבר מעיקרא סבר מקצת היום ככולו
אומרים לו כלך אצל דוד שמחל לו
כתלמיד לשמואל דשמואל גדול בתורה
ד)
4. וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד
יותר ממר עוקבא: כי יתבן בדינא
הקב"ה אותו עון אף אתה חזור
ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו
הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן
הגהות הב"ח
כו'. משום דמר עוקבא היה נשיא:
בתשובה : צור ישראל. מושל באדם
מ)
יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל
לסוף אתא א"ל אמאי אתית א"ל דשלח לי
(א) רש"י
מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים
חייקי ליה דוכתיה. מנמיכין לו מקום
אני מי מושל בי צדיק מושל בי ומבטלה:
מר דליתי והא שלחי לך דלא תיתי א"ל זה
זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל:
כשיושב בדין: כי היכי דמשתמע
עירא היאירי. הוה מתני לדוד אגב כרים
❖
נ)
שמואל ב כג א
ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה 1 ברצות ה'
5. וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיְיָ אֶת
ליה מיליה. דשמואל רביה בתורה:
וכסתות ודוד הוה מתני לרבנן על גבי
דרכי איש גם אויביו ישלים אתו מ"ט עבד
דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם
איטריד. מר עוקבא בדינא שהיה
קרקע: ראש לג' אבות. שהוא הולך
הִצִּיל יְיָ אֹתוֹ מִכַּף כָּל
גליון הש"ס
מר הכי א"ל דכתיב חכמות בחוץ תרונה
לפניהם לעוה"ב: מעדן עצמו. כופף
מחשב בדין ולא אידכר ליה למיזל
2
אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל:
גמ' דוד שירה אתה
א"ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא
שמואל ב כב א
בתר שמואל: לא נגה לך. כלומר
עצמו ידיו ורגליו ביחד ויושב לארץ:
ה)
6. שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר
אומר.
בדבר אוריה החתי. נטלו לו מאתים:
לא סגי לך דאזילנא בתרך:
שילשת ואם שילשת לא פירשו לך חכמות
לַיְיָ עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן
תלמיד
שם הוא עדינו העצני.
תהלים ז א
בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק
יְמִינִי:
7. וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן
עליו מבחוץ והא כתיב לא מראש בסתר דברתי ההוא ביומי דכלה ור'
בתורה מבפנים תורתו מכרזת
❖
3
בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה
חייא האי חמוקי ירכיך מאי עביד לה מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים אלמא נזיפה דידהו תלת
הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי
אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:
יומין נזיפת נשיא שאני ונזיפה דידן כמה הוי חד יומא כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרסי
א
במדבר יב א
מוסף רש"י
8. וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ
שמעתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ד' אמות וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל
אם קרית לא שנית.
הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס וְהוּא
קמיה דמר עוקבא ברחוק ד' אמות והוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא בציפתא ויתיב עילויה כי היכי
ו)
בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת
(ברכות
יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר וְהַמֶּלֶךְ
יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן: דלישתמען מיליה כל יומא הוה מלוי ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה יומא חד איטריד בדיניה
יח.) היה מעדן עצמו
הוה אזיל שמואל בתריה כי מטא לביתיה א"ל לא נגה לך לישרי לי מר בתיגריה ידע דנקט מילתא
כתולעת.
ירמיהו לח ז
9. הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים
בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא ההיא איתתא דהוות יתבה בשבילא הוות פשטה כרעה וקא
(שמואל
אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם
מניפה חושלאי והוה חליף ואזיל צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה אמר כמה חציפא ההיא איתתא
ב כג ח)
ז)
יְיָ הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל
שייך לעמוד הבא. אי
הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
אתאי לקמיה דר"נ אמר לה מי שמעת שמתא מפומיה אמרה ליה לא אמר לה זילי נהוגי נזיפותא
במילי דשמיא.
וּפְלִשְׁתִּיִּים
מִכַּפְתּוֹר
חד יומא בנפשיך זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה כי מטא להאי פסוקא ואלה
וַאֲרָם מִקִּיר: עמוס ט ז
4
01. אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
דברי דוד האחרונים א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי נינהו שתיק ולא אמר ליה ולא
(לעיל טז.) ילך
לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל
למקום שאין מכירין
מידי הדר א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא א"ל מאי דעתך דלא ידע פירושא
מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל
אותו.
יִרְאַת אֱלֹהִים:
דהאי קרא לאו גברא רבה הוא ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא ודאתן עלה
שמואל ב כג ג
11. אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים
מיהא אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא 5 וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום
אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת
הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב"ה לדוד $ דוד שירה אתה אומר על מפלתו
(חגיגה טז.) וילבש
תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי
שחורים.
הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי עַל
של שאול ח) אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו היינו דכתיב 6 שגיון לדוד אשר שר
שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם
לה' על דברי כוש בן ימיני וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול
אֶחָת: שמואל ב כג ח
21. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד
משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר 7 על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא
(קדושין
אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה
ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר
מ.) הכבד ושב בביתך.
אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם
וַיְיָ הִסְגִּירָם:
8 וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה
דברים לב ל
משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר הלא כבני כושיים אתם לי (בית) ישראל וכי כושיים שמן
31. אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת
(קדושין כה.)
ט)
9
מימנו אנגידא דצורבא
הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ וְלֹא סָר
והלא ישראל שמן אלא מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות א"ר שמואל
י)
מרבנן.
מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי
בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה
חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה
4
❖
הַחִתִּי: מלכים א טו ה
של תשובה אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים מאי קאמר
01
(פסחים נב.) עד כאן שייך
א"ר אבהו ה"ק אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני כ) גוזר
❖
לעמוד הבא.
רבינו חננאל
גזרה ומבטלה 11 אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו' מאי קאמר א"ר אבהו ה"ק ואלה שמות
אף דברי תורה בסתר. והני
גבורותיו של דוד יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא
מילי בשאר ימות השנה,
רבינו חננאל (המשך)
על גבי קרקע דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות כי
אבל ביומי דכלה לא,
שנאמר, חכמות בחוץ
אומר על מפלתו של שאול
נח נפשיה הוה מתני דוד לרבנן והוה יתיב על גבי קרקע אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות לא קביל
תרונה ברחובות תתן
כו', כיון דידע דחטא חזר
עליה תחכמוני אמר רב אמר לו הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה
קולה. ונזיפה דידן כמה
והודה כי שגג, כדכתיב
הוי חד יומא. כמר עוקבא,
שגיון לדוד אשר שר לה'
ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות $ הוא עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן
כד ידע דנקיט שמואל
על דברי כוש בן ימיני,
עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ על שמונה מאות חלל בפעם אחת שהיה
מילתא בדעתיה, נהג
ופי', כי כוש הוא שאול.
נזיפותא בנפשיה חד יומא.
ולפיכך אמר ואלה דברי
זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים דכתיב 21 איכה ירדף אחד אלף יצתה
וכרב נחמן, דאמר לההיא
דוד האחרונים נאם דוד בן
בת קול ואמרה רק בדבר אוריה החתי אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב
דשמעה מפומיה דצורבא
ישי נאם הגבר הוקם על,
31
שהקים עולה של תשובה.
מרבנן כמה חציפא האי
בר אחא אמר ר' שמלאי ואמרי לה אמר ר' תנחום אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא לחודיה
רוח ה' דבר בי ומלתו על
איתתא, זילי נהוג בנפשיך
תלמיד
לשוני אמר אלהי ישראל
חד יומא. מר זוטרא בר
לי דבר. אמר לי צור
טוביה הוה פסיק סידריה
ישראל הוא המושל באדם, וצדיק הוא המושל ביראת אלהים, הוא מושל בדברו, כי מבטל בתחינתו גזירות של הק' הרעות
קמיה דרב יהודה, מטו להאי קרא, ואלה דברי דוד האחרונים, מכלל דאיכא ראשונים, שאליה ולא אגיב עליה. אמר ליה
מלבוא על עמו ישראל. יושב בשבת תחכמוני כו', עדינו העצני כו', עד רק בדבר אוריה החתי, כולן פשוטין הן. עדינו,
אטו מאן דלא ידע פירושא דהאי פסוקא לאו גברא רבה הוא, ידע דנקיט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא.
שהיה מעדן עצמו להיות מיושב
דעת בדברי תורה,
וכשיוצא למלחמה קשה
כעץ. אמר רב הונא
פשטוה, דראשונים הן דברי השיר אשר שר דוד ביום הציל ה' אותו מכף כל אוביו ומיד שאול. אמר לו הק' שירה אתה